כריסטופר קולומבוס

כריסטופר קולומבוס

כריסטופר קולומבוס (Christopher Columbus; בין 25 באוגוסט ל-31 באוקטובר 1451 – 20 במאי 1506) היה מגלה ארצות ונווט איטלקי מרפובליקת גנואה, שהשלים ארבעה מסעות טרנס-אטלנטיים בשם המלכים הקתולים, ופתח את הדרך לחקירה וקולוניזציה אירופית נרחבת של יבשת אמריקה. משלחותיו היו המגע האירופי הידוע הראשון עם האיים הקריביים ומרכז ודרום אמריקה.

השם כריסטופר קולומבוס הוא אנגליזציה של השם הלטיני Christophorus Columbus. הוא גדל בחוף ליגוריה, יצא לים בגיל צעיר ונסע רבות, עד צפונה לאיים הבריטיים והאיריים ועד דרומה למה שהיום הוא גאנה. הוא נישא לאצילה הפורטוגזית פיליפה מוניז פרסטרלו (Filipa Moniz Perestrelo), שילדה לו בן, דייגו, והתבסס בליסבון במשך מספר שנים. מאוחר יותר לקח פילגש קסטיליאנית, ביאטריס אנריקס דה ארנה (Beatriz Enríquez de Arana), שילדה לו בן, פרדיננד.

קולומבוס, שהיה אוטודידקט ברובו, היה בקיא בגיאוגרפיה, אסטרונומיה והיסטוריה. הוא פיתח תוכנית לחפש נתיב ימי מערבי להודו המזרחית, בתקווה להרוויח מסחר התבלינים הרווחי. לאחר מלחמת גרנדה, ולאחר לובי מתמשך של קולומבוס במספר ממלכות, הסכימו המלכים הקתולים, המלכה איזבלה הראשונה והמלך פרדיננד השני, לממן מסע מערבה. קולומבוס עזב את נמל פאלוס באוגוסט 1492 עם שלוש ספינות והגיע ליבשת אמריקה ב-12 באוקטובר, ובכך סיים את תקופת ההתיישבות האנושית באמריקה המכונה כיום התקופה הפרה-קולומביאנית. מקום נחיתתו היה אי באיי בהאמה, הידוע לתושביו המקומיים כגואנהאני (Guanahani). לאחר מכן ביקר באיים הידועים כיום כקובה והיספניולה, והקים מושבה במה שהיום הוא האיטי. קולומבוס חזר לקסטיליה בתחילת 1493, עם ילידים שבויים. הידיעה על מסעו התפשטה במהרה ברחבי אירופה.

קולומבוס ערך שלושה מסעות נוספים לאמריקה, חקר את האנטילים הקטנים ב-1493, את טרינידד והחוף הצפוני של דרום אמריקה ב-1498, ואת החוף המזרחי של מרכז אמריקה ב-1502. רבים מהשמות שניתנו למאפיינים גיאוגרפיים על ידי קולומבוס, במיוחד שמות האיים, עדיין בשימוש. הוא נתן את השם 'אינדיאנים' (indios) לעמים הילידים שפגש. מידת המודעות שלו לכך שאמריקה היא יבשת נפרדת לחלוטין אינה ודאית; הוא מעולם לא ויתר בבירור על אמונתו שהגיע למזרח הרחוק. כמושל קולוניאלי, קולומבוס הואשם על ידי חלק מבני זמנו באכזריות משמעותית והודח מתפקידו. מערכת היחסים המתוחה של קולומבוס עם כתר קסטיליה ומנהליו הקולוניאליים באמריקה הובילה למעצרו ולהדחתו מהיספניולה בשנת 1500, ומאוחר יותר להתדיינות משפטית ממושכת על הזכויות שהוא ויורשיו טענו שמגיעות להם מהכתר.

משלחותיו של קולומבוס חנכו תקופה של חקירה, כיבוש וקולוניזציה שנמשכה מאות שנים, ובכך הביאו את אמריקה לתחום ההשפעה האירופי. העברת צמחים, בעלי חיים, מתכות יקרות, תרבות, אוכלוסיות אנושיות, טכנולוגיה, מחלות ורעיונות בין העולם הישן לעולם החדש בעקבות מסעו הראשון ידועה כ'חילופי קולומבוס', על שמו. אירועים אלו והשפעותיהם הנמשכות עד היום מצוטטים לעיתים קרובות כתחילתו של העידן המודרני. מחלות שהובאו מהעולם הישן תרמו לרצח העם של עמי הילידים בהיספניולה, שהיו גם נתונים לעבדות ולהתעללויות אחרות מצד ממשלתו של קולומבוס. מודעות ציבורית גוברת לאינטראקציות אלו הובילה לכך שקולומבוס פחות נחגג בתרבות המערבית, שבאופן היסטורי אידיאלה אותו כמגלה ארצות הרואי. מקומות רבים נקראו על שמו.

חיים מוקדמים

במהלך המאות, סופרים וחוקרים הציעו תיאוריות רבות על מוצאו של קולומבוס, לעיתים קרובות כדי לתבוע את מורשתו עבור מדינתם. עם זאת, הקונצנזוס המדעי הוא שקולומבוס נולד ברפובליקה של גנואה, מתישהו בין 25 באוגוסט ל-31 באוקטובר 1451. אביו היה דומניקו קולומבו (Domenico Colombo), אורג צמר שעבד בגנואה ובסבונה, והחזיק בדוכן גבינות שבו עבד כריסטופר הצעיר. אמו הייתה סוזנה פונטנרוסה (Susanna Fontanarossa). היו לו שלושה אחים — ברתולומיאו, ג'ובאני פלגרינו וג'אקומו (הנקרא גם דייגו) — וכן אחות, ביאנקינטה. ברתולומיאו ניהל סדנת קרטוגרפיה בליסבון לפחות בחלק מחייו הבוגרים.

קולומבוס נחשב כמי שדיבר בניב גנואזי (ליגורי) כשפת אם, אם כי כנראה מעולם לא כתב בה. שמו בגנואזית של המאה ה-15 היה Cristoffa Corombo; באיטלקית, Cristoforo Colombo; ובספרדית, Cristóbal Colón.

באחד מכתביו, קולומבוס אומר שהוא יצא לים בגיל 14. בשנת 1470 עברה המשפחה לסבונה, שם השתלט דומניקו על פונדק. כמה סופרים מודרניים טענו שהוא לא היה מגנואה, אלא מאזור אראגון שבספרד או מפורטוגל. השערות מתחרות אלו נדחו על ידי רוב החוקרים.

בשנת 1473 החל קולומבוס את התמחותו כסוכן עסקי עבור משפחות העשירות ספינולה, צנטוריונה ודי נגרו מגנואה. מאוחר יותר, הוא ערך טיול לאי היווני כיוס בים האגאי, שנשלט אז על ידי גנואה. במאי 1476 השתתף בשיירה חמושה שנשלחה על ידי גנואה להוביל מטען יקר לצפון אירופה. הוא כנראה ביקר בבריסטול, אנגליה, ובגולוויי, אירלנד, שם ייתכן שביקר בכנסיית סנט ניקולס הקולגיאלית. באוגוסט 1476 נטרפה ספינתו של קולומבוס מול חופי לאגוס, פורטוגל, לאחר שהספינה שבה היה, חלק מצי סוחר גנואזי, הותקפה על ידי כלי שיט צרפתיים ופורטוגזיים. לאחר הטביעה נסע קולומבוס לליסבון, שם חי מספר שנים. שוערה שהוא נסע לאיסלנד ב-1477, אם כי חוקרים רבים מפקפקים בכך. ידוע שבסתיו 1477 הוא הפליג על ספינה פורטוגזית מגולוויי לליסבון, שם מצא את אחיו ברתולומיאו, והם המשיכו לסחור עבור משפחת צנטוריונה. קולומבוס התבסס בליסבון מ-1477 עד 1485. בשנת 1478 שלחו הצנטוריונים את קולומבוס למסע רכישת סוכר למדיירה. הוא נישא לפיליפה פרסטרלו אי מוניז, בתו של ברתולומיאו פרסטרלו, אציל פורטוגזי ממוצא לומברדי, שהיה הקפטן המעניק של פורטו סנטו.

בשנת 1479 או 1480 נולד בנו של קולומבוס, דייגו. בין 1482 ל-1485 סחר קולומבוס לאורך חופי מערב אפריקה, והגיע לתחנת הסחר הפורטוגזית אלמינה בחוף גינאה שבגאנה של ימינו. לפני 1484 חזר קולומבוס לפורטו סנטו וגילה שאשתו מתה. הוא חזר לפורטוגל כדי להסדיר את עזבונה ולקחת את דייגו איתו. הוא עזב את פורטוגל לקסטיליה ב-1485, שם לקח פילגש ב-1487, יתומה בת 20 בשם ביאטריס אנריקס דה ארנה. סביר להניח שביאטריס פגשה את קולומבוס כשהיה בקורדובה, מקום מפגש לסוחרים גנואזים ושם מוקמה חצר המלכים הקתולים לסירוגין. ביאטריס, שהייתה לא נשואה באותה עת, ילדה את בנו השני של קולומבוס, פרננדו קולון, ביולי 1488, שנקרא על שם מלך אראגון. קולומבוס הכיר בילד כצאצאו. קולומבוס הפקיד בידי בנו הבכור והחוקי דייגו את הטיפול בביאטריס ותשלום הפנסיה שהוקצתה לה לאחר מותו, אך דייגו התרשל בתפקידיו.

קולומבוס למד לטינית, פורטוגזית וקסטיליאנית. הוא קרא רבות על אסטרונומיה, גיאוגרפיה והיסטוריה, כולל עבודותיהם של תלמי, 'Imago Mundi' של פייר ד'איי (Pierre d'Ailly), מסעותיהם של מרקו פולו וסר ג'ון מנדוויל, 'ההיסטוריה הטבעית' של פליני, ו-'Historia rerum ubique gestarum' של האפיפיור פיוס השני. לדברי ההיסטוריון אדמונד מורגן,

> קולומבוס לא היה אדם מלומד. ובכל זאת הוא למד את הספרים האלה, עשה מאות הערות שוליים בהם ויצא עם רעיונות על העולם שהיו פשוטים וחזקים באופן אופייני ולעיתים שגויים...

המסע לאסיה

### רקע

תחת ההגמוניה של האימפריה המונגולית על אסיה וה'פקס מונגוליקה', האירופים נהנו זמן רב ממעבר יבשתי בטוח בדרך המשי להודו, לחלקים ממזרח אסיה, כולל סין ודרום-מזרח אסיה הימית, שהיו מקורות לסחורות יקרות ערך. עם נפילת קונסטנטינופול לאימפריה העות'מאנית ב-1453, דרך המשי נסגרה בפני סוחרים נוצרים.

בשנת 1474 הציע האסטרונום הפלורנטיני פאולו דל פוצו טוסקנלי (Paolo dal Pozzo Toscanelli) למלך אפונסו החמישי מפורטוגל שהפלגה מערבה על פני האוקיינוס האטלנטי תהיה דרך מהירה יותר להגיע לאסיה מאשר המסלול סביב אפריקה, אך אפונסו דחה את הצעתו. בשנות ה-80 של המאה ה-15, קולומבוס ואחיו הציעו תוכנית להגיע להודו המזרחית על ידי הפלגה מערבה. קולומבוס כנראה כתב לטוסקנלי ב-1481 וקיבל עידוד, יחד עם עותק של מפה שהאסטרונום שלח לאפונסו המרמזת שמסלול מערבי לאסיה אפשרי. תוכניותיו של קולומבוס סובכו על ידי הקפת כף התקווה הטובה על ידי ברתולומיאו דיאש ב-1488, שהציעה את מסלול הכף סביב אפריקה לאסיה.

קולומבוס נאלץ לחכות עד 1492 כדי שהמלך פרדיננד והמלכה איזבלה מספרד יתמכו במסעו על פני האוקיינוס האטלנטי כדי למצוא זהב, תבלינים, מסלול בטוח יותר למזרח, ומתנצרים לנצרות.

קרול דלייני (Carol Delaney) ופרשנים אחרים טענו שקולומבוס היה מילניאליסט ואפוקליפטי נוצרי ושאמונות אלו הניעו את מסעו לאסיה במגוון דרכים. קולומבוס כתב לעיתים קרובות על חיפוש זהב ביומני מסעותיו וכותב על השגתו "בכמות כזו שהריבונים... יתחייבו ויתכוננו ללכת לכבוש את קבר הקודש" בהגשמת נבואה מקראית. קולומבוס כתב לעיתים קרובות על המרת כל הגזעים לנצרות. עבאס חמאנדי טוען שקולומבוס הונע מהתקווה "[לשחרר] את ירושלים מידיים מוסלמיות" על ידי "שימוש במשאבים של ארצות שהתגלו לאחרונה".

### שיקולים גיאוגרפיים

למרות תפיסה מוטעית פופולרית, כמעט כל המערביים המשכילים בתקופתו של קולומבוס ידעו שכדור הארץ כדורי, מושג שהובן מאז העת העתיקה. טכניקות הניווט השמימי, המשתמשות במיקום השמש והכוכבים בשמיים, היו בשימוש זמן רב על ידי אסטרונומים והחלו להיות מיושמות על ידי ימאים.

עם זאת, קולומבוס עשה מספר טעויות בחישוב גודל כדור הארץ, המרחק שהיבשת השתרעה מזרחה, ולכן המרחק מערבה כדי להגיע ליעדו.

ראשית, כבר במאה ה-3 לפני הספירה, ארטוסתנס חישב נכון את היקף כדור הארץ באמצעות גיאומטריה פשוטה וחקר הצללים שהטילו עצמים בשני מיקומים מרוחקים. במאה ה-1 לפני הספירה, פוסידוניוס אישר את תוצאותיו של ארטוסתנס על ידי השוואת תצפיות כוכבים בשני מיקומים נפרדים. מדידות אלו היו ידועות בקרב חוקרים, אך הנחתו של תלמי של 500 סטאדיה בלבד לכל מעלת אורך על קו המשווה (במקום ה-700 של ארטוסתנס) הובילה את קולומבוס לזלזל בגודל כדור הארץ בכשליש.

שנית, שלושה פרמטרים קוסמוגרפיים קבעו את גבולות המיזם של קולומבוס: המרחק על פני האוקיינוס בין אירופה לאסיה, שהיה תלוי בהיקף ה-oikumene, כלומר, גוש היבשה האירו-אסיאתי המשתרע מזרח-מערב בין ספרד לסין; היקף כדור הארץ ומספר המיילים או הליגות במעלת אורך; ומה שניתן להסיק מהתיאוריה של הקשר בין גודל פני המים והיבשה, כפי שחזו חסידי אריסטו בימי הביניים.

מ-'Imago Mundi' של פייר ד'איי (1410), למד קולומבוס על הערכתו של אל-פרגאני (Alfraganus) שמעלת רוחב (שווה בערך למעלת אורך לאורך קו המשווה) משתרעת על 56+2⁄3 מיילים ערביים (שווים בערך ל-60 מיילים ימיים, 111.1 קילומטרים), אך הוא לא הבין שזה בא לידי ביטוי במייל הערבי ולא במייל הרומי הקצר יותר או במייל האיטלקי (כ-1,480 מ') שהיה בשימוש בתקופתו. לכן העריך קולומבוס את גודל כדור הארץ בכ-75% מחישובו של ארטוסתנס.

שלישית, רוב החוקרים באותה תקופה קיבלו את הערכתו של תלמי שאירו-אסיה משתרעת על 180° אורך, במקום ה-130° בפועל (ליבשת סין) או 150° (ליפן בקו הרוחב של ספרד). קולומבוס האמין בהערכה גבוהה עוד יותר, מה שהשאיר אחוז קטן יותר למים. ב-'Imago Mundi' של ד'איי, קולומבוס קרא את הערכתו של מרינוס מצור שהטווח האורכי של אירו-אסיה היה 225° בקו הרוחב של רודוס (כלומר, קו הרוחב ה-36 צפון). כמה היסטוריונים, כמו סמואל אליוט מוריסון, הציעו שהוא עקב אחר ההצהרה בספר האפוקריפי 2 עזרא (6:42) ש"שישה חלקים [של הגלובוס] ניתנים ליישוב והשביעי מכוסה במים". הוא היה מודע גם לטענתו של מרקו פולו שיפן (אותה כינה "סיפאנגו") נמצאת כ-2,414 ק"מ (1,500 מייל) מזרחית לסין ("קתאי"), וקרובה יותר לקו המשווה ממה שהיא. הוא הושפע מהרעיון של טוסקנלי שישנם איים מיושבים אפילו רחוק יותר מזרחה מיפן, כולל אנטיליה המיתית, שלדעתו עשויה לא לשכב הרבה יותר מערבה מהאזורים, והמרחק מערבה מהאיים הקנריים להודו כ-68 מעלות בלבד, שווה ערך ל-3,080 מייל ימי (5,700 ק"מ; 3,540 מייל) (טעות של 58%).

בהתבסס על מקורותיו, קולומבוס העריך מרחק של 2,400 מייל ימי (4,400 ק"מ; 2,800 מייל) מהאיים הקנריים מערבה ליפן; המרחק בפועל הוא 10,600 מייל ימי (19,600 ק"מ; 12,200 מייל). אף ספינה במאה ה-15 לא הייתה יכולה לשאת מספיק מזון ומים מתוקים למסע כה ארוך, והסכנות הכרוכות בניווט באוקיינוס הלא ממופה היו עצומות. רוב הנווטים האירופים הגיעו למסקנה סבירה שמסע מערבה מאירופה לאסיה אינו אפשרי. המלכים הקתולים, לעומת זאת, לאחר שהשלימו את הרקונקיסטה, מלחמה יקרה נגד המורים בחצי האי האיברי, היו להוטים להשיג יתרון תחרותי על פני מדינות אירופיות אחרות בחיפוש אחר סחר עם הודו. הפרויקט של קולומבוס, אם כי מופרך, החזיק בהבטחה ליתרון כזה.

### שיקולים ימיים

למרות שקולומבוס טעה לגבי מספר מעלות האורך שהפרידו בין אירופה למזרח הרחוק ולגבי המרחק שכל מעלה ייצגה, הוא אכן ניצל את רוחות הסחר, שיתבררו כמפתח לניווט המוצלח שלו באוקיינוס האטלנטי. הוא תכנן להפליג תחילה לאיים הקנריים לפני שימשיך מערבה עם רוח הסחר הצפון-מזרחית. חלק מהחזרה לספרד ידרוש נסיעה נגד הרוח באמצעות טכניקת שיט מפרכת הנקראת 'ביטינג' (beating), שבה ההתקדמות נעשית לאט מאוד. כדי לבצע את מסע החזור ביעילות, קולומבוס יצטרך לעקוב אחר רוחות הסחר המתעקלות צפון-מזרחה לקווי הרוחב האמצעיים של צפון האוקיינוס האטלנטי, שם יוכל לתפוס את הרוחות המערביות הנושבות מזרחה לחופי מערב אירופה.

טכניקת הניווט לנסיעה באוקיינוס האטלנטי נראית כמי שנוצלה לראשונה על ידי הפורטוגזים, שכינו אותה 'volta do mar' ('סיבוב הים'). דרך נישואיו לפיליפה פרסטרלו, לקולומבוס הייתה גישה למפות הימיות וליומנים שהיו שייכים לאביה המנוח, ברתולומיאו פרסטרלו, ששירת כקפטן בצי הפורטוגזי תחת הנסיך הנרי הספן. בחנות הכנת המפות שבה עבד עם אחיו ברתולומיאו, לקולומבוס הייתה גם הזדמנות רבה לשמוע את סיפוריהם של ימאים זקנים על מסעותיהם לימים המערביים, אך הידע שלו על דפוסי הרוחות באוקיינוס האטלנטי היה עדיין לא מושלם בזמן מסעו הראשון. על ידי הפלגה מערבה מהאיים הקנריים במהלך עונת ההוריקנים, תוך עקיפת מה שנקרא 'קווי רוחב הסוסים' של אמצע האוקיינוס האטלנטי, הוא הסתכן בכך שייקלע לרוח שקטה וייתקל בציקלון טרופי, את שניהם הוא נמנע במקרה.

### חיפוש תמיכה כספית למסע

בערך ב-1484, הציע קולומבוס את מסעו המתוכנן למלך ז'ואאו השני מפורטוגל. המלך הגיש את הצעתו של קולומבוס ליועציו, שדחו אותה, בצדק, על בסיס כך שהערכתו של קולומבוס למסע של 2,400 מייל ימי הייתה רק רבע ממה שהייתה צריכה להיות. ב-1488, קולומבוס שוב פנה לחצר פורטוגל, וז'ואאו השני שוב העניק לו קהל. פגישה זו גם התבררה כלא מוצלחת, בחלקה מכיוון שלא הרבה לאחר מכן חזר ברתולומיאו דיאש לפורטוגל עם חדשות על הקפתו המוצלחת של הקצה הדרומי של אפריקה (ליד כף התקווה הטובה).

קולומבוס ביקש קהל עם המלכים פרדיננד השני מאראגון ואיזבלה הראשונה מקסטיליה, שאיחדו מספר ממלכות בחצי האי האיברי על ידי נישואים וכעת שלטו יחד. ב-1 במאי 1486, לאחר שניתנה רשות, הציג קולומבוס את תוכניותיו למלכה איזבלה, שבתורה הפנתה אותן לוועדה. האנשים המלומדים של ספרד, כמו עמיתיהם בפורטוגל, השיבו שקולומבוס זלזל באופן גס במרחק לאסיה. הם הכריזו על הרעיון כלא מעשי וייעצו למלכים הקתולים לוותר על המיזם המוצע. כדי למנוע מקולומבוס לקחת את רעיונותיו למקום אחר, ואולי כדי להשאיר את האפשרויות שלהם פתוחות, הריבונים נתנו לו קצבה, בסך כולל של כ-14,000 מראבדי לשנה, או בערך השכר השנתי של מלח. במאי 1489, המלכה שלחה לו עוד 10,000 מראבדי, ובאותה שנה סיפקו לו המלכים מכתב המורה לכל הערים והעיירות תחת שלטונם לספק לו מזון ולינה ללא עלות.

קולומבוס גם שלח את אחיו ברתולומיאו לחצר הנרי השביעי מאנגליה כדי לברר אם הכתר האנגלי עשוי לממן את משלחתו, אך הוא נתפס על ידי פיראטים בדרך, והגיע רק בתחילת 1491. עד אז, קולומבוס נסוג למנזר לה ראבידה, שם שלח לו הכתר הספרדי 20,000 מראבדי לקניית בגדים חדשים והוראות לחזור לחצר הספרדית לדיונים מחודשים.

### הסכם עם הכתר הספרדי

קולומבוס חיכה במחנה של המלך פרדיננד עד שפרדיננד ואיזבלה כבשו את גרנדה, המעוז המוסלמי האחרון בחצי האי האיברי, בינואר 1492. מועצה בראשות המוודה של איזבלה, הרננדו דה טלאברה (Hernando de Talavera), מצאה את הצעתו של קולומבוס להגיע להודו כלא סבירה. קולומבוס עזב לצרפת כשפרדיננד התערב, תחילה שלח את טלאברה והבישוף דייגו דזה (Diego Deza) לפנות למלכה. איזבלה שוכנעה לבסוף על ידי פקיד המלך לואיס דה סנטאנחל (Luis de Santángel), שטען שקולומבוס ייקח את רעיונותיו למקום אחר, והציע לעזור בארגון המימון. איזבלה שלחה אז משמר מלכותי להביא את קולומבוס, שנסע שתי ליגות (מעל 10 ק"מ) לכיוון קורדובה.

ב'קפיטולציות של סנטה פה' מאפריל 1492, המלך פרדיננד והמלכה איזבלה הבטיחו לקולומבוס שאם יצליח הוא יקבל את דרגת אדמירל ים האוקיינוס (בספרדית: Almirante del Mar Océano) וימונה למשנה למלך ומושל של כל הארצות החדשות שהוא עשוי לתבוע עבור ספרד. הייתה לו הזכות למנות שלושה אנשים, מתוכם יבחרו הריבונים אחד, לכל משרה בארצות החדשות. הוא יהיה זכאי לעשירית (diezmo) מכל ההכנסות מהארצות החדשות לצמיתות. הוא גם יקבל את האפשרות לקנות אינטרס של שמינית בכל מיזם מסחרי בארצות החדשות, ולקבל שמינית (ochavo) מהרווחים.

בשנת 1500, במהלך מסעו השלישי לאמריקה, נעצר קולומבוס והודח מתפקידיו. הוא ובניו, דייגו ופרננדו, ניהלו אז סדרה ארוכה של תיקים משפטיים נגד כתר קסטיליה, הידועים כ-'pleitos colombinos', בטענה שהכתר הפר באופן לא חוקי את התחייבויותיו החוזיות לקולומבוס וליורשיו. למשפחת קולומבוס הייתה הצלחה מסוימת בהתדיינות הראשונה שלהם, שכן פסק דין מ-1511 אישר את מעמדו של דייגו כמשנה למלך אך הפחית את סמכויותיו. דייגו חידש את ההתדיינות ב-1512, שנמשכה עד 1536, ומחלוקות נוספות שיזמו יורשים נמשכו עד 1790.

מסעות

בין 1492 ל-1504, השלים קולומבוס ארבעה מסעות הלוך ושוב בין ספרד לאמריקה, כאשר כל מסע ממומן על ידי כתר קסטיליה. במסעו הראשון הגיע לאמריקה, ובכך יזם את החקירה והקולוניזציה האירופית של היבשת, כמו גם את חילופי קולומבוס. תפקידו בהיסטוריה חשוב אפוא לעידן התגליות, להיסטוריה המערבית ולהיסטוריה האנושית בכללותה.

במכתבו של קולומבוס על המסע הראשון, שפורסם בעקבות חזרתו הראשונה לספרד, הוא טען שהגיע לאסיה, כפי שתואר בעבר על ידי מרקו פולו ואירופים אחרים. במהלך מסעותיו הבאים, סירב קולומבוס להכיר בכך שהארצות שבהן ביקר ותבע עבור ספרד אינן חלק מאסיה, אל מול ראיות גוברות להיפך. זה עשוי להסביר, בחלקו, מדוע יבשת אמריקה נקראה על שם מגלה הארצות הפלורנטיני אמריגו וספוצ'י — שקיבל קרדיט על הכרתה כ'עולם חדש' — ולא על שם קולומבוס.

### מסע ראשון (1492–1493)

בערב ה-3 באוגוסט 1492, עזב קולומבוס את פאלוס דה לה פרונטרה עם שלוש ספינות. הגדולה שבהן הייתה קאראק, הסנטה מריה, בבעלותו ובפיקודו של חואן דה לה קוסה (Juan de la Cosa), ותחת פיקודו הישיר של קולומבוס. השתיים האחרות היו קרוולות קטנות יותר, הפינטה והניניה, שהוטסו על ידי האחים פינזון. קולומבוס הפליג תחילה לאיים הקנריים. שם הוא הצטייד מחדש בציוד וביצע תיקונים ואז יצא מסן סבסטיאן דה לה גומרה ב-6 בספטמבר, למה שהתברר כמסע של חמישה שבועות על פני האוקיינוס.

ב-7 באוקטובר, הצוות הבחין ב"להקות עצומות של ציפורים". ב-11 באוקטובר, שינה קולומבוס את מסלול הצי למערב ממש, והפליג לאורך הלילה, מתוך אמונה שהיבשה תימצא בקרוב. בסביבות השעה 02:00 למחרת בבוקר, צופה על הפינטה, רודריגו דה טריאנה (Rodrigo de Triana), הבחין ביבשה. קפטן הפינטה, מרטין אלונסו פינזון (Martín Alonso Pinzón), אימת את מראה היבשה והתריע בפני קולומבוס. קולומבוס טען מאוחר יותר שהוא כבר ראה אור על היבשה כמה שעות קודם לכן, ובכך תבע לעצמו את הפנסיה לכל החיים שהובטחה על ידי פרדיננד ואיזבלה לאדם הראשון שיבחין ביבשה. קולומבוס כינה את האי הזה (במה שהיום הוא איי בהאמה) סן סלבדור ('המושיע הקדוש'); הילידים כינו אותו גואנהאני. יומנו של כריסטופר קולומבוס מ-12 באוקטובר 1492 מציין:

> ראיתי כמה שהיו להם סימני פצעים על גופם ועשיתי להם סימנים ששואלים מה הם; והם הראו לי איך אנשים מאיים סמוכים אחרים הגיעו לשם וניסו לקחת אותם, ואיך הם הגנו על עצמם; והאמנתי ומאמין שהם באים לכאן מ-tierra firme (יבשת) כדי לקחת אותם בשבי. הם צריכים להיות משרתים טובים ואינטליגנטים, כי אני רואה שהם אומרים מהר מאוד כל מה שנאמר להם; ואני מאמין שהם יהפכו לנוצרים בקלות רבה, כי נראה לי שלא הייתה להם דת. אם אדוננו ירצה, בזמן עזיבתי אקח שישה מהם מכאן אל הוד מעלתכם כדי שילמדו לדבר.

קולומבוס כינה את תושבי הארצות שבהן ביקר 'Los Indios' ('אינדיאנים'). הוא פגש בתחילה את עמי הלוקאיאן, הטאינו והארוואק. כשהבחין בעגי הזהב שלהם, לקח קולומבוס כמה מהארוואקים בשבי והתעקש שידריכו אותו למקור הזהב. קולומבוס לא האמין שהוא צריך ליצור מאחז מבוצר, וכתב, "האנשים כאן פשוטים בענייני מלחמה... אני יכול לכבוש את כולם עם חמישים איש, ולמשול בהם כרצוני." הטאינו אמרו לקולומבוס ששבט ילידי אחר, הקאריבים, הם לוחמים עזים וקניבלים, שעורכים פשיטות תכופות על הטאינו, לעיתים קרובות לוקחים בשבי את נשותיהם, אם כי ייתכן שזו הייתה אמונה שהונצחה על ידי הספרדים כדי להצדיק את שיעבודם.

קולומבוס חקר גם את החוף הצפוני-מזרחי של קובה, שם נחת ב-28 באוקטובר. בליל ה-26 בנובמבר, לקח מרטין אלונסו פינזון את הפינטה למשלחת לא מורשית בחיפוש אחר אי בשם "בבקה" או "בנקה", שהילידים אמרו לו שהוא עשיר בזהב. קולומבוס, מצדו, המשיך לחוף הצפוני של היספניולה, שם נחת ב-6 בדצמבר. שם, הסנטה מריה עלתה על שרטון ב-25 בדצמבר 1492 ונאלצה להינטש. השרידים שימשו כמטרה לירי תותחים כדי להרשים את העמים הילידים. קולומבוס התקבל על ידי הקאסיקה (צ'יף) הילידי גואקאנאגארי (Guacanagari), שנתן לו רשות להשאיר כמה מאנשיו מאחור. קולומבוס השאיר 39 גברים, כולל המתורגמן לואיס דה טורס, והקים את היישוב לה נבידאד, בהאיטי של ימינו. קולומבוס לקח עוד ילידים בשבי והמשיך בחקירתו. הוא המשיך להפליג לאורך החוף הצפוני של היספניולה עם ספינה אחת עד שפגש את פינזון ואת הפינטה ב-6 בינואר.

ב-13 בינואר 1493, עשה קולומבוס את העצירה האחרונה שלו במסע זה באמריקה, במפרץ רינקון בצפון-מזרח היספניולה. שם פגש את הסיגואיוס, הילידים היחידים שהציעו התנגדות אלימה במהלך מסע זה. הסיגואיוס סירבו לסחור בכמות הקשתות והחצים שקולומבוס רצה; בהתנגשות שבאה בעקבותיה נדקר סיגואיו אחד בישבנו ואחר נפצע מחץ בחזהו. בגלל אירועים אלו, כינה קולומבוס את המפרצון 'Golfo de Las Flechas' ('מפרץ החצים').

קולומבוס פנה לספרד על הניניה, אך סערה הפרידה בינו לבין הפינטה, ואילצה את הניניה לעצור באי סנטה מריה באיים האזוריים. מחצית מהצוות שלו ירדו לחוף כדי לשאת תפילות הודיה בקפלה על כך ששרדו את הסערה. אך בזמן שהתפללו, הם נכלאו על ידי מושל האי, לכאורה בחשד שהם פיראטים. לאחר עימות של יומיים, האסירים שוחררו, וקולומבוס שוב הפליג לספרד.

סערה נוספת אילצה את קולומבוס לנמל בליסבון. משם נסע לואלה דו פאראיסו מצפון לליסבון כדי לפגוש את המלך ז'ואאו השני מפורטוגל, שאמר לקולומבוס שהוא מאמין שהמסע מפר את חוזה אלססובש מ-1479. לאחר שבילה יותר משבוע בפורטוגל, הפליג קולומבוס לספרד. כשחזר לפאלוס ב-15 במרץ 1493, הוא זכה לקבלת פנים של גיבור וזמן קצר לאחר מכן התקבל על ידי איזבלה ופרדיננד בברצלונה. בפניהם הציג טאינו חטופים וצמחים ופריטים שונים שאסף.

אחד מעשרת הילידים שנלקחו בנסיעת החזור היה לוקאיאני מגואנהאני שנחשב כבן 13–15, שקולומבוס אימץ כבנו עם הגעתם לספרד; הילד, ששמו הלוקאיאני אינו ידוע, קיבל את השם דייגו בטבילה. בתחילה, דייגו זכה להכרה בזכות האינטליגנציה שלו ורכישת המנהגים הספרדיים המהירה, וישמש כמדריך ומתורגמן בכל אחד ממסעותיו הבאים של קולומבוס. עם יציאת המסע השני מאוחר יותר ב-1493, דייגו היה היליד היחיד מבין העשרה שנלקחו לאירופה שלא מת או חלה קשות כתוצאה ממחלה; במהלך מסע זה, הוא מילא תפקיד חיוני בגילוי לה נבידאד. לאחר מכן הוא נישא והוליד בן, שגם שמו דייגו, שמת ממחלה ב-1506. בעקבות מותו של קולומבוס, דייגו בילה את שארית חייו כלוא בסנטו דומינגו, ואינו מופיע שוב ברישום ההיסטורי בעקבות מגפת אבעבועות שחורות ששטפה את היספניולה ב-1519.

מכתבו של קולומבוס על המסע הראשון, שנשלח כנראה לחצר הספרדית עם ההגעה לליסבון, היה מכריע בהפצת החדשות ברחבי אירופה על מסעו. כמעט מיד לאחר הגעתו לספרד, החלו להופיע גרסאות מודפסות, והידיעה על מסעו התפשטה במהירות. רוב האנשים האמינו בתחילה שהוא הגיע לאסיה. 'שורות התרומה', שלוש שורות אפיפיוריות של האפיפיור אלכסנדר השישי שניתנו ב-1493, התיימרו להעניק שטחים מעבר לים לפורטוגל ולמלכים הקתולים של ספרד. הן הוחלפו על ידי חוזה טורדסיאס מ-1494.

שני העותקים המפורסמים המוקדמים ביותר של מכתבו של קולומבוס על המסע הראשון על סיפון הניניה נתרמו ב-2017 על ידי קרן ג'יי איי קיסלאק לספריית אוניברסיטת מיאמי בקורל גייבלס, פלורידה, שם הם מאוחסנים.

### מסע שני (1493–1496)

ב-24 בספטמבר 1493, הפליג קולומבוס מקדיס עם 17 ספינות, ואספקה להקמת מושבות קבע באמריקה. הוא הפליג עם כמעט 1,500 גברים, כולל מלחים, חיילים, כמרים, נגרים, סתתים, עובדי מתכת וחקלאים. בין חברי המשלחת היו אלברז צ'אנקה (Alvarez Chanca), רופא שכתב תיאור מפורט של המסע השני; חואן פונסה דה ליאון, המושל הראשון של פורטו ריקו ופלורידה; אביו של ברתולומה דה לאס קאסאס; חואן דה לה קוסה, קרטוגרף שזוכה בהכנת מפת העולם הראשונה המתארת את העולם החדש; ואחיו הצעיר של קולומבוס, דייגו. הצי עצר באיים הקנריים כדי לקחת עוד אספקה, והפליג שוב ב-7 באוקטובר, תוך נקיטת מסלול דרומי יותר מאשר במסע הראשון.

ב-3 בנובמבר, הם הגיעו לאיי ליווארד; האי הראשון שפגשו נקרא דומיניקה על ידי קולומבוס, אך מכיוון שלא מצאו שם נמל טוב, הם עגנו ליד אי קטן יותר סמוך, אותו כינה מריאגלאנטה, כיום חלק מגוואדלופ ונקרא מארי-גאלאנט. איים אחרים שנקראו על ידי קולומבוס במסע זה היו מונטסראט, אנטיגואה, סן מרטן ואיי הבתולה, כמו גם רבים אחרים.

ב-17 בנובמבר, קולומבוס הבחין לראשונה בחוף המזרחי של האי פורטו ריקו, הידוע לעם הטאינו הילידי שלו כבוריקן. הצי שלו הפליג לאורך החוף הדרומי של האי במשך יום שלם, לפני שנחת בחוף הצפון-מערבי שלו במפרץ אניאסקו, מוקדם ב-19 בנובמבר. עם הנחיתה, הטביל קולומבוס את האי סן חואן באוטיסטה על שם יוחנן המטביל, ונשאר עגון שם במשך יומיים מה-20 עד ה-21 בנובמבר, ממלא את חביות המים של ספינות הצי שלו.

ב-22 בנובמבר, חזר קולומבוס להיספניולה כדי לבקר בלה נבידאד בהאיטי המודרנית, שם הושארו 39 ספרדים במהלך המסע הראשון. קולומבוס מצא את המבצר בהריסות. הוא למד מגואקאנאגאריקס, מנהיג השבט המקומי, שאנשיו רבו על זהב ולקחו נשים מהשבט, ושאחרי שחלקם עזבו לטריטוריה של קאונאבו, קאונאבו הגיע ושרף את המבצר והרג את שאר האנשים שם.

קולומבוס הקים אז יישוב ממוקם בצורה גרועה וקצר ימים ממזרח, לה איזבלה, ברפובליקה הדומיניקנית של ימינו. עד סוף 1494, מחלות ורעב הרגו שני שלישים מהמתיישבים הספרדים שם.

מאפריל עד אוגוסט 1494, חקר קולומבוס את קובה וג'מייקה, ואז חזר להיספניולה. לפני שעזב לחקירה זו בקובה, הורה קולומבוס למספר גדול של גברים, תחת פדרו מרגריט, "לנסוע לאורך ולרוחב האי, לאכוף את השליטה הספרדית ולהביא את כל האנשים תחת העול הספרדי." גברים אלו, בהיעדרו, אנסו נשים, לקחו גברים בשבי כדי להיות משרתים, וגנבו מהעמים הילידים. מספר ספרדים נהרגו כנקמה. עד שקולומבוס חזר מחקירת קובה, ארבעת המנהיגים העיקריים של עמי הארוואק בהיספניולה התאספו למלחמה כדי לנסות לגרש את הספרדים מהאי. קולומבוס אסף מספר גדול של חיילים, והצטרף לבעל בריתו הילידי היחיד, הצ'יף גואקאנאגאריקס, נפגשו לקרב. הספרדים, למרות שהיו בנחיתות מספרית גדולה, ניצחו בקרב זה, ובמהלך 9 החודשים הבאים המשיך קולומבוס לנהל מלחמה נגד הטאינו הילידים בהיספניולה עד שנכנעו והסכימו לשלם מס.

קולומבוס הטמיע את האנקומיינדה, מערכת עבודה ספרדית שתגמלה כובשים בעבודתם של עמים לא-נוצרים כבושים. מתועד גם שעונשים גם לספרדים וגם לילידים כללו הצלפות וקטיעה (חיתוך אפים ואוזניים).

קולומבוס והמתיישבים שיעבדו רבים מהעמים הילידים, כולל ילדים. ילידים הוכו, נאנסו ועונו עבור מיקום זהב דמיוני. אלפים התאבדו במקום להתמודד עם הדיכוי.

בפברואר 1495, אסף קולומבוס כ-1,500 ארוואקים, שחלקם מרדו, בפשיטת עבדים גדולה. כ-500 מהחזקים שבהם נשלחו לספרד כעבדים, כאשר כמאתיים מהם מתו בדרך.

ביוני 1495, שלח הכתר הספרדי ספינות ואספקה להיספניולה. באוקטובר, הסוחר הפלורנטיני ג'אנוטו ברארדי (Gianotto Berardi), שזכה בחוזה לאספקת הצי של המסע השני של קולומבוס ולאספקת המושבה בהיספניולה, קיבל כמעט 40,000 מראבדי בשווי אינדיאנים משועבדים. הוא חידש את מאמציו להשיג אספקה לקולומבוס, ועבד על ארגון צי כשהוא מת פתאום בדצמבר. ב-10 במרץ 1496, לאחר שהיה רחוק כ-30 חודשים, עזב הצי את לה איזבלה. ב-8 ביוני הבחין הצוות ביבשה איפשהו בין ליסבון לכף סנט וינסנט, וירד לקדיס ב-11 ביוני.

### מסע שלישי (1498–1500)

ב-30 במאי 1498, עזב קולומבוס עם שש ספינות מסנלוקאר, ספרד. הצי עצר במדיירה ובאיים הקנריים, שם התחלק לשניים, עם שלוש ספינות לכיוון היספניולה ושלוש כלי השיט האחרים, בפיקודו של קולומבוס, הפליגו דרומה לאיי כף ורדה ואז מערבה על פני האוקיינוס האטלנטי. סביר להניח שמשלחת זו נועדה לפחות בחלקה לאשר שמועות על יבשת גדולה מדרום לים הקריבי, כלומר, דרום אמריקה.

ב-31 ביולי הם הבחינו בטרינידד, הדרומי שבאיי הקריביים. ב-5 באוגוסט, שלח קולומבוס כמה סירות קטנות לחוף בצד הדרומי של חצי האי פאריה במה שהיום הוא ונצואלה, ליד שפך נהר האורינוקו. זו הייתה הנחיתה המתועדת הראשונה של אירופים ביבשת דרום אמריקה, שקולומבוס הבין שחייבת להיות יבשת. הצי הפליג אז לאיים צ'אקאצ'אקארה ומרגריטה, והגיע לאחרון ב-14 באוגוסט, והבחין בטובגו וגרנדה מרחוק, לדברי כמה חוקרים.

ב-19 באוגוסט, חזר קולומבוס להיספניולה. שם מצא מתיישבים במרד נגד שלטונו, והבטחותיו שלא קוימו לעושר. קולומבוס העמיד כמה מהאירופים למשפט על אי-ציותם; לפחות מנהיג מורדים אחד נתלה.

באוקטובר 1499, שלח קולומבוס שתי ספינות לספרד, וביקש מחצר ספרד למנות נציב מלכותי שיעזור לו למשול. עד אז, האשמות על עריצות וחוסר יכולת מצד קולומבוס הגיעו גם לחצר. הריבונים שלחו את פרנסיסקו דה בובאדייה (Francisco de Bobadilla), קרוב משפחה של המרקיזה ביאטריס דה בובאדייה, פטרונית של קולומבוס וחברה קרובה של המלכה איזבלה, לחקור את האשמות האכזריות שהועלו נגד האדמירל. בהגיעו לסנטו דומינגו בזמן שקולומבוס היה רחוק, בובאדייה נתקל מיד בתלונות על כל שלושת האחים קולומבוס. הוא עבר לביתו של קולומבוס ותפס את רכושו, לקח עדויות מאויבי האדמירל, והכריז על עצמו כמושל.

בובאדייה דיווח לספרד שקולומבוס העניש פעם אדם שנמצא אשם בגניבת תירס על ידי חיתוך אוזניו ואפו ואז מכירתו לעבדות. הוא טען שקולומבוס השתמש באופן קבוע בעינויים וקטיעה כדי למשול בהיספניולה. עדות שתועדה בדו"ח ציינה שקולומבוס בירך את אחיו ברתולומיאו על "הגנה על המשפחה" כאשר האחרון הורה על אישה שתצעד עירומה ברחובות ואז חתך את לשונה כי היא "דיברה רעות על האדמירל ואחיו". המסמך מתאר גם כיצד קולומבוס דיכא אי-שקט ומרד ילידי: הוא הורה תחילה על דיכוי אכזרי של ההתקוממות שבה נהרגו ילידים רבים, ואז הצעיד את גופותיהם המבותרות ברחובות בניסיון להרתיע מרד נוסף. קולומבוס הכחיש בתוקף את האישומים. הנייטרליות והדיוק של ההאשמות והחקירות של בובאדייה כלפי קולומבוס ואחיו הוטלו בספק על ידי היסטוריונים, בהתחשב בסנטימנט האנטי-איטלקי של הספרדים וברצונו של בובאדייה להשתלט על תפקידו של קולומבוס.

בתחילת אוקטובר 1500, הציגו קולומבוס ודייגו את עצמם בפני בובאדייה, והושמו בשלשלאות על סיפון ה'לה גורדה', הקרוולה שבה הגיע בובאדייה לסנטו דומינגו. הם הוחזרו לספרד, ונמקו בכלא במשך שישה שבועות לפני שהמלך פרדיננד הורה על שחרורם. לא הרבה לאחר מכן, המלך והמלכה זימנו את האחים קולומבוס לארמון אלהמברה בגרנדה. הריבונים הביעו זעם על פעולותיו של בובאדייה, שזומן אז בחזרה והורה לו לבצע השבות של הרכוש שהחרים מקולומבוס. הזוג המלכותי שמע את תחינות האחים; החזיר להם את חירותם ועושרם; ולאחר שכנועים רבים, הסכים לממן את מסעו הרביעי של קולומבוס. עם זאת, ניקולאס דה אובנדו (Nicolás de Ovando) היה אמור להחליף את בובאדייה ולהיות המושל החדש של הודו המערבית.

אור חדש הוטל על תפיסת קולומבוס ואחיו ברתולומיאו, האדלנטאדו, עם הגילוי על ידי הארכיונאית איזבל אגירה של עותק לא שלם של העדויות נגדם שנאספו על ידי פרנסיסקו דה בובאדייה בסנטו דומינגו ב-1500. היא מצאה עותק כתב יד של חקירה זו (pesquisa) בארכיון סימנקה, ספרד, שלא היה מקוטלג עד שהיא וקונסואלו וארלה פרסמו את ספרן, 'La caída de Cristóbal Colón: el juicio de Bobadilla' (נפילת כריסטופר קולון: משפט בובאדייה) ב-2006.

### מסע רביעי (1502–1504)

ב-9 במאי 1502, עזב קולומבוס את קדיס עם ספינת הדגל שלו סנטה מריה ושלוש כלי שיט אחרים. הספינות אוישו על ידי 140 גברים, כולל אחיו ברתולומיאו כסגן מפקד ובנו פרננדו. הוא הפליג לאסילה שבחוף המרוקאי כדי להציל חיילים פורטוגזים שנאמר כי הם נצורים על ידי המורים. המצור הוסר עד שהגיעו, כך שהספרדים נשארו רק יום והמשיכו לאיים הקנריים.

ב-15 ביוני, הגיע הצי למרטיניק, שם התעכב במשך מספר ימים. הוריקן התגבש, אז קולומבוס המשיך מערבה, בתקווה למצוא מחסה בהיספניולה. הוא הגיע לסנטו דומינגו ב-29 ביוני, אך נמנע ממנו להיכנס לנמל, והמושל החדש פרנסיסקו דה בובאדייה סירב להקשיב לאזהרתו שהוריקן מתקרב. במקום זאת, בזמן שספינותיו של קולומבוס תפסו מחסה בשפך נהר גאינה, צי האוצר הספרדי הראשון הפליג לתוך ההוריקן. ספינותיו של קולומבוס שרדו עם נזק קל בלבד, בעוד 20 מתוך 30 הספינות בצי המושל אבדו יחד עם 500 חיים (כולל זה של פרנסיסקו דה בובאדייה). למרות שכמה ספינות ששרדו הצליחו לחזור בקושי לסנטו דומינגו, 'אגוחה', הספינה השברירית שנשאה את חפציו האישיים של קולומבוס ואת 4,000 הפזו שלו בזהב הייתה כלי השיט היחיד שהגיע לספרד. הזהב היה העשירית שלו (décimo) מהרווחים מהיספניולה, שווה ערך ל-240,000 מראבדי, מובטח על ידי המלכים הקתולים ב-1492.

לאחר עצירה קצרה בג'מייקה, הפליג קולומבוס למרכז אמריקה, והגיע לחוף הונדורס ב-30 ביולי. כאן מצא ברתולומיאו סוחרים ילידים וקאנו גדול. ב-14 באוגוסט, נחת קולומבוס ביבשת ב'פונטה קאסינאס', כיום פוארטו קסטילה, הונדורס. הוא בילה חודשיים בחקירת חופי הונדורס, ניקרגואה וקוסטה ריקה, בחיפוש אחר מצר בים הקריבי המערבי שדרכו יוכל להפליג לאוקיינוס ההודי. בהפלגה דרומה לאורך חוף ניקרגואה, הוא מצא תעלה שהובילה למפרץ אלמירנטה בפנמה ב-5 באוקטובר.

ברגע שספינותיו עגנו במפרץ אלמירנטה, פגש קולומבוס אנשי נגאבה (Ngäbe) בקאנו שלבשו עגי זהב. בינואר 1503, הוא הקים חיל מצב בשפך נהר בלן. קולומבוס עזב להיספניולה ב-16 באפריל. ב-10 במאי הוא הבחין באיי קיימן, וכינה אותם 'Las Tortugas' על שם צבי הים הרבים שם. ספינותיו ספגו נזק בסערה מול חופי קובה. לא מסוגלים להמשיך לנסוע, ב-25 ביוני 1503 הם עלו על החוף בקהילת סנט אן, ג'מייקה.

במשך שישה חודשים נשארו קולומבוס ו-230 מאנשיו תקועים בג'מייקה. דייגו מנדס דה סגורה, שהפליג כמזכיר אישי של קולומבוס, וחבר ספינה ספרדי בשם ברתולומיאו פליסקו, יחד עם שישה ילידים, חתרו בקאנו כדי לקבל עזרה מהיספניולה. המושל, ניקולאס דה אובנדו אי קאסרס, תיעב את קולומבוס וחסם את כל המאמצים להציל אותו ואת אנשיו. בינתיים קולומבוס, במאמץ נואש לשדל את הילידים