מינויו של יו מאי (Hugh May) לתפקיד גזבר עבודות המלך ב-29 ביוני 1660 סימן תפנית מכרעת באדריכלות האנגלית שלאחר הרסטורציה. מאי, שגישר על הפער בין החידושים הפלדיאניים של איניגו ג'ונס (Inigo Jones) לבין העיטורים הבארוקיים המאוחרים יותר של ג'ון ואנברו (John Vanbrugh), שינה את הנוף המקומי של הממלכה המאוחדת על ידי הפיכת אסתטיקת לבנים מעודנת בהשפעה הולנדית לפופולרית.
השפעות מוקדמות וקשרים מלוכניים
יו מאי, שנולד בשנת 1621 לג'ון מאי מרומר (Rawmere), מערב סאסקס, בילה את שנותיו המקצועיות המעצבות בתקופת חבר העמים בשירותו של ג'ורג' ויליירס (George Villiers), הדוכס השני מבקינגהאם. תפקידיו כללו העברת אמנות מבית יורק (York House) להולנד, שם נחשף מאי לעבודותיהם של יאקוב ואן קמפן (Jacob van Campen) ופיטר פוסט (Pieter Post). חשיפה זו לקלאסיציזם ההולנדי השפיעה עמוקות על עיצוביו העתידיים, אשר העדיפו פשטות ועידון. המעגל החברתי שלו כלל דמויות כגון סמואל פיפס (Samuel Pepys), פיטר ללי (Peter Lely) וג'ון אוולין (John Evelyn), שאליו סייע בתרגום הספר 'מקבילות האדריכלות' (Parallel of Architecture) מאת רולאן פריאר (Roland Fréart).
הסגנון הביתי האנגלו-הולנדי
העבודות שהוזמנו ממאי שיקפו סגנון אנגלו-הולנדי מובהק המאופיין בחזיתות לבנים, גמלונים מאבן ועמודים יוניים. אלת'אם לודג' (Eltham Lodge), שנבנה בין 1663 ל-1664 עבור סר ג'ון שו (Sir John Shaw), עומד כאחד המבנים הבודדים שלו ששרדו. באופן דומה, קורנבורי האוס (Cornbury House) באוקספורדשייר עשה שימוש בגמלון קורינתי כדי להשיג קלאסיציזם רשמי. המעון הבולט ביותר שלו, ברקלי האוס (Berkeley House) בלונדון, שילב עמודים ברבע עיגול שנגזרו מעקרונות פלדיאניים, פרט שזכה לחיקוי נרחב על ידי בנאים בני זמנו. השפעתו התרחבה לאחוזות כפריות כמו קאסיוברי (Cassiobury), שם שיתף פעולה עם אמן הגילוף בעץ גרינלינג גיבונס (Grinling Gibbons).
שירות ציבורי ושיקום לונדון
בעקבות השרפה הגדולה של לונדון בשנת 1666, מינה המלך צ'ארלס השני את מאי לאחד משלושה נציבים שהוטל עליהם לפקח על שיקום העיר. בעבודה לצד רוג'ר פראט (Roger Pratt) וכריסטופר רן (Christopher Wren), סייע מאי בגיבוש המסגרת החקיקתית לחוקי בניית לונדון מחדש של 1666 ו-1670. אף שתפקידו המעשי בהתאוששות העיר נותר מוגבל, הנטל המנהלי של משרותיו השונות – לרבות פקיד ההתחייבויות ומבקר עבודות המלך – הדגים את השתלבותו בדרגים הגבוהים ביותר של הביורוקרטיה המלכותית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חללי פנים בארוקיים בטירת וינדזור
בשנת 1673 הפך מאי למבקר העבודות בטירת וינדזור. החל משנת 1675, הוא ניהל שיפוץ משמעותי של האגף העליון, כולל יצירת אולם סנט ג'ורג' והקפלה המלכותית. באמצעות שותפות עם הצייר אנטוניו וריו (Antonio Verrio) וגרינלינג גיבונס, חלוץ מאי אסתטיקת פנים בארוקית ששימשה כאב-טיפוס לפרויקטים מאוחרים יותר, כולל האולם הגדול של רן בארמון גריניץ'. הוא מת בשנת 1684 בגיל 63 ונקבר בכנסייה במיד לאבנט (Mid Lavant).
עובדות מהירות
- לידה: 1621 - פטירה: 21 בפברואר 1684 - מקום לידה: מיד לאבנט, מערב סאסקס - קבורה: כנסיית מיד לאבנט - תחום עיקרי: אדריכלות קלאסית - משתף פעולה מרכזי: גרינלינג גיבונס - מעון בולט: אלת'אם לודג' - תפקיד: גזבר עבודות המלך
שאלות שקוראים שואלים
### מה נותר מעבודתו האדריכלית של יו מאי כיום?
עבודותיו היחידות ששרדו הן אלת'אם לודג', והחזית המזרחית, האורוות והקפלה בקורנבורי פארק.
### האם יו מאי הותיר אחריו שרטוטים מקוריים?
לא ידוע על שרטוטים של מאי ששרדו; סביר להניח שהוא הסתמך על שרטטים מקצועיים כדי להוציא לפועל את עיצוביו.