תומאס פיין: הפמפלטים המהפכני שהצית את פתיל שתי המהפכות
תומאס פיין (Thomas Paine) הגיע לפילדלפיה ב-1774 כמעט ללא כלום: מכתב המלצה מבנג'מין פרנקלין (Benjamin Franklin) וראש מלא ברעיונות רדיקליים. בתוך שנתיים, הפמפלט בן חמישים העמודים שלו, Common Sense (שכל ישר), נמכר ב-500,000 עותקים במדינה שבה חיו שלושה מיליון תושבים, וסייע להטות את הכף במרידה קולוניאלית לא ודאית לעבר מלחמה מוצהרת לעצמאות. הוא המשיך למלא תפקיד גם במהפכה הצרפתית, וסיים את חייו כשהוא מתועב על ידי שתי המדינות שסייע לשנות.
חיים מוקדמים באנגליה: כישלון והמצאה מחדש
נולד ב-9 בפברואר 1737 בת'טפורד (Thetford), נורפוק, תומאס פיין היה בנו של יצרן מחוכים קוויקרי. הוא קיבל חינוך בסיסי, התלמד אצל אביו, עבד לזמן קצר כמלח, ניסה ללמד, עבד כפקיד מכס, ופוטר פעמיים. אשתו הראשונה מתה בלידה; נישואיו השניים הסתיימו בפרידה. בגיל 37, לאחר שנכשל ברוב הדברים שניסה, פגש את בנג'מין פרנקלין בלונדון. פרנקלין נתן לו מכתב הממליץ עליו כ"גבר צעיר שנון וראוי" – פיין היה בן 37 – והוא הפליג לפילדלפיה. נותרו לו 13 שנים של מחשבה מהפכנית.
Common Sense: הפמפלט שאפשר את העצמאות
הפמפלט Common Sense, שפורסם ב-10 בינואר 1776, טען טענה שמתיישבים רבים חשו בה אך מעטים העזו לומר בבירור: שהמונרכיה התורשתית היא אבסורדית, שהשלטון הבריטי הוא עריצי, ושהעצמאות מבריטניה אינה רק אפשרית אלא הכרחית ומוצדקת מוסרית. פיין כתב בשפה פשוטה בכוונה – לא הרטוריקה המוגבהת של המעמד המשכיל אלא שפת הפונדק ובית המלאכה – מה שהפך טיעונים מתוחכמים על זכויות טבעיות וממשל רפובליקני לנגישים לכל מתיישב יודע קרוא וכתוב. ג'ורג' וושינגטון (George Washington) הורה להקריא זאת לחייליו. ג'ון אדמס (John Adams) כתב מאוחר יותר, במרירות, ש"ללא עטו של פיין, חרבו של וושינגטון הייתה מונפת לריק."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המשבר האמריקאי ועידן התבונה
במהלך החודשים האפלים ביותר של מלחמת העצמאות, כשהצבא הקונטיננטלי היה בנסיגה והמורל קרס, כתב פיין את The American Crisis (המשבר האמריקאי) (1776–1783), סדרה של פמפלטונים שכללו את הפתיחה המפורסמת: "אלו הם הימים שבוחנים את נשמותיהם של בני האדם". וושינגטון שוב הורה להקריא אותם לחייליו לפני חציית נהר הדלאוור וקרב טרנטון. לאחר שהובטחה העצמאות האמריקאית, פיין חזר לאנגליה ואז נסע לצרפת, והגיע ב-1790 בדיוק כשהמהפכה הצרפתית הלכה והתעצמה. ספרו Rights of Man (זכויות האדם) (1791–92), הגנה על המהפכה הצרפתית והתקפה על השמרנות של אדמונד ברק (Edmund Burke), נמכר במאות אלפי עותקים והוביל להגשת כתב אישום נגדו באשמת בגידה באנגליה. הוא נמלט לצרפת.
צרפת, כלא, ועידן התבונה
בצרפת נבחר פיין לוועידה הלאומית, אך מאוחר יותר נכלא במהלך תקופת הטרור משום שהתנגד להוצאתו להורג של לואי ה-16. בעודו בכלא, כתב את The Age of Reason (עידן התבונה), ביקורת דאיסטית על דת מאורגנת וכתבי קודש, מה שהפך אותו לאויבים רבים בארצות הברית. כשחזר לאמריקה ב-1802 בהזמנת תומאס ג'פרסון (Thomas Jefferson), הוא זכה ליחס של מנודה – התרחקו ממנו בעלי בריתו לשעבר, תקפו אותו כאתאיסט (הוא לא היה כזה; הוא האמין באלוהים אך לא בתנ"ך), ונמנעה ממנו זכות ההצבעה במדינת מגוריו ניו יורק.
מוות והדרך הארוכה להכרה
תומאס פיין מת ב-8 ביוני 1809 בניו יורק, בגיל 72, עני וכמעט ללא חברים. פחות משישה אנשים השתתפו בהלווייתו. גופתו הוצאה מאוחר יותר מהקבר על ידי העיתונאי הרדיקלי ויליאם קובט (William Cobbett), ששלח את עצמותיו לאנגליה במטרה לקבור אותן מחדש בטקס מפואר – פרויקט שמעולם לא הושלם. העצמות אבדו בסופו של דבר. במאה וחצי שלאחר מותו, המוניטין של פיין שוקם באיטיות: אברהם לינקולן (Abraham Lincoln) העריץ אותו; תאודור רוזוולט (Theodore Roosevelt) כינה אותו "אתאיסט קטן ומלוכלך" (בטעות בשני המקרים); וכיום הוא מוכר כאחד הכוחות האינטלקטואליים המייסדים של המהפכות האמריקאית והצרפתית כאחד. האיש שסייע לכתוב את עידן הזכויות מת מבלי שמימש את רובן.