בואתיוס: הסנאטור הרומי שכתב את הספר המפורסם ביותר שנכתב בכלא
בואתיוס היה פילוסוף, מדינאי ומלומד רומי שכתב את נחמת הפילוסופיה (The Consolation of Philosophy) בעת שהמתין להוצאתו להורג באשמה שככל הנראה לא הייתה מוצדקת. הספר, המנוסח כדיאלוג בינו לבין דמות מואנשת של הפילוסופיה, הפך לאחד הספרים הנקראים ביותר בכל ימי הביניים. ג'פרי צ'וסר תרגם אותו. אליזבת הראשונה תרגמה אותו. הוא שימש להוראת השפה הלטינית במשך אלף שנים. הספר, שנכתב בצל המוות, טוען כי אושר אמיתי אינו יכול להיהרס על ידי גלגל המזל.
חיים מוקדמים והמלומד הרומי האחרון
אניקיוס מאנליוס סוורינוס בואתיוס (Anicius Manlius Severinus Boethius), שנולד ברומא בסביבות שנת 477 לספירה, הגיע מאחת המשפחות האריסטוקרטיות העתיקות והמכובדות ברומא. באותה עת נפלה רומא בידי האוסטרוגותים: האימפריה הרומית המערבית הגיעה למעשה לסופה בשנת 476 לספירה, ואיטליה נשלטה כעת על ידי המלך האוסטרוגותי תיאודוריך. בואתיוס חונך במסורת הקלאסית המשובחת ביותר — ככל הנראה באתונה — והקדיש את תחילת הקריירה שלו לפרויקט מלומד שאפתני במיוחד: תרגום כל יצירות אריסטו וכל דיאלוגי אפלטון ללטינית, ולאחר מכן כתיבת פירוש המראה על הסכמתם המוחלטת. הוא השלים את תרגומי אריסטו לעבודות הלוגיות (האורגנון), שהפכו לטקסטים הסטנדרטיים שדרכם הכיר העולם דובר הלטינית את אריסטו עד המאה ה-12. הוא לא הספיק לעסוק באפלטון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עלייה לשלטון תחת תיאודוריך
בואתיוס כיהן כפקיד בכיר תחת תיאודוריך, והגיע בסופו של דבר למשרת מנהל המשרדים (Master of the Offices) — הלכה למעשה השר הראשי של הממלכה האוסטרוגותית — בשנת 522 לספירה. הוא נחשב למודל של סגולה אריסטוקרטית רומית: מלומד, צודק ובלתי ניתן לשוחד. הוא הגן בפומבי על סנאטור בשם אלבינוס, שהואשם בתכתובת בוגדנית עם הקיסר הביזנטי יוסטינוס הראשון — הגנה שייתכן וסיבכה את בואתיוס עצמו באשמת בגידה וקשירת קשר מאגית. בשנת 523 לספירה נעצר בואתיוס, הודח מתפקידיו ונכלא בפאביה.
נחמת הפילוסופיה
נחמת הפילוסופיה (De Consolatione Philosophiae), שנכתב בעת שבואתיוס המתין להוצאתו להורג, הוא פרוסימטרום — שילוב של פרוזה ושירה — בחמישה ספרים. בואתיוס הכלוא זוכה לביקור מהפילוסופיה המואנשת כאישה בעלת קומה וגיל רב, המגרשת את המוזות הזוטרות שליוו אותו ונוטלת על עצמה לרפא את מצוקתו הרוחנית. הדיאלוג עוסק בבעיית חוסר היציבות של המזל — מדוע אנשים טובים סובלים ואנשים רשעים מצליחים — וטוען בסופו של דבר כי טובין אמיתיים (סגולה טובה, חוכמה, התבוננות באלוהים כטוב העליון) חסינים מגלגל המזל, בעוד שטובין חיצוניים (עושר, כוח, תהילה) הם מטבעם בלתי יציבים ואינם טובים באמת. הספר כתוב במסורת הפילוסופיה האפלטונית והסטואית, אך נקרא לאורך ימי הביניים כספר התואם מיסודו את התאולוגיה הנוצרית.
מוות והשפעה שלאחר המוות
בואתיוס הוצא להורג — ככל הנראה על ידי הכאה — בשנת 524 לספירה, בגיל 47 לערך. הוא זכה לימים להערצה כקדוש מעונה במסורות מקומיות מסוימות, והאפיפיור יוחנן פאולוס השני אישר את הפיכתו למבורך בשנת 1984. קשה להפריז בהשפעתו על החיים האינטלקטואליים של ימי הביניים. נחמת הפילוסופיה תורגם לאנגלית עתיקה על ידי אלפרד הגדול, לאנגלית תיכונה על ידי צ'וסר, לאנגלית אליזבתנית על ידי המלכה אליזבת הראשונה, ולעשרות שפות אחרות. תרגומיו הלוגיים ופירושיו היו הערוץ העיקרי שדרכו הכירה אירופה של ימי הביניים את אריסטו עד לתנועת התרגום הגדולה מערבית ללטינית במאה ה-12. אוצר המילים הפילוסופי הטכני שלו — מונחים כמו פרסונה (persona), סובסטנציה (substance), אקסידנט (accident) — נכנס למסורת הפילוסופית הלטינית ודרכה לכל הלקסיקון הפילוסופי המערבי. בואתיוס מכונה לעיתים "הרומי האחרון" ו"הסכולסטי הראשון"; שני התיאורים תופסים משהו אמיתי לגבי מיקומו בצומת שבין שני עולמות.