אנה ג'וליה קופר: נולדה בשעבוד, דוקטור בסורבון
היא הייתה בת שישים ושש, גידלה חמישה ילדים מאומצים ועבדה במשרה מלאה בבית ספר תיכון בוושינגטון, כשהגנה על עבודת הדוקטורט שלה בצרפתית באוניברסיטת פריז. נושא העבודה היה עמדתה של צרפת כלפי העבדות בין השנים 1789 ל-1848 – שאלה שהייתה בעמדה ייחודית לעסוק בה, שכן נולדה בעצמה לתוך העבדות האמריקאית. חייה של אנה ג'וליה קופר (Anna Julia Cooper) נפרשו מהשנה שלפני הפשיטה של ג'ון בראון ועד השנה שאחרי הצעדה לוושינגטון, והיא בילתה את רובם בהתעקשות שהחינוך של נשים שחורות אינו צדקה אלא הציר שעליו סובב הכל.
ראלי, 1858
קופר נולדה כאנה ג'וליה הייווד (Anna Julia Haywood) בראלי, צפון קרוליינה, ב-10 באוגוסט 1858, משועבדת יחד עם אמה, האנה סטנלי הייווד (Hannah Stanley Haywood), על ידי ג'ורג' וושינגטון הייווד (George Washington Haywood). ג'ורג' הייווד או אחיו, ד"ר פביוס הייווד (Fabius Haywood), היה בוודאות כמעט מוחלטת אביה; אמה מעולם לא הסכימה לומר זאת. היו לה שני אחים גדולים, אנדרו ורופוס, שגם הם היו משועבדים.
האמנציפציה הגיעה כשהייתה בת תשע, ואיתה מלגה לבית הספר סנט אוגוסטין (Saint Augustine's Normal School and Collegiate Institute) בראלי, שנוסד זה עתה על ידי הדיוקסיה האפיסקופלית. היא נשארה שם ארבע עשרה שנים. מההתחלה היא עוררה צרות בדרך הפרודוקטיבית ביותר שעמדה לרשותה: בית הספר שמר את תוכנית הלימודים הקלאסית לגברים שהתכוננו לכמורה, וקופר פשוט דרשה גישה אליה, תוך שהיא לומדת לטינית, יוונית, צרפתית, מתמטיקה ומדעים. זה היה דפוס קבוע. לכל מחסום שנתקלה בו התייחסה כאל טעות מנהלתית שיש לתקן, ולא כאל עובדה שיש להשלים איתה.
בשנת 1877 נישאה לג'ורג' א. סי. קופר (George A. C. Cooper), מורה עמית במכון. הוא מת כעבור שנתיים והותיר אותה אלמנה בגיל עשרים ואחת. תחת מוסכמות התקופה, השכלתה של אישה נשואה הייתה אמורה להסתיים מתחת לחופה; מותו, באופן אכזרי, השיב לה את החופש ללמוד. היא מעולם לא נישאה שנית.
אוברלין והתואר במתמטיקה
קופר נכנסה למכללת אוברלין (Oberlin College) כסטודנטית בשנה ב' וסיימה תואר ראשון בשנת 1884, שוב תוך התעקשות על מסלול הלימודים של הגברים ולא על התוכנית המקוצרת שהוצעה לנשים. אוברלין העניקה לה תואר שני במתמטיקה בשנת 1888, ובכך הפכה לאחת משתי הנשים האפרו-אמריקאיות הראשונות שהחזיקו בתואר כזה. בין התארים הללו וסביבם היא לימדה – בסנט אוגוסטין, באוניברסיטת וילברפורס (Wilberforce University), ואחר כך בוושינגטון די.סי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קול מהדרום
בשנת 1892 פרסמה את קול מהדרום: מאת אישה שחורה מהדרום (A Voice from the South: By a Black Woman of the South), אוסף מאמרים המוכר כיום בדרך כלל כיצירה המרכזית הראשונה של התאוריה הפמיניסטית השחורה והסיבה לכך שהיא מכונה אמא של הפמיניזם השחור. טיעוני הספר יצאו נגד שתי תנועות הרפורמה של תקופתה. כלפי הסופרג'יסטיות הלבנות, ציינה קופר שתנועת נשים המתעלמת מגזע מדברת רק בשם חלק מהנשים. כלפי המנהיגים הגברים השחורים, טענה שההתקדמות המוסרית, הרוחנית והחינוכית של נשים שחורות תקבע את מעמדו של כל הקהילה – שאף גזע אינו מתעלה מעל נשותיו, ושאיש אינו יכול לדבר בשם האישה השחורה מלבד האישה השחורה עצמה.
המאמר שלה על השכלה גבוהה לנשים, שפורסם בשנים 1890–1891, הציג את הטיעון לטובת חינוך קלאסי לנשים שחורות כמעט עשור לפני ההתערבות הידועה יותר של דו בויז (Du Bois) באותו תחום. למשפטיה יש עוצמה דחוסה ואפוריסטית: "גדולתה של אומה אינה תלויה בדברים שהיא מייצרת ומשתמשת בהם," אמרה בנאום בשנת 1902. "דברים ללא מחשבות הם סתם וולגריות."
מנהלת בית הספר M Street
קופר הצטרפה לבית הספר התיכון M Street בוושינגטון די.סי., לימדה לטינית, מתמטיקה ומדעים, והפכה למנהלת שלו בשנת 1901 או 1902. תחת הנהגתה שלח בית הספר בוגרים להרווארד, ייל, בראון ואוברלין – הוכחה למודל הקלאסי של הכנה למכללה שבו דגלה, ושתוכנית הלימודים המקצועית של בוקר ט. וושינגטון (Booker T. Washington) נועדה להחליף. ההצלחה יצרה לה אויבים. בשנת 1906 סירבה מועצת החינוך של המחוז למנותה מחדש, בהחלטה שהייתה חלק מהתגובה הלבנה הרחבה נגד הישגי תקופת השיקום. היא נסעה למיזורי כדי ללמד, ובהמשך הוחזרה ל-M Street, שם לימדה תוך כדי ביצוע מחקר דוקטורט.
היא לא הייתה מוגבלת לכיתת הלימוד. בשנת 1892 סייעה בהקמת הליגה לנשים צבעוניות (Colored Women's League) בוושינגטון לצד הלן אפו קוק (Helen Appo Cook), איידה ב. ולס (Ida B. Wells), שארלוט פורטן גרימקה (Charlotte Forten Grimké), מרי צ'רץ' טרל (Mary Church Terrell) ואחרות. בשנת 1893 נשאה דברים בקונגרס העולמי של נשים מייצגות בשיקגו, אחת מתוך חמש נשים אפרו-אמריקאיות בלבד שהוזמנו לנאום. בשנת 1900 השתתפה בוועידה הפאן-אפריקאית הראשונה בלונדון, ולאחר מכן טיילה דרך סקוטלנד, פריז, מינכן ואיטליה.
הדוקטורט ופרלינגהויזן
היא החלה לימודי דוקטורט באוניברסיטת קולומביה בשנת 1914, ואז קטעה אותם ב-1915 כדי לאמץ את חמשת הילדים היתומים של אחיה למחצה המנוח. היא עברה לאוניברסיטת פריז והקדישה עשור להשגת התואר תוך כדי עומס הוראה מלא וניהול משק בית, השלימה את הקורסים עד 1924 והגנה על "עמדתה של צרפת בסוגיית העבדות בין 1789 ל-1848" בשנת 1925. היא הייתה האישה האפרו-אמריקאית הרביעית בארצות הברית שקיבלה תואר דוקטור.
עם פרישתה מהוראה בשנת 1930, לקחה על עצמה את נשיאות אוניברסיטת פרלינגהויזן (Frelinghuysen University), מוסד ששירת תושבים שחורים ממעמד הפועלים בוושינגטון שלא יכלו אחרת להגיע להשכלה גבוהה. כאשר תשלום המשכנתא הפך לבלתי אפשרי, העבירה את האוניברסיטה לביתה ב-LeDroit Park. היא פרשה מתפקיד הנשיאה בשנת 1940 ונשארה בתפקיד רשמת.
מדוע אנה מכונה גאונה
הטענה נשענת על שני דברים. הראשון הוא עדיפות אנליטית: בכתיבתה בשנת 1892, ניסחה קופר את הכריכה הכפולה של גזע ומגדר – מצבו של אדם שעבורו לא תוכננה לא תנועת הגזע ולא תנועת הנשים – בבהירות שהקדימה בכמעט מאה שנה את המסגרת המכונה כיום הצטלביות (intersectionality). זה לא עניין של הקדמה לרעיון אופנתי; זה דרש בניית ביקורת על שתי תנועות בעלות ברית בו-זמנית, מעמדה ללא כל כוח מוסדי. השני הוא טווח אינטלקטואלי וסיבולת עצומים: קלאסיקנית ומתמטיקאית שקיבלה דוקטורט מהסורבון בהיסטוריה צרפתית בגיל שישים ושש, תוך גידול חמישה ילדים וניהול בית ספר.
ההסתייגות הכנה היא שקופר לא הייתה, ולא ניסתה להיות, תאורטיקנית שיטתית. קול מהדרום הוא אוסף מאמרים, אורטורי בסגנונו, המבוסס על כוח מוסרי ודוגמה אישית ולא על ראיות או טיעונים פורמליים; היא לא בנתה שיטה ולא הכשירה אסכולה של ממשיכי דרך. המוניטין העכשווי שלה היה כמחנכת, ורב מעמדה הנוכחי נובע מחשיפת עבודתה על ידי חוקרים בשנות ה-80 ואילך. הגאונות שלה מתוארת בצורה הטובה ביותר כאינטליגנציה מוסרית ורטורית בעלת דיוק יוצא דופן – יכולת למנות עמדה מבנית שאיש לא נתן לה שם – בשילוב עם עקשנות מעשית לבניית מוסדות, שהיא נדירה יותר משניהם.
מורשת
קופר מתה בוושינגטון ב-27 בפברואר 1964, בגיל 105. טקס האשכבה שלה נערך בקפלה של סנט אוגוסטין, שם התחילה את דרכה בגיל תשע. מרכז מחקר בווייק פורסט, קתדרה בספלמן (Spelman), בית ספר אפיסקופלי בריצ'מונד, בול דואר משנת 2009 והנצחה בלוח השנה של הכנסייה האפיסקופלית נושאים כולם את שמה. כך גם הדרכון של ארצות הברית, שמאז 2016 מדפיס את השורה שלה: "עניין החופש אינו עניין של גזע או כת, מפלגה או מעמד – זה עניינה של האנושות."