ניקולא שאנפור

יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז.

סבסטיאן-רוש ניקולא (Sébastien-Roch Nicolas), המוכר בחייו הבוגרים כניקולא שאנפור (Nicolas Chamfort) וכסבסטיאן ניקולא דה שאנפור, היה סופר צרפתי, המוכר בעיקר בזכות האפיגרמות והאפוריזמים שלו. הוא שימש כמזכיר לאחותו של לואי ה-16 וכמזכיר במועדון היעקובינים.

ביוגרפיה קיימות שתי תעודות לידה לשאנפור. הראשונה, מכנסיית סן-ז'נה (Saint-Genès) בקלרמון-פראן (Clermont-Ferrand), בירת אוברן (Auvergne), מציינת כי נולד שם ב-6 באפריל 1741, בנו של חנווני בשם המשפחה ניקולא, וכי ניתן לו השם "סבסטיאן-רוש", כך ששמו המלא היה סבסטיאן-רוש ניקולא. אולם תעודת לידה שנייה מעניקה לו את השם "סבסטיאן רוש" ומציינת כי נולד ב-22 ביוני, ל"הורים לא ידועים", וחוקרים מסוימים טוענים כי לא נולד אלא הוטבל ביום זה. מסורת מקומית טענה כי היה בנם מחוץ לנישואין של אישה אריסטוקרטית, ז'קלין דה מונטרודיי (Jacqueline de Montrodeix), ילידת סיסטרן דה ונסל (Cisternes de Vinzelles), ושל איש כמורה בשם פייר ניקולא; וכי לאחר מכן נמסר לאימוץ לחנווני, שהיה קרוב משפחתו של האב הביולוגי.

בגיל תשע נשלח לפריז ללמוד כמלגאי בקולז' דה גראסן (Collège des Grassins). הוא עבד קשה, אף שאחת האפיגרמות הלגלגניות ביותר שלו גורסת: "מה שלמדתי איני יודע עוד; את המעט שנותר לי לדעת, ניחשתי" "Ce que j'ai appris je ne le sais plus; le peu que je sais encore, je l'ai deviné." הוא היה תלמיד מבריק אך חולמני. כאשר מנהל המכללה הבטיח לו קצבה, השיב כי אינו יכול לקבל זאת מכיוון שהוא מעדיף כבוד על פני תארים: "J'aime l'honneur et non les honneurs".

עם סיום לימודיו אימץ את השם שאנפור.

במשך זמן מה התפרנס מהוראה ומכתיבה בתשלום. מראהו הנאה ושנינותו המהירה הביאו לו תשומת לב; אך, על אף שהיה ניחן בכוח פיזי עצום — מאדאם דה קראון (Madame de Craon) כינתה אותו "הרקולס במסווה של אדוניס" Hercule sous la figure d'Adonis — הוא חי חיים כה אינטנסיביים, ששמח על ההזדמנות להחלמה בעיירה ספא (Spa) כאשר השר הבלגי בפריז, מר ואן אייק (M. van Eyck), הזמינו להתלוות אליו לגרמניה ב-1761. עם שובו לפריז, הפיק שאנפור קומדיה מצליחה, "הנערה ההודית הצעירה" (La Jeune Indienne), ב-1764, ואחריה סדרת איגרות בחרוזים, מסות ואודות. עם זאת, המוניטין הספרותי שלו לא התבסס עד 1769, כאשר האקדמיה הצרפתית (Académie française) העניקה לו פרס עבור השבח (Eloge) שלו למולייר (Molière).

עד אז, חי מן היד אל הפה, בעיקר על אירוחם של אנשים שהעניקו לו מזון ומגורים תמורת הנאת השיחה שבה התפרסם. מאדאם הלווטיוס (Madame Helvétius) אירחה אותו בסוור (Sèvres) במשך כמה שנים. ב-1770, קומדיה נוספת, "הסוחר מסמירנה" (Le Marchand de Smyrne), הביאה לו פרסום נוסף, והוא נראה בדרכו לתהילה ועושר, כאשר הכתה המחלה. ידיד נדיב העניק לו קצבה של 1200 ליברות, ששולמה על ידי ה-Mercure de France. כך, בסיוע זה, יכול היה לנסוע למרחצאות של קונטרקסוויל (Contrexéville) ולבלות זמן מה בכפר, שם כתב שבח (Eloge) ללה פונטן (La Fontaine) שזכה בפרס האקדמיה של מרסיי ב-1774.

ב-1775, בעת שרחץ במרחצאות בבארז' (Barges), פגש את הדוכסית דה גראמון (duchesse de Grammont), אחותו של שואזול (Choiseul), שבאמצעות השפעתה הוצג בחצר המלוכה. ב-1776 הועלתה הטרגדיה שלו, "מוסטפא וזאנגיר" (Mustapha et Zeangir), בפונטנבלו (Fontainebleau) בפני לואי ה-16 ומארי אנטואנט. לאחר מכן, המלך העניק לו קצבה נוספת של 1200 ליברות ובן דודו, הנסיך דה קונדה (Prince de Condé), הפך אותו למזכירו. מכיוון שלא חיבב את מגבלות חיי החצר, הפך לממורמר יותר ויותר, ואחרי שנה התפטר מתפקידו בבית הנסיך ופרש לאוטיי (Auteuil). שם, כשהוא משווה בין סופרי העבר לבני זמנו, חיבר אמירה (mot) מפורסמת המכריזה על עליונותם של המתים על החיים כבני לוויה. הוא התאהב ונישא לגברת המקושרת לביתה של הדוכסית דה מן (duchesse du Maine); היא הייתה בת 48, פיקחית, משעשעת ואישה של העולם הגדול. הם עברו עד מהרה לווקולור (Vaucouleurs), שם נפטרה תוך שישה חודשים. שאנפור חי בהולנד זמן מה עם מר דה נארבון (M. de Narbonne), ואז חזר לפריז, שם נבחר ב-1781 לאקדמיה הצרפתית.

ניקולא שאנפור הצעיר הוא היה חבר בלשכה הבנאית "תשע האחיות" (Les Neuf Sœurs).

ב-1784, באמצעות השפעתו של קאלון (Calonne), הפך למזכיר אחות המלך, מאדאם אליזבת (Madame Élisabeth), וב-1786 קיבל קצבה של 2000 ליברות מאוצר המדינה. כך היה שוב מקושר לחצר, ורכש שם חברים למרות עמדתו הסאטירית. הוא עזב את החצר לצמיתות לאחר פרשיית אהבים אומללה ומסתורית, ונלקח לביתו של מר דה וודריי (M. de Vaudreuil). כאן, ב-1783, פגש את אונורה מירבו (Honoré Mirabeau), עמו נותר ידיד אמת, אשר סייע לו בכסף ובהשפעה, ולפחות את אחד מנאומיו כתב בעצמו.

פרוץ המהפכה הצרפתית שינה את חייו של שאנפור באופן עמוק. הוא השליך את עצמו לתוך התנועה הרפובליקנית, שוכח את חבריו הוועדים מהחצר ומקדיש את הונו הקטן לתעמולה מהפכנית. הוא הפך לנואם רחוב והיה בין הראשונים שנכנסו לבסטיליה (Bastille) כאשר נכבשה. עד 3 באוגוסט 1791 היה מזכיר מועדון היעקובינים. הוא עבד עבור ה-Mercure de France, שיתף פעולה עם פייר-לואי ז'ינגנה (Pierre-Louis Ginguené) ב-Feuille villageoise, וניסח עבור טליראן (Talleyrand) את ה-Addresse au peuple français שלו.

עם שלטונם של מארה (Marat) ורובספייר (Robespierre), החל לבקר את היעקוביניזם חסר הפשרות, ועם נפילת הז'ירונדינים באו חייו הפוליטיים לקיצם. אך הוא לא יכול היה לרסן את לשונו שעשתה אותו למפורסם; הוא לא חס על הוועידה יותר מאשר חס על החצר. הרפובליקניזם הידוע שלו לא הצליח להצדיק את הסרקזם שהטיח בסדר הדברים החדש. לאחר שהוסגר על ידי עוזר בספרייה הלאומית (Bibliothèque Nationale), שלניהולה מונה על ידי ז'אן מארי רולאן (Jean Marie Roland), הוא נלקח לכלא מדלונה (prison des Madelonnettes). זמן קצר לאחר שחרורו, אוים שוב במעצר, אך החליט כי המוות עדיף על חזרה על הריסון המוסרי והפיזי אליו היה נתון.

התאבדות משלא יכול היה לשאת את הסיכוי להיכלא פעם נוספת, בספטמבר 1793 ננעל במשרדו וירה בעצמו בפניו. האקדח התקלקל והוא לא מת אף על פי שירה לעצמו באף ובחלק מהלסת. לאחר מכן דקר את עצמו שוב ושוב בצווארו בעזרת פותחן מכתבים, אך נכשל בחיתוך עורק. לבסוף השתמש בפותחן המכתבים כדי לדקור את עצמו בחזה. הוא הכתיב לאלה שבאו לעצרו את ההצהרה הידועה: Moi, Sebastien-Roch Nicolas de Chamfort, déclare avoir voulu mourir en homme libre plutôt que d'être reconduit en esclave dans une maison d'arrêt "אני, סבסטיאן-רוש ניקולא דה שאנפור, מצהיר בזאת על רצוני למות כאדם חופשי מאשר להמשיך לחיות כעבד בבית סוהר", שעליה חתם ביד יציבה ובדמו שלו. המשרת שלו מצא אותו מחוסר הכרה בשלולית דם. מאז ועד מותו בפריז בשנה שלאחר מכן, סבל רבות וטופל על ידי ז'נדרם, לו שילם כתר ליום.

לוח זיכרון ברחוב שאבאנה (rue Chabanais) 10, פריז, רובע 2. לאב סייאס (Abbé Sieyès) העניק שאנפור עושר בכותרת של עלון "מהו המעמד השלישי? (Qu'est-ce que le Tiers-État?) הכל. מה יש לו? כלום", וסייאס היה באותו אופן האדם לו סיפר את האמירה הסרקסטית המפורסמת שלו Ah ! mon ami, je m'en vais enfin de ce monde, où il faut que le cœur se brise ou se bronze "אה! ידידי, אני סוף סוף עוזב את העולם הזה, שבו הלב חייב להישבר או להתקשות כארד". כך עקב יוצר החוקות אחרי השנון המת אל הקבר.

כתבים כתביו של שאנפור כוללים קומדיות, מאמרים פוליטיים, ביקורת ספרותית, פורטרטים, מכתבים וחרוזים. האפוריזמים והמחשבות שלו (Maximes et Pensées), שזכו לשבחים רבים מצד ג'ון סטיוארט מיל (John Stuart Mill), הם, אחרי אלו של לה רושפוקו (La Rochefoucauld), בין האמירות המבריקות והמרתקות ביותר של העידן המודרני. האפוריזמים שלו, פחות שיטתיים ופסיכולוגית פחות חשובים מאלו של לה רושפוקו, משמעותיים באלימותם וברוח האיקונוקלאסטית של תקופת הסערה וההכנה שהולידה אותם, כפי שה-Réflexions בשמירותן המעודנת ובעדינותן המורכבת מאפיינים את האלגנטיות השקטה של תקופתם. יתרה מכך, יש להם את היתרון של עושר צבע, ציוריות של ביטוי, תשוקה ותעוזה. סנט-בב (Sainte-Beuve) משווה אותם למטבעות שהוטבעו היטב ושומרים על ערכם, ולחצים חדים ש-arrivent brusquement et sifflent encore. על אף שהם ממוקמים בקצה הנגדי של הספקטרום הפוליטי (ראו המהפכה הצרפתית), האמירות של אנטואן דה ריבארו (Antoine de Rivarol) הן בין אלו שניתן להשוות אליהן בקלות בחריפות ובברק.

עבודות

- שבח למולייר, הוכתר ב-1769 - שבח ללה פונטן 1774 - הנערה ההודית הצעירה 1764; La Jeune Indienne: Comédie en Un Acte Et en Vers. הוצאת אוניברסיטת פרינסטון. 1945. - הסוחר מסמירנה, קומדיה - מוסטפא וזאנגיר, טרגדיה.

### כתבים נאספו - מאת פייר-לואי ז'ינגנה (Pierre-Louis Ginguené), 1795, 4 כרכים. - סבסטיאן-רוש-ניקולא שאנפור 1968. עריכת פ. ר. אוגיס (P. R. Auguis). Oeuvres complètes de Chamfort. Slatkine. מהדורה מקורית אוגיס, 1824, 5 כרכים. - סבסטיאן-רוש-ניקולא שאנפור 1969. Products of the perfected civilization: selected writings of Chamfort. מתרגם ויליאם סטנלי מרווין (William Stanley Merwin). Macmillan. - סבסטיאן-רוש-ניקולא שאנפור 1812. Oeuvres complètes de Chamfort, de l'académie française. 1 3 ed.. Maradan. - סבסטיאן-רוש-ניקולא שאנפור 1812. Oeuvres complètes de Chamfort, de l'académie française. 2 3 ed.. Maradan. - סבסטיאן-רוש-ניקולא שאנפור 1824. עריכת פייר-רנה אוגיס (Pierre-René Auguis). Oeuvres complètes de Chamfort: recueillies et publiées avec une notice historique sur la vie et les écrits de l'auteur. 1. Chaumerot Jeune. - פייר-רנה אוגיס, עורך 1824. Oeuvres complètes de Chamfort. 4. Chaumerot Jeune. - סבסטיאן-רוש-ניקולא שאנפור 1824. עריכת פייר-רנה אוגיס. Oeuvres complètes de Chamfort, de l'académie française. 5. Maradan.