פרידריך גוטליב קלופשטוק
פרידריך גוטליב קלופשטוק (Friedrich Gottlieb Klopstock; בגרמנית: [ˈklɔpʃtɔk]; 2 ביולי 1724 – 14 במרץ 1803) היה משורר גרמני. יצירותיו הידועות ביותר הן הפואמה האפית "המשיח" (Der Messias) והשיר "התחייה" (Die Auferstehung), כאשר האחרון הולחן בפרק הסיום של הסימפוניה השנייה מאת גוסטב מאהלר. אחת מתרומותיו העיקריות לספרות הגרמנית הייתה פתיחתה לחקירה מחוץ למודלים הצרפתיים.
ביוגרפיה
### חיים מוקדמים
קלופשטוק נולד ב-2 ביולי 1724 בקוודלינבורג, הבן הבכור של עורך דין. הוא העביר ילדות מאושרת הן במקום הולדתו והן באחוזה פרידבורג על נהר זאלה, שאותה שכר אביו מאוחר יותר. מאחר שניתנה תשומת לב רבה יותר להתפתחותו הפיזית מאשר לזו השכלית, הוא גדל להיות חסון ובריא ונחשב לרוכב סוסים מצוין. בשנתו השלוש-עשרה חזר לקוודלינבורג ולמד בגימנסיה שם, וב-1739 המשיך לבית הספר הקלאסי המפורסם שולפורטה (Schulpforta). כאן הפך עד מהרה למיומן בחריזה יוונית ולטינית, וכתב כמה אידיליות ואודות ראויות לשבח בגרמנית. כוונתו המקורית להפוך את היינריך הצייד לגיבור של אפוס נזנחה לטובת אפוס דתי, בהשפעת "גן העדן האבוד" של מילטון, שאליו נחשף דרך התרגום של בודמר.
בעודו בבית הספר, כבר שרטט את תוכנית "המשיח" שעליה נשענת רוב תהילתו. ב-21 בספטמבר 1745, בעת עזיבתו את בית הספר, נשא "נאום פרידה" מופתי על שירה אפית – Abschiedsrede über die epische Poesie, kultur- und literargeschichtlich erläutert – ולאחר מכן המשיך לינה כסטודנט לתאולוגיה, שם ניסח בפרוזה את שלושת הקנטו הראשונים של "המשיח". מכיוון שהחיים באוניברסיטה ההיא לא היו לטעמו, הוא עבר באביב 1746 ללייפציג, שם הצטרף לחוג של אנשי ספר צעירים שתרמו לכתב העת Bremer Beiträge. בכתב עת זה פורסמו שלושת הקנטו הראשונים של "המשיח" בעילום שם בחרוזים הקסמטריים בשנת 1748.
### דנמרק וגרמניה
עידן חדש בספרות הגרמנית החל, וזהותו של המחבר נודעה עד מהרה. בלייפציג הוא כתב גם מספר אודות, שהידועה שבהן היא An meine Freunde (1747), אשר עוצבה מאוחר יותר מחדש כ-Wingolf (1767). הוא עזב את האוניברסיטה ב-1748 והפך למורה פרטי במשפחה של קרוב משפחה בלנגנזלצה, שם אהבה נכזבת לבת דודה ("פאני" של האודות שלו) הפרה את שלוות נפשו. מסיבה זו קיבל בשמחה ב-1750 הזמנה מבודמר, מתרגם "גן העדן האבוד", לבקרו בציריך, שם התקבל קלופשטוק בתחילה בכל טוב לב וכבוד והתאושש במהירות. בודמר, לעומת זאת, התאכזב למצוא במשורר הצעיר של "המשיח" אדם בעל תחומי עניין ארציים חזקים, וקרירות השתררה בין השניים.
בשלב זה קיבל קלופשטוק ממלך דנמרק פרדריק החמישי, בהמלצת שרו הרוזן פון ברנסטורף (1712–1772), הזמנה להתיישב בקופנהגן עם קצבה שנתית של 400 טאלר, בתקווה שישלים שם את "המשיח". ההצעה התקבלה.
בדרכו לבירה הדנית פגש קלופשטוק בהמבורג את האישה שמאוחר יותר ב-1754 הפכה לאשתו, מרגרטה או מטה מולר, ה"צידלי" של האודות שלו. היא הייתה בתו של סוחר המבורגי ומעריצה נלהבת של שירתו. אושרו היה קצר, שכן היא מתה בלידה ב-1758, והותירה אותו שבור לב. יגונו על אובדנה מוצא ביטוי מעורר רחמים בקנטו ה-15 של "המשיח". המשורר פרסם לאחר מכן את כתבי אשתו, Hinterlassene Werke von Margareta Klopstock (1759), המעידים על רוח עדינה, רגישה ודתית עמוקה. ראו גם Memoirs of Frederick and Margaret Klopstock (תרגום לאנגלית מאת אליזבת סמית', לונדון, 1808) והתכתבותה עם סמואל ריצ'רדסון, שפורסמה ב-1818.
### דיכאון ו"המשיח"
קלופשטוק שקע כעת במלנכוליה; רעיונות חדשים לא באו לו, ושירתו הפכה מופנמת יותר. הוא המשיך לחיות ולעבוד בקופנהגן, אך לאחר מכן, בעקבות היינריך וילהלם פון גרסטנברג, הפנה את תשומת לבו למיתולוגיה צפונית, שלדעתו אמורה להחליף נושאים קלאסיים בבית ספר חדש לשירה גרמנית. ב-1770, כאשר המלך כריסטיאן השביעי פיטר את הרוזן ברנסטורף מתפקידו, הוא פרש עם האחרון להמבורג אך שמר על הפנסיה שלו, יחד עם דרגת יועץ צירות.
בשנת 1773 פורסמו חמשת הקנטו האחרונים של "המשיח". בשנה שלאחר מכן פרסם תוכנית להתחדשות המכתבים הגרמניים, Die Gelehrtenrepublik (1774). ב-1775 נסע דרומה, ולאחר שהכיר את גתה בדרך, בילה שנה בחצרו של מרגרף באדן בקרלסרוהה. משם, ב-1776, עם התואר Hofrath וקצבה מהמרגרף, אותה שמר יחד עם זו ממלך דנמרק, חזר להמבורג שם בילה את שארית חייו.
### שנים אחרונות
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →את שנותיו האחרונות העביר, כפי שהייתה נטייתו תמיד, בפרישה, מופרעת רק לעיתים על ידי התרועעות עם ידידיו הקרובים ביותר, עסוק בלימודים פילולוגיים ומגלה עניין מועט בהתפתחויות החדשות בספרות הגרמנית. עם זאת, הוא התלהב ממלחמת העצמאות האמריקאית ומהמהפכה הצרפתית. הרפובליקה הצרפתית שלחה לו תעודת אזרחות כבוד; אך, מזועזע מהסצנות הנוראיות שהמהפכה חוללה בשם החירות, הוא החזיר אותה.
בגיל 67 נישא בשנית ליוהנה אליזבת פון וינתם, אלמנה ואחיינית של אשתו המנוחה, שהייתה במשך שנים רבות אחת מידידותיו הקרובות ביותר. הוא מת בהמבורג ב-14 במרץ 1803, אבלים בכל רחבי גרמניה, ונקבר בטקס רב רושם לצד אשתו הראשונה בבית הקברות של הכפר אוטנסן.
יצירות
### המשיח (Der Messias)
"המשיח" נובע מהשאיפות להפוך למשורר אפי, שקלופשטוק טיפח בשנותיו המוקדמות. הלייטמוטיב של היצירה הוא הגאולה, המקבלת טיפול אפי. הוא נעזר במסורות ספרותיות נוצריות בניסיון לתחום את הנושא בגבולות הדוגמות של הכנסייה.
"גן העדן האבוד" של מילטון היה אחד המודלים שקלופשטוק נשא בדעתו בעיצוב השיר שלו. השיר נדרש לעשרים וחמש שנים להשלמתו. היצירה עוררה התלהבות ציבורית עזה בראשיתה. היא תורגמה לשבע-עשרה שפות, והובילה לחיקויים רבים.
### אודות ומחזות
באודות שלו היה לקלופשטוק מרחב רב יותר לכישרונו המובחן. לחלקן יש השראה מיתולוגית נורדית, בעוד שאחרות מדגישות נושאים דתיים. בין המפורסמות והמתורגמות ביותר הן An Fanny; Der Zürchersee; Die tote Klarissa; An Cidli; Die beiden Musen; Der Rheinwein; Die frühen Gräber, Mein Vaterland. האודות הדתיות שלו לובשות לרוב צורה של מזמורים, שהיפה שבהם הוא Die Frühlingsfeier.
בכמה ממחזותיו, בעיקר Hermanns Schlacht (1769) ו-Hermann und die Fürsten (1784), חגג קלופשטוק את מעלליו של הגיבור הגרמני העתיק ארמיניוס, ובאחרים, Der Tod Adams (1757) ו-Salomo (1764), הוא לקח את חומריו מהברית הישנה. אלו מייצגים גם חלק חשוב ממכלול עבודתו. המלחינה סיגריד הנרייט וינקה השתמשה בכתבי קלופשטוק כטקסט למחזה המוזיקלי שלה Fader Vor. הוא הנציח את ביקורו בשנות ה-1750 בחצי האי השווייצרי או (Au) באודתו Ode an den Zürichsee ("אודה לאגם ציריך").
נאמר כי המזמור של קלופשטוק "Die Auferstehung" בהלווייתו של הנס פון בולוב ב-1894 נתן לגוסטב מאהלר את ההשראה לפרק האחרון של הסימפוניה השנייה שלו. מאהלר שילב את המזמור עם בתים נוספים שכתב בעצמו כדי להביא החלטה אישית ליצירה זו.
קלופשטוק פרסם אודות ומזמורים, כולל Der am Kreuz ist meine Liebe, הנמצא בצורה מקוצרת ומתוקנת כחלק מספר המזמורים הקתולי משנת 2013 Gotteslob.
### פרוזה
בנוסף ל-Die Gelehrtenrepublik, הוא היה גם המחבר של Fragmente über Sprache und Dichtkunst (1779) ו-Grammatische Gespräche (1794), יצירות שבהן תרם תרומות חשובות לפילולוגיה ולהיסטוריה של השירה הגרמנית.
### התכתבות
כפי שהיה נהוג בתקופה, קלופשטוק ניהל התכתבות ענפה עם בני דורו, חבריו ועמיתיו, וזו פורסמה באוספים מגוונים. חלקם מפורטים להלן:
- K. Schmidt, Klopstock und seine Freunde (1810); זהו הבסיס ל-Klopstock and his friends. סדרה של מכתבים משפחתיים, שנכתבו בין השנים 1750 ו-1803, מתורגמים ומוצגים על ידי אליזבת בנג'ר (לונדון, 1814).
- Christian August Heinrich Clodius [de], Klopstocks Nachlass (1821).
- J. M. Lappenberg, Briefe von und an Klopstock (1867).
### מהדורות
יצירותיו של קלופשטוק, Klopstock's Werke, הופיעו לראשונה בשבעה כרכי קווארטו (1798–1809). במקביל פורסמה מהדורה מלאה יותר בשנים-עשר כרכי אוקטבו (1798–1817), שאליה נוספו שישה כרכים נוספים ב-1830. מהדורות אחרות של המאה התשע-עשרה פורסמו בשנים 1844–1845, 1854–1855, 1879 (בעריכת ר. בוקסברגר), 1884 (בעריכת ר. המל) ו-1893 (מבחר בעריכת פ. מונקר). מהדורה ביקורתית של האודות פורסמה על ידי פ. מונקר וג'. פאוול ב-1889; פרשנות עליהן מאת ה. דינצר (1860; מהדורה שנייה, 1878).
תיאורו של גתה
גתה באוטוביוגרפיה שלו תיעד את התרשמותו האישית מקלופשטוק: "הוא היה קטן קומה, אך בנוי היטב. נימוסיו היו רציניים ומכובדים, אך חופשיים מפדנטיות. דיבורו היה אינטליגנטי ונעים. בסך הכל, אפשר היה לטעות ולחשוב שהוא דיפלומט. הוא נשא את עצמו בכבוד העצמי של אדם שיש לו משימה מוסרית גדולה למלא. הוא שוחח בקלות על נושאים שונים, אך נמנע מלדבר על שירה וענייני ספרות."
מורשת
העשרתו של קלופשטוק את אוצר המילים הפואטי ותשומת הלב לפרוזודיה עשו שירות גדול למשוררים שבאו מיד אחריו. בשחרור השירה הגרמנית מהעניין הבלעדי שלה בחרוזים אלכסנדרוניים, הוא הפך למייסד עידן חדש בספרות הגרמנית, כך ששילר וגתה היו חייבים לו מבחינה אמנותית. עץ אלון בן 800 שנה שבו בילה קלופשטוק בדנמרק נקרא על שמו.