> הזמן, בזרימתו שאין לעמוד בפניה ושאינה פוסקת, נושא על זרמו את כל הדברים שנבראו ומטביע אותם במעמקי השכחה.
אנה קומננה (Anna Komnene), המכונה לעיתים בלטינית אנה קומננה (Anna Comnena), הייתה נסיכה ביזנטית ומחברת ה"אלקסיאדה" (The Alexiad), תיאור של תקופת שלטונו של אביה, הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון קומננוס (Alexios I Komnenos). ה"אלקסיאדה" היא המקור הראשוני החשוב ביותר להיסטוריה הביזנטית של סוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-12. אף שהיא ידועה בעיקר כמחברת ה"אלקסיאדה", אנה מילאה תפקיד חשוב בפוליטיקה של התקופה וניסתה להדיח את אחיה, יוחנן השני קומננוס (John II Komnenos), מתפקידו כקיסר ולתפוס את כס המלוכה בעצמה.
בלידתה, אנה הובטחה לקונסטנטינוס דוקאס (Constantine Doukas), והיא גדלה בבית אמו. היא קיבלה השכלה רחבה ב"ספרות והיסטוריה יוונית, פילוסופיה, תיאולוגיה, מתמטיקה ורפואה". אנה וקונסטנטינוס היו הבאים בתור לכס המלוכה עד שאחיה הצעיר של אנה, יוחנן השני קומננוס, הפך ליורש ב-1092. קונסטנטינוס מת בסביבות 1094, ואנה נישאה לניקפורוס בריניוס (Nikephoros Bryennios) ב-1097. לשניים נולדו כמה ילדים לפני מותו של ניקפורוס בסביבות 1136.
בעקבות מות אביה ב-1118, אנה ואמה ניסו לגזול את כס השלטון מיוחנן השני קומננוס. בעלה סירב לשתף איתן פעולה, והניסיון נכשל. כתוצאה מכך, יוחנן הגלה את אנה למנזר קכריטומנה (Kecharitomene Monastery), שם בילתה את שארית חייה. בהיותה כלואה שם, היא כתבה את ה"אלקסיאדה".
היא מתה אי שם בשנות ה-1150; התאריך המדויק אינו ידוע.
משפחה וחיים מוקדמים
אנה נולדה ב-1 בדצמבר 1083 לאלכסיוס הראשון קומננוס ולאירנה דוקאינה (Irene Doukaina). אביה, אלכסיוס הראשון קומננוס, הפך לקיסר ב-1081, לאחר שהדיח את הקיסר הביזנטי הקודם, ניקפורוס בוטניאטס (Nikephoros Botaneiates). אמה, אירנה דוקאינה, הייתה חלק ממשפחת דוקאס האימפריאלית. ב"אלקסיאדה", אנה מדגישה את חיבתה להוריה בתיאור הקשר שלה לאלכסיוס ולאירנה. היא הייתה הבכורה מבין שבעה ילדים; אחיה הצעירים היו, לפי הסדר, מריה, יוחנן השני, אנדרוניקוס, יצחק, אודוקיה ותיאודורה.
אנה נולדה בחדר הפורפירה (Porphyra Chamber) של הארמון הקיסרי בקונסטנטינוס, מה שהפך אותה ל"פורפירוגניטה" (porphyrogenita) – "נולדת בארגמן", עובדה שהדגישה את מעמדה הקיסרי. היא ציינה מעמד זה ב"אלקסיאדה", באומרה שהיא "נולדה וגדלה בארגמן".
לפי תיאורה של אנה ב"אלקסיאדה", אמה ביקשה מאנה להמתין להיוולד עד שאביה יחזור מהמלחמה. בצייתנות, אנה המתינה עד שאביה שב הביתה.
בלידתה, אנה הובטחה לקונסטנטינוס דוקאס, בנו של הקיסר מיכאל השביעי (Michael VII) ומריה מאלניה (Maria of Alania). השניים היו יורשי האימפריה עד לתקופה שבין שנת 1088 בקירוב ל-1092, לאחר לידתו של אחיה של אנה, יוחנן השני קומננוס. חוקרים שונים מציינים כי האירוסין היו כנראה שידוך פוליטי שנועד לבסס את הלגיטימיות של אביה של אנה, שגזל את כס הקיסר הקודם.
החל מסביבות 1090, אמו של קונסטנטינוס – מריה מאלניה – גידלה את אנה בביתה. היה זה נהוג בביזנטיון שחמות יגדלו את כלותיהן. ב-1094, מריה מאלניה הייתה מעורבת בניסיון להפיל את אלכסיוס הראשון קומננוס. יש חוקרים הטוענים כי האירוסין של אנה לקונסטנטינוס דוקאס אולי לא הסתיימו שם, שכן הוא לא היה מעורב בקנוניה נגד אלכסיוס, אך הם בוודאי הסתיימו כשמת בסביבות 1094.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כמה חוקרים החלו כעת לבחון גם את הקשרים של אנה למריה מאלניה, לאנה דלאסנה (Anna Dalassene – סבתה מצד אביה) ולאירנה דוקאינה כמקורות השראה והערצה עבור אנה. לדוגמה, תאליה גומה-פיטרסון (Thalia Gouma-Peterson) טוענת כי "היכולת האימהית של אירנה דוקאינה להתמודד עם הספקולטיבי והאינטלקטואלי מאפשרת לבת להפוך למלומדת המוכשרת ביותר שהיא מתיימרת בגאווה להיות בדפי הפתיחה של ה"אלקסיאדה"."
השכלה
אנה כתבה בתחילת ה"אלקסיאדה" על השכלתה, תוך שהיא מדגישה את ניסיונה בספרות, בשפה היוונית, ברטוריקה ובמדעים. מורים לימדו אותה מקצועות שכללו אסטרונומיה, רפואה, היסטוריה, עניינים צבאיים, גאוגרפיה ומתמטיקה. השכלתה של אנה צוינה על ידי המלומד מימי הביניים, ניקטאס כוניאטס (Niketas Choniates), שכתב כי אנה "הייתה מסורה בלהט לפילוסופיה, מלכת כל המדעים, והייתה משכילה בכל תחום". תפיסתה של אנה את השכלתה מופיעה בצוואתה, שבה נתנה קרדיט להוריה על כך שאפשרו לה לרכוש השכלה. צוואה זו עומדת בניגוד להספד שנשא עליה בן זמנה, גאורגיוס טורניקס (Georgios Tornikes). בהספד אמר כי היא נאלצה לקרוא שירה עתיקה, כמו ה"אודיסאה", בסתר מכיוון שהוריה התנגדו לעיסוקה בפוליתאיזם וב"מעללים מסוכנים" אחרים, שנחשבו "מסוכנים" לגברים ו"ערמומיים מדי" לנשים. טורניקס הוסיף שאנה "חיזקה את חולשת נפשה" ולמדה את השירה "תוך הקפדה שלא תתגלה על ידי הוריה".
אנה הוכיחה יכולת לא רק ברמה האינטלקטואלית אלא גם בעניינים מעשיים. אביה הפקיד אותה על בית חולים ובית יתומים גדול שבנה עבורה לניהול בקונסטנטינוס. נאמר כי בית החולים הכיל מיטות ל-10,000 חולים ויתומים. אנה לימדה רפואה בבית החולים, וכן בבתי חולים ובבתי יתומים אחרים. היא נחשבה למומחית למחלת השיגדון (גאוט). אנה טיפלה באביה במהלך מחלתו האחרונה.
נישואים
בסביבות 1097, הוריה של אנה השיאו אותה לקיסר ניקפורוס בריניוס, חבר במשפחת בריניוס שהחזיקה בכס המלוכה לפני עלייתו של אביה של אנה, אלכסיוס הראשון. ניקפורוס היה חייל והיסטוריון.
רוב החוקרים מסכימים שהנישואים היו פוליטיים – הם יצרו לגיטימיות למשפחתה של אנה מצד אביה באמצעות קשריו של בריניוס למשפחתו של קיסר קודם. השניים היו זוג אינטלקטואלי, וניקפורוס בריניוס סובל ואולי אף עודד את תחומי העניין המלומדים של אנה על ידי כך שאפשר לה להשתתף בחוגים מלומדים שונים. לזוג נולדו שישה ילדים ידועים: אירנה, מריה, אלכסיוס, יוחנן, אנדרוניקוס וקונסטנטינוס. רק אירנה, יוחנן ואלכסיוס שרדו לבגרות.
תביעה לכתר
בשנת 1087 נולד אחיה של אנה, יוחנן השני. שנים ספורות לאחר לידתו, ב-1092, יוחנן הוכרז כקיסר. לפי ניקטאס כוניאטס, הקיסר אלכסיוס "העדיף" את יוחנן והכריז עליו כקיסר, בעוד שהקיסרית אירנה "הפעילה את מלוא השפעתה" ו"ניסתה ללא הרף" לשכנע את הקיסר להכריז על ניקפורוס בריניוס, בעלה של אנה, במקום יוחנן. בסביבות 1112 חלה אלכסיוס בשיגרון ולא יכול היה לזוז. לפיכך העביר את הממשל האזרחי לידי אשתו, אירנה; היא בתורה העבירה את המנהל לבריניוס. כוניאטס מציין שכאשר הקיסר אלכסיוס גסס בחדר השינה הקיסרי שלו, הגיע יוחנן ולקח "בסתר" את טבעת הקיסר מאביו במהלך חיבוק "כאילו מתוך אבל". אנה גם פעלה לטובת בעלה במהלך מחלת אביה. ב-1118 מת אלכסיוס הראשון קומננוס. איש דת הכריז על יוחנן כקיסר בהאגיה סופיה.
לדברי סמית' (Smythe), אנה "הרגישה מרומה" משום ש"הייתה אמורה לרשת". אכן, לפי אנה קומננה ב"אלקסיאדה", בלידתה הוצגו לה "כתר ודיאדמה קיסרית". לדברי סטנקוביץ' (Stankovich), ה"מטרה העיקרית" של אנה בתיאור האירועים ב"אלקסיאדה" הייתה "להדגיש את זכותה שלה" לכס המלוכה ו"עדיפותה על פני אחיה, יוחנן".
לאור אמונה זו, ג'אראט (Jarratt) ואחרים מציינים כי אנה הייתה "כמעט בוודאות" מעורבת במזימת הרצח נגד יוחנן בהלווייתו של אלכסיוס. אכן, אנה, לדברי היל (Hill), ניסתה ליצור כוחות צבאיים כדי להדיח את יוחנן. לפי כוניאטס, אנה הייתה "מגורה על ידי אמביציה ונקמה" לתכנן את רצח אחיה. סמית' מציינת שהקנוניות "לא העלו דבר". ג'אראט ואחרים מציינים כי זמן קצר לאחר מכן, אנה ובריניוס "ארגנו קנוניה נוספת". עם זאת, לדברי היל, בריניוס סירב להפיל את יוחנן, מה שגרם לאנה להיות לא מסוגלת להמשיך בתוכניותיה. עם סירוב זה, אנה, לדברי כוניאטס, קראה "שהטבע טעה במינם, שכן הוא היה צריך להיות האישה". לפי ג'אראט ואחרים, אנה מראה "חזרה על כעס מיני". ואכן, סמית' טוענת שמטרותיה של אנה "סוכלו על ידי הגברים בחייה". אירנה, לעומת זאת, לדברי היל, סירבה להשתתף בתוכניות למרוד בקיסר "מבוסס". היל, עם זאת, מציינת כי כוניאטס, שמקורותיו נשענים על המקורות לעיל, כתב אחרי 1204, ובהתאם לכך היה "רחוק למדי" מאירועים "ממשיים" וכי "סדר היום" שלו היה "לחפש את הסיבות" לנפילת קונסטנטינוס ב-1204.
לעומת זאת, לאונורה נוויל (Leonora Neville) טוענת כי אנה כנראה לא הייתה מעורבת בניסיון גזילת הכתר. אנה ממלאת תפקיד שולי ברוב המקורות הזמינים מימי הביניים – רק כוניאטס מתאר אותה כמורדת. ההיסטוריה של כוניאטס היא מאזור שנת 1204, כמעט מאה שנה לאחר מותו של אלכסיוס הראשון. במקום זאת, רוב המקורות מטילים ספק בשאלה האם התנהגותו של יוחנן השני קומננוס על ערש דווי של אביו הייתה הולמת.
המזימות התגלו ואנה איבדה את אחוזותיה. לאחר מות בעלה, היא נכנסה למנזר קכריטומנה, שנוסד על ידי אמה. היא נשארה שם עד מותה.
היסטוריונית ואינטלקטואלית
בהתבודדותה במנזר, הקדישה אנה את זמנה ללימוד פילוסופיה והיסטוריה. היא קיימה מפגשים אינטלקטואליים מכובדים, כולל כאלה שהוקדשו ללימודי אריסטו. הגאונות האינטלקטואלית של אנה ורוחב הידע שלה ניכרים ביצירותיה המעטות. בין היתר, היא הייתה בקיאה בפילוסופיה, ספרות, דקדוק, תיאולוגיה, אסטרונומיה ורפואה. ניתן להניח בשל טעויות קלות שהיא אולי ציטטה את הומרוס ואת התנ"ך מהזיכרון בעת כתיבת יצירתה המפורסמת ביותר, ה"אלקסיאדה". בני זמנה, כמו המטרופוליטן של אפסוס, גאורגיוס טורניקס, ראו באנה אדם שהגיע ל"שיא הגבוה ביותר של חוכמה, הן חילונית והן אלוהית".
### ה"אלקסיאדה"
אנה כתבה את ה"אלקסיאדה" באמצע שנות ה-1140 או ה-1150. אנה ציינה את עבודתו הלא גמורה של בעלה כסיבה לכך שהחלה את ה"אלקסיאדה". לפני מותו ב-1137, בעלה, ניקפורוס בריניוס הצעיר, עבד על היסטוריה, שהייתה אמורה לתעד את האירועים לפני ובמהלך שלטונו של אלכסיוס הראשון. מותו הותיר את ההיסטוריה בלתי גמורה לאחר תיעוד אירועי שלטונו של הקיסר ניקפורוס בוטניאטס. רות מקרידס (Ruth Macrides) טוענת כי בעוד שכתיבתו של בריניוס עשויה הייתה להיות מקור השראה ל"אלקסיאדה", לא נכון להציע שה"אלקסיאדה" הייתה עבודתו של בריניוס שנערכה על ידי אנה, כפי שטען הווארד-ג'ונסטון (Howard-Johnston) על בסיס רעוע.
במה שנחשב לסוג של הצהרה על האופן שבו אספה את מקורותיה ל"אלקסיאדה", כתבה אנה: "החומר שלי... נאסף מכתבים חסרי חשיבות, נטולי כל יומרה ספרותית, ומחיילים זקנים ששירתו בצבא בזמן שאבי תפס את השרביט הרומי... ביססתי את אמיתות ההיסטוריה שלי עליהם על ידי בחינת הנרטיבים שלהם והשוואתם למה שכתבתי, ומה שהם סיפרו לי למה ששמעתי לעיתים קרובות, מאבי בפרט ומדודי... מכל החומרים הללו נארג כל המרקם של ההיסטוריה שלי – ההיסטוריה האמיתית שלי". מעבר לתיאורי עדי ראייה מוותיקים או מבני משפחתה הגברים, חוקרים ציינו גם שאנה השתמשה בארכיון הקיסרי, שאפשר לה גישה למסמכים רשמיים.
ב"אלקסיאדה", אנה סיפקה תובנות על יחסים פוליטיים ומלחמות בין אלכסיוס הראשון לבין המערב. היא תיארה בצורה חיה כלי נשק, טקטיקות וקרבות. צוין שהיא כתבה על אירועים שהתרחשו כשהייתה ילדה, לכן אלו אינם תיאורי עדי ראייה. הנייטרליות שלה נפגעת מהעובדה שהיא כתבה כדי לשבח את אביה ולהכפיש את יורשיו. למרות משוא הפנים הגלוי שלה, לתיאור שלה את מסע הצלב הראשון יש ערך רב להיסטוריה מכיוון שהוא תיאור עדי הראייה הביזנטי היחיד הזמין. הייתה לה הזדמנות לאסוף מידע מדמויות מפתח באליטה הביזנטית; בעלה, ניקפורוס בריניוס, נלחם בהתנגשות עם מנהיג הצלבנים גודפרי מבויון (Godfrey of Bouillon) מחוץ לקונסטנטינוס ביום חמישי הקדוש של 1097; ודודה, גאורגיוס פלאיולוגוס (George Palaeologos), נכח בפלקנון ביוני 1097 כאשר אלכסיוס הראשון דן באסטרטגיה עתידית עם הצלבנים. לפיכך, ה"אלקסיאדה" מאפשרת לראות את אירועי מסע הצלב הראשון מנקודת המבט של האליטה הביזנטית. הוא מעביר את האזעקה שחשו למראה היקף הכוחות האירופיים המערביים שעברו דרך האימפריה, ואת הסכנות שהם היו עלולים להוות לביטחונה של קונסטנטינוס. אנה גם זיהתה לראשונה את הוולאכים (Vlachs) מהבלקן עם הדאקים (Dacians), בפרק XIV של ה"אלקסיאדה", כשהיא מתארת את מקומות מושבם סביב הרי המוס (Haemus mountains): "...משני צידי מורדותיו שוכנים שבטים עשירים מאוד, הדאקים והתראקים בצד הצפוני, ובדרומי, עוד תראקים ומקדונים". חשד מיוחד נשמר עבור מנהיג מסע הצלב בוהמון מטרנטו (Bohemond of Taranto), נורמני מדרום איטליה, אשר תחת הנהגת אביו רובר גוויסקאר (Robert Guiscard), פלש לשטח ביזנטי בבלקן ב-1081.
ה"אלקסיאדה" נכתבה ביוונית אטית (Attic Greek), והסגנון הספרותי מעוצב לפי תוקידידס, פוליביוס וקסנופון. כתוצאה מכך, הוא מפגין מאבק לאטיקיזם האופייני לתקופה, שבו השפה המתקבלת היא מלאכותית מאוד. פיטר פרנקופאן (Peter Frankopan) טוען כי את הכשלים בחלק מהכרונולוגיה של האירועים ניתן לייחס בחלקם לשגיאות במקורות או לחוסר בהם עבור אירועים אלו. אנה עצמה התייחסה גם לכשלים אלו, והסבירה אותם כתוצאה מאובדן זיכרון וזיקנה. אך ללא קשר לשגיאות בכרונולוגיה, ההיסטוריה שלה עומדת בסטנדרטים של זמנה.
יתרה מכך, ה"אלקסיאדה" שופכת אור על התהפוכות הרגשיות של אנה, כולל אבלה על מות אביה, אמה ובעלה, בין היתר. בסוף ה"אלקסיאדה", כתבה אנה: "אך בחיים מתתי אלף מיתות... עם זאת אני מוכה צער יותר מכולם: לאחר תלאותיי, גדולות ונוראות ככל שהן, אני עדיין בחיים – כדי לחוות עוד יותר... יהי זה סוף ההיסטוריה שלי, אם כן, פן בעודי כותבת על אירועים עצובים אלה אהפוך לממורמרת עוד יותר."
תיאורים בסיפורת ובמדיה אחרת
* אנה קומננה משחקת תפקיד משני ברומן של סר וולטר סקוט מ-1832 "הרוזן רוברט מפריז". * תיאורים בדיוניים של חייה מופיעים ברומן "אנה קומננה" (1928) מאת נעמי מיטצ'יסון, וברומן לבני נוער "אנה מביזנטיון" (1999) מאת טרייסי בארט. * היא מופיעה בולטות בכרך הראשון של הטרילוגיה "הצלבנים" מאת הסופרת הפולנייה סופיה קוסאק-שצ'וצקה (Zofia Kossak-Szczucka), שנכתבה ב-1935. * רומן שנכתב ב-2008 על ידי הסופר האלבני בן בלושי (Ben Blushi) בשם "חיים על אי" מזכיר אותה גם כן. * הרומן "Аз, Анна Комнина" (אני, אנה קומננה) נכתב על ידי ורה מוטפצ'ייבה (Vera Mutafchieva), סופרת והיסטוריונית בולגרית. * היא גם דמות משנית ברומן של נאן הות'ורן על מסע הצלב של 1101, "צליין אהוב" (2011). * אנה מופיעה ב-"Medieval 2: Total War" כנסיכה ביזנטית, תחת השם "אנה קומננוס". * בספר המתח של ג'וליה קריסטבה (Julia Kristeva) משנת 2006 "רצח בביזנטיון", אנה קומננה היא המוקד של הפנטזיה המלומדת והרומנטית של הנבל על העבר. הרומן כולל פירוט ניכר על חייה, עבודתה וההקשר ההיסטורי של אנה קומננה. * במחזור הרומנים של הארי טורטלדוב (Harry Turtledove) על וידסוס (Videssos), הדמות אליפיה גאברה היא גרסה בדיונית של אנה קומננה. * במשחק הלוח "Nations", אנה קומננה היא יועצת בעידן ימי הביניים.