פרנסיס דרייק
סר פרנסיס דרייק (בערך 1540 – 28 בינואר 1596) היה מגלה ארצות ופריבטיר אנגלי, הידוע בעיקר בזכות ביצוע ההקפה השנייה של כדור הארץ במשלחת אחת בין השנים 1577 ו-1580 (המשלחת האנגלית הראשונה שהשלימה זאת). הוא ידוע גם בשל השתתפותו במסעות סחר העבדים האנגליים המוקדמים של בן דודו, ג'ון הוקינס, וג'ון לוול. לאחר שהחל את דרכו כימאי פשוט, בשנת 1588 הוא לקח חלק בקרב נגד הארמדה הספרדית בדרגת תת-אדמירל.
בגיל צעיר הוכנס דרייק לביתו של קרוב משפחה, ויליאם הוקינס, רב-חובל בולט בפלימות'. בשנת 1572 יצא למשימתו העצמאית הראשונה כפריבטיר לאורך ה"מיין הספרדי". הקפת כדור הארץ של דרייק החלה ב-13 בדצמבר 1577. הוא חצה את האוקיינוס השקט, אזור שהיה עד אז בשליטה ספרדית בלעדית, ותבע בעלות על "אלביון החדשה" (New Albion), תוך שהוא בוזז ערי חוף וספינות בדרכו. הוא חזר לאנגליה ב-26 בספטמבר 1580. אליזבת הראשונה העניקה לדרייק תואר אבירות בשנת 1581, אותו קיבל על סיפון הגליאון שלו, ה"גולדן היינד" (Golden Hind).
הקפת כדור הארץ של דרייק חנכה עידן של סכסוך עם הספרדים, ובשנת 1585 החלה המלחמה האנגלו-ספרדית. דרייק פיקד על משלחת לאמריקה שתקפה ספינות ונמלים ספרדיים. כאשר פיליפ השני שלח את הארמדה הספרדית לאנגליה בשנת 1588 כהכנה לפלישה, דרייק היה סגן מפקד הצי האנגלי שנלחם נגד הצי הספרדי והדף אותו. שנה לאחר מכן הוא הוביל את הצי האנגלי בניסיון כושל להשמיד את שארית הצי הספרדי.
דרייק היה חבר פרלמנט (MP) מטעם שלושה מחוזות בחירה: קאמלפורד ב-1581, בוסיני ב-1584, ופלימות' ב-1593. עלילותיו הפכו אותו לגיבור בעיני האנגלים, אך פעולות הפריבטיר שלו הובילו את הספרדים לכנותו פיראט, המוכר להם כ"אל דראקה" (El Draque, "הדרקון" בספרדית עתיקה). הוא מת מדיזנטריה לאחר התקפה כושלת על פנמה בינואר 1596.
לידה ושנים מוקדמות
פרנסיס דרייק נולד בחוות קראונדייל בטאוויסטוק, דבון, אנגליה. תאריך לידתו אינו מתועד רשמית – כותבים כמו א. פ. בנסון טענו כי נולד בעת ש"ששת המאמרים" של 1539 היו בתוקף, אך ההיסטוריון הימי הבריטי ג'וליאן קורבט, בהתייחסו לדיווח של ויליאם קמדן שעליו מבוסס מידע זה, כותב כי "עלינו לייחס לטעות בזיכרון את טענתו הקשה כי אדמונד דרייק גורש מדבונשייר במהלך רדיפות תחת חוק ששת המאמרים של 1539". תאריך לידתו מוערך על פי ניסוחים במקורות בני התקופה כגון: "דרייק היה בן עשרים ושתיים כשקיבל את הפיקוד על ה'ג'ודית'" (1566). זה מתארך את לידתו ל-1544. תאריך של בערך 1540 מוצע על פי שני דיוקנאות: אחד מיניאטורי, שצויר על ידי ניקולס היליארד ב-1581, אז נטען כי היה בן 42, מה שמציב את לידתו בערך ב-1539, בעוד השני, שצויר ב-1594 אז נאמר כי היה בן 52, נותן שנת לידה של בערך 1541.
הוא היה הבכור מבין שנים-עשר בניו של אדמונד דרייק (1518–1585), חקלאי פרוטסטנטי, ואשתו, מרי מילוואי. נאמר כי הבן הראשון נקרא על שם סנדקו, פרנסיס ראסל, הרוזן השני מבדפורד.
בשל רדיפות דתיות במהלך "מרד ספר התפילות" ב-1549, משפחת דרייק נמלטה מדבון לקנט. שם קיבל אביו של דרייק מינוי לשמש ככומר עבור אנשי הצי המלכותי. הוא הוסמך כדיאקון ומונה לכומר של כנסיית אפצ'רץ' על נהר המדוויי.
קריירה ימית מוקדמת
בגיל צעיר הוכנס דרייק לביתו של קרוב משפחה, רב-החובל ויליאם הוקינס מפלימות', והחל את הכשרתו הימית כשוליה בספינותיו של הוקינס. בגיל 18 הוא היה פקיד אספקה, על פי הכרוניקן האנגלי אדמונד האווס, ובשנות ה-50 של המאה ה-16 מצא אביו של דרייק לצעיר משרה אצל בעלים ורב-חובל של ספינה קטנה, אחת מספינות הסחר הקטנות ששטו בין נהר המדוויי לחוף ההולנדי. דרייק ככל הנראה עסק במסחר לאורך חופי אנגליה, ארצות השפלה וצרפת. רב-החובל היה כה מרוצה מהתנהגותו של דרייק הצעיר, שבהיותו רווק וחסר ילדים במותו, הוריש את הספינה לדרייק.
### סחר עבדים
בשנת 1562, סחר העבדים במערב אפריקה היה דואופול שנשלט על ידי הפורטוגזים והספרדים. סר ג'ון הוקינס הגה תוכנית לפרוץ לסחר זה, וגייס את עזרת עמיתיו ומשפחתו למימון מסע העבדים הראשון שלו. דרייק לא היה חלק מקבוצת מממנים זו, אם כי נוכחותו כאחד ממאות ימאים בשני מסעות העבדים הראשונים של הוקינס מונחת כעובדה. קיימות עדויות אנקדוטליות התומכות בכך שדרייק שירת כימאי פשוט בשני המסעות הראשונים, ועדויות טובות לנוכחותו בשני המסעות האחרונים מתוך ארבעה מסעות עבדים שביצעו ספינותיו של הוקינס בין 1562 ל-1569.
בשנת 1562 הפליג הוקינס לחופי סיירה לאון, השתלט על ספינות עבדים פורטוגזיות ומכר את האפריקאים באיי הודו המערבית הספרדיים. זה היה רווחי מאוד, ולכן עבור מסע העבדים השני שלו ב-1564, זכה הוקינס בתמיכת המלכה אליזבת הראשונה. היא השאילה לו את אחת מספינותיה, "ישו מליבק" (Jesus of Lübeck), ששימשה כאוניית הדגל שלו. הוקינס תקף עיירה אפריקאית מקומית ומכר רבים מתושביה בנמלים ספרדיים ביבשת הקריבית, מה שהניב רווח גדול נוסף לעצמו, למלכה ולקונסורציום המשקיעים מחצרה. המקורות חלוקים לגבי התאריכים וגילו של דרייק באותה עת; הארי קלסי אומר שהוא היה בן עשרים, "לפי האווס" (בהתייחס לכרוניקן האנגלי אדמונד האווס שכתב ב-1615). דרייק לא היה חבר באותו קונסורציום, אך הצוות היה מקבל חלק קטן מהרווחים. בהתבסס על קשר זה, החוקר קריס ליין מונה את דרייק כאחד מסוחרי העבדים האנגלים הראשונים.
הספרדים והפורטוגזים חשו פגועים מכך שהאנגלים נכנסו לסחר העבדים ומכרו עבדים למושבותיהם למרות האיסור לעשות זאת. המלכה אליזבת הראשונה, תחת לחץ להימנע מסכסוך מזוין, אסרה על הוקינס לצאת לים למסע עבדים שלישי. בתגובה, הוא ארגן מסע עבדים עם קרוב משפחה, ג'ון לוול, כמפקד ב-1566. דרייק ליווה את לוול במסע זה. המסע לא היה מוצלח, שכן יותר מ-90 אפריקאים משועבדים שוחררו ללא תשלום.
בשנת 1567 ליווה דרייק את הוקינס במסעם המשותף הבא והאחרון. הצוות ניסה ללכוד עבדים סביב כף ורדה, אך נכשל. הוקינס כרת ברית עם שני מלכים מקומיים בסיירה לאון שביקשו עזרה נגד אויביהם בתמורה למחצית מכל השבויים שייקחו. בתקיפה משני הצדדים, הם לקחו כמה מאות שבויים, אם כי קלסי אומר שהמלכים שמרו לעצמם "את החלק הגדול יותר של העבדים ואתגרו את הוקינס לעשות משהו בנידון".
האירועים החמירו עבור הצי כאשר התמודד עם סופות, עוינות ספרדית, סכסוך מזוין, ולבסוף הוריקן שהפריד ספינה אחת מהשאר, והיא נאלצה למצוא את דרכה הביתה לבד. הספינות הנותרות נאלצו להיכנס לנמל סן חואן דה אולואה ליד ורה קרוז כדי לבצע תיקונים. זמן קצר לאחר מכן הגיע המשנה למלך החדש של ספרד החדשה, מרטין אנריקס דה אלמנסה, עם צי ספינות. בעודם עדיין מנהלים משא ומתן לאספקה ותיקונים, ספינותיו של הוקינס הותקפו על ידי הספינות הספרדיות במה שנודע כקרב סן חואן דה אולואה. הקרב הסתיים בתבוסה אנגלית עם אובדן כל הספינות האנגליות מלבד שתיים. הספרדים שיגרו ספינת אש לעבר אוניית הדגל של הוקינס "ישו מליבק", וצוות ה"מיניון" (Minion) בבהמה ופחד חתכו את החבלים שקשרו אותם ל"ישו". הוקינס היה בין אלה שקפצו מסיפוני אוניית הדגל לסיפוני ה"מיניון". דרייק, שהיה באותה עת רב-החובל של ה"ג'ודית", נמלט והשאיר את הוקינס מאחור. הוקינס נמלט על ה"מיניון" וחזר בקושי לאנגליה כשעשרות מאנשיו מתים בדרך, והגיע עם צוות של 15 איש בלבד. מאות ימאים אנגלים ננטשו.
לאחר שחזר לאנגליה, הוקינס האשים את דרייק בעריקה ובגניבת האוצר שצברו. דרייק הכחיש את שתי ההאשמות, וטען כי חילק את כל הרווחים בין הצוות וכי האמין שהוקינס אבד כאשר עזב. סופו המר של המסע הרביעי כיוון את חייו של דרייק לכיוון אחר: לאחר מכן הוא לא יעסוק עוד במסחר ובעבדות אלא יקדיש את עצמו לתקיפת נכסים ספרדיים בכל מקום שבו ימצא אותם. נאמר כי עוינותו של דרייק כלפי הספרדים החלה עם הקרב ותוצאותיו.
המסע של 1567–1569 היה הקשר האחרון של דרייק לסחר העבדים. בסך הכל, כ-1,200 אפריקאים שועבדו בארבעת המסעות הללו, ומוערך כי פי שלושה אפריקאים נהרגו (על פי דיווחים בני התקופה של סוחרי העבדים). בנושא העבדות, החוקר ג'ון סגדן כותב כי "דרייק היה בשנות העשרים לחייו ולא הטיל ספק במה שמבוגריו קיבלו", אך עליו לשאת באחריות מסוימת על השתתפותו.
### משלחת 1572–1573
בשנת 1572 יצא דרייק למשימתו העצמאית הגדולה הראשונה. הוא תכנן התקפה על מצר פנמה, הידוע לספרדים כחלק מ"טיירה פירמה" (Tierra Firme) ולאנגלים כחלק מה"מיין הספרדי". זו הייתה הנקודה שבה היה צריך להביא את אוצר הכסף והזהב של פרו לחוף ולהעבירו ביבשה לים הקריבי, שם גליאונים מספרד היו מעמיסים אותו בעיר נומברה דה דיוס. דרייק עזב את פלימות' ב-24 במאי 1572, עם צוות של 73 איש בשתי ספינות קטנות, "פאשה" (70 טון) ו"סוואן" (25 טון), כדי לכבוש את נומברה דה דיוס.
הפשיטה הראשונה של דרייק הייתה בסוף יולי 1572. דרייק כבש את נומברה דה דיוס, אך נפצע קשות כאשר הספרדים הגיעו מפנמה, וכוחותיו נאלצו לסגת ללא הזהב, הכסף, הפנינים והתכשיטים שאוחסנו באוצר המלכותי. במקום לבזוז שוב את נומברה דה דיוס, דרייק פשט על גליאונים ספרדיים לאורך החוף ובעזרת בני בריתו ה"סימרונים" (אפריקאים משועבדים שנמלטו מבעליהם הספרדים) בזז את שיירות הפרדות שהובילו זהב, כסף ומוצרי סחר מעיר פנמה. אחד האנשים הללו היה דייגו, שהפך למשרתו של דרייק תמורת שכר, ובילה ארבע שנים באנגליה כאדם חופשי.
בין הרפתקאותיו של דרייק לאורך המיין הספרדי, לכידת שיירת הכסף הספרדית בנומברה דה דיוס ב-1 באפריל 1573 הפכה אותו לעשיר ומפורסם. ליד קאבו דה קאטיבאס הוא פגש פריבטיר צרפתי, גיום לה טסטו, שפיקד על ספינת המלחמה "האבר" (80 טון), ואיחד כוחות עמו בצי משולב. דרייק החליט ליירט את שיירת הפרדות בנהר קמפוס, שני ליגות מנומברה דה דיוס, והורה לרבי-החובלים של סירותיו להיפגש בנהר פרנסיסקה ב-3 באפריל כדי להוביל אותם משם לאחר הפשיטה. כוחות הפשיטה האנגלים והצרפתים המשולבים צעדו דרך היער לעבר השביל, עד למרחק של מייל מהעיר בזמן שהסימרונים ביצעו סיור. למחרת בבוקר, 1 באפריל, הם הפתיעו את שיירת הפרדות ותפסו אוצר בשווי של יותר מ-200,000 פזוס.
לאחר התקפתם על שיירת הפרדות העמוסה, גילו דרייק ואנשיו כי תפסו כ-20 טון כסף וזהב. הם קברו חלק גדול מהאוצר, שכן היה כבד מדי מכדי שיוכלו לשאת אותו, ונמלטו עם הון בזהב. (דיווח על כך עשוי היה להוליד סיפורים מאוחרים יותר על פיראטים ואוצרות קבורים). לה טסטו, שנפצע קשות, נלכד ונערף ראשו. קבוצת ההרפתקנים הקטנה גררה כמה שיותר זהב וכסף שיכלו לשאת בחזרה לאורך כ-18 מייל (29 ק"מ) של הרים מכוסי ג'ונגל למקום שבו השאירו את סירות הפשיטה. כשהגיעו לחוף, הסירות נעלמו. דרייק ואנשיו, מדוכאים, מותשים ורעבים, לא ידעו לאן ללכת והספרדים לא היו רחוקים מאחור.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשלב זה, דרייק אסף את אנשיו, קבר את האוצר על החוף, ובנה רפסודה כדי להפליג בגלים גבוהים עם ארבעה אנשים שנים-עשר מייל לאורך החוף למקום שבו השאירו שתי סירות. כשדרייק הגיע אליהם סוף סוף, אנשיו נבהלו ממראהו המוזנח. בחששם מהגרוע מכל, שאלו אותו כיצד עברה הפשיטה. דרייק לא יכול היה להתאפק מלהתבדח והקניט אותם במראה מדוכא. לאחר מכן צחק, שלף מטבע זהב ספרדי מבגדיו ואמר: "המסע שלנו הושלם". עד השבוע השני של אוגוסט 1573, הוא חזר לפלימות'.
במהלך משלחת זו, ב-11 בפברואר, טיפסו דרייק וסגנו ג'ון אוקנהאם על עץ גבוה בהרים המרכזיים של מצר פנמה ובכך הפכו לאנגלים הראשונים שראו את האוקיינוס השקט, כשהם משחזרים את הישגו של הספרדי ואסקו נונייס דה בלבואה ב-1513. הסימרונים חצבו מדרגות בגזעו, עליהן עלו דרייק ומנהיג הסימרונים פדרו לפלטפורמה בראש העץ הענק, שם הצטרף אליהם אוקנהאם. האנגלים נדרו כשראו את האוקיינוס השקט שיום אחד יפליגו במימיו – מה שדרייק יעשה שנים לאחר מכן כחלק מהקפת כדור הארץ שלו.
כשדרייק חזר לפלימות' לאחר הפשיטות, הממשלה חתמה על הפסקת אש זמנית עם המלך פיליפ השני מספרד ולכן לא יכלה להכיר רשמית בהישגו של דרייק. דרייק נחשב לגיבור באנגליה ולפיראט בספרד בשל פשיטותיו.
### טבח האי רתלין
דרייק נכח בטבח האי רתלין ב-1575 באירלנד. סר ג'ון נוריס (או נוריס) ודרייק, בהוראת סר הנרי סידני והרוזן מאסקס, רוברט דברו, הטילו מצור על טירת רתלין. למרות כניעתה, חייליו של נוריס הרגו את כל 200 המגינים וכמה מאות נוספים של גברים, נשים וילדים משבט מקדונל. בינתיים, דרייק קיבל את המשימה למנוע מכל תגבורת גאלית אירית או סקוטית להגיע לאי. לכן, המנהיג הנותר של ההגנה הגאלית נגד הכוח האנגלי, סורלי בוי מקדונל, נאלץ להישאר ביבשת. אסקס כתב במכתבו למזכיר המלכה אליזבת כי בעקבות ההתקפה, סורלי בוי "ככל הנראה השתגע מצער, קורע ומענה את עצמו ואומר שאיבד שם את כל מה שהיה לו אי פעם".
הקפת כדור הארץ (1577–1580)
בעקבות הצלחת הפשיטה על מצר פנמה, ה"מסע המפורסם" של דרייק – משלחת נגד הספרדים לאורך החוף הפסיפי של אמריקה – אורגן ומומן על ידי סינדיקט פרטי שכלל את פרנסיס וולסינגהם, רוברט דאדלי, הרוזן הראשון מלסטר, ג'ון הוקינס, כריסטופר האטון, ודרייק עצמו. דרייק פעל לפי התוכנית שחיבר סר ריצ'רד גרנוויל, שקיבל ב-1574 פטנט מלכותי למטרה זו; שנה בלבד לאחר מכן בוטל פטנט זה לאחר שאליזבת הראשונה למדה על כוונותיו של גרנוויל נגד הספרדים. אליזבת ככל הנראה השקיעה במסעו של דרייק לדרום אמריקה ב-1577, אך מעולם לא הנפיקה לו כתב מינוי רשמי. זו הייתה אמורה להיות הקפת כדור הארץ הראשונה מזה 58 שנים.
דייגו הועסק שוב תחת דרייק; שליטתו בספרדית ובאנגלית הפכה אותו למתורגמן שימושי כאשר נלכדו ספרדים או פורטוגזים דוברי ספרדית. הוא הועסק כמשרתו של דרייק ושולם לו שכר כמו לשאר הצוות. דרייק והצי יצאו מפלימות' ב-15 בנובמבר 1577, אך מזג אוויר גרוע איים עליו ועל הצי שלו. הם נאלצו למצוא מקלט בפלמות', קורנוול, משם חזרו לפלימות' לתיקונים.
לאחר נסיגה גדולה זו, דרייק הפליג שוב ב-13 בדצמבר על סיפון ה"פליקן" (Pelican) עם ארבע ספינות נוספות ו-164 אנשים. הוא הוסיף עד מהרה ספינה שישית, "מרי" (לשעבר סנטה מריה), ספינת סוחר פורטוגזית שנלכדה מול חופי אפריקה ליד איי כף ורדה. הוא גם חטף את רב-החובל שלה, נונו דה סילבה, אדם בעל ניסיון רב בניווט במימי דרום אמריקה.
הצי של דרייק סבל משחיקה רבה; הוא הטביע את ה"כריסטופר" ואת ספינת האספקה "סוואן" בשל אובדן אנשים בחציית האוקיינוס האטלנטי. הוא הגיע לחוף במפרץ הקודר של פוארטו סן חוליאן, במה שהוא כיום ארגנטינה. פרדיננד מגלן עגן שם חצי מאה קודם לכן, שם הוציא להורג כמה מורדים. אנשיו של דרייק ראו שלדים מולבנים וחשופים לרוח על הגרדומים הספרדיים. בעקבות הדוגמה של מגלן, דרייק שפט והוציא להורג את ה"מורד" שלו, תומאס דאוטי. הצוות גילה כי ל"מרי" היו קורות רקובות, ולכן הם העלו את הספינה לחוף, פירקו אותה ונטשו אותה. דרייק החליט להישאר את החורף בסן חוליאן לפני שינסה לעבור את מצר מגלן.
### הוצאתו להורג של תומאס דאוטי
במסעו להפריע לצי האוצרות הספרדי, היו לדרייק כמה מריבות עם שותפו לפיקוד תומאס דאוטי וב-3 ביוני 1578, האשים אותו בכישוף והעמיד אותו לדין באשמת מרד ובגידה במשפט על סיפון האונייה. דרייק טען כי יש לו כתב מינוי (שמעולם לא הוצג) מהמלכה לבצע פעולות כאלה ומנע מדאוטי משפט באנגליה. הראיות העיקריות נגד דאוטי היו עדותו של נגר הספינה, אדוארד ברייט, שלאחר המשפט קודם לרב-חובל של הספינה "מריגולד", והודאתו של דאוטי כי סיפר ללורד בורגלי, מתנגד קולני להטרדת הספרדים, על כוונת המסע. דרייק הסכים לבקשתו לקבלת סקרמנט הקודש וסעד עמו, עליו היה לפרנסיס פלטשר דיווח זה:
> ואחרי סעודה קדושה זו, הם סעדו גם על אותו שולחן יחד, בעליזות, בפיכחון, כפי שמעולם לא עשו לפני כן, כל אחד מעודד את השני, ונפרדים, בשתיית כוסית זה לזה, כאילו רק מסע כלשהו עמד על הפרק.
דרייק ערף את ראשו של תומאס דאוטי ב-2 ביולי 1578. בינואר 1580, כאשר דרייק נתקע על שונית מול ים סלבס, הציע כומר הספינה, פרנסיס פלטשר, בדרשה כי צרות המסע קשורות למותו הלא צודק של דאוטי. דרייק כבל את הכומר לכיסוי פתח ונידה אותו.
### כניסה לאוקיינוס השקט (1578)
שלוש הספינות הנותרות של השיירה יצאו למצר מגלן בקצה הדרומי של דרום אמריקה. כמה שבועות לאחר מכן, בספטמבר 1578, הגיע דרייק לאוקיינוס השקט, אך סופות עזות השמידו את אחת משלוש הספינות, "מריגולד" (בפיקודו של ג'ון תומאס) במצר וגרמו לאחרת, "אליזבת", בפיקודו של ג'ון וינטר, לחזור לאנגליה, והשאירו רק את ה"פליקן". לאחר מעבר זה, ה"פליקן" נדחפה דרומה וגילתה אי שדרייק כינה "אי אליזבת". דרייק, כמו נווטים לפניו, הגיע כנראה לקו רוחב של 55° דרום (לפי נתונים אסטרונומיים המצוטטים ב"הניווטים, המסעות והתגליות העיקריים של האומה האנגלית" של ריצ'רד האקלוט מ-1589) לאורך חוף צ'ילה.
במצר מגלן דרייק ואנשיו היו מעורבים בהתכתשויות עם ילידים מקומיים, והפכו לאירופאים הראשונים שהרגו ילידים בדרום פטגוניה. במהלך שהותם במצר, גילו אנשי הצוות כי חליטה העשויה מקליפת העץ "דרימיס וינטרי" (Drimys winteri) יכולה לשמש כתרופה נגד צפדינה. רב-החובל וינטר הורה על איסוף כמויות גדולות של קליפה – ומכאן השם המדעי.
ההיסטוריון מתיאו מרטיניץ, שבחן את רשומות מסעותיו של דרייק, זוקף לזכותו את גילוי "הקצה הדרומי של אמריקה והמרחב האוקייני מדרום לו". הדיווח הראשון על גילויו של ערוץ פתוח מדרום לארץ האש נכתב לאחר פרסום מסעו של וילם סכאוטן ויעקב לה מר סביב כף הורן ב-1616, בשנת 1618.
### פשיטות על החוף המערבי של אמריקה הספרדית
דרייק המשיך הלאה באוניית הדגל הבודדת שלו, ששמה שונה כעת ל"גולדן היינד" (Golden Hind) לכבוד סר כריסטופר האטון (על פי שלט האצולה שלו). ה"גולדן היינד" הפליגה צפונה לאורך החוף הפסיפי של דרום אמריקה, תקפה נמלים ספרדיים ובזזה עיירות. כמה ספינות ספרדיות נלכדו, ודרייק השתמש במפות המדויקות יותר שלהן כדי להנחות את הניווט שלו. לפני שהגיע לחוף פרו, ביקר דרייק באי מוצ'ה מול חופי מה שהוא כיום צ'ילה, שם הוא ומשרתו דייגו נפצעו קשות על ידי בני המפוצ'ה העוינים שירו בהם חצים. מאוחר יותר הוא בזז את נמל ולפראיסו צפונה יותר בצ'ילה, שם גם לכד ספינה מלאה ביין צ'יליאני.
ליד לימה, לכד דרייק ספינה ספרדית עם 25,000 פזוס של זהב פרואני, בשווי של 37,000 דוקטים של כסף ספרדי (כ-7 מיליון ליש"ט בסטנדרטים מודרניים). דרייק גם גילה ידיעות על ספינה נוספת, "נואסטרה סניורה דה לה קונספסיון" (Nuestra Señora de la Concepción), שהפליגה מערבה לכיוון מנילה. היא עתידה הייתה להיקרא "קאקאפואגו" (Cacafuego). דרייק פתח במרדף ולבסוף לכד את ספינת האוצר, שהתבררה כלכידה הרווחית ביותר שלו.
על סיפון ה"נואסטרה סניורה דה לה קונספסיון", מצא דרייק 36 ק"ג של זהב, צלב זהב, תכשיטים, 13 תיבות של ריאלים מכסף ו-26,000 קילוגרמים של כסף. דרייק היה מרוצה מטבע הדברים ממזלו הטוב בלכידת הגליאון, והוא הראה זאת בסעודה עם קציני הספינה שנלכדה ונוסעיה האצילים. הוא הוריד את שבוייו זמן קצר לאחר מכן, והעניק לכל אחד מתנות המתאימות לדרגתו, כמו גם מכתב מעבר בטוח.
דרייק המשיך צפונה, פושט על עוד יישובים וספינות ספרדיות בדרכו. תחנתו האחרונה בשלב זה של המסע הייתה בעיירה גואטולקו, שם שהו הוא וצוותו מ-13 עד 16 באפריל, בוזזים אספקה וחומרים אחרים. מכאן, החל דרייק לשקול כיצד לחזור בצורה הטובה ביותר לאנגליה. אפשרות אחת הייתה להפליג חזרה דרומה, לאורך החוף הספרדי, ולחזור לאוקיינוס האטלנטי דרך מצר מגלן (או אולי כף הורן); מסלול זה נפסל, עם זאת, כדי להימנע ממזג האוויר המסוכן ליד המצר ומהתנגדות ספרדית משוערת לאורך כל החוף. זה הותיר שני מסלולים אפשריים – להמשיך צפונה במעלה החוף האמריקאי, ולחזור לאטלנטי דרך מצר אניאן השמועתי; או, להפליג ברחבי האוקיינוס השקט, לכיוון איי הודו המזרחית, ומשם לחזור לאנגליה על ידי השלמת הקפת כדור הארץ.
### חוף קליפורניה: נובה אלביון (1579)
במאי, שתי ספינותיו של דרייק עברו את חצי האי באחה קליפורניה והמשיכו צפונה. לפני מסעו של דרייק, החוף המערבי של צפון אמריקה נחקר רק חלקית ב-1542 על ידי חואן רודריגס קברילו שהפליג עבור ספרד. לכן, מתוך כוונה להימנע מסכסוך נוסף עם ספרד, דרייק ניווט צפונית-מערבית לנוכחות הספרדית וחיפש אתר דיסקרטי שבו הצוות יוכל להתכונן למסע חזרה לאנגליה. הקצה הצפוני ביותר של שלב זה במשלחת היה נושא לוויכוח מלומד רב, אך רוב המקורות מסכימים כי דרייק הגיע לקו רוחב של לפחות 48° צפון לפני שפנה חזרה ופנה דרומה.
ב-5 ביוני 1579, הספינה עגנה לזמן קצר לראשונה במה שהוא כיום סאות' קוב, כף אראגו, ממש מדרום למפרץ קוס, אורגון, ואז הפליגה דרומה. ב-17 ביוני, דרייק וצוותו מצאו מפרץ מוגן כאשר נחתו על החוף הפסיפי של מה שהוא כיום צפון קליפורניה. בעודו בחוף, הוא תבע את האזור עבור המלכה אליזבת הראשונה כ"נובה אלביון" (Nova Albion) או "אלביון החדשה". כדי לתעד ולאשר את תביעתו, דרייק הציב לוח פליז חרוט כדי לתבוע ריבונות עבור אליזבת וכל מונרך אנגלי עוקב. לאחר הקמת מבצר ואוהלים על החוף, הצוות עבד במשך כמה שבועות כשהם מתכוננים למסע ההקפה שלפניהם על ידי הטיית ספינתם, ה"גולדן היינד", כדי לנקות ולתקן ביעילות את גוף הספינה. לדרייק היו אינטראקציות ידידותיות עם בני החוף מיווק וחקרו את האדמה שמסביב ברגל. כאשר ספינתו הייתה מוכנה למסע החזרה, דרייק והצוות עזבו את אלביון החדשה ב-23 ביולי ועצרו את המסע למחרת כאשר עגנו את הספינה באיי פאראלון שם צדו אריות ים או כלבי ים.
### ברחבי האוקיינוס השקט ומסביב לאפריקה
דרייק עזב את החוף הפסיפי, פנה דרום-מערבה כדי לתפוס את הרוחות שיישאו את ספינתו ברחבי האוקיינוס השקט, וכעבור כמה חודשים הגיע לאיי מאלוקו, קבוצת איים במערב האוקיינוס השקט, במזרח אינדונזיה המודרנית. הארי קלסי טוען, בניגוד לקונצנזוס המלומד, כי בגלל הרוחות והזרמים המנוגדים, סביר הרבה יותר שדרייק הטה את ספינתו על חוף מפרץ מגדלנה בבאחה קליפורניה, והפליג משם לאיי מאלוקו ואיי התבלינים. בתקופה זו מת דייגו מפצעים שספג מוקדם יותר במסע; ה"גולדן היינד" נתקעה מאוחר יותר על שונית וכמעט אבדה. לאחר מכן, הימאים המתינו שלושה ימים לגאות נוחה ופרקו מטען. בהתיידדות עם הסולטן באבוללה מטרנאטה באיי מאלוקו, דרייק ואנשיו היו מעורבים בכמה תככים עם הפורטוגזים שם. הוא ביצע עצירות מרובות בדרכו לעבר קצה אפריקה, לבסוף הקיף את כף התקווה הטובה, והגיע לסיירה לאון עד 22 ביולי 1580.
### חזרה לפלימות' (1580)
ב-26 בספטמבר 1580, ה"גולדן היינד" הפליגה לתוך פלימות' עם דרייק ו-59 אנשי צוות שנותרו על הסיפון, יחד עם מטען עשיר של תבלינים ואוצרות ספרדיים שנלכדו. חלקה של המלכה במטען עלה על שאר הכנסות הכתר לאותה שנה כולה. דרייק הוכתר כאנגלי הראשון שהקיף את כדור הארץ, והיה זה המסע השני מסוגו שהגיע עם לפחות ספינה אחת שלמה, אחרי זה של אלקאנו ב-1520.
המלכה אליזבת הכריזה כי כל הדיווחים הכתובים על מסעותיו של דרייק יהפכו לסודות המלכה של הממלכה, ודרייק ושאר משתתפי מסעותיו נשבעו לשמור על סודיות תחת איום מוות; היא התכוונה להסתיר את פעולותיו של דרייק מעיני ספרד היריבה.
דרייק העניק למלכה תכשיט לציון ההקפה. הוא נלקח כשלל מול החוף הפסיפי של מקסיקו, והיה עשוי מזהב מצופה אמייל ונשא יהלום אפריקאי וספינה עם גוף עשוי הובנה.
כדי להראות את הכרת תודתה, העניקה לו המלכה את "תכשיט דרייק", תליון יקר ערך מוקף ביהלומים, אבני אודם ופנינים. זו הייתה מתנה יוצאת דופן להעניק לאדם פשוט, כזו שדרייק ענד בדיוקן מ-1591 מאת מרקוס גירארטס. בצד אחד של התליון מופיע דיוקן ממלכתי של אליזבת מאת צייר המיניאטורות ניקולס היליארד, ובצד השני קמיע סרדוניקס של דיוקנאות כפולים של דמויות אפריקאיות ואירופאיות העומדות זו לצד זו. תכשיט דרייק הוא שריד מתועד נדיר בין תכשיטי המאה ה-16; הוא שמור במוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון.
### תואר אבירות ושלט אצולה
המלכה אליזבת העניקה לדרייק תואר אבירות על סיפון ה"גולדן היינד" בדפטפורד ב-4 באפריל 1581; הטקס בוצע על ידי דיפלומט צרפתי, מסייה דה מרשאומון, שניהל משא ומתן עבור אליזבת להינשא לאחיו של מלך צרפת, פרנסיס, דוכס אנז'ו. על ידי מעורבות הדיפלומט הצרפתי בהענקת התואר, אליזבת השיגה את התמיכה הפוליטית המרומזת של הצרפתים לפעולותיו של דרייק. במהלך התקופה הוויקטוריאנית, ברוח של לאומיות, קודם הסיפור שאליזבת הראשונה היא שביצעה את הענקת התואר.
לאחר קבלת תואר האבירות שלו, דרייק אימץ באופן חד-צדדי את שלט האצולה של משפחת דרייק העתיקה מדבון, לה טען לקרבה משפחתית רחוקה אך לא מוגדרת. הזכות להשתמש בשלט האצולה הייתה שנויה במחלוקת בבית המשפט, ולכן המלכה אליזבת העניקה לדרייק שלט אצולה משלו.
ההישג ההרלדי ושלט האצולה של דרייק מכילים את המוטו, Sic Parvis Magna, שפירושו: "הישגים גדולים מהתחלות קטנות". יד היוצאת מהעננים מסומנת ב-Auxilio Divino, שפירושו "בעזרת האל".
קריירה פוליטית
דרייק הפך לראשונה לחבר פרלמנט במושב האחרון של הפרלמנט הרביעי של אליזבת הראשונה, ב-16 בינואר 1581, עבור מחוז הבחירה של קאמלפורד. הוא לא השתתף באופן פעיל בשלב זה, וב-17 בפברואר 1581 קיבל חופשה "עבור עסקיו ההכרחיים בשירות הוד מלכותה".
דרייק הפך לראש עיריית פלימות' בספטמבר 1581. במהלך כהונתו, הוא התקין מצפן ב"הו" (Hoe) של העיר, והעביר חוק המסדיר את סחר הסרדינים המקומי. במהלך כהונתו כראש עיר, דרייק התקשר בחוזה לבניית תעלה, כדי להביא מים מנהר מיווי, ולבנות עליה שישה טחנות קמח חדשות מהן הפיק רווח משמעותי.
דרייק הפך שוב לחבר פרלמנט ב-1584 עבור בוסיני, עם הקמת הפרלמנט החמישי של אליזבת הראשונה. הוא שירת לאורך כל תקופת הפרלמנט והיה פעיל בנושאים הנוגעים לצי, דיג, קולוניזציה אמריקאית מוקדמת, ונושאים הקשורים בעיקר לדבון. הוא בילה את הזמן המכוסה על ידי שתי תקופות הפרלמנט הבאות בעיסוק בתפקידים אחרים ובמשלחת לפורטוגל.
הוא הפך לחבר פרלמנט עבור פלימות' ב-1593. הוא היה פעיל בנושאים בעלי עניין לפלימות' ככלל, אך גם כדי להדגיש את ההגנה מפני הספרדים.
המשלחת הגדולה לאמריקה
מלחמה פרצה בין אנגליה לספרד ב-1585, לאחר חתימת חוזה נונסוץ'. המלכה אליזבת הראשונה, באמצעות מזכירה הראשי פרנסיס וולסינגהם, הורתה לסר פרנסיס דרייק להוביל משלחת לתקיפת המושבות הספרדיות בסוג של מכת מנע. משלחת עזבה את פלימות' בספטמבר 1585 עם דרייק בפיקוד על עשרים ואחת ספינות עם 1,800 חיילים תחת כריסטופר קרלייל. הוא תקף תחילה את ויגו בספרד והחזיק במקום במשך שבועיים בדרישת כופר עבור אספקה. לאחר מכן הוא בזז את סנטיאגו באיי כף ורדה, ולאחר מכן הפליג הצי ברחבי האוקיינוס האטלנטי, בזז את נמל סנטו דומינגו, וכבש את העיר קרטחנה דה אינדיאס בקולומביה של ימינו. בקרטחנה, דרייק שחרר מאה עבדים טורקים. ב-6 ביוני 1586, במהלך מסע החזרה, הוא תקף את המבצר הספרדי מעץ בסן אגוסטין בפלורידה הספרדית ושרף את העיירה עד היסוד.
לאחר הפשיטות הוא המשיך למצוא את ההתיישבות של סר וולטר ראלי הרבה יותר צפונה ברואנוק, אותה חידש וגם לקח עמו את כל המתיישבים המקוריים לפני שסר ריצ'רד גרנוויל הגיע עם אספקה ומתיישבים נוספים. הוא הגיע סוף סוף לאנגליה ב-22 ביולי, כאשר הפליג לתוך פורטסמות', אנגליה, לקבלת פנים של גיבור.
סכסוך עם הארמדה הספרדית
בחלקו כדי למנוע פשיטות עתידיות כאלה של פריבטירים אנגלים והולנדים נגד אינטרסים ספרדיים באמריקה, הורה פיליפ השני על פלישה מתוכננת לאנגליה.
### פשיטת קאדיס
ב-15 במרץ 1587, קיבל דרייק כתב מינוי חדש עם מספר מטרות: לשבש את נתיבי הספנות כדי להאט את האספקה מאיטליה ואנדלוסיה לליסבון, להטריד ציים של האויב שהיו בנמלי הבית שלהם, וללכוד ספינות ספרדיות עמוסות באוצר. דרייק היה גם להתעמת ולתקוף את הארמדה הספרדית אם כבר הפליגה לאנגליה. בהגיעו לקאדיס ב-19 באפריל, מצא דרייק את הנמל עמוס בספינות ואספקה שכן הארמדה התכוננה והמתינה לרוח טובה כדי להשיק את הצי לתקיפה. בשעות המוקדמות של היום הבא, דרייק לחץ את התקפתו לתוך הנמל הפנימי וגרם נזק כבד. טענות על אובדן הספינות הספרדיות המדויק משתנות: דרייק טען כי הטביע 39 ספינות, בעוד הספרדים הודו באובדן של 24 בלבד. ההתקפה נודעה כ"צריבת זקנו של המלך" ועיכבה את הפלישה הספרדית בשנה.
במהלך החודש הבא, דרייק סייר בחופים האיבריים בין ליסבון לכף סנט וינסנט, מיירט ומשמיד ספינות על קווי האספקה הספרדיים. דרייק העריך כי לכד כ-1,600 עד 1,700 טון של לוחות חבית, מספיק כדי לייצר 25,000 עד 30,000 חביות (4,000 עד 4,800 מ"ק) להכיל אספקה. המשלחת הניבה רווח כולל לאנגליה של כ-140,000 ליש"ט, מתוכם 18,235 ליש"ט הלכו לדרייק.
### תבוסת הארמדה הספרדית
הארמדה הספרדית הפליגה לאנגליה במאי 1588, והגיעה לחוף האנגלי ב-29 ביולי, ליד קורנוול. צי אנגלי המורכב מ-55 ספינות יצא מפלימות' כדי להתעמת עם הארמדה, תחת פיקודו של לורד הווארד מאפינגהם, עם סר פרנסיס דרייק המשרת כתת-אדמירל, מפקד מהגליאון "ריבנג'" (Revenge). כאשר הצי האנגלי רדף אחרי הארמדה במעלה התעלה האנגלית בחשיכה המתגברת, דרייק התנתק ולכד את הגליאון הספרדי המושבת "נואסטרה סניורה דל רוסאריו", יחד עם האדמירל פדרו דה ואלדס ורוב צוותו. הספינה הספרדית הייתה ידועה כנושאת כספים משמעותיים לתשלום לארמדה הספרדית. ספינתו של דרייק הובילה את המרדף האנגלי אחרי הארמדה באמצעות פנס. על ידי כיבויו לצורך הלכידה, דרייק הכניס את הצי האנגלי לאי-סדר במהלך הלילה.
הדוכס ממדינה סידוניה, שפיליפ מינה לפקד על הארמדה למרות חוסר ניסיונו הצבאי המוחלט ביבשה או בים, עשה את דרכו במעלה התעלה לעבר החוף הצרפתי באוניית הדגל שלו "סן מרטין" כשהאנגלים בעקבותיו, חושב שאם יעגון במעגן קאלה הם לא יעזו להטריד את הספינות הספרדיות במים צרפתיים.
מועצת מלחמה נערכה על סיפון אוניית הדגל של הווארד "ארק", שם הווארד, דרייק, הנרי סימור, הוקינס, מרטין פרובישר, ושניים או שלושה אחרים, החליטו לשגר ספינות אש. באותו לילה שיגרו האנגלים שמונה ספינות אש לתוך הארמדה במקומות עגינתה, ואילצו את רב-החובלים שלה לחתוך את העוגנים ולהפליג מקאלה לים הפתוח. הפעולה המכרעת נלחמה למחרת על שרטונות מול גרבלין, שם פרובישר, דרייק והוקינס הטיחו בספינות הספרדיות את תותחיהם. הטייסת של דרייק נתנה לאוניית הדגל של מדינה סידוניה "סן מרטין" מטח אחד והמשיכה הלאה; פרובישר, ישירות מאחוריו בקו האנגלי, נשאר עם ה"סן מרטין" בטווח קצר ושפך כדורי תותח לתוך דפנותיה מעץ האלון, אך לא הצליח להשתלט עליה. חמש ספינות ספרדיות אבדו.
דרייק כתב את הדברים הבאים לאדמירל הנרי סימור לאחר שנתקל בחלק מהארמדה הספרדית, בעודו על סיפון ה"ריבנג'" ב-31 ביולי 1588 (21 ביולי 1588 לפי הלוח היוליאני):
> ב-21 היו לנו אותם במרדף, וכך בהתקרבנו אליהם, עברו כמה יריות תותח בין חלק מהצי שלנו לחלק מהם, ועד כמה שאנו תופסים הם נחושים למכור את חייהם במכות.
הארמדה, לאחר שנכשלה במטרתה, לא יכלה להפליג חזרה דרך התעלה האנגלית. הספינות האנגליות, כולל ה"ריבנג'", רדפו אחריהם כדי למנוע כל נחיתה על אדמת אנגליה, אם כי עד זמן זה רוב ספינותיו של הווארד היו כמעט ללא תחמושת. עם זאת, הצי הספרדי החבול נאלץ להפליג במקום זאת מסביב לאיים הבריטיים ונתקל בסופות עזות מול חופי אירלנד. הצי חזר בסופו של דבר בקושי לנמלים ספרדיים לאחר שאיבד בסך הכל כ-63 ספינות וכלי שיט.
האנקדוטה המפורסמת ביותר (אך כנראה אפוקריפית) על דרייק מספרת כי, לפני הקרב, הוא שיחק משחק כדורת ב"הו" של פלימות'. עם האזהרה על התקרבות הצי הספרדי, נאמר כי דרייק העיר שיש מספיק זמן לסיים את המשחק ועדיין להביס את הספרדים, אולי בגלל שהמתין לגאות. אין עדות ראייה ידועה לאירוע זה והדיווח המוקדם ביותר שלו הודפס 37 שנים מאוחר יותר. רוחות וזרמים מנוגדים גרמו לעיכוב מסוים בהשקת הצי האנגלי כשהספרדים התקרבו, מה שאולי עורר מיתוס פופולרי על יחסו המזלזל של דרייק לאיום הספרדי.
### הארמדה האנגלית
בשנת 1589, שנה לאחר כישלון הארמדה הספרדית, שלחו האנגלים ארמדה משלהם לתקוף את ספרד. דרייק ונוריס קיבלו שלוש משימות. ראשית, להשמיד את הצי האטלנטי הספרדי החבול, שתוקן בנמלי צפון ספרד. שנית, לבצע נחיתה בליסבון, פורטוגל ולעורר שם מרד נגד המלך פיליפ השני (פיליפ הראשון מפורטוגל) ולהתקין את הטוען לכתר דום אנטוניו, פריור קראטו על כס המלוכה הפורטוגזי. ושלישית, לקחת את האיים האזוריים אם אפשר כדי להקים בסיס קבוע.
במצור על קורוניה, דרייק ונוריס השמידו כמה ספינות בנמל א קורוניה בספרד אך נהדפו. תבוסה זו בכל החזיתות עיכבה את דרייק בשבועיים, והוא נאלץ לוותר על ציד שאר הספינות ששרדו ולהמשיך לליסבון.
נוריס הוביל את צבאו בצעדה קשה מעל החוף הסלעי לליסבון, בעוד דרייק הפליג מסביב לחצי האי כדי להצטרף לאסקס עם הארטילריה הכבדה שלו. חייליו של נוריס היו חולים ומותשים כשהגיעו לגבולות המערביים של העיר, כתוצאה מכך הוא דרש מדום אנטוניו לגייס אספקה ואנשים להילחם למען מטרתו מקרב האוכלוסייה המקומית, או שהצבא ייסוג. דרייק, בניגוד לתוכניות המוסכמות שלהם, עגן את הצי שלו בפתח שפך נהר הטז'ו, במקום להסתכן בהפלגה מעבר לקטעים המוגנים היטב של הטז'ו כדי להביא את התותחים הכבדים והתחמושת הנחוצים נואשות. המרד הצפוי מעולם לא התממש ומסע הקרקע היה כישלון מוחלט, ולכן נוריס, עם צבאו ואנטוניו, עלו שוב לספינות כדי לנסות ללכוד את צי האוצרות. מזג האוויר לא היה לטובתם ולכן הם הפליגו בסופו של דבר הביתה.
עם זאת, דרייק רצה לכפר על נסיגה כה מרה, וכדי לא לחזור בידיים ריקות ועם מורל צבאו שפוף, הוא עשה עצירה חולפת בריאס הגליסיאניות, או מפרצי החוף, בוזז את העיירה חסרת ההגנה ויגו במשך יומיים והורס אותה עד היסוד. הפגנת כוח פוגענית זו לא הותירה את הפריבטיר ללא פגע, שכן הוא איבד מאות אנשים נוספים ביבשה, בנוסף לעד מאתיים פצועים. ההגנות הגוברות של התושבים, והגעת המיליציות מפורטוגל, אילצו את הספינות לסגת שוב. שתיים מהספינות שהפליגו חזרה לפלימות' נלכדו במפרץ ביסקאיה על ידי טייסת של "זאבראס" (zabras) בפיקודו של רב-החובל דייגו דה ארמבורו.
הכישלון עלה בחייהם של 11,000 חיילים וימאים אנגלים, על פי בוכולץ וקי; רוברט האצ'ינסון אומר שבין 8,000 ל-11,000 מתו; בעוד גורוצ'אטגי סנטוס מחשב את המספר ביותר מ-20,000. עם חזרתו, התנהגותו של דרייק במשלחת הוטלה יותר ויותר בספק, מה שהגיע לשיאו בכך שהוא הואשם על ידי המועצה המלכותית של אנגליה במחדלים מכוונים ובניהול כושל של הפיקוד שלו. למרות שמעולם לא ננזף בפומבי על אישומים אלה, הוא בכל זאת איבד את חסד המלכה, ולא קיבל פיקוד על משלחת ימית נוספת עד 1595.
תבוסות ומוות
הקריירה הימית של דרייק נמשכה עד אמצע שנות החמישים לחייו. בשנת 1595, הוא נכשל בכיבוש נמל לאס פאלמאס, ובעקבות מסע הרסני נגד אמריקה הספרדית, שם סבל ממספר תבוסות, הוא תקף ללא הצלחה את סן חואן דה פוארטו ריקו, והפסיד בקרב סן חואן. התותחנים הספרדים ממבצר אל מורו ירו כדור תותח דרך תא המגורים שלו באוניית הדגל של המשלחת, אך הוא שרד.
הוא וסגנו, תומאס באסקרוויל, כבשו ושרפו את נומברה דה דיוס, והחלו חצייה יבשתית של המצר כדי לתקוף את העיר פנמה, אך נהדפו על ידי הספרדים המבוצרים היטב שחסמו את הדרך; כשהם סובלים אבדות כבדות, הם ויתרו על הניסיון. כמה שבועות לאחר מכן, ב-28 בינואר 1596, מת דרייק (בגיל כ-56) מדיזנטריה, מחלה נפוצה באותה עת, בעודו עוגן מול חופי פורטובלו שם כמה ספינות אוצר ספרדיות חיפשו מחסה. בעקבות מותו, הצי האנגלי נסוג מובס.
לפני מותו, ביקש שילבישו אותו בשריונו המלא. הוא נקבר בים בארון עופרת אטום, ליד פורטובלו, כמה מיילים מהחוף. משוער כי מקום מנוחתו האחרון נמצא ליד שרידי שתי ספינות בריטיות, "אליזבת" ו"דילייט", שהוטבעו במפרץ פורטובלו. מאמצים של חוקרים וציידי אוצרות לגלות את מיקום שרידיו נמשכים, בעוד צוללנים ממשיכים לחפש בקרקעית הים את הארון.