חיים מוקדמים ורקע
הפילוסוף היווני הקדום פרמנידס מאליאה (Parmenides of Elea) /pɑːrˈmɛnɪdiːz ... ˈɛliə/; ביוונית: Παρμενίδης ὁ Ἐλεάτης; פעל בסוף המאה ה-6 או בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס, היה פילוסוף יווני טרום-סוקרטי מאליאה שבמגנה גרקיה (Magna Graecia), מונח שנתנו הרומאים לאזורי החוף המיושבים ביוונים בדרום איטליה. נהוג להניח כי תקופת שיאו (floruit) הייתה סביב שנת 475 לפנה"ס. פרמנידס נחשב למייסד המטפיזיקה או האונטולוגיה והשפיע על כל תולדות הפילוסופיה המערבית. הוא היה מייסד האסכולה האלאטית של הפילוסופיה, שכללה גם את זנון מאליאה (Zeno of Elea) ומליסוס מסאמוס (Melissus of Samos). הפרדוקסים של זנון על התנועה נועדו להגן על תפיסתו של פרמנידס. היצירה היחידה המוכרת של פרמנידס היא פואמה ששמה המקורי אינו ידוע, אך לרוב מתייחסים אליה כאל "על הטבע".
רק שברים ממנה שרדו, אך חשיבותה טמונה בעובדה שהיא מכילה את הטיעון הממושך הראשון בתולדות הפילוסופיה המערבית. בפואמה שלו, פרמנידס מציג שתי תפיסות של המציאות. ב"דרך האמת", חלק מהפואמה, הוא מסביר כיצד כל המציאות היא אחת, השינוי הוא בלתי אפשרי, והקיום הוא נצחי, אחיד והכרחי. ב"דרך הדעה", פרמנידס מסביר את עולם המראות, שבו יכולות החושים של האדם מובילות לתפיסות שקריות ומטעות, אף שהוא מציע קוסמולוגיה. הפילוסופיה של פרמנידס הוסברה בעזרת הסיסמה "מה שישנו הוא, ומה שאיננו אינו יכול להיות". הוא גם מזוהה עם הביטוי "מאין לא יבוא דבר". הוא טוען ש"א' איננו" לעולם לא יכול להיאמר או להיחשב כאמת, ולכן, למרות המראות, הכול קיים כדבר אחד, ענק ובלתי משתנה.
זה נחשב בדרך כלל לאחת הסטיות הראשונות לעבר המושג הפילוסופי של הישות, והוא הושווה לאמירתו של הירקליטוס (Heraclitus) כי "איש אינו דורך באותו נהר פעמיים" כאחת הסטיות הראשונות למושג הפילוסופי של ההתהוות. חוקרים האמינו בדרך כלל שפרמנידס הגיב להירקליטוס, או שהירקליטוס הגיב לפרמנידס. תפיסותיו של פרמנידס נותרו רלוונטיות בפילוסופיה, גם אלפי שנים לאחר מותו. אלקסיוס מיינונג (Alexius Meinong), בדומה לפרמנידס, הגן על התפיסה שאפילו "ההר המוזהב" הוא אמיתי מכיוון שאפשר לדבר עליו. היריבות בין הירקליטוס לפרמנידס הובאה שוב לדיונים בפילוסופיה של הזמן בין תיאוריה א' לתיאוריה ב'. ביוגרפיה: פרמנידס נולד במושבה היוונית אליאה (כיום אשאה, Ascea), אשר לפי הרודוטוס נוסדה זמן קצר לפני 535 לפנה"ס.
פרטים ביוגרפיים והשפעות
הוא היה צאצא למשפחה עשירה ומפורסמת. נאמר שהוא כתב את חוקי העיר. התאריכים שלו אינם ודאיים; לפי הדוכסוגרף דיוגנס לארטיוס (Diogenes Laërtius), הוא פעל מעט לפני 500 לפנה"ס, מה שמעמיד את שנת לידתו ליד 540 לפנה"ס, אך בדיאלוג "פרמנידס" של אפלטון, הוא מבקר באתונה בגיל 65, כשסוקרטס היה צעיר, בסביבות 450 לפנה"ס, מה שאם הוא נכון, מציע שנת לידה של כ-515 לפנה"ס. פרמנידס היה מייסד אסכולת אליאה, שכללה גם את זנון מאליאה ומליסוס מסאמוס. תלמידו החשוב ביותר היה זנון, שעל פי אפלטון היה צעיר ממנו ב-25 שנים, ונחשב לאהובו (eromenos). השפעות: נאמר עליו שהיה תלמידו של קסנופנס (Xenophanes), וללא קשר לשאלה אם אכן הכירו, הפילוסופיה של קסנופנס היא ההשפעה הברורה ביותר על פרמנידס.
אוסביוס (Eusebius), המצטט את אריסטוקלס ממסינה, אומר שפרמנידס היה חלק משושלת פילוסופית שהגיעה לשיאה בפירהוניזם (Pyrrhonism). שושלת זו מתחילה בקסנופנס ועוברת דרך פרמנידס, מליסוס מסאמוס, זנון מאליאה, לוקיפוס (Leucippus), דמוקריטוס (Democritus), פרוטגורס (Protagoras), נסאס מכיוס, מטרודורוס מכיוס, דיוגנס מסמירנה, אנאקסארכוס, ולבסוף פירהון (Pyrrho). אף שאין אלמנטים פיתגוריים ברורים במחשבתו, דיוגנס לארטיוס מתאר את פרמנידס כתלמידו של "אמינאס, בנו של דיוכאיטס, הפיתגוראי".
הפואמה "על הטבע"
לפי סר ויליאם סמית (Sir William Smith), ב"מילון לביוגרפיה ומיתולוגיה יוונית ורומית" משנת 1870: "אחרים מסתפקים בהחשבת פרמנידס, כמו גם זנון, כשייכים לאסכולה הפיתגוראית, או בדיבור על חיים פרמנידיים, באותו אופן שבו מדברים על חיים פיתגוריים". פולחן הגיבורים הראשון של פילוסוף שאנו מכירים היה הקדשת הֶרוֹאוֹן (מקדש גיבור) על ידי פרמנידס לאמינאס שלו באליאה. "על הטבע": פרמנידס הוא אחד הפילוסופים הטרום-סוקרטיים המשמעותיים ביותר. יצירתו היחידה המוכרת, פואמה שכותרתה המקובלת היא "על הטבע", שרדה רק בשברים. כ-160 פסוקים נותרו כיום מתוך סך מקורי שהיה קרוב לוודאי כ-800.
מבנה ותוכן הפואמה
הפואמה חולקה במקור לשלושה חלקים: פרואמיון (יוונית: προοίμιον), שהציג את היצירה כולה, חלק הידוע כ"דרך האמת" (aletheia, ἀλήθεια), וחלק הידוע כ"דרך המראה/הדעה" (doxa, δόξα). הפרואמיון הוא רצף נרטיבי שבו המספר נוסע "מעבר לדרכים הסלולות של בני תמותה" כדי לקבל התגלות מאלה ללא שם, שבאופן כללי נחשבת לפרספונה או לדיקה (Dikē), על טבע המציאות. "אלתיה", שמהערכה כ-90% ממנה שרדו, ו"דוקסה", שרובה אינו קיים עוד, מוצגות לאחר מכן כהתגלות הנאמרת של האלה ללא כל נרטיב מלווה.
פרמנידס ניסה להבחין בין אחדות הטבע לבין מגוונותו, והתעקש ב"דרך האמת" על המציאות של אחדותו, שהיא לכן מושא הידיעה, ועל אי-מציאותו של מגוונותו, שהיא לכן מושא לא לידיעה, אלא לדעה. ב"דרך הדעה" הוא הציג תיאוריה של עולם המראות והתפתחותו, תוך שהוא מציין, עם זאת, שבהתאם לעקרונות שכבר הונחו, ספקולציות קוסמולוגיות אלו אינן מתיימרות ליותר ממראה בלבד. פרואמיון: בפרואמיון מתאר פרמנידס את מסעו של המשורר, מלווה בבתולות "בנות השמש מיהרו ללוות אותי, לאחר שעזבו את היכלי הלילה אל עבר האור", מהעולם היומי הרגיל אל יעד מוזר, מחוץ לדרכים האנושיות שלנו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כשהוא נישא במרכבה מסתחררת, ולווה על ידי בנות הליוס (Helios) השמש, האיש מגיע למקדש המקודש לאלה ללא שם המזוהה על ידי פרשנים בדרכים שונות כטבע, חוכמה, הכרח או תמיס (Themis), על ידיה נאמר שאר הפואמה. האלה שוכנת במרחב מיתולוגי ידוע: היכן שללילה וליום יש את מקום מפגשם. האופי המהותי שלו הוא שכאן כל הניגודים הם בלתי מחולקים, או אחד. הוא חייב ללמוד את כל הדברים, היא אומרת לו – גם את האמת, שהיא ודאית, וגם את הדעות האנושיות, שהן אינן ודאיות – כי אף שאי אפשר להסתמך על דעות אנושיות, הן מייצגות היבט של האמת השלמה. "דרך האמת": החלק המכונה "דרך האמת" דן במה שהוא ממשי ומנגיד זאת לטיעון בחלק הנקרא "דרך הדעה", הדן במה שהוא אשליה.
תיאוריות פילוסופיות
תחת "דרך האמת", קבע פרמנידס שישנן שתי דרכי חקירה: שהדבר ישנו מצד אחד, ושהוא איננו מצד שני. הוא אמר שהטיעון האחרון לעולם אינו אפשרי כי אין דבר שיכול לא להיות: "כי לעולם לא יגבר הדבר, שדברים שאינם הם". רק דבר אחד קיים, שהוא נצחי, אחיד ובלתי משתנה. תפיסה מול לוגוס: פרמנידס טען שאין אמת בדעותיהם של בני התמותה. הוויה-והשמדה, כפי שמדגיש פרמנידס, היא דעה שקרית, כי להיות משמעו להיות באופן מלא, אחת ולתמיד. מה שקיים לא יכול בשום אופן לא להתקיים. "דרך הדעה": לאחר הצגת הארכה (ἀρχή, arche), כלומר המקור, החלק ההכרחי של המציאות המובן דרך התבונה או הלוגוס שהוא ישנו, בחלק הבא, דרך המראה/דעה/דימוי, מציג פרמנידס קוסמולוגיה.
הוא ממשיך להסביר את מבנה הקוסמוס המתהווה שהוא אשליה, כמובן, שמגיע ממקור זה. מבנה הקוסמוס הוא עיקרון בינארי בסיסי השולט בביטויים של כל הפרטים: "אש האתר הלהבה" (B 8.56), שהיא עדינה, רכה, דקה וברורה, וזהה לעצמה, והשנייה היא "לילה בור", גוף עבה וכבד. המבנה של הקוסמוס שנוצר לאחר מכן נזכר על ידי אאטיוס (Aetius) II, 7, 1: הקוסמולוגיה כללה במקור את החלק הגדול ביותר של הפואמה שלו, כשהוא מסביר את מקורות העולם ופעולותיו. נראה שמושג כלשהו על כדוריות כדור הארץ היה ידוע לפרמנידס.
פרשנויות ודיונים ביקורתיים
פרמנידס גם תיאר את מופעי הירח, כפי שהודגש בתרגום מחורז על ידי קרל פופר. סמית ציין: השברים קוראים: פרשנויות: הפרשנות המסורתית ליצירתו של פרמנידס היא שהוא טען שהתפיסה היומיומית של המציאות של העולם הפיזי, כפי שמתוארת ב"דוקסה", היא מוטעית, ושהמציאות של העולם היא "יש אחד" כפי שמתואר ב"אלתיה": שלם בלתי משתנה, בלתי נוצר ובלתי ניתן להשמדה. תחת "דרך הדעה", הציג פרמנידס תפיסה מנוגדת אך קונבנציונלית יותר של העולם, ובכך הפך למבשר מוקדם של הדואליות של מראה ומציאות. עבורו ועבור תלמידיו, תופעות התנועה והשינוי הן פשוט מראות של מציאות נצחית ובלתי משתנה.
פרמנידס לא נאבק לנסח את חוקי שימור המסה ושימור האנרגיה; הוא נאבק במטפיזיקה של השינוי, שנותרה נושא פילוסופי רלוונטי עד היום. יתרה מכך, הוא טען שתנועה היא בלתי אפשרית כי היא דורשת מעבר לתוך "הריק", ופרמנידס זיהה את "הריק" עם לא-כלום, ולכן לפי הגדרה הוא אינו קיים. מה שקיים הוא "האחד הפרמנידי". מכיוון שהקיום הוא עובדה אינטואיטיבית מיידית, אי-קיום הוא הדרך הלא נכונה כי דבר אינו יכול להיעלם, בדיוק כפי שמשהו לא יכול להיווצר מכלום.
בחוויה מיסטית כזו (unio mystica), עם זאת, ההבחנה בין סובייקט לאובייקט נעלמת יחד עם ההבחנות בין אובייקטים, בנוסף לעובדה שאם ה"כלום" אינו יכול להיות, הוא לא יכול להיות גם מושא למחשבה: ויליאם סמית כתב גם ב"מילון לביוגרפיה ומיתולוגיה יוונית ורומית": ההקשר הדתי/מיסטי של הפואמה גרם לדורות אחרונים של חוקרים כגון פיטר קינגסלי (Peter Kingsley) ומ. לאורה ג'מלי מרציאנו (M. Laura Gemelli Marciano) להטיל ספק בחלקים מהפרשנות המסורתית, הרציונלית-לוגית/פילוסופית של פרמנידס. קינגסלי בפרט הצהיר שפרמנידס תרגל איאטרומנטיקה. הפילוסופיה, הוא אומר, ניתנה לו על ידי אלה. נטען שחוקרים קודמים שמו דגש מועט מדי על ההקשר האפוקליפטי שבו פרמנידס ממסגר את התגלותו.
כתוצאה מכך, פרשנויות מסורתיות הציבו את הפילוסופיה הפרמנידית בהקשר מטפיזי מודרני יותר, אליו היא לא בהכרח מתאימה, מה שהוביל לאי-הבנה של המשמעות והכוונה האמיתית של מסרו של פרמנידס. העמימות והמצב המקוטע של הטקסט, לעומת זאת, הופכים כמעט כל טענה שניתן להעלות על פרמנידס לשנויה במחלוקת ביותר, והפרשנות המסורתית בשום אופן לא נזנחה. הפרטים ה"מיתולוגיים" בפואמתו של פרמנידס אינם נושאים כל התאמה קרובה לשום דבר הידוע מהמיתולוגיה היוונית המסורתית: סוגיות תרגום: סוגיה אחת היא הדקדוק. ביוונית המקורית שתי הדרכים פשוט נקראות "שהוא ישנו" ὅπως ἐστίν ו"שהוא איננו" ὡς οὐκ ἐστίν (B 2.3 ו-2.5) ללא ה"זה" שהוכנס בתרגום שלנו לאנגלית.
ביוונית עתיקה, שבדומה לשפות רבות בעולם, לא תמיד דורשת נוכחות של נושא לפועל, "הוא" מתפקד כמשפט דקדוקי שלם. ויכוח רב התמקד בשאלה היכן ומהו הנושא. ההסבר הפשוט ביותר מדוע אין כאן נושא הוא שפרמנידס רוצה להביע את העובדה הפשוטה והחשופה של הקיום בחוויה המיסטית שלו ללא ההבחנות הרגילות, בדיוק כפי שהלטינית "pluit" והיוונית "huei" (ὕει) "גשם" משמען "יורד גשם"; אין נושא לפעלים לא-אישיים אלו כי הם מבטאים את העובדה הפשוטה של ירידת גשם מבלי לציין מה מבצע את פעולת הגשם. זו, למשל, התזה של הרמן פרנקל (Hermann Fränkel). חוקרים רבים עדיין דוחים הסבר זה והפיקו הסברים מטפיזיים מורכבים יותר. קיימת אפשרות לתרגומים שגויים שונים של השברים.
מורשת והשפעה
לדוגמה, כלל לא ברור שפרמנידס הפריך את מה שאנו מכנים תפיסה. הפועל "נואין" (noein), המשמש לעיתים קרובות את פרמנידס, יכול היה להיות מתורגם טוב יותר כ'להיות מודע ל-' מאשר כ'לחשוב'. יתרה מכך, קשה להאמין ש'הוויה' נמצאת רק בתוך ראשינו, לפי פרמנידס. מורשת: ג'ון אנדרסון פאלמר (John Anderson Palmer) מציין: "הבחנתו של פרמנידס בין מצבי ההוויה העיקריים וגזירתו את התכונות שחייבות להשתייך למה שחייב להיות, כשלעצמו, מכשירים אותו להיחשב כמייסד המטפיזיקה או האונטולוגיה כתחום חקירה נבדל מהתיאולוגיה". השפעתו הרבה של פרמנידס על מחשבתו של אפלטון היא בלתי ניתנת להכחשה, ובהקשר זה, פרמנידס השפיע על כל תולדות הפילוסופיה המערבית, ולעיתים נתפס כסבה.
בדיאלוג של אפלטון, "הסופיסט", הדובר הראשי – דמות ללא שם מעיר הולדתו של פרמנידס, אליאה – מתייחס ליצירתו של "אבינו פרמנידס" כמשהו שיש לקחת ברצינות רבה ולהתייחס אליו בכבוד. ב"פרמנידס", פרמנידס וסוקרטס מתווכחים על דיאלקטיקה. ב"תיאיטטוס", סוקרטס אומר שפרמנידס לבדו מבין החכמים פרוטגורס, הירקליטוס, אמפדוקלס (Empedocles), אפיכרמוס (Epicharmus) והומרוס הכחיש שהכול הוא שינוי ותנועה. "אפילו טימון המבקר מאפשר לפרמנידס להיות אדם רם-מעלה; בעוד שאפלטון מדבר עליו בהערצה, ואריסטו ואחרים נותנים לו העדפה בלתי מסויגת על פני שאר האלאטים". הוא זוכה להשפעה רבה כמחבר של "אתגר אלאטי" זה או "בעיית פרמנידס" שקבעה את מהלך חקירותיהם של פילוסופים מאוחרים.
לדוגמה, הרעיונות של אמפדוקלס, אנאקסגורס (Anaxagoras), לוקיפוס ודמוקריטוס נתפסו כתגובה לטיעוניו ומסקנותיו של פרמנידס. לפי אריסטו, דמוקריטוס ולוקיפוס, ופיזיקאים רבים אחרים, הציעו את התיאוריה האטומית, המניחה שכל דבר ביקום הוא או אטומים או ריק, במיוחד כדי לסתור את טיעונו של פרמנידס. קרל פופר כתב: אלקסיוס מיינונג, בדומה לפרמנידס, האמין שבעוד שכל דבר שניתן לדבר עליו בצורה משמעותית עשוי לא "להתקיים", הוא עדיין חייב "להתקיים במציאות" (subsist) ולכן להיות בעל הוויה. ברטרנד ראסל הגיב לגישה זו כאשר הציע פתרון לבעיית הקיומיים השליליים ב"על הציון", וכך גם וילארד ואן אורמאן קוויין (W.V.O. Quine) ב"על מה שיש".
קבלה מודרנית ותרבותית
תפיסה אנלוגית לפרמנידס ביחס לזמן ניתן לראות בתיאוריה ב' של הזמן ובמושג "זמן גוש" (Block time), אשר רואה בקיום מורכב מהעבר, ההווה והעתיד, ושזרימת הזמן היא אשליה. בביקורתו על רעיון זה, פופר כינה את איינשטיין "פרמנידס". הפרוטו-מוניזם של האחד שלו השפיע גם על פלוטינוס (Plotinus) והניאופלאטוניזם כנגד הרקע של הפילוסופיה ההלניסטית במאה ה-3 לספירה, ובכך השפיע על הוגים יהודים, נוצרים ומוסלמים רבים של ימי הביניים. השפעתו של פרמנידס על הפילוסופיה מגיעה עד ימינו. הפילוסוף האיטלקי עמנואלה סברינו (Emanuele Severino) ביסס את חקירותיו הפילוסופיות המורחבות על דברי פרמנידס. הפילוסופיה שלו נקראת לעיתים "ניאו-פרמנידיזם", וניתן להבינה כניסיון לבנות גשר בין הפואמה על האמת לפואמה על הדעה.
הוא גם לומד את ה"לא-יש", מה שנקרא מאיאונטולוגיה (meontology). ארווין שרדינגר זיהה את המונאדה של פרמנידס מ"דרך האמת" כעצמי המודע ב"הטבע והיוונים". ההשלכות המדעיות של תפיסה זו נדונו על ידי המדען אנתוני היימן. תרבות: פרמנידס הוא דמות בטרגדיה הקומית הפוסט-קולוניאלית של ג'נינה בראשי (Giannina Braschi) "ארצות הברית של בננה", החלק האחרון שבה מורכב מדיאלוגים סוקרטיים וכולל את פרמנידס, דיוטימה ואלקיביאדס הדנים באהבה, חירות והכרת תודה. פרמנידס הוא דמות ניצבת המופיעה בציור "אסכולת אתונה" (1509-1511) מאת רפאל (Raphael). הציור הוזמן לקשט את החדרים הידועים כיום כ"חדרי רפאל" (Stanze di Raffaello) בארמון האפוסטולי בוותיקן.
ברצועות קומיקס: פרמנידס זכה לפרודיה בכמה רצועות קומיקס בסדרה "Existential Comics", כולל אחת בנושא המשמעת במשרד.