לודוויג טיק

לודוויג טיק

יוהאן לודוויג טיק (Ludwig Tieck; 31 במאי 1773 – 28 באפריל 1853) היה משורר, סופר, מתרגם ומבקר גרמני. הוא היה אחד מאבות התנועה הרומנטית בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.

חיים מוקדמים

טיק נולד בברלין, בנו של חבלן. אחיו היו הפסל כריסטיאן פרידריך טיק (Christian Friedrich Tieck) והמשוררת סופי טיק (Sophie Tieck). הוא התחנך בגימנסיה פרידריכסוורדר (Friedrichswerdersches Gymnasium), שם למד יוונית ולטינית, כפי שהיה נדרש ברוב בתי הספר המכינים. הוא החל ללמוד איטלקית בגיל צעיר מאוד, מגרנדיר איתו התיידד. דרך חברות זו, קיבל טיק מבט בלתי אמצעי על העוני, מה שעשוי להיות קשור לעבודתו כרומנטיקן. מאוחר יותר הוא למד באוניברסיטאות האלה (Halle), גטינגן (Göttingen) וארלנגן (Erlangen). בגטינגן למד את שייקספיר ואת הדרמה האליזבתנית.

עם שובו לברלין ב-1794, ניסה טיק להתפרנס מכתיבה. הוא תרם מספר סיפורים קצרים (1795–1798) לסדרה "Straussfedern", שפורסמה על ידי מוכר הספרים סי. אף. ניקולאי (C. F. Nicolai) ונערכה במקור על ידי י. ק. א. מוזאוס (J. K. A. Musäus). הוא גם כתב את "עבדאללה" (1796) ורומן במכתבים, "ויליאם לאבל" (William Lovell, שלושה כרכים, 1795–1796).

אימוץ הרומנטיקה

המעבר של טיק לרומנטיקה ניכר בסדרת מחזות וסיפורים שפורסמו תחת הכותרת "Volksmärchen von Peter Lebrecht" (שלושה כרכים, 1797), קובץ המכיל את מעשיית העם "אקברט הבלונדיני" (Der blonde Eckbert), המשלבת חקירה של הנפש הפרנואידית עם עולם העל-טבעי, וסאטירה דרמטית שנונה על הטעם הספרותי בברלין, "החתול במגפיים" (Der gestiefelte Kater). יחד עם חברו ללימודים וילהלם היינריך וקנרודר (Wilhelm Heinrich Wackenroder; 1773–1798), תכנן את הרומן "נדודי פרנץ שטרנבלד" (Franz Sternbalds Wanderungen, כרכים א'-ב', 1798), אשר יחד עם "Herzensergiessungen" של וקנרודר (1796), היווה את הביטוי הראשון להתלהבות הרומנטית מהאמנות הגרמנית הישנה.

בשנת 1798 נישא טיק ובשנה שלאחר מכן השתקע בינה (Jena), שם הוא, שני האחים אוגוסט ופרידריך שלגל (August and Friedrich Schlegel), ונובאליס (Novalis) היו מנהיגי האסכולה הרומנטית המוקדמת (הידועה גם כרומנטיקה של ינה). כתביו בין 1798 ל-1804 כוללים את הדרמה הסאטירית "הנסיך צרבינו" (Prinz Zerbino, 1799) ו-"Romantische Dichtungen" (שני כרכים, 1799–1800). האחרון מכיל את הפואמות הדרמטיות השאפתניות ביותר של טיק, "חייה ומותה של ז'נובבה הקדושה" (Leben und Tod der heiligen Genoveva) ו-"חייה ומותם של כיפה אדומה הקטנה" (Leben und Tod des kleinen Rotkäppchens), שאחריהן באה ב-1804 ה-"קומדיה" בשני חלקים, "הקיסר אוקטביאנוס" (Kaiser Oktavianus). דרמות אלו הן מחזות אופייניים לאסכולה הרומנטית הראשונה. אף שהם חסרי צורה ונטולי איכויות דרמטיות, הם מראים את השפעתם של קלדרון (Calderón) ושייקספיר. "הקיסר אוקטביאנוס" הוא האדרה פואטית של ימי הביניים.

בשנת 1801 נסע טיק לדרזדן, לאחר מכן התגורר זמן מה בציבינגן (Ziebingen) ליד פרנקפורט (אודר), ובילה חודשים רבים באיטליה. ב-1803 פרסם תרגום של "Minnelieder aus der schwäbischen Vorzeit", לאחר מכן בין 1799 ל-1804 גרסה מצוינת ל-"דון קישוט", וב-1811 שני כרכים של דרמות אליזבתניות, "Altenglisches Theater". מ-1812 עד 1817 אסף בשלושה כרכים מספר מסיפוריו ומדרמותיו הקדומים, תחת הכותרת "Phantasus". באוסף זה הופיעו הסיפורים "Der Runenberg", "Die Elfen", "Der Pokal" והמעשייה הדרמטית "Fortunat".

בשנת 1817 ביקר טיק באנגליה כדי לאסוף חומרים לעבודה על שייקספיר, שמעולם לא הושלמה. ב-1819 השתקע דרך קבע בדרזדן, ומ-1825 היה יועץ ספרותי לתיאטרון החצר. קריאותיו הסמי-ציבוריות מיצירותיהם של משוררים דרמטיים העניקו לו מוניטין שהשתרע הרבה מעבר לבירת ממלכת סקסוניה. הסדרה החדשה של סיפורים קצרים שהחל לפרסם ב-1822 זיכתה אותו גם בפופולריות רחבה. בולטים מביניהם הם "Die Gemälde", "Die Reisenden", "Die Verlobung" ו-"Des Lebens Überfluss".

שאפתניים יותר ועל קנה מידה רחב יותר הם הרומנים ההיסטוריים או הסמי-היסטוריים "Dichterleben" (1826), "Der Aufruhr in den Cevennen" (1826, לא גמור) ו-"Der Tod des Dichters" (1834). "Der junge Tischlermeister" (1836; אך החל ב-1811) הוא יצירה שנכתבה בהשפעת "שנות החניכות של וילהלם מייסטר" של גתה (Goethe). סיפורו "ויטוריה אקורומבונה" (Vittoria Accorombona, 1840) נכתב בסגנון הרומנטיקנים הצרפתים ומראה על ירידה ברמה.

שנים מאוחרות

בשנותיו המאוחרות ניהל טיק פעילות ספרותית מגוונת כמבקר ("Dramaturgische Blätter", שני כרכים, 1825–1826; "Kritische Schriften", שני כרכים, 1848). הוא גם ערך את התרגום לשייקספיר מאת אוגוסט וילהלם שלגל, שנעזר בבתו של טיק דורותיאה (1790–1841) וב-וולף היינריך, רוזן באודיסין (Wolf Heinrich, Graf von Baudissin; 1789–1878); "Shakespeares Vorschule" (שני כרכים, 1823–1829); וכן את כתבי היינריך פון קלייסט (Heinrich von Kleist, 1826) ויעקב מיכאל ריינהולד לנץ (Jakob Michael Reinhold Lenz, 1828). בשנת 1841 הזמין פרידריך וילהלם הרביעי (Friedrich Wilhelm IV) מלך פרוסיה את טיק לברלין, שם קיבל קצבה לשארית ימיו. הוא מת בברלין ב-28 באפריל 1853.

חשיבות ספרותית

חשיבותו של טיק טמונה בנכונות שבה התאים את עצמו לרעיונות חדשים שהתעוררו בסוף המאה ה-18, כמו גם ביצירותיו הרומנטיות, כגון "אקברט הבלונדיני". עם זאת, חשיבותו בשירה הגרמנית מוגבלת לתקופתו המוקדמת. בשנים מאוחרות יותר, טיק הצטיין כחבר ויועץ מועיל לאחרים, או כמבקר מלומד בעל הבנה רחבה.

טיק השפיע גם על האופרה "טנהויזר" (Tannhäuser) של ריכרד וגנר. וגנר התבסס על "Phantasus" עבור הרעיון של טנהויזר ההולך לראות את האפיפיור ושל מותה של אליזבת בקרב השירים.

המלחינה הגרמנית וילהלמינה שוורצל (Wilhelmine Schwertzell; 1787–1863) השתמשה בטקסט של טיק בשירים שלה "Herbstlied" ו-"Aus Genoveva".

יצירות

ה-"Schriften" של טיק הופיעו בעשרים כרכים (1828–1846), וה-"Gesammelte Novellen" שלו בשנים-עשר (1852–1854). "Nachgelassene Schriften" פורסמו בשני כרכים ב-1855. קיימות מספר מהדורות של "Ausgewählte Werke" בעריכת ה. וולטי (H. Welti, שמונה כרכים, 1886–1888); בעריכת י. מינור (J. Minor, ב-"Deutsche Nationalliteratur" של קירשנר, 144, שני כרכים, 1885); בעריכת ג. קלה (G. Klee, עם ביוגרפיה מצוינת, שלושה כרכים, 1892), ג. ויטקובסקי (G. Witkowski, ארבעה כרכים, 1903) ומריאן תלמן (Marianne Thalmann, ארבעה כרכים, 1963–1966).

תרגומים

"The Enchanted Castle", "Auburn Egbert" ו-"Elfin-Land" תורגמו ב-"Popular Tales and Romances of the Northern Nations" (1823). "The Fair-haired Eckbert", "The Trusty Eckart", "The Runenberg", "The Elves" ו-"The Goblet" תורגמו על ידי תומאס קרלייל (Thomas Carlyle) ב-"German Romance" (1827), "The Pictures" ו-"The Betrothal" על ידי הבישוף ת'ירלוול (Bishop Thirlwall, 1825). תרגום של "ויטוריה אקורומבונה" פורסם ב-1845. באותה שנה שיתפו פעולה ג'יימס אנתוני פראוד (James Anthony Froude), ג'וליוס הר (Julius Hare) ואחרים בתרגום עשרה מסיפוריו של טיק, שפורסמו כ-"Tales from the Phantasus Etc.". הסיפור "Des Lebens Überfluss" תורגם בעילום שם כ-"The Superfluities of Life. A Tale Abridged from Tieck" במגזין "Blackwood's Edinburgh Magazine" בפברואר 1845, ושוב על ידי אי. אן. בנט (E. N. Bennett) כ-"Life's Luxuries" בתוך "German Short Stories" בסדרת "World's Classics" של הוצאת אוניברסיטת אוקספורד ב-1934. "The Journey into the Blue Distance" (הספר הישן: או מסע אל המרחק הכחול, 1834). "The Romance of Little Red Riding Hood" (1801) תורגם על ידי ג'ק זייפס (Jack Zipes) ונכלל בספרו "The Trials and Tribulations of Little Red Riding Hood" (1983).

מכתבים

מכתביו של טיק פורסמו במקומות שונים:

- "Ludwig Tieck und die Brüder Schlegel. Briefe", בעריכת אדגר לוהנר (Edgar Lohner, מינכן 1972)

- "Briefe an Tieck" פורסמו בארבעה כרכים על ידי ק. פון הולטאי (K. von Holtei) ב-1864.

- "Tieck Ludwig, Edwin H Zeydel, Percy Matenko Robert Herndon Fife and Columbia University. 1937. Letters of Ludwig Tieck Hitherto Unpublished 1792–1853. New York London: Modern Language Association of America; Oxford University Press."