פרנסיס פורד קופולה: המהמר שהימר על הכל למען האמנות
האולפן רצה סרט גנגסטרים זול. מה שפרנסיס פורד קופולה (Francis Ford Coppola) סיפק, תוך מאבק מתמיד בפרמאונט על הליהוק, האורך, ועקשנותו על אל פצ'ינו (Al Pacino) – שחקן אלמוני ומהורהר – היה הסנדק (The Godfather) – סרט כה עוצמתי שהפך מיד לסטנדרט שעל פיו נמדדים כל הסרטים האמריקאים. קופולה היה בן שלושים ושלוש, חסר פרוטה, ובטוח שיפוטר לאורך כל הצילומים. במקום זאת, הוא יצר את אחד הסרטים הגדולים ביותר שהופקו אי פעם, ואז, באופן כמעט בלתי אפשרי, יצר סרט המשך שווה ערך לו. הקריירה שלו תהיה דפוס חיים של בדיוק זה: הימורים אמנותיים עצומים מול אפשרות של חורבן.
המורד של "הוליווד החדשה"
קופולה נולד בדטרויט ב-1939 למשפחה איטלקית-אמריקאית מוזיקלית ולמד בבית הספר לקולנוע של UCLA, והיה אחד הבמאים האמריקאים החשובים הראשונים שצמחו מתוכנית לימודים אוניברסיטאית ולא משיטת האולפנים. הוא הגיע בתקופה שבה השיטה הישנה קרסה, והפך לדמות מרכזית ב-"הוליווד החדשה" (New Hollywood) – הדור של סקורסזה, ספילברג, לוקאס ואחרים, שבסוף שנות ה-60 ושנות ה-70 השתלטו על הכוח היצירתי ויצרו סרטים אישיים, שאפתניים ומונחי במאי. קופולה היה האח הבכור והנועז שלהם, זה שזכה באוסקרים ראשון ושניצל את השפעתו כדי לתמוך באחרים; הוא עזר לחברו ג'ורג' לוקאס (George Lucas) להפיק את אמריקן גרפיטי (American Graffiti) ו-מלחמת הכוכבים (Star Wars).
עשור של יצירות מופת
רצף הסרטים שביים קופולה בשנות ה-70 הוא מהגדולים ביותר שהשיג אי פעם במאי קולנוע. הסנדק (1972) ו-הסנדק חלק 2 (1974) הפכו סאגת פשע זולה לאפוס אמריקאי טרגי על משפחה, כוח, הגירה ושחיתות, והסרט השני – המהווה בו זמנית המשך ופריקוול – נחשב בעיני רבים לאחד מסרטי ההמשך הנדירים שהתעלו על המקור. בין לבין הוא ביים את השיחה (The Conversation) (1974), יצירת מופת שקטה ופרנואידית על מעקב שזכתה בדקל הזהב בקאן. לתקופה באמצע שנות ה-70, לקופולה היו שני סרטים שהתחרו על פרס הסרט הטוב ביותר באותה שנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ואז הוא סיכן הכל על אפוקליפסה עכשיו (Apocalypse Now) (1979). ההפקה הפכה לאחת הידועות לשמצה בתולדות הקולנוע: טייפון הרס את התפאורות, הכוכב שלו מרטין שין (Martin Sheen) לקה בהתקף לב, מרלון ברנדו (Marlon Brando) הגיע בעודף משקל ולא מוכן, וקופולה השקיע מיליונים מכספו האישי בצילומים שנמשכו זמן רב מעבר לתוכנן בג'ונגלים של הפיליפינים. מאוחר יותר אמר: "היינו בג'ונגל, היינו רבים מדי, הייתה לנו גישה ליותר מדי כסף, ליותר מדי ציוד, ולאט לאט השתגענו". התוצאה הייתה אפוס מלחמתי הזייתי שרבים מחשיבים כסרט המכונן על וייטנאם, ומונומנט לאובססיה אמנותית שכמעט הרסה אותו.
המחיר של החזון
גאונותו של קופולה הייתה בלתי נפרדת מהתיאבון שלו לסיכונים. הוא משכן שוב ושוב את הונו, את כרמי היין שלו ואת ביטחונו כדי לממן סרטים שהאולפנים לא רצו. סרט המוזיקה שלו משנת 1982, אחד מהלב (One from the Heart), היה כל כך יקר וכל כך לא מוצלח עד שהוביל לפשיטת הרגל של האולפן שלו, אמריקן זואטרופ (American Zoetrope), והוא בילה שנים לאחר מכן בבימוי סרטים בין היתר כדי לשלם את החוב. הוא היה בעל חזון ומהמר במידה שווה, אדם שהאמין שהקולנוע ראוי לאותה פזיזות פיננסית שצייר מביא לקנבס. לקראת סוף חייו הוכיח את הנקודה פעם אחרונה, כשמכר חלק מאימפריית היין שלו כדי לממן בעצמו את מגלופוליס (Megalopolis), פרויקט התשוקה של עשרות שנים שהוציא לבסוף ב-2024 – הימור אחרון ומתריס של אדם שמעולם לא למד לשחק על בטוח.
מדוע זה חשוב
פרנסיס פורד קופולה חשוב כי הוא הרים את התקרה של מה שהקולנוע הפופולרי האמריקאי יכול להשיג. סרטי הסנדק הוכיחו ששובר קופות לקהל הרחב יכול להיות גם יצירה בעלת עומק שייקספירי, ו-אפוקליפסה עכשיו הוכיח שאפוס אולפנים יכול להיות אמנות אמיתית על סף השיגעון. הוא עזר לנכס את הכוח היצירתי מהאולפנים ולהעביר אותו לבמאים, ובכך עיצב את כל תרבות ה"אוטור" (auteur) המודרנית.
מורשתו העמוקה יותר היא הדוגמה לאומץ ליבו. קופולה התייחס ליצירת סרטים כאל פעולה של מחויבות מוחלטת, ששווה להסתכן עבורה בהכל, והוא סירב עד הסוף להפריד בין אמנות לסכנה. הוא הרוויח והפסיד הון, ניצח ונכשל באופן מרהיב, ומעולם לא הפסיק להאמין שהסרטים היחידים שראוי לעשות הם אלה שיכולים למוטט אותו. בתעשייה הבנויה על זהירות, הוא נותר הקדוש הפטרון של ההימור על הכל – הוכחה שהתגמולים הגדולים ביותר באמנות שייכים לאלה שמוכנים להפסיד הכל.