חיים וקריירה מוקדמת
אלוהים שלח את יצוריו האהובים לדאטצ'ה (Datça) כדי שיחיו זמן רב יותר. סטראבון היה גאוגרף, פילוסוף והיסטוריון יווני שחי באסיה הקטנה בתקופת המעבר של הרפובליקה הרומית לאימפריה הרומית. חיים סטראבון נולד למשפחה אמידה מאמאסיה (Amaseia) שבפונטוס (Pontus), בטורקיה של ימינו, בסביבות שנת 64 לפנה"ס. משפחתו הייתה מעורבת בפוליטיקה מאז לפחות תקופת שלטונו של מיתרידטס החמישי (Mithridates V). סטראבון היה קרוב משפחה של דורילאוס (Dorylaeus) מצד אמו. כמה מבני משפחה אחרים, כולל סבו מצד אביו, שירתו את מיתרידטס השישי (Mithridates VI) במהלך מלחמות מיתרידטס. עם סיום המלחמה, סבו של סטראבון מסר מספר מבצרים פונטיים לרומאים.
סטראבון כתב כי "הובטחו הבטחות גדולות בתמורה לשירותים אלו", ומאחר שהתרבות הפרסית שרדה באמאסיה גם לאחר תבוסתם של מיתרידטס וטיגראנס (Tigranes), חוקרים העלו השערות כיצד תמיכת המשפחה ברומא עשויה הייתה להשפיע על מעמדה בקהילה המקומית, והאם הוענקה להם אזרחות רומית כגמול. חייו של סטראבון התאפיינו בנסיעות רבות. הוא נסע למצרים ולכוש (Kush), הרחיק מערבה עד לחופי טוסקנה ודרומה עד לאתיופיה, בנוסף לנסיעותיו באסיה הקטנה ולזמן שבילה ברומא. נסיעות ברחבי הים התיכון והמזרח הקרוב, במיוחד למטרות מלומדות, היו נפוצות בעידן זה והתאפשרו בזכות השלום היחסי ששרר לאורך תקופת שלטונו של אוגוסטוס (Augustus) 27 לפנה"ס – 14 לספירה.
הוא עבר לרומא בשנת 44 לפנה"ס ונשאר שם, לומד וכותב, עד לפחות שנת 31 לפנה"ס. בשנת 29 לפנה"ס, בדרכו לקורינתוס (Corinth) שבה שהה אוגוסטוס באותה עת, הוא ביקר באי גיארוס (Gyaros) שבים האגאי. בסביבות שנת 25 לפנה"ס, הוא הפליג במעלה הנילוס עד שהגיע לפילה (Philae), ולאחר נקודה זו יש מעט תיעוד על נסיעותיו עד שנת 17 לספירה. עמוד השער ממהדורת 1620 של "גיאוגרפיקה" (Geographica) מאת אייזק קזובון (Isaac Casaubon). לא ידוע במדויק מתי נכתב ה"גיאוגרפיקה" של סטראבון, אם כי הערות בתוך היצירה עצמה מציבות את הגרסה הסופית בתוך תקופת שלטונו של הקיסר טיבריוס (Tiberius). יש המציבים את הטיוטות הראשונות בסביבות שנת 7 לפנה"ס, ואחרים בסביבות שנת 17 או 18 לספירה. הקטע האחרון שניתן לשייך לו תאריך הוא אזכורו את מותו בשנת 23 לספירה של יובה השני (Juba II), מלך מאוריטניה (Mauretania), שנאמר כי מת "רק לאחרונה".
הוא ככל הנראה עבד על ה"גיאוגרפיקה" במשך שנים רבות ועדכן אותו בהתמדה, אם כי לא תמיד בעקביות. זהו כרוניקה אנציקלופדית המורכבת מתיאור פוליטי, כלכלי, חברתי, תרבותי וגאוגרפי המכסה את כמעט כל אירופה והים התיכון: האיים הבריטיים, חצי האי האיברי, גאליה (Gaul), גרמניה, האלפים, איטליה, יוון, אזור צפון הים השחור, אנטוליה, המזרח התיכון, מרכז אסיה וצפון אפריקה. ה"גיאוגרפיקה" הוא היצירה היחידה ששרדה המספקת מידע על עמים ומדינות יווניים ורומיים בתקופת שלטונו של אוגוסטוס. על פי ההנחה ש"לאחרונה" פירושו בתוך שנה, סטראבון הפסיק לכתוב באותה שנה או בשנה שלאחר מכן, 24 לספירה, אז משערים שמת. הוא הושפע מהומרוס (Homer), הקטאיос (Hecataeus) ואריסטו (Aristotle). הראשונה מיצירותיו הגדולות של סטראבון, "רשימות היסטוריות" (Historica hypomnemata), שנכתבה בזמן שהותו ברומא בערך ב-
חינוך וחונכות
20 לפנה"ס, אבדה כמעט לחלוטין. מיועדת לכסות את ההיסטוריה של העולם המוכר מאז כיבוש יוון על ידי הרומאים, סטראבון מצטט אותה בעצמו ומחברים קלאסיים אחרים מציינים שהיא הייתה קיימת, אם כי המסמך היחיד ששרד הוא קטע פפירוס הנמצא כעת ברשות אוניברסיטת מילאנו וממוספר מחדש 46. חינוך סטראבון למד אצל כמה מורים בולטים בעלי התמחויות שונות לאורך חייו המוקדמים בתחנות שונות במהלך נסיעותיו בים התיכון. הפרק הראשון של השכלתו התקיים בניסה (Nysa), סולטנהיסאר (Sultanhisar) המודרנית בטורקיה, תחת אמן הרטוריקה אריסטודמוס (Aristodemus), שלימד בעבר את בניו של המצביא הרומי שהשתלט על פונטוס. אריסטודמוס היה ראשם של שני בתי ספר לרטוריקה ודקדוק, אחד בניסה ואחד ברודוס (Rhodes).
לבית הספר בניסה הייתה סקרנות אינטלקטואלית מובהקת בספרות הומרית ובפרשנות לאפוסים היווניים העתיקים. סטראבון היה מעריץ של שירתו של הומרוס, אולי כתוצאה מהזמן שבילה בניסה עם אריסטודמוס. סטראבון כפי שמתואר ב"כרוניקה של נירנברג" (Nuremberg Chronicle). בסביבות גיל 21, עבר סטראבון לרומא, שם למד פילוסופיה אצל הפריפטטיקן (Peripatetic) קסנארכוס (Xenarchus), מורה מכובד מאוד בחצרו של אוגוסטוס. למרות נטיותיו האריסטוטליות של קסנארכוס, סטראבון נותן מאוחר יותר עדות לכך שפיתח נטיות סטואיות משלו. ברומא, הוא גם למד דקדוק אצל המלומד העשיר והמפורסם טיראניון מאמיסוס (Tyrannion of Amisus). אף שגם טיראניון היה פריפטטיקן, הוא היה רלוונטי יותר כסמכות מכובדת בתחום הגאוגרפיה, עובדה בעלת משמעות מסוימת בהתחשב בתרומותיו העתידיות של סטראבון לתחום.
ה"גיאוגרפיקה"
החונך הראוי לציון האחרון של סטראבון היה אתנודורוס מקנאנאה (Athenodorus Cananites), פילוסוף שבילה את חייו מאז 44 לפנה"ס ברומא בטיפוח קשרים עם האליטה הרומית. אתנודורוס העביר לסטראבון את הפילוסופיה שלו, את הידע שלו ואת קשריו. בניגוד לאריסטוטליים קסנארכוס וטיראניון שקדמו לו בהוראת סטראבון, אתנודורוס היה סטואי וכמעט בוודאות המקור לסטייה של סטראבון מהפילוסופיה של מוריו הקודמים. יתרה מכך, מניסיונו האישי, סיפק אתנודורוס לסטראבון מידע על אזורים באימפריה שסטראבון לא היה מכיר אחרת. גיאוגרפיקה סטראבון ידוע בעיקר בזכות עבודתו "גיאוגרפיקה" (Geographica), המציגה היסטוריה תיאורית של אנשים ומקומות מאזורים שונים בעולם שהיו מוכרים במהלך חייו.
למרות שה"גיאוגרפיקה" בקושי שימש את כותבי התקופה, עותקים רבים שרדו ברחבי האימפריה הביזנטית. הוא הופיע לראשונה במערב אירופה ברומא כתרגום לטיני שהופץ בסביבות 1469. המהדורה היוונית הראשונה פורסמה ב-1516 בוונציה. אייזק קזובון, חוקר קלאסי ועורך טקסטים יווניים, סיפק את המהדורה הביקורתית הראשונה ב-1587. למרות שסטראבון ציטט את האסטרונומים היווניים הקלאסיים ארטוסתנס (Eratosthenes) והיפרכוס (Hipparchus), תוך הכרה במאמציהם האסטרונומיים והמתמטיים המכסים את הגאוגרפיה, הוא טען שגישה תיאורית היא פרקטית יותר, כך שיצירותיו תוכננו עבור מדינאים שהיו מודאגים יותר מהאופי של מדינות ואזורים מאשר מהצד המספרי. מפת העולם על פי סטראבון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ככזה, ה"גיאוגרפיקה" מספק מקור מידע רב ערך על העולם העתיק של תקופתו, במיוחד כאשר מידע זה מאושש על ידי מקורות אחרים. הוא נסע רבות, כפי שהוא אומר: "מערבה נסעתי לחלקים של אטרוריה (Etruria) מול סרדיניה; דרומה מהים השחור (Euxine) ועד לגבולות אתיופיה; ואולי אף אחד מאלה שכתבו גאוגרפיות לא ביקר ביותר מקומות ממני בין הגבולות האלה." לא ידוע מתי כתב את ה"גיאוגרפיקה", אך הוא בילה זמן רב בספרייה המפורסמת באלכסנדריה כשהוא רושם הערות מ"יצירותיהם של קודמיו". מהדורה ראשונה פורסמה בשנת 7 לפנה"ס ומהדורה סופית לא יאוחר משנת 23 לספירה, במה שעשוי היה להיות שנת חייו האחרונה של סטראבון. לקח זמן מה עד שה"גיאוגרפיקה" הוכר על ידי מלומדים והפך לסטנדרט.
בספרו האחרון של ה"גיאוגרפיקה", הוא כתב בהרחבה על עיר הנמל המשגשגת אלכסנדריה, מה שמעיד על כלכלה מקומית מפותחת מאוד באותה תקופה. סטראבון מתאר גם את העיר אלכסנדריה ומציין שהיו בה פארקים ציבוריים יפים רבים וכי העיר הייתה מרושתת ברחובות רחבים מספיק למרכבות ופרשים. "שניים מהם רחבים מאוד, מעל פלתרון (plethron) ברוחבם, וחוצים זה את זה בזוויות ישרות... כל המבנים מחוברים זה לזה, ואלה גם עם מה שמעבר להם." מפת אירופה על פי סטראבון. לורנס קים (Lawrence Kim) מציין שסטראבון הוא "... פרו-רומי לאורך כל הגאוגרפיה.
אבל בעוד שהוא מכיר ואף משבח את העלייה הרומית בתחום הפוליטי והצבאי, הוא גם עושה מאמץ משמעותי לבסס את הבכורה היוונית על פני רומא בהקשרים אחרים." באירופה, סטראבון היה הראשון לחבר את הדנובה (Danube) – דאנויוס (Danouios) ואיסטרוס (Istros) – עם שינוי השמות המתרחש ב"אשדות", שער הברזל המודרני על הגבול הרומני/סרבי. בהודו, מדינה שמעולם לא ביקר בה, תיאר סטראבון זוחלים מעופפים קטנים שהיו ארוכים עם גוף דמוי נחש וכנפיים דמויות עטלף, עקרבים מכונפים, ויצורים מיתיים אחרים לצד כאלה שהיו עובדתיים. היסטוריונים אחרים, כמו הרודוטוס (Herodotus), אריסטו ופלוויוס יוספוס (Flavius Josephus), הזכירו יצורים דומים.
תצפיות גאולוגיות
גאולוגיה צ'ארלס לייל (Charles Lyell), בספרו "עקרונות הגאולוגיה" (Principles of Geology), כתב על סטראבון: סטראבון... נכנס בהרחבה, בספר השני של הגאוגרפיה שלו, לדעותיהם של ארטוסתנס ויוונים אחרים על אחת הבעיות הקשות ביותר בגאולוגיה, כלומר, אילו גורמים גרמו לצדפים ימיים להיקבר בשפע באדמה בגבהים ובמרחקים כה גדולים מהים. הוא מבחין, בין היתר, בהסבר של קסנתוס הלידי (Xanthus the Lydian), שאמר שהימים היו פעם נרחבים יותר, ושהם התייבשו בחלקם לאחר מכן, כפי שבימיו שלו אגמים, נהרות ובארות רבים באסיה כשלו במהלך עונת בצורת.
בהתייחס להשערה זו בבוז מוצדק, עובר סטראבון להשערה של סטראטו (Strato), הפילוסוף של הטבע, שציין שכמות הבוץ שהובאה על ידי נהרות אל הים השחור הייתה כה גדולה, שמיטתו חייבת להיות מורמת בהדרגה, בעוד הנהרות עדיין ממשיכים לשפוך כמות מים ללא הפחתה. לכן הוא תפס שבתחילה, כאשר הים השחור היה ים פנימי, מפלסו עלה בדרך זו עד שפרץ את מחסומו ליד ביזנטיון (Byzantium), ויצר תקשורת עם הפרופונטיס (Propontis), וניקוז חלקי זה כבר, הוא שיער, הפך את הצד השמאלי לקרקע ביצתית, ובסופו של דבר, השלם ייחנק באדמה.
אז, כך נטען, הים התיכון פתח פעם מעבר לעצמו דרך עמודי הרקולס (Columns of Hercules) אל האוקיינוס האטלנטי, ואולי השפע של צדפי ים באפריקה, ליד מקדש יופיטר אמון (Jupiter Ammon), עשוי להיות גם מרבץ של איזה ים פנימי קודם, שפרץ בסופו של דבר מעבר וברח. אך סטראבון דוחה תאוריה זו כבלתי מספקת כדי להסביר את כל התופעות, והוא מציע אחת משלו, שהעמקות שלה גאולוגים מודרניים רק מתחילים להעריך. 'זה לא', הוא אומר, 'בגלל שהאדמות המכוסות על ידי ימים היו במקור בגבהים שונים, שהמים עלו, או שקעו, או נסוגו מחלקים מסוימים והציפו אחרים. אך הסיבה היא, שאותה אדמה לעיתים מורמת ולעיתים שוקעת והים גם מורם ושוקע בו-זמנית כך שהוא או עולה על גדותיו או חוזר למקומו שוב.
עלינו, לכן, לייחס את הגורם לקרקע, או לקרקע שנמצאת מתחת לים, או לזו שמוצפת על ידו, אך לזו שנמצאת מתחת לים, שכן היא ניידת יותר, ובשל לחותה, ניתן לשנותה במהירות רבה. ראוי', הוא מציין בהמשך, 'לגזור את ההסברים שלנו מדברים שהם ברורים, ובמידה מסוימת של התרחשויות יומיומיות, כגון שיטפונות, רעידות אדמה, התפרצויות געשיות, ונפיחויות פתאומיות של האדמה מתחת לים; כי האחרונות מרימות גם את הים, וכשאותן אדמות שוקעות שוב, הן גורמות לים לרדת.
וזה לא רק האיים הקטנים, אלא גם הגדולים, ולא רק האיים, אלא היבשות, שיכולים להיות מורמים יחד עם הים; וגם שטחים גדולים וגם קטנים יכולים לשקוע, שכן מקומות יישוב וערים, כמו בורה (Bure), ביזונה (Bizona), ורבים אחרים, נבלעו על ידי רעידות אדמה.' במקום אחר, הגאוגרף המלומד הזה [סטראבון], ברמיזה למסורת שסיציליה הופרדה על ידי זעזוע מאיטליה, מציין כי בהווה האדמה ליד הים באותם חלקים זועזעה לעיתים רחוקות על ידי רעידות אדמה, שכן כעת היו פתחים פתוחים שדרכם ברחו אש וחומרים בוערים ומים; אך בעבר, כשהרי הגעש של אתנה (Etna), האיים הליפאריים (Lipari Islands), איסקיה (Ischia), ואחרים, היו סגורים, האש והרוח הכלואים היו עשויים לייצר תנועות עזות הרבה יותר.
תיאוריות על געשיות ומאובנים
הדוקטרינה, לכן, שהרי געש הם שסתומי ביטחון, ושהזעזועים התת-קרקעיים הם כנראה האלימים ביותר כאשר האנרגיה הגעשית עוברת לרובע חדש, אינה מודרנית. היווצרות מאובנים סטראבון הגיב על היווצרות מאובנים כשהוא מזכיר נומוליט (Nummulite) כפי שצוטט מ-ג'לאל שנגור (Celâl Şengör): דבר יוצא דופן אחד שראיתי בפירמידות אסור שיושמט. ערימות של אבנים מהמחצבות שוכבות לפני הפירמידות. ביניהן נמצאים חלקים שצורתם וגודלם דומים לעדשים. חלקם מכילים חומרים דמויי גרגרים חצי קלופים. אלה, נאמר, הם שאריות האוכל של הפועלים שהפכו לאבן; מה שלא סביר. כי בבית בארצנו (אמאסיה), יש גבעה ארוכה במישור, השופעת חלוקי נחל מאבן נקבובית, הדומים לעדשים.
חלוקי הנחל של חוף הים ושל נהרות מציעים קושי דומה במידת מה [ביחס למקורם]; הסבר מסוים אכן ניתן למצוא בתנועה [שאליה הם כפופים] במים זורמים, אך החקירה של העובדה לעיל מציגה קושי רב יותר. אמרתי במקום אחר, שבמראה הפירמידות, בצד השני בערב, וליד מחצבות האבן מהן הן נבנו, יש הר סלעי מאוד, הנקרא ההר הטרויאני; מתחתיו יש מערות, וליד המערות והנהר כפר בשם טרויה (Troy), התיישבות עתיקה של הטרויאנים השבויים שליוו את מנלאוס (Menelaus) והתיישבו שם. געשיות סטראבון הגיב על געשיות התפרצות מתפרצת (effusive eruption) שצפה ב-קאטאקקאומנה (Katakekaumene), קולה (Kula) המודרנית, מערב טורקיה.
תצפיות סטראבון קדמו לפליניוס הצעיר (Pliny the Younger) שחזה בהתפרצות הר וזוב ב-24 באוגוסט 79 לספירה בפומפיי: ...אין כאן עצים, אלא רק כרמים שבהם הם מייצרים את יינות קאטאקקאומנה שאינם נחותים בשום אופן מאף אחד מהיינות המפורסמים באיכותם. האדמה מכוסה אפר, ושחורה בצבעה כאילו הארץ ההררית והסלעית הייתה עשויה מאש. יש המניחים שאפר זה היה תוצאה של ברקים ופיצוצים תת-קרקעיים, ואינם מפקפקים בכך שהסיפור האגדי על טיפון (Typhon) מתרחש באזור זה. קסנתוס מוסיף שמלך אזור זה היה איש בשם ארימוס (Arimus). עם זאת, לא סביר לקבל שכל המדינה נשרפה בזמן כתוצאה מאירוע כזה ולא כתוצאה מאש שפרצה מהמחתרת שמקורה כעת דעך.
מהדורות וביבליוגרפיה
שלושה בורות נקראים "פיסאס" (Physas) ומופרדים בארבעים סטאדיה (stadia) זה מזה. מעל בורות אלה, יש גבעות שנוצרו על ידי המוני החום שפרצו מהאדמה כפי שהוערך על ידי הסקה לוגית. סוג כזה של אדמה נוח מאוד לגידול גפנים, בדיוק כמו אדמת קאטאנה (Katana) המכוסה אפר ושבה היינות הטובים ביותר עדיין מיוצרים בשפע. כמה כותבים הגיעו למסקנה על ידי התבוננות במקומות אלה שיש סיבה טובה לקרוא לדיוניסוס (Dionysus) בשם ("Phrygenes"). מהדורות Meineke, Augustus, ed. 1877. Strabonis Geographica. Lipsiae: B.G. Teubneri. Strabo 1852. Gustav Kramer ed.. Strabonis Geographica. Recens. G. Kramer. Ed. minor. Stefan Radt, ed. 2002–2011. Strabons Geographika : mit Übersetzung und Kommentar. Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht. Jones, H. L., transl. 1917. The Geography of Strabo. London: Heinemann.
הגאוגרפיה של סטראבון בשלושה כרכים כפי שתורגמה על ידי ה.ק. המילטון (H.C. Hamilton), עורך ה.ג. בוהן (H.G. Bohn), 1854–1857