חיים מוקדמים ורקע
אושר הוא משהו שפשוט קורה בגלל סידור הנסיבות, אבל שמחה נמשכת למרות הנסיבות. ג'ון האנטר היה מנתח סקוטי, אחד המדענים והמנתחים הבולטים בתקופתו. הוא היה תומך מוקדם בתצפית קפדנית ובשיטה המדעית ברפואה. הוא היה מורה ושותף של אדוארד ג'נר, חלוץ חיסון האבעבועות השחורות. נטען כי שילם עבור גופתו הגנובה של צ'ארלס ביירן, והמשיך לחקור ולהציג אותה בניגוד לרצונו המפורש של המנוח. אשתו, אן האנטר לבית הום, הייתה משוררת, שחלק משיריה הולחנו על ידי יוזף היידן. הוא למד אנטומיה על ידי סיוע לאחיו הבכור ויליאם בניתוחים בבית הספר לאנטומיה של ויליאם במרכז לונדון, החל מ-1748, והפך במהירות למומחה באנטומיה.
הוא בילה כמה שנים כמנתח צבאי, עבד עם רופא השיניים ג'יימס ספנס בביצוע השתלות שיניים, וב-1764 הקים בית ספר משלו לאנטומיה בלונדון. הוא בנה אוסף של בעלי חיים חיים שאת שלדיהם ואיברים אחרים הכין כדגימות אנטומיות, ובסופו של דבר אסף כמעט 14,000 הכנות המדגימות את האנטומיה של בני אדם ובעלי חוליות אחרים, כולל למעלה מ-3,000 בעלי חיים. האנטר הפך לעמית בחברה המלכותית ב-1767. אגודת האנטר של לונדון נקראה על שמו, ומוזיאון האנטר בקולג' המלכותי למנתחים משמר את שמו ואת אוסף הדגימות האנטומיות שלו. הוא עדיין מכיל את גופתו של צ'ארלס ביירן שהושגה באופן לא חוקי, למרות מחאות מתמשכות. חיים מוקדמים האנטר נולד בלונג קלדרווד, הצעיר מבין עשרה ילדים.
חינוך והכשרה
שלושה מאחיו של האנטר, שאחד מהם נקרא גם הוא ג'ון, מתו ממחלה לפני שנולד. אח בכור היה ויליאם האנטר, האנטומיסט. בצעירותו, ג'ון הראה כישרון מועט, ועזר לגיסו כנגר. חינוך והכשרה כשהיה קרוב לגיל 21 ביקר אצל ויליאם בלונדון, שם הפך אחיו למורה נערץ לאנטומיה. ג'ון התחיל כעוזרו בניתוחים ב-1748, ועד מהרה ניהל את השיעורים המעשיים בעצמו. לאחרונה נטען כי אחיו של האנטר, ויליאם, והמורה לשעבר של אחיו, ויליאם סמלי, היו אחראים למותן של נשים רבות שגופותיהן שימשו למחקריהם על היריון. ג'ון נטען כקשור למיתות אלו, שכן באותה עת שימש כעוזרו של ויליאם.
עם זאת, אנשים שחקרו את החיים בלונדון הג'ורג'יאנית מסכימים שמספר הנשים ההרות שמתו בלונדון במהלך שנות עבודתם של האנטר וסמלי לא היה גבוה במיוחד עבור אותו מקום וזמן; השכיחות של רעלת היריון – מצב נפוץ המשפיע על 10% מכלל ההריונות, ואחד שניתן לטיפול בקלות כיום, אך לא היה ידוע לו טיפול בתקופתו של האנטר – תספיק יותר כדי להסביר שיעור תמותה שנראה חשוד לקוראי המאה ה-21. בספר The Anatomy of the Gravid Uterus Exhibited in Figures, שפורסם ב-1774, מספק האנטר היסטוריות מקרים עבור לפחות ארבעה מהנושאים המאוירים. פסל של ג'ון האנטר, הגלריה הלאומית לדיוקנאות של סקוטלנד האנטר חקר רבות את הדם תוך כדי הקזת דם למטופלים עם מחלות שונות.
לימודי רפואה ושירות צבאי
זה עזר לו לפתח את התיאוריה שלו שדלקת היא תגובה גופנית למחלה, ולא הייתה פתולוגית כשלעצמה. האנטר למד אצל ויליאם צ'סלדן בבית החולים צ'לסי ופרסיבל פוט בבית החולים סנט ברתולומיאו. האנטר למד גם אצל מארי מרגריט ביהרון, אנטומית ומעצבת שעווה מפורסמת שלימדה בלונדון; חלק מהאיורים בטקסט שלו היו ככל הנראה שלה. לאחר הסמכתו, הפך למנתח עוזר בבית החולים סנט ג'ורג' ב-1756 ומנתח ב-1768. האנטר הוסמך כמנתח צבאי ב-1760 והיה מנתח צוות במשלחת לאי הצרפתי בל-איל ב-1761, ולאחר מכן שירת ב-1762 עם הצבא הבריטי. קריירה לאחר הצבא האנטר עזב את הצבא ב-1763, ובילה לפחות חמש שנים בעבודה בשותפות עם ג'יימס ספנס, רופא שיניים לונדוני ידוע.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קריירה מקצועית ותיאוריות על מחלות מין
האנטר הקים בית ספר משלו לאנטומיה בלונדון ב-1764 והחל לעסוק ברפואה כירורגית פרטית. ניסוי עצמי האנטר נבחר לעמית בחברה המלכותית ב-1767. בתקופה זו הוא נחשב לסמכות המובילה בנושא מחלות מין, והאמין שזיבה ועגבת נגרמות על ידי פתוגן יחיד. בחיים בעידן שבו רופאים התנסו לעיתים קרובות על עצמם, הוא היה נושא לאגדה שחוזרת על עצמה לעיתים קרובות הטוענת שהוא הזריק לעצמו זיבה, באמצעות מחט שהייתה מזוהמת ללא ידיעתו בעגבת. מדליון גבס של ג'ון האנטר, מוזיאון המדע, לונדון כאשר חלה גם בעגבת וגם בזיבה, הוא טען שזה מוכיח את התיאוריה השגויה שלו שהן אותה מחלת מין בסיסית.
הניסוי, שדווח בחלק 6 סעיף 2 של ספרו של האנטר A Treatise on the Venereal Diseases, 1786, אינו מעיד על ניסוי עצמי; ניסוי זה בוצע ככל הנראה על צד שלישי. האנטר דגל בטיפול בזיבה ובעגבת באמצעות כספית וצריבה. בגלל המוניטין של האנטר, הידע בנוגע לטבען האמיתי של הזיבה והעגבת עוכב, והתיאוריה שלו לא הוכחה כשגויה אלא 51 שנים מאוחר יותר באמצעות מחקר של הרופא הצרפתי פיליפ ריקורד. קריירה מאוחרת ב-1768 מונה האנטר למנתח בבית החולים סנט ג'ורג'. מאוחר יותר, הפך לחבר בחברת המנתחים. ב-1776 מונה למנתח של המלך ג'ורג' השלישי. ב-1783 עבר האנטר לבית גדול בכיכר לסטר. המקום אפשר לו לסדר את אוסף כמעט 14,000 ההכנות שלו של למעלה מ-500 מיני צמחים ובעלי חיים לתוך מוזיאון לימודי.
אוסף אנטומי וצ'ארלס ביירן
באותה שנה, הוא רכש את שלדו של הענק האירי צ'ארלס ביירן בגובה 2.31 מטר (7' 7") בניגוד לרצונו המפורש של ביירן על ערש דווי – הוא ביקש להיקבר בים. האנטר שיחד חבר בקבוצת הלוויה ככל הנראה ב-500 ליש"ט ומילא את הארון בסלעים בעצירה ללילה, ולאחר מכן פרסם תיאור מדעי של האנטומיה והשלד. "הוא כעת, לאחר שנגנב בדרך להלווייתו," אומר מויינזר, "מוצג לצמיתות כסוג של מוצג מוזר במוזיאון ההנצחה לאדם שדפק אותו, למעשה." השלד, כיום, יחד עם חלק גדול מהאוסף ששרד של האנטר, נמצא במוזיאון האנטר בקולג' המלכותי למנתחים בלונדון.
שנים אחרונות ומוות
חזה של האנטר ליד המקום שבו חי בכיכר לסטר, לונדון ב-1786 מונה למנתח סגן של הצבא הבריטי ובמרץ 1790 מונה למנתח כללי על ידי ראש הממשלה דאז, ויליאם פיט. בתפקיד זה, הוא הנהיג רפורמה במערכת המינויים והקידום של מנתחים צבאיים המבוססת על ניסיון וכישורים, ולא על מערכת הפטרונות שהייתה נהוגה. מותו של האנטר ב-1793 נבע מהתקף לב שנגרם מוויכוח בבית החולים סנט ג'ורג' בנוגע לקבלת סטודנטים. הוא נקבר במקור בסנט מרטין-אין-דה-פילדס, אך ב-1859 נקבר מחדש במעבר הצפוני של הספינה במנזר וסטמינסטר, מה שמשקף את חשיבותו למדינה. אופיו של האנטר נדון על ידי ביוגרפים: טבעו היה אדיב ונדיב, אם כי כלפי חוץ גס ודוחה....
חיים אישיים
מאוחר יותר בחייו, מסיבה פרטית או אישית כלשהי, הוא רב עם האח שעיצב אותו והפך אותו לאדם, כשהוא מבסס את המחלוקת על התחכמות לגבי עדיפות שאינה ראויה לחוקר כה גדול. ובכל זאת, שלוש שנים מאוחר יותר, הוא חי כדי להתאבל על מות אחיו בדמעות. הוא תואר על ידי אחד מעוזריו בשלהי חייו כאדם 'חם וחסר סבלנות, מתגרה בקלות, וכשמתעצבן, לא קל להרגיעו'. משפחה ב-1771 נישא לאן הום, בתו של רוברט בוין הום ואחותו של סר אוורארד הום. נולדו להם ארבעה ילדים, שניים מהם מתו לפני גיל חמש. אחד מילדיו התינוקות קבור בבית הקברות בקירקהיטון, נורת'מברלנד, והמצבה רשומה בדרגה II. בתם הרביעית, אגנס, נישאה לגנרל סר ג'יימס קמפבל מאינרוויל.
מורשת ותרומות לרפואה
מורשת ב-1799 רכשה הממשלה את אוסף המסמכים והדגימות של האנטר, שהציגה לחברת המנתחים. תרומות לרפואה האנטר עזר לשפר את ההבנה של שיני אדם, צמיחת עצם ועיצוב מחדש, דלקת, פצעי ירי, מחלות מין, עיכול, תפקוד הלקטיאלים, התפתחות ילדים, הנפרדות של אספקת הדם האימהית והעוברית, ותפקיד המערכת הלימפתית. הוא ביצע את ההזרעה המלאכותית המתועדת הראשונה ב-1790 על אשתו של סוחר פשתן. אזכורים ספרותיים סמואל טיילור קולרידג', דמות מפתח במחשבה הרומנטית, במדע וברפואה, ראה בעבודתו של האנטר את זרעי הרפואה הרומנטית, כלומר בנוגע לעקרון החיים שלו, שלדעתו הגיע ממוחו של גאון.
ייצוג תרבותי ואנדרטאות
כאשר אנו עומדים לפני החזה של ג'ון האנטר, או כשאנו נכנסים למוזיאון המפואר המרוהט על ידי עמלו, ועוברים לאט, בתצפית מהורהרת דרך המקדש הנשגב הזה, שהגאונות של אדם גדול אחד הקימה והקדישה לחוכמה ולעבודה האחידה של הבורא, אנו תופסים בכל צעד את ההדרכה, כמעט היינו אומרים, את ההשראה, של אותם רעיונות עמוקים בנוגע לחיים, שזורחים עלינו, אכן, דרך כתביו, אך אותם הוא הציג כאן בפנינו בשפה מושלמת יותר מזו של מילים - השפה של אלוהים עצמו, כפי שנאמרה על ידי הטבע. שרעיון החיים האמיתי היה קיים במוחו של ג'ון האנטר, אין לי ולו ספק קל שבקלים...
האנטר היה הבסיס לדמות ג'ק טירגאטס ברומן הסאטירי הלא גמור של ויליאם בלייק, An Island in the Moon, ודמות ראשית ברומן של הילרי מנטל משנת 1998, The Giant, O'Brien. האנטר מוזכר על ידי ד"ר מורו בפרק XIV של האי של ד"ר מורו מאת ה-ג' וולס (1896) ומופיע במחזה Mr Foote's Other Leg (2015) כחבר של השחקן סמואל פוט. ברומן של אימוג'ן רוברטסון משנת 2009, Instruments of Darkness, האנטומיסט גבריאל קראותר מייעץ למכר לחפש מקלט בביתו של חברו האנטר עבור מסיבת הרוזן הצעיר מסאסקס מפני רודפים קטלניים ששוחררו במהלך מהומות גורדון; נמרים בבית החיות של האנטר הרגו את המתנקשים המיועדים, והוא חזה את נתיחת גופותיהם.
ביתו בכיכר לסטר נאמר כי היווה השראה לביתו של ד"ר ג'קיל מהרומן של רוברט לואיס סטיבנסון משנת 1886, המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד. אנדרטאות מרפאת ג'ון האנטר של בית החולים צ'לסי וווסטמינסטר בלונדון נקראת על שמו, וכך גם בית החולים ג'ון האנטר בניוקאסל, אוסטרליה והמעבדה הנוירוכירורגית האנטריאנית של בית החולים ג'ונס הופקינס. מקום הולדתו בלונג קלדרווד, סקוטלנד, שומר כמוזיאון בית האנטר. היה חזה של האנטר בכיכר לסטר עד לעיצוב מחדש של הכיכר בשנים 2010–2012.