ויליאם אלרי צ'אנינג
ויליאם אלרי צ'אנינג (William Ellery Channing; 7 באפריל 1780 – 2 באוקטובר 1842) היה המטיף היוניטרי הבולט ביותר בארצות הברית בראשית המאה ה-19, ולצד אנדרוז נורטון (Andrews Norton; 1786–1853), אחד התאולוגים המובילים של היוניטריות. צ'אנינג נודע בדרשותיו ובנאומיו הציבוריים הרהוטים ומלאי התשוקה, וכן כהוגה דעות בולט בזרם התאולוגיה הליברלית של זמנו. דתו והגותו היו בין ההשפעות המרכזיות על הטרנסצנדנטליסטים של ניו אינגלנד, אף שמעולם לא תמך בהשקפותיהם, אותן ראה כקיצוניות. תמיכתו בפילוסופיה ובתאולוגיה המתפתחת של היוניטריות באה לידי ביטוי במיוחד ב"דרשת בולטימור" (Baltimore Sermon) שלו מ-5 במאי 1819, שנישאה בטקס הסמכתו של התאולוג והמחנך ג'ארד ספארקס (Jared Sparks; 1789–1866) ככומר הראשון של הכנסייה העצמאית הראשונה של בולטימור שאורגנה זה עתה.
חיים ופועל
### חיים מוקדמים
צ'אנינג, בנם של ויליאם צ'אנינג ולוסי אלרי, נולד ב-7 באפריל 1780 בניופורט, רוד איילנד. הוא היה נכדו של ויליאם אלרי (1727–1820), מחותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית, סגן מושל רוד איילנד, נשיא בית המשפט העליון ואזרח משפיע. בילדותו טופל על ידי האישה המשוחררת מעבדות דאצ'ס קוואמינו (Duchess Quamino), שהשפיעה מאוחר יותר על השקפותיו בנושא ביטול העבדות. הוא הפך לליברל מניו אינגלנד, ודחה את הדוקטרינות הקלוויניסטיות של שחיתות מוחלטת ובחירה אלוהית.
צ'אנינג נרשם לקולג' הרווארד בתקופה סוערת, במיוחד בשל המהפכה הצרפתית שהתרחשה לא מכבר. מאוחר יותר כתב על שנים אלו:
> הקולג' מעולם לא היה במצב גרוע יותר מאשר כשהגעתי אליו. החברה עברה שלב קריטי ביותר. המהפכה הצרפתית הכתה את דמיונם וערערה את הבנתם של אנשים בכל מקום. היסודות הישנים של הסדר החברתי, הנאמנות, המסורת, ההרגל והיראה לעתיקות התערערו בכל מקום, אם לא הופלו. סמכות העבר נעלמה.
כשסיים את לימודיו בראש כיתתו בשנת 1798, הוא נבחר לנואם טקס הסיום, אם כי סגל קולג' הרווארד אסר עליו להזכיר בנאומו את המהפכה או נושאים פוליטיים אחרים.
### כתאולוג
בניגוד לאורתודוקסיה הקלוויניסטית האמריקנית המסורתית, צ'אנינג העדיף מערכת יחסים עדינה ואוהבת עם אלוהים. הוא התנגד לנצרות הרפורמית על כך שהיא:
> ...מכריזה על אל שיש לירא מפניו. אומרים לנו לאהוב את אלוהים ולחכות אותו, אך גם שאלוהים עושה דברים שהיינו מחשיבים לאכזריים ביותר מצד כל הורה אנושי, "אילו היה מביא את ילדיו לחיים מושחתים לחלוטין ואז רודף אותם בעונש אינסופי"
— Channing 1957: 56.
מאבקו הפנימי של צ'אנינג נמשך שנתיים שבהן חי בריצ'מונד, וירג'יניה, ועבד כמורה פרטי עבור דייוויד מיד רנדולף. הוא הגיע לאמונתו הסופית רק לאחר טלטול רוחני וקושי רב. צ'אנינג נקרא לכהן ככומר בכנסיית פדרל סטריט בבוסטון ב-1803, שם נשאר למשך שארית חייו. הוא חווה את המתח הגובר בין דתיים ליברלים לשמרנים ונקט עמדה מתונה, תוך דחיית הקיצוניות של שתי הקבוצות. בשנת 1809 נבחר כחבר באקדמיה האמריקנית לאמנויות ולמדעים.
בשנת 1815 השתתף צ'אנינג במחלוקת ידועה על עקרונות היוניטריות עם סמואל וורצ'סטר (Samuel Worcester; 1770–1821). סקירה של עלון על יוניטריות אמריקנית (American Unitarianism; or a Brief History of the Progress and Present State of the Unitarian Churches of America), המיוחסת לג'רמיה אוורטס, פורסמה בכתב העת "The Panoplist" ביוני 1815. צ'אנינג התנגד לאופן שבו הוצגו היוניטרים בארצות הברית בביקורת. וורצ'סטר השיב להתנגדות זו, ובעקבותיה בא חילופי עלונים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →למרות עמדתו המתונה, הפך צ'אנינג לימים לדובר והמפרש העיקרי של היוניטריות, לאחר שש-עשרה שנים בכנסיית פדרל סטריט בבוסטון. הוא הוזמן לבוא שוב דרומה למרילנד כדי לשאת את דרשת ההסמכה של המחנך והתאולוג המפורסם לעתיד ג'ארד ספארקס (1789–1866), הכומר הראשון (1819–1823) שנקרא לקהילה החדשה (1817) בבולטימור הידועה ככנסייה העצמאית הראשונה של בולטימור (ששכנה ברחובות וסט פרנקלין ונורת' צ'ארלס, במבנה ציון דרך בן שנתיים שתכנן האדריכל המהגר הצרפתי הנודע ג'יי. מקסימיליאן אם. גודפרוי), שנודעה מאוחר יותר, לאחר מיזוג עם הכנסייה האוניברסליסטית השנייה ב-1935, ככנסייה היוניטרית הראשונה של בולטימור (יוניטרית ואוניברסליסטית).
הדרשה, שכונתה מאז "דרשת בולטימור", הייתה תחת הכותרת הפשוטה "נצרות יוניטרית". בה, פירש צ'אנינג את העקרונות הייחודיים של התנועה היוניטרית המתפתחת, שאחד מהם היה דחיית השילוש הקדוש. עקרונות חשובים נוספים היו האמונה בטוב לב אנושי וכפיפות הרעיונות התאולוגיים לאור התבונה. (יום השנה לנאום, שנישא ביום רביעי, 5 במאי 1819, נחגג ומצוין מדי שנה על ידי כנסיות מרילנד של האגודה היוניטרית האוניברסליסטית ומחוז ג'וזף פריסטלי שלה כ"יום ראשון של איחוד", עם אורחים אקומניים מדי פעם מגופים נוצריים אחרים.) בהתבסס על דרשות אלו, הסופר והמבקר ג'ון ניל בספרו הביקורתי משנת 1824–25 "סופרים אמריקנים" כינה את צ'אנינג אחד המטיפים הטובים בארץ. הוא אמר: "כתביו שהתפרסמו בולטים בפשטותם, בבהירותם ובעוצמתם."
בשנת 1828 נשא דרשת הסמכה מפורסמת נוספת, שכותרתה "דמיון לאלוהים". הרעיון של פוטנציאל אנושי להידמות לאלוהים, שצ'אנינג דגל בו כמעוגן היטב בכתבי הקודש, נתפס ככפירה על ידי הממסד הדתי הקלוויניסטי של ימיו. בנאום זה דגל צ'אנינג לראשונה באפשרות להתגלות דרך התבונה ולא רק מכתבי הקודש. "פילוסופיה אמריקנית: אנציקלופדיה" מסווגת אותו כאחת מכמה דמויות ש"נקטו גישה פנתאיסטית או פנדאיסטית יותר על ידי דחיית תפיסות של אלוהים כנפרד מהעולם."
גם בסוף ימיו הוא דבק באמונה הלא-סוציניאנית בקיומו הקדום של ישו:
> תמיד נטיתי לדוקטרינה של קיומו הקדום של ישו, אם כי איני חסר רגישות למשקל טענותיכם
— בוסטון, 31 במרץ 1832
### שנים מאוחרות
בשנותיו המאוחרות עסק צ'אנינג בנושא העבדות, אם כי מעולם לא היה מתנגד נלהב לעבדות (אבוליציוניסט). צ'אנינג כתב ספר בשנת 1835 בשם "עבדות". עם זאת, צ'אנינג תואר כגזען רומנטי. הוא החזיק באמונה אמריקנית רווחת בדבר נחיתותם של העמים האפריקנים והעבדים, והאמין שברגע שישוחררו, האפריקנים יזדקקו למשגיחים. המשגיחים (לרוב אדוני עבדים לשעבר) היו נחוצים מכיוון שהעבדים היו שוקעים לעצלנות.
יתרה מכך, צ'אנינג לא הצטרף לתנועה האבוליציוניסטית מכיוון שלא הסכים עם דרך התנהלותם, והוא חש שהתאגדויות וולונטריות מגבילות את האוטונומיה של האדם. לכן, הוא בחר לעתים קרובות להישאר מחוץ לארגונים ותנועות רפורמה. עמדת ביניים זו אפיינה את יחסו לרוב השאלות, אם כי רהיטותו והשפעתו החזקה על העולם הדתי עוררו את איבתם של קיצונים רבים. לצ'אנינג הייתה השפעה עצומה על החיים הדתיים (והחברתיים) של ניו אינגלנד, ואמריקה, במאה ה-19.
לקראת סוף ימיו, אימץ צ'אנינג את האבוליציוניזם המיידי. השקפתו המתפתחת על האבוליציוניזם טופחה על ידי הצלחת ביטול העבדות הבריטי באיי הודו המערבית הבריטיים ב-1834 והיעדר הטלטלה החברתית והכלכלית הצפויה בקריביים שלאחר שחרור העבדים.
בשנת 1837 פרסם צ'אנינג עלון, בצורה של מכתב פתוח לסנאטור הנרי קליי, שבו התנגד לסיפוח טקסס, בטענה שהמהפכה שם הייתה "פלילית".
צ'אנינג כתב בהרחבה על הספרות הלאומית החדשה המתהווה של ארצות הברית, באומרו כי ספרות לאומית היא "הביטוי של מוח האומה בכתב", ו"ריכוז האינטלקט במטרה להפיץ את עצמו החוצה ולהכפיל את האנרגיה שלו".
### מוות
צ'אנינג מת באולד בנינגטון, ורמונט, שם מוצב קנוטף (מצבת זיכרון) לזכרו. הוא קבור בבית הקברות מאונט אובורן, קיימברידג', מסצ'וסטס.
מורשת
הנרי וודסוורת' לונגפלו כתב פואמה בת חמישה בתים "לוויליאם א. צ'אנינג" אשר פורסמה בספרו משנת 1842.
- "בית צ'אנינג", שנקרא על שמו, נוסד על ידי הרייט ריאן אלבי בשנת 1857 בחדר המלבושים של כנסיית פדרל סטריט של צ'אנינג.
- בשנת 1880, כומר יוניטרי צעיר בניופורט, צ'ארלס טימותי ברוקס, פרסם ביוגרפיה בשם "ויליאם אלרי צ'אנינג, זיכרון מאה שנה".
- כנסיית הזיכרון של צ'אנינג נבנתה בניופורט, רוד איילנד בשנת 1880 כדי להנציח את יום השנה ה-100 להולדתו.
- פסל ברונזה של צ'אנינג מאת ויליאם קלארק נובל הוקם בשנת 1892 בפארק טורו בניופורט מול כנסיית הזיכרון של צ'אנינג.
- פסל ברונזה של צ'אנינג מאת הרברט אדמס הוקם בשנת 1903 בקצה הגן הציבורי של בוסטון, ברחוב ארלינגטון ורחוב בוילסטון. הוא ניצב מעבר לרחוב מכנסיית רחוב ארלינגטון שבה שירת (ומכנסיית פדרל סטריט).
- דיוקן שלו תלוי גם במבואת הכנסייה היוניטרית הראשונה של בולטימור (יוניטרית ואוניברסליסטית) ברחובות נורת' צ'ארלס ו-וסט פרנקלין בבולטימור, מרילנד, לצד טקסי ההנצחה השנתיים של "יום ראשון של איחוד" שהוזכרו לעיל במאי.
- בית הספר צ'אנינג, בית ספר יום עצמאי לבנות בהייגייט היל בהייגייט, צפון לונדון, שנוסד במקור בשנת 1885 לבנותיהם של כמרים יוניטרים, נקרא על שמו.
- לצ'אנינג הייתה השפעה עמוקה על תנועת הטרנסצנדנטליזם אף שמעולם לא נרשם רשמית להשקפותיה. עם זאת, שניים מאחייניו של צ'אנינג, אלרי צ'אנינג (1818–1901) וויליאם הנרי צ'אנינג (1810–1884), הפכו לחברים בולטים בתנועה.