יו מילר

יו מילר

יו מילר (Hugh Miller; 10 באוקטובר 1802 – 24 בדצמבר 1856) היה גאולוג, סופר וחוקר פולקלור סקוטי.

חיים ופועל

מילר נולד בקרומארטי (Cromarty), הבכור מבין שלושת ילדיהם של הרייט רייט (Harriet Wright; 1780–1863) ויו מילר (1754–1807), רב-חובל בסחר חופים. שני הוריו הגיעו ממשפחות סוחרים ובעלי מלאכה בקרומארטי. אביו נספה בספינת טרופה ב-1807, והוא גודל על ידי אמו ודודיו. הוא התחנך בבית ספר קהילתי, שבו על פי הדיווחים הפגין אהבה לקריאה. באותו בית ספר היה מילר מעורב בעימות עם תלמיד ממוצא אפרו-קריבי, שבו דקר את ירכו. לאחר מכן גורש מילר מהבית הספר בעקבות תקרית לא קשורה. בגיל 17 החל התמחות כשוליית סתתים, ועבודתו במחצבות, לצד טיולים לאורך קו החוף המקומי, הובילו אותו ללימודי הגאולוגיה. בשנת 1829 פרסם קובץ שירים, וזמן קצר לאחר מכן החל להיות מעורב במחלוקות פוליטיות ודתיות, בתחילה בקשר לחוק הרפורמה, ולאחר מכן בפילוג בכנסיית סקוטלנד שהוביל לקרע של 1843.

בשנת 1834 הפך לרואה חשבון באחד הבנקים המקומיים, ובשנה שלאחר מכן הוציא לאור את ספרו Scenes and Legends in the North of Scotland. בשנת 1837 נשא לאישה את סופרת הילדים לידיה מקנזי פלקונר פרייזר (Lydia Mackenzie Falconer Fraser). בשנת 1840 הקימה המפלגה הפופולרית בכנסייה, שאליה היה קשור, עיתון בשם The Witness, ומילר נקרא לשמש כעורכו באדינבורו, תפקיד שבו החזיק עד סוף ימיו. הוא היה סופר ונואם משפיע בכנסייה החופשית (Free Church) בתחילתה. משנת 1846 הצטרף אליו ל-The Witness הכומר ג'יימס אייטקן ויילי (James Aitken Wylie).

בין עבודותיו הגאולוגיות נמנים The Old Red Sandstone (1841), Footprints of the Creator (1850), The Testimony of the Rocks (1857) ו-Sketch-book of Popular Geology. מבין ספרים אלו, The Old Red Sandstone הוא כנראה הידוע ביותר. The Old Red Sandstone הוא עדיין מונח המשמש לתיאור קולקטיבי של סלעי משקע שהושקעו כתוצאה מהאורוגנזה הקלדונית בסוף תקופת הסילור, בתקופת הדבון ובחלק המוקדם ביותר של תקופת הקרבון.

מילר החזיק בדעה שכדור הארץ עתיק מאוד, ושהוא היה מיושב על ידי מינים רבים שנוצרו ונכחדו, וכי מינים אלו היו הומולוגיים; אף על פי שהאמין שהשתלשלות המינים מראה התקדמות לאורך זמן, הוא לא האמין שמינים מאוחרים יותר השתלשלו מוקדמים יותר. הוא שלל את התאוריה האפיקוראית לפיה מינים חדשים צמחו מדי פעם מהאדמה, ואת התאוריה הלמרקיאנית של התפתחות המינים, כחסרות הוכחות. הוא טען שכל זה מראה על פעולה ישירה של בורא מיטיב, כפי שמעיד המקרא – הדמיון בין המינים הוא ביטוי לטיפוסים במוח האלוהי; הוא קיבל את דעתו של תומאס צ'למרס (Thomas Chalmers) שספר בראשית מתחיל בתיאור של תקופות גאולוגיות, ואין הכוונה שכל אחת מהן היא יום; המבול של נח היה שקיעה מוגבלת של המזרח התיכון. עבור מילר, הגאולוגיה הציעה גרסה טובה יותר של הטיעון מהתכנון מכפי שוויליאם פיילי (William Paley) יכול היה לספק, וענתה על התנגדויות הספקנים על ידי הראיה שמינים חיים לא נוצרו במקרה או על ידי חוק בלתי אישי.

בסקירה ביוגרפית עליו, הוא הוכר כאדם יוצא דופן על ידי סר דייוויד ברוסטר (Sir David Brewster), שאמר עליו:

> "מר מילר הוא אחד הבודדים בתולדות המדע הסקוטי שהעלו את עצמם מעל עבודת הכפיים של מקצוע צנוע, בכוח גאונותם ומצוינות אופיים, למקום גבוה יחסית בסולם החברתי."

— ברוסטר (1851)

בשנת 2022, טבעת היסטורית התגלתה בחוף גורדונס ביי (Gordon's Bay), דרום אפריקה, על ידי קורנל סווארט (Cornell Swart) באמצעות גלאי מתכות. הטבעת כוללת חריטה חיצונית המורה "לזכר", בעוד הכתובת הפנימית מנציחה את "יו מילר, נולד ב-10 באוקטובר 1802, נפטר ב-24 בדצמבר 1856."

סווארט החזיר את הממצא לצאצאיו של מילר, והוא כעת נשמר ומוצג במוזיאון בבית משפחתו של מילר בסקוטלנד.

מחלה ומוות

ברוב שנת 1856 סבל מילר מכאבי ראש חמורים וממצוקה נפשית, והאבחנה הסבירה ביותר היא דיכאון פסיכוטי. הרפואה הוויקטוריאנית לא הועילה. הוא חשש שיפגע באשתו או בילדיו בשל דלוזיות רדיפה.

מילר התאבד בירייה בחזהו באקדח בביתו, שראב מאונט (Shrub Mount), פורטובלו, בלילה שבין ה-23 ל-24 בדצמבר 1856. באותו לילה סיים לבדוק את הגהות של המדפיסים עבור ספרו על גאולוגיה ונצרות, The Testimony of the Rocks. לפני מותו כתב שיר בשם Strange but True. הוא נפטר ב-24 בדצמבר 1856.

מורשת

אף שלא היו לו תארים אקדמיים, הוא נחשב כיום לאחד הפליאונטולוגים הוויקטוריאניים המשפיעים ביותר בסקוטלנד, במיוחד בהנגשת המדע לקהל רחב. מילר ביצע תגליות חדשות רבות, כולל כמה עקרבי ים מתקופת הסילור (סוג העקרב Hughmilleria נקרא על שמו), ודגי דבון רבים, כולל מספר פלקודרמים (הארתרודיר Millerosteus כיבד אותו גם כן), המתוארים בספריו הפופולריים. הברוש המאובן Hughmillerites, הזוחל הקדום Milleretta והכוכב המאובן מתקופת היורה המוקדמת, Palaeocoma milleri, נקראו גם הם על שמו. שדה הנפט מילר המופעל על ידי BP בים הצפוני נקרא על שם יו מילר. יו מילר פלייס, רחוב באזור סטוקברידג' קולוניז באדינבורו, קרוי על שמו.

אשתו של מילר, לידיה מילר, מילאה תפקיד מרכזי בעריכה ובהבטחת פרסום פוסט-מורטמי של אוספים כספרים של רבים ממאמריו ב-Witness והרצאותיו הפומביות, ובכך השיגה לו קהל קוראים רחב ומתמשך במשך 50 שנה נוספות לאחר מותו. בתם השנייה של יו מילר ולידיה מילר, הרייט מילר דוידסון (Harriet Miller Davidson), הייתה משוררת שפרסמה יצירות ונישאה לכומר לאחר התאבדות אביה. הרייט מילר דוידסון עברה לאדלייד שם בעלה היה כומר, והיא פרסמה שירים וסיפורים בשתי המדינות על מתינות ועל בנות שנותרו מאחור על ידי אבות מעוררי השראה.

ישנו פסל חזה של יו מילר בהיכל הגיבורים באנדרטת וולאס (Wallace Monument) בסטירלינג. ביתו בקרומארטי פתוח כמוזיאון גאולוגי, עם דגימות שנאספו באזור הסמוך; אירוע סוף שבוע באתר בשנת 2008 היה חלק מהחגיגות לציון מאתיים שנה לחברה הגאולוגית של לונדון.

שביל יו מילר מתחיל בחניון קטן בדרך משנית ממש אחרי איטי מיינס (Eathie Mains), כ-3 מיילים (4.8 ק"מ) דרומית לקרומארטי, ומוביל כמייל אחד (1.6 ק"מ) במורד מדרון תלול דרך יער לחוף באיטי הייבן (Eathie Haven) במפרץ מוריי (Moray Firth), שם החל מילר לאסוף מאובנים. שם הוא מצא את האמוניט המאובן הראשון שלו, בסלעי היורה. החוף היה במקור תחנת דיג סלמון, ובקתת דייגים לשעבר, הפתוחה לקהל, כוללת לוח תצוגה על הגאולוגיה של האזור ותגליות המאובנים של מילר.

עבודות עיקריות

- Scenes and legends of the north of Scotland : or, The traditional history of Cromarty (1834)

- The old red sandstone : or, New walks in an old field (1841)

- First impressions of England and its people (1847)

- The foot-prints of the Creator: or, The Asterolepis of Stromness (1849)

- My schools and schoolmasters; or, The story of my education (1854)

- The cruise of the Betsey : or, a summer ramble among the fossiliferous deposits of the Hebrides; with Rambles of a geologist; or, Ten thousand miles over the fossiliferous deposits of Scotland (1857)

- The testimony of the rocks; or, Geology in its bearings on the two theologies, natural and revealed (1857)

- The old red sandstone; or, New walks in an old field. To which is appended a series of geological papers, read before the Royal Physical Society of Edinburgh (1858)

- Sketch-book of popular geology being a series of lectures delivered before the Philosophical Institution of Edinburgh (1859)

- Popular geology: a series of lectures read before the Philosophical Institution of Edinburgh, with Descriptive sketches from a geologist's portfolio (1859)

- The headship of Christ and The rights of the Christian people (1860)

- Edinburgh and its neighbourhood, geological and historical; with the geology of the Bass rock (1863)

- Essays, historical and biographical, political, social, literary and scientific (1865)

- Hugh Miller's memoir : from stonemason to geologist by Hugh Miller (1995)

- Hugh Miller and the controversies of Victorian science (1996)

ביוגרפיות

- The Life of Hugh Miller – A Sketch for Working Men (1862) The Compiler (Northern Daily Express)

- Peter Bayne (1871), The Life and Letters of Hugh Miller, Volume 1, Volume 2

- George Rosie (1981), Hugh Miller: Outrage and Order, Mainstream Publishing, Edinburgh, ISBN 0-906391-17-2

- Anderson, Lyall I. (2005) "Hugh Miller: introducing palaeobotany to a wider audience", in Bowden, A.J., Burek, C.V. & Wilding, R. (eds). History of Palaeobotany: Selected Essays. Geological Society, London, Special Publications, 241, 63 – 90.

- מאמר זה משלב טקסט מפרסום הנמצא כעת ברשות הציבור: קוזין, ג'ון ויליאם (1910). מילון ביוגרפי קצר לספרות אנגלית. לונדון: ג'. מ. דנט ובניו – באמצעות ויקיטקסט.

בספרות ובאמנויות

המחזה Hugh Miller מאת סטיוארט קון (Stewart Conn) הועלה בתיאטרון נת'רבו (Netherbow) בפסטיבל הפרינג' של אדינבורו באוגוסט 1988, עם אלק הגו (Alec Heggie) בתפקיד הראשי. מילר מופיע גם בשיר Idea Track של להקת אידלוויילד (Idlewild).