אוליבר גולדסמית'

אוליבר גולדסמית'

אוליבר גולדסמית' (Oliver Goldsmith) (10 בנובמבר 1728 – 4 באפריל 1774) היה משורר, סופר, מחזאי וכותב עבודות מזדמנות אנגלו-אירי. הוא יצר יצירות ספרותיות במגוון ז'אנרים ונחשב לאחד הסופרים הרב-גוניים ביותר בתקופה הג'ורג'יאנית. יצירותיו ידועות בתיאוריהן הריאליסטיים של החברה הבריטית, ומחזות הקומדיה שלו עבור הבמה האנגלית נחשבים לשניים בחשיבותם רק לאלו של המחזאי ויליאם שייקספיר (William Shakespeare). גולדסמית', שזכה לקרדיט על הכנסת הסנטימנטליזם לספרות האנגלית בבריטניה הגדולה של המאה ה-18, אחראי לכמה פרסומים שהפכו לקלאסיקות פופולריות של התקופה, בהם הרומן היחיד שלו, 'הכומר מווייקפילד' (1766), ומחזה הקומדיה 'היא כובשת כדי לנצח' (1773).

הוא כתב את המחזה 'האדם טוב הלב' (1768), וכן מיוחסת לו על ידי פרשנים כגון וושינגטון אירווינג (Washington Irving) כתיבת רומן הילדים 'ההיסטוריה של גודי טו-שוז הקטנה' (1765), אחת היצירות הקלאסיות המוקדמות ביותר של ספרות הילדים. גולדסמית' כתב גם מספר פואמות במהלך הקריירה שלו, כגון 'הכפר הנטוש' (1770), ותרם לפריחת השירה האידילית בתקופה הג'ורג'יאנית.

לאחר שבילה את שנותיו הראשונות בדבלין, השתקע בלונדון ב-1756, שם פגש רבים מהסופרים שעיצבו את הקריירה המאוחרת שלו, ורוב יצירותיו נכתבו לאחר תקופה זו. יצירותיו הראשונות פורסמו בסדרת 'אזרח העולם' שלו ב-1760, לעיתים קרובות תחת שם העט ג'יימס וילינגטון. החל משנות ה-60 של המאה ה-18, הוא טיפח ידידות קרובה עם סמואל ג'ונסון (Samuel Johnson), סופר אנגלי פורה נוסף שמילא תפקיד משמעותי בקידום שיריו. חונכותו והדרכתו האישית של ג'ונסון הובילו לכך שגולדסמית' הרחיב את כתיבתו הספרותית כך שתכלול יצירות פוליטיות. שיתוף פעולה ארוך טווח זה בין שני הסופרים תואר כ"אחת השותפויות האינטלקטואליות הפוריות ביותר בספרות האנגלית של המאה ה-18". בשנת 1764, הוא הפך לאחד החברים המוקדמים ביותר במעגל הספרותי-אינטלקטואלי של ג'ונסון, שנודע בציבור בשם 'המועדון' (The Club). אף שגולדסמית' כתב רבות כדי להשלים את הכנסתו, הוא היה שרוי בחובות כספיים תמידיים וסבל לעיתים קרובות מבריאות לקויה. הוא מת ב-1774 בלונדון בגיל 45 ונקבר בכנסיית טמפל (Temple Church).

במהלך המאה ה-19, גולדסמית' נחשב לדמות משמעותית בספרות הסנטימנטלית, לאחר שהשפיע על סופרים אנגלים מאוחרים יותר כמו צ'ארלס דיקנס (Charles Dickens), ג'יין אוסטן (Jane Austen), ג'ורג' אליוט (George Eliot) ומרי שלי (Mary Shelley), שכולם הזכירו את דמויותיו ברומנים שלהם. הוא ממשיך לזכות להערכה רבה במולדתו אירלנד ובבריטניה הגדולה, עם פסלים, ספריות, בתי ספר ורחובות רבים הקרויים על שמו. מאז מותו, יצירת המופת שלו, 'הכומר מווייקפילד', שמרה על המוניטין שלה כאחד הרומנים הידועים ביותר בספרות האנגלית של המאה ה-18, והמחזה שלו 'היא כובשת כדי לנצח' נותר מחקר משפיע בשיעורי תיאטרון.

חיים מוקדמים

תאריך ושנת לידתו של גולדסמית' אינם ידועים בוודאות. על פי קובץ הרשויות של ספריית הקונגרס, הוא אמר לביוגרף כי נולד ב-10 בנובמבר 1728. מיקום מקום הולדתו אינו ודאי גם הוא. הוא נולד או באזור הכפרי פאלאס (Pallas), ליד באלימהון (Ballymahon), מחוז לונגפורד, אירלנד, שם היה אביו כומר אנגליקני בקהילת פורגני (Forgney), או בבית מגוריהם של סביו מצד אמו, בבית סמית' היל (Smith Hill House) ליד אלפין (Elphin) במחוז רוסקומון, שם היה סבו אוליבר ג'ונס (Oliver Jones) איש דת ומנהל בית הספר של דיוקסיית אלפין, ושם למד אוליבר.

כשהיה גולדסמית' בן שנתיים, מונה אביו לכומר של קהילת 'קילקני וסט' (Kilkenny West) במחוז וסטמית'. המשפחה עברה לבית הכומר בליסוי (Lissoy), בין אתלון (Athlone) לבאלימהון, והמשיכה להתגורר שם עד מותו של אביו ב-1747.

בשנת 1744 החל גולדסמית' ללמוד בטריניטי קולג' בדבלין. המורה שלו היה תיקר וילדר (Theaker Wilder). הוא הזניח את לימודיו בתאולוגיה ובמשפטים וירד לתחתית הכיתה שלו. ב-1747, יחד עם ארבעה סטודנטים נוספים, סולק בשל התפרעות שבה ניסו לפרוץ לכלא מרשלסי (Marshalsea Prison). הוא סיים את לימודיו ב-1749 בתואר בוגר באמנויות, אך ללא המשמעת או ההצטיינות שהיו עשויים להקנות לו כניסה למקצוע בכנסייה או בעריכת דין. נראה כי השכלתו הקנתה לו בעיקר טעם בבגדים יפים, קלפים, שירת שירים איריים ונגינה בחליל. הוא חי זמן קצר עם אמו, ניסה מקצועות שונים ללא הצלחה, למד רפואה באופן לא סדיר באוניברסיטת אדינבורו (University of Edinburgh) בין השנים 1752 ל-1755, ויצא לטיול רגלי בפלנדריה, צרפת, שווייץ וצפון איטליה, כשהוא מתקיים מפיקחותו (על ידי נגינה בחליל בציבור).

קריירה

הוא השתקע בלונדון ב-1756, שם עסק תקופה קצרה בעבודות שונות, בהן עוזר רוקח ומורה בבית ספר. גולדסמית', שהיה שרוי בחובות תמידיים ומכור להימורים, הפיק תפוקה עצומה ככותב עבודות מזדמנות בגרב סטריט (Grub Street) עבור המוציאים לאור של לונדון, אך עבודותיו המעטות המושקעות זיכו אותו בחברתו של סמואל ג'ונסון, שאיתו היה חבר מייסד ב'המועדון'. שם, דרך חבר המועדון אדמונד ברק (Edmund Burke), הוא הכיר את סר ג'ורג' סאוויל (Sir George Savile), שלימים יסדר לו עבודה בבית הספר היסודי ת'ורנהיל (Thornhill Grammar School) ביורקשייר. השילוב של עבודתו הספרותית ואורח חייו המופקר הוביל את הוראס וולפול (Horace Walpole) להעניק לו את הכינוי 'אידיוט מעורר השראה'. בתקופה זו השתמש בשם העט 'ג'יימס וילינגטון' (שמו של סטודנט עמית בטריניטי) כדי לפרסם את תרגומו משנת 1758 לאוטוביוגרפיה של ההוגנוטי ז'אן מרטיי (Jean Marteilhe).

### עבודות

המצב הנוכחי של הלמידה התרבותית באירופה

מאמר זה, שפורסם ב-1759, סוקר את מצב הספרות והחינוך באירופה של זמנו ומבקר את הלחצים המסחריים המעצבים את שוק הספרות. חוקרים ציינו קווי דמיון הדוקים לחוברת של ג'יימס ראלף (James Ralph) משנת 1758 'מקרה הסופרים לפי מקצוע או משלח יד, מוצהר' – במיוחד בנוגע לבוז לכתיבה בשכר, חסמי כניסה תיאטרליים ותלותם של סופרים במוכרי ספרים – ומציעים כי שני הסופרים אולי דנו בנושאים אלו בעת ששניהם היו קשורים ל'מנת'לי רוויו' (The Monthly Review).

אזרח העולם

בשנת 1760 החל גולדסמית' לפרסם סדרת מכתבים ב-'Public Ledger' תחת הכותרת 'אזרח העולם', אשר הביאו לו תהילה. על פי הטענה, מכתבים אלו נכתבו על ידי מטייל סיני באנגליה בשם ליאן צ'י, והם השתמשו בפרספקטיבה של זר בדיוני זה כדי להגיב באירוניה ולעיתים במוסרנות על החברה והנימוסים הבריטיים. הסדרה קיבלה השראה מסדרת המאמרים המוקדמת יותר, 'מכתבים פרסיים' מאת מונטסקייה (Montesquieu).

הנזיר

גולדסמית' כתב את הבלדה הרומנטית הזו בת 160 השורות בשנת 1765. הגיבור והגיבורה הם אדווין, עלם ללא עושר או כוח, ואנג'לינה, בתו של לורד 'ליד נהר הטיין'. אנג'לינה דוחה מחזרים רבים אך מסרבת להבהיר את אהבתה לאדווין הצעיר. 'מיואש לחלוטין מהבוז שלי', אדווין נעלם והופך לנזיר. יום אחד, אנג'לינה מופיעה בתאו כשהיא לבושה בבגדי נער, ומבלי לזהות אותו, מספרת לו את סיפורה. אז אדווין חושף את זהותו האמיתית, והאוהבים לעולם אינם נפרדים שוב. השיר בולט בתיאור המעניין של הנזיר, שחובב את עולם הטבע ואת בדידות השממה שלו, אך שומר על התנהגות עדינה ואמפתית כלפי אנשים אחרים. עם זאת, בהתאם למסורת הנזירות, אדווין הנזיר טוען שהוא 'בוז למין [השני]'. שיר זה מופיע תחת הכותרת 'בלדה' המושרת על ידי דמותו של מר בורצ'ל בפרק 8 של הרומן של גולדסמית', 'הכומר מווייקפילד'.

הכומר מווייקפילד

רומן קלאסי זה, שפורסם ב-1766, מספר את סיפורו של כומר אדוק ונדיב, צ'ארלס פרימרוז, ומשפחתו, אשר יורדים מנכסיהם לעוני ולכלא. ד"ר פרימרוז משמש כמספר. הרומן כולל נבל אריסטוקרטי, התחזות, חטיפה ובגידה, תוך בחינת נושאים של אמונה, ענווה, מעמד חברתי וחשיבות המשפחה והקהילה.

הכפר הנטוש

בשנות ה-60 של המאה ה-18, גולדסמית' היה עד להריסת כפר עתיק והשמדת חוותיו כדי לפנות שטח עבור גנו של אדם עשיר. שירו 'הכפר הנטוש', שפורסם ב-1770, מביע חשש שהרס כפרים והמרת קרקעות מחקלאות יצרנית לגני נוף נוי יהרסו את האיכרים.

היא כובשת כדי לנצח

המחזה הסאטירי, 'היא כובשת כדי לנצח', הועלה לראשונה בשנת 1773. זהו סיפור על אהבה, זהויות שגויות ונימוסים חברתיים, הידוע בשיניו, בסאטירה המעמדית ובדמויותיו הנצחיות. הוא עדיין מוצג באופן קבוע ועובד לסרטים וטלוויזיה.

עבודות אחרות

תיאור התקופה האוגוסטנית באנגליה (1759)

- חיי ריצ'רד נאש (בו נאש) (1762)

- ההיסטוריה של אנגליה, מהתקופות המוקדמות ביותר ועד מותו של ג'ורג' השני ב-4 כרכים (1771) כרך א' (גרסה דיגיטלית)

- ההיסטוריה הרומית של ד"ר גולדסמית' מקוצרת על ידו לשימוש בבתי ספר (1772)

- היסטוריה של כדור הארץ והטבע המונפש ב-8 כרכים (1774) כרך א' (גרסה דיגיטלית)

- הרומנטיקה הקומית של מסייה סקרון (Monsieur Scarron) ב-2 כרכים, פורסם לאחר מותו (1775). תרגום מצרפתית של 'הרומן הקומי' (1651–57), מאת פול סקרון

- כל כתבי השירה של אוליבר גולדסמית' (1887), בעריכת אוסטין דובסון

- השירים והמחזות של אוליבר גולדסמית' (פרדריק וורן ושות', 1889)

- המתלונן: עיבוד (1931), בעריכת אליס א. פרי ווד

גולדסמית' זכה לעיתים לקרדיט על כתיבת סיפור הילדים הקלאסי 'ההיסטוריה של גודי טו-שוז הקטנה', אם כי לא ניתן להוכיח זאת.

חיים אישיים

בספרו 'חייו', מציין וושינגטון אירווינג כי גובהו של גולדסמית' היה בין 5'4" ל-5'6" (כ-1.63 עד 1.68 מטר), לא בנוי בכבדות אלא שרירי למדי ובעל תווי פנים פשוטים למדי. באופיו, הייתה לו חוש הומור חי, הוא היה תמים לחלוטין, ומעולם לא היה מאושר יותר מאשר בחברתם נטולת הדאגות של ילדים. הכסף שהרוויח מדי פעם בוזבז לעיתים קרובות או ניתן בשמחה למטרה הטובה הבאה שהציגה את עצמה, כך שכל ביטחון כלכלי נטה להיות חולף וקצר מועד. כישרונותיו של גולדסמית' הוכרו ללא סייג על ידי סמואל ג'ונסון, שפטרונותו – שקוממה במידת מה את בוסוול – סייעה להכרתו הסופית בעולם הספרות ובעולם הדרמה.

בני זמנו תיארו את גולדסמית' כנוטה לקנאה, אישיות נעימה אך פזיזה ובלתי מאורגנת, שפעם תכנן להגר לאמריקה אך נכשל כי פספס את ספינתו. בשלב כלשהו בתקופה זו, הוא עבד בבית הספר היסודי ת'ורנהיל, ולימים ביסס את דמותו של סקווייר ת'ורנהיל (ב'הכומר מווייקפילד') על נדיבו סר ג'ורג' סאוויל, ובוודאי בילה זמן עם המדען הדגול הכומר ג'ון מיטשל (John Mitchell), שאותו כנראה הכיר מלונדון. מיטשל התגעגע מאוד לחברה טובה, שגולדסמית' סיפק באופן טבעי ובשפע. תומאס דה קווינסי (Thomas De Quincey) כתב עליו: "כל תנועות טבעו של גולדסמית' נעו לכיוון האמת, הטבעי, המתוק והעדין".

חוקרים מאוחרים יותר שיערו כי גולדסמית' אולי סבל מעיוורון צבעים, מצב שלא תואר עד שנים לאחר מותו. מונרו מקלנן (Munro MacLennan) תיאר מספר מקרים מחייו של גולדסמית' המצביעים על כך שהייתה לו אי-יכולת להבחין בין צבעים מסוימים.

### אמונות דתיות

גולדסמית' היה אנגליקני, ואמר את המשפט המפורסם: "כפי שאני לוקח את נעלי מהסנדלר, ואת מעילי מהחייט, כך אני לוקח את דתי מהכומר".

תומאס הרסט (Thomas Hurst) כתב כי גולדסמית' "הכיר בשמחה בקיומם ובשלמותם של אלוהות. גם עבור ההתגלות הנוצרית, הובן תמיד כי הוא רחש כבוד עמוק – בידיעה שזהו המקור לתקוותנו הטובות ביותר ולציפיותינו הנעלות ביותר".

מוות

מותו בטרם עת של גולדסמית' ב-1774 עשוי היה לנבוע בחלקו מאבחון שגוי של זיהום בכליות. הוא נקבר בכנסיית טמפל בלונדון. הכתובת אומרת: "כאן מונח/אוליבר גולדסמית'". אנדרטה הוקמה עבורו במקור באתר קבורתו, אך היא נהרסה בהפצצה אווירית בשנת 1941. אנדרטה לזכרו שורדת במרכז באלימהון, וכן במנזר וסטמינסטר עם הספד שנכתב על ידי סמואל ג'ונסון.

> "אוליבר גולדסמית': משורר, חוקר טבע והיסטוריון, שלא הותיר אף סגנון כתיבה ללא מגע ידו, ולא נגע בדבר שלא קישט. מכל התשוקות, בין אם חיוכים יניעו או דמעות, אדון רב-עוצמה ועם זאת עדין. גאוני, חי, רב-גוני, נשגב. בסגנונו, צלול, מרומם, אלגנטי". הספד שנכתב על ידי ד"ר ג'ונסון, מתורגם מהלטינית המקורית.

מורשת

גולדסמית' נחשב לאחד הסופרים הרב-גוניים ביותר בתקופה הג'ורג'יאנית, אשר תרם להתפתחות הסנטימנטליזם בספרות האנגלית בבריטניה הגדולה של המאה ה-18, ומחזותיו נחשבים לשניים בחשיבותם רק לאלו של ויליאם שייקספיר. בין מסמכיו נמצא פרוספקט של אנציקלופדיה, שתיקרא 'מילון אוניברסלי של האמנויות והמדעים'. הוא רצה שזה יהיה המקבילה הבריטית ל'אנציקלופדיה' (Encyclopédie) הצרפתית, והיא הייתה אמורה לכלול מאמרים מקיפים מאת סמואל ג'ונסון, אדמונד ברק, אדם סמית' (Adam Smith), אדוארד גיבון (Edward Gibbon), סר ג'ושוע ריינולדס (Sir Joshua Reynolds), סר ויליאם ג'ונס (Sir William Jones), פוקס וד"ר ברני (Dr. Burney). הפרויקט, עם זאת, לא יצא לפועל בשל מותו של גולדסמית'. עבודתו השפיעה על מספר סופרים אנגלים מהמאה ה-19, כולל צ'ארלס דיקנס, ג'יין אוסטן ומרי שלי, שהזכירו את דמויותיו הבדיוניות ברומנים שלהם.

סירת הצלה חדשה של המוסד המלכותי הלאומי לסירות הצלה (RNLI) סופקה לתחנת סירות ההצלה באליקוטון (Ballycotton) בשנת 1880. הסירה באורך 34 רגל (10 מטרים) נתרמה על ידי מיס עדה גולדסמית' טולו (Ada Goldsmith Tulloh) ממערב מלוורן, שהקימה קרן לסירות הצלה, כדי לחלוק כבוד לאביה המפורסם. "אני מציגה בביטחון את הערעור הזה, לא רק מכוח המשימה האצילית והשירותים הבלתי נשכחים של סירת ההצלה, אלא מתוך תחושה בטוחה שכל מי שקרא בהנאה את 'הכומר מווייקפילד', 'הנוסע' ו'הכפר הנטוש', לא ייכשל בעזרתי לקדם את העבודה הטובה הזו". בטקס שנערך ביום חמישי, 29 ביולי 1880, נקראה סירת ההצלה, שעלתה 329 ליש"ט, בשם 'אוליבר גולדסמית''. במהלך 11 שנות שירותה, הסירה הושקה חמש פעמים והצילה 21 חיים.

### אנדרטאות הקשורות לאוליבר גולדסמית'

- גולדסמית' חי בקינגסברי (Kingsbury), כיום בצפון-מערב לונדון, בין 1771 ל-1774: בית הספר היסודי אוליבר גולדסמית', גולדסמית' ליין, ושדרת גולדסמית' שם קרויים על שמו.

- דרך גולדסמית', אחוזת אוליבר גולדסמית' ובית הספר היסודי אוליבר גולדסמית', כולם בפקהאם (Peckham), קרויים על שמו.

- בית הספר לקיץ על שם אוליבר גולדסמית' נערך בכל יום שני של חג הבנק ביוני בבאלימהון, עם הקראות שירה ויצירה הנערכות במקום הולדתו של גולדסמית' בפאלאס הסמוכה, פורגני.

- פסל שלו מעשה ידי ג'. ה'. פולי (J. H. Foley) ניצב בשער הקדמי של טריניטי קולג' דבלין (ראו תמונה).

- פסל שלו ניצב בתא אבן בהריסות מקום הולדתו בפאלאס, פורגני, באלימהון, מחוז לונגפורד. הפסל הוא העתק של פסל פולי הניצב מחוץ לטריניטי קולג' דבלין ומהווה את מוקד בית הספר לקיץ השנתי על שם אוליבר גולדסמית'.

- ישנו פסל בבאלימהון מחוז לונגפורד מחוץ לספריית העיירה מאת הפסל האירי אמונה או'דוהרטי (Éamonn O'Doherty) (1939–2011) שנחשף בשנת 1999.

- שמו ניתן לאולם הרצאות חדש ולמגורי סטודנטים בקמפוס טריניטי קולג': 'אולם גולדסמית''.

- אובורן, אלבמה, ואוניברסיטת אובורן נקראו על שם העיירה הבדיונית אובורן מהפואמה שלו 'הכפר הנטוש' המוזכרת בשורה הראשונה: "אובורן המתוקה, הכפר המקסים ביותר במישור". אובורן עדיין מכונה 'הכפר המקסים ביותר במישור'.

- אובורן בסידני, אוסטרליה, נקראה גם היא על שם "אובורן המתוקה".

- אובורן היל בסטוניבאטר (Stoneybatter), דבלין, קרוי גם הוא על שם העיירה הבדיונית אובורן.

- קטר הרכבת התחתית של לונדון מספר 16 (שימש בקו המטרופוליטן של הרכבת התחתית של לונדון עד 1962) נקרא 'אוליבר גולדסמית''.

- הספרייה של מכון הטכנולוגיה של אתלון קרויה 'ספריית גולדסמית''.

- בשנת 1870, רחוב גולדסמית' בפיבסבורו (Phibsborough) שונה שמו על שם אוליבר גולדסמית'.

- רחוב גולדסמית' באזור 'פינת המשוררים' של אלווד (Elwood), מלבורן, קרוי על שם אוליבר גולדסמית'.

בתרבות הפופולרית

חייו עובדו בדרמה בתסכית הרדיו האוסטרלי משנת 1940 'אזרח העולם'.

שתי דמויות בקומדיה 'הלבוש של לאבנדר היל' (The Lavender Hill Mob) משנת 1951 מצטטות את אותה שורה מהפואמה של גולדסמית' 'הנוסע' – בדיחה מעודנת, מכיוון שעלילת הסרט כוללת יציקה מחדש של זהב גנוב.

במהלך כתוביות הפתיחה של העיבוד של Sky One לסיפור דמוי חג המולד של סר טרי פראצ'ט (Sir Terry Pratchett) 'הוגפאדר' (The Hogfather), מוצג דיוקנו של גולדסמית' כחלק מאולם הנצחה לאלו ש"נטמנו" על ידי "גילדת המתנקשים של אנק-מורפורק".

ברומן 'הצעיף הצבוע' (The Painted Veil) משנת 1925 מאת ו. סומרסט מוהם (W. Somerset Maugham), המילים האחרונות של השיר 'קינה על מותו של כלב משוגע', "הכלב הוא שמת", הן מילותיו האחרונות של הבקטריולוג וולטר פיין, אחת הדמויות המרכזיות ברומן. השימוש בכותרת "קינה לכלב משוגע" הוא פרק בסדרה 'מרקוס וולבי, רפואה' (1971, עונה 2, פרק 21).

המחזה 'הכלב הוא שמת' (The Dog It Was That Died) מאת טום סטופארד (Tom Stoppard) לוקח את שמו מאותו שיר.

ברומן של נבוקוב 'אש חיוורת' (Pale Fire), ביתה של דמות מרכזית ממוקם בין "גולדסוורת'" (שם של אחוזה) לבין "אוניברסיטת וורדסמית'". שילוב שני השמות הללו מניב את שמות המשוררים וורדסוורת' וגולדסמית'; אחד המספרים מתייחס לכך כאל "החלפת הברות שנונה המעוררת את שני המאסטרים של הזוג הגיבור".

במחזה 'מרקס בסוהו' (Marx in Soho) מאת הווארד זין (Howard Zinn), מרקס מתייחס לשירו של גולדסמית' 'הכפר הנטוש'.

ב'ארץ הישימון' (The Waste Land), ט. ס. אליוט (T. S. Eliot) מבצע פרודיה על שירו של גולדסמית' 'כשאישה יפה כובשת כדי לנצח' (When lovely woman stoops to folly).

הדמויות של 'אדווין' ו'אנג'לינה' ב'משפט מושבעים' (Trial by Jury) של גילברט וסאליבן היו התייחסות לשיר של גולדסמית' 'הנזיר'.