ויליאם ארנסט הנלי: ללא כפיפה, ובעיקר ללא קריאה
באי רובן (Robben Island), נלסון מנדלה (Nelson Mandela) דקלם שש-עשרה שורות של שירה ויקטוריאנית בפני חבריו האסירים, ומצא בהן ביטוי לשליטה עצמית. השורות נכתבו בסביבות שנת 1875 על ידי גבר בשנות העשרים לחייו, השוכב בבית חולים באדינבורו, רגל אחת שלו כבר קטועה מתחת לברך, והוא ממתין לדעת אם המנתחים יסירו גם את כף רגלו השנייה. "Invictus" נמנה כיום עם השירים המצוטטים ביותר בשפה האנגלית. מחברו הוא מהמשוררים הפחות נקראים שכתבו שיר כזה.
גלוסטר (Gloucester)
הוא נולד ב-23 באוגוסט 1849 בגלוסטר, הבכור מבין שישה ילדים של ויליאם הנלי, מוכר ספרים וציוד משרדי, ומרי מורגן, שהייתה צאצאית של המשורר ג'וזף וארטון (Joseph Warton). אביו מת ב-1868.
בין השנים 1861 ל-1867 הוא למד בבית הספר קריפט (Crypt School) בגלוסטר, שלדבריו היה מאכזב, וניצל רק בזכות מנהלו, המשורר המאני תומאס אדוארד בראון (Thomas Edward Brown). פסק הדין של הנלי על בראון ראוי לציטוט בגלל נדירותם של דברים כאלה מפיו: "איש גאון — הראשון שראיתי מימיי."
מחלת העצמות
מגיל שתים-עשרה סבל משחפת בעצמות. בסביבות 1868–69 רגלו השמאלית נקטעה מתחת לברך. שנים אחדות לאחר מכן המחלה הגיעה לכף רגלו הימנית, והמנתחים הציעו להסיר גם אותה.
הוא סירב. במקום זאת, באוגוסט 1873, הוא הלך לבית החולים המלכותי של אדינבורו (Edinburgh's Royal Infirmary) כדי לקבל טיפול מג'וזף ליסטר (Joseph Lister), מחלוצי הכירורגיה האנטיספטית — החלטה שהתקבלה על סמך שכנוע פנימי בלבד. הוא שהה בבית החולים הזה במשך שלוש שנים. ליסטר הציל את כף הרגל. כל מה שהנלי עשה לאחר מכן, נעשה מכוחו של אותו הימור.
שלוש שנים במחלקה
בית החולים הניב את היצירה החשובה באמת. סדרת השירים In Hospital (בבית החולים), שחוברה בין 1873 ל-1875, היא קובץ של שירים לא מחורזים ובלתי סדירים המתבוננים במחלקה מבפנים: המנתח, האחיות, החולים האחרים, ההמתנה, הריח של המקום. השירים, שנכתבו בחרוז חופשי עשורים לפני שהחרוז החופשי היה לתנועה, ואשר לקחו כנושא חומר ששירה ויקטוריאנית החשיבה ללא ראוי, מקדימים את השירה המודרנית בצורה ובתוכן. זהו הדבר הרדיקלי ביותר שהנלי עשה אי פעם, וכמעט איש אינו קורא אותו.
השיר "Invictus" נולד מאותה מיטה, ונכתב בסביבות שנת 1875. הוא המתין יותר מעשור לפרסום, והופיע בספרו A Book of Verses — מקורות מתארכים את האוסף בין 1888 ל-1891. לאחר מכן הגיעו אוספים נוספים: The Song of the Sword (1892), ששמו שונה ל-London Voluntaries (1893), וקובץ הפרידה Hawthorn and Lavender (1901). השיר "Pro Rege Nostro" הפך לסטנדרט פטריוטי במהלך מלחמת העולם הראשונה, זמן רב לאחר מותו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לונג ג'ון סילבר
בין המבקרים במחלקה שלו היו לסלי סטיבן (Leslie Stephen) וצעיר סקוטי חולני בשם רוברט לואיס סטיבנסון (Robert Louis Stevenson). הידידות שהחלה שם נמשכה חמש-עשרה שנים והניבה ארבעה מחזות משותפים, ביניהם Deacon Brodie, Beau Austin ו-Admiral Guinea. היא גם הולידה דמות. סטיבנסון הודה בחוב בגלוי: "כוחו המשותק ועוצמתו" של הנלי הפכו ללונג ג'ון סילבר, ו"הרעיון של האיש המשותק, השולט ומטיל אימה על הסובבים אותו, נלקח כולו ממך."
בני זמנו מתארים אותו במונחים השמורים בדרך כלל למזג אוויר. לויד אוסבורן (Lloyd Osbourne), בנו החורג של סטיבנסון, זכר "בחור גדול, זוהר, בעל כתפיים רחבות עם זקן אדום גדול וקביים; עליז, פיקח להפליא." העיתונאי סידני לו (Sidney Low) ראה "דימוי מדהים של פאן שבא אל הארץ... עם רגל צולעת ושיער פרוע ולהבה, וזרועות וכתפיים ענקיות ומאיימות."
הידידות נשברה ב-1888, כאשר הנלי האשים את פאני (Fanny), אשתו של סטיבנסון, בגניבה ספרותית של סיפור מאת קתרין דה מאטוס (Katharine de Mattos), בת דודתו של בעלה. ידידים משותפים שיקמו התכתבות דלילה; איש מהם לא התאושש מהקרע.
העורך
כוחו האמיתי של הנלי בספרות הוויקטוריאנית המאוחרת הופעל מכיסא העורך, והיה ניכר — השפעתו הושוותה לזו של סמואל ג'ונסון (Samuel Johnson) מאה שנה קודם לכן. הוא ניהל את The London Magazine (1877–78), את Magazine of Art (1882–86), את Scots Observer, שבהמשך הפך ל-National Observer (1889–93), ואת סדרת Tudor Translations עד מותו.
מה שעשה עם הפלטפורמות הללו היה למצוא אנשים. הקובץ Barrack-Room Ballads של רודיארד קיפלינג (Rudyard Kipling) התפרסם בדפי כתב העת שלו בשנים 1890–92. הוא פרסם וקידם את ויליאם בטלר ייטס (W. B. Yeats), הרברט ג'ורג' ולס (H. G. Wells) וג'יימס מתיו בארי (J. M. Barrie). החוג שלו, שכונה בלעג חלקי "הנלי רגאטה" (Henley Regatta), צידד בריאליזם ותקף את הדקדנס — מה שבשנות ה-90 של המאה ה-19 משמעותו הייתה התייצבות נגד האוונגרד השולט. הוא גם כתב ביקורת (Views and Reviews, 1890) וערך יחד עם ג'ון סטיבן פארמר (John Stephen Farmer) את Slang and its Analogues, ואף תרגם מאוחר יותר את הבאלאדות של פרנסואה ויון (Villon) לז'רגון של גנבים.
כתב העת שלו, בלשונו של אחד הדיווחים, "מצא ביטוי לאימפריאליזם הגובר של ימיו". לא כולם היו מוקסמים. וילפריד סקוון בלאנט (Wilfrid Scawen Blunt) מצא אותו דוחה הן פיזית והן אידיאולוגית, וגינה את "האלהת כוח הברוטליות והאומץ" שלו.
ונדי (Wendy)
הוא נשא לאישה את האנה ג'ונסון בויל — אנה — ב-22 בינואר 1878. בתם היחידה, מרגרט אמה, נולדה ב-1888, ילדה חולנית שמתה ב-1894 בגיל חמש. היא קראה לג'יימס מתיו בארי, ידיד המשפחה, "fwendy-wendy", וכך קיבלה גיבורת פיטר פן את שמה ב-1904. הנלי מעולם לא התאושש. סטיבנסון, מעבר לאוקיינוס ומעבר למריבה שלהם, כתב לו: "יש דבר אחד שתמיד קינאתי בך עליו, ושאני עדיין מקנא בך עליו."
מדוע ויליאם נקרא גאון
שתי טענות מוברחות בדרך כלל תחת המילה כאן. החלשה שבהן היא עבור "Invictus", והיא נוגעת בעיקר לנסיבות ולא לאמנות. השיר הוא הצהרת רצון פשוטה, קשה, בת ארבעה בתים, מבחינה טכנית אינה יוצאת דופן, וחייה העצומים חייבים לא פחות למי שדקלם אותם — מנדלה על האי רובן מעל הכל — מאשר למה שכתוב על הדף. זוהי מכונת משפטים נהדרת, לא שיר נהדר.
הטענה החזקה היא עבור In Hospital, והיא רצינית. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-19, ממיטת חוליו, ללא תנועה להשתייך אליה, הנלי כתב שירה חופשית באמצעות מונולוג פנימי על רפואה קלינית — מקדים את הטכניקה המודרניסטית בכארבעים שנה בערך. הוא פשוט הסתכל על המחלקה וגילה שהצורות הוויקטוריאניות המורשות לא יכולות להכיל אותה, ואלתר את אלו שכן יכלו. זו המצאה מסוג אמיתי.
הוסיפו לכך את היכולת העריכתית, שהיא נדירה יותר ממה שמבקרים מודים: הנלי זיהה את קיפלינג, ייטס, ולס ובארי מוקדם, והציב אותם בפני הקוראים.
טיעון הנגד הכנה: שירתו שלו, למעט "Invictus", שקעה כמעט ללא עקבות, ופסק הדין של הביוגרף שלו הוא הרסני — הוא "המשורר הלירי הוויקטוריאני המצוטט ביותר והמוזנח ביותר". ההתלהבויות האימפריאליות והשריריות שלו התיישנו רע, והאשמתו של בלאנט על עבודת כוח ברוטלי מחזיקה מים. הוא היה מאפשר של יצירות מופת של אחרים יותר מאשר מחבר של יצירותיו שלו. אבל In Hospital הוא יצירה ראשונית אמיתית, ואדם שגם ממציא צורה וגם מוצא את קיפלינג הרוויח יותר מאשר ציטוט על פוסטר.
מורשת
בשנת 1902 הוא נפל מקרון רכבת, מה שהפעיל מחדש את השחפת שליוותה אותו מאז ילדותו. הוא מת בווקינג (Woking), סארי, ב-11 ביולי 1903, בגיל חמישים ושלוש, כשהוא מותיר נכסים אישיים בשווי 840 ליש"ט. אפרו הונח בקברה של בתו בקוקיין האלי (Cockayne Hatley) בבדפורדשייר; חזהו ניצב בקריפטה של קתדרלת סנט פול. מלחינים שמרו על מילותיו בחיים — מחזור השירים של ג'ורג' באטרורת' (George Butterworth) Love Blows as the Wind Blows (1912), ועיבודים של דיליוס (Delius) וקוילטר (Quilter). בשנת 2009 יצר קלינט איסטווד (Clint Eastwood) סרט בשם Invictus, שבו מנדלה בגילומו של מורגן פרימן (Morgan Freeman) מוסר את השיר לקפטן קבוצת רוגבי. הקביים של הנלי, זקנו, הליכתו הצולעת שורדים כלונג ג'ון סילבר; השיבוש בדיבור של בתו שורד כונדי (Wendy); שש-עשרה השורות הידועות ביותר שלו שורדות כהמנון עבור אנשים בתאים. המשורר עצמו נעלם כמעט לחלוטין מאחוריהן.