יו סי מסקלה (Hugh Masekela): החצוצרה שנשאה מדינה אל הגלות
החצוצרה שהתחילה הכל הייתה שייכת פעם ללואי ארמסטרונג, טרם כומר שחצן נגד האפרטהייד בשם טרвор האדלסטון (Trevor Huddleston) מסר אותה לנער ביוהנסבורג. יו סי מסקלה בילה את ששת העשורים הבאים בהוכחה שהמתנה לא בוזבזה – כשהוא הופך כרטיס ברכה מוברח מאסיר פוליטי להמנון, והופך את גלותו שלו בת שלושים השנה מדרום אפריקה לאחת מקריירות המוזיקה המשמעותיות ביותר שיצאו מהיבשת.
מתנת כומר ולהקת עיירה
יו ראמאפولو מסקלה (Hugh Ramapolo Masekela) נולד ב-4 באפריל 1939 בויטבנק, בסמוך ליוהנסבורג. בבית הספר סנט מרטין הוא הושפע מהאב טרבור האדלסטון, כומר אנגליקני ופעיל נחרץ נגד האפרטהייד, אשר העניק למסקלה הנער חצוצרות שהיו שייכות ללואי ארמסטרונג וארגן לו לימודים אצל הדוד סאודה מלהקת הנחושת העירונית של יוהנסבורג. מסקלה הקים את להקת הג'אז של האדלסטון, תזמורת הנוער הראשונה של דרום אפריקה, והופיע בקונצרט הפרידה של האדלסטון ב-1955 טרם גירושו של הכומר עקב פעילותו. מסקלה המשיך להופיע ב-Jazz Revue של אלפרד הרברט ובמחזמר הציון "קינג קונג" ב-1958, שם פגש את הזמרת מרים מקבה (Miriam Makeba), לה נישא מאוחר יותר, והיה ממייסדי ה-Jazz Epistles יחד עם הפסנתרן עבדאללה איברהים (Abdullah Ibrahim) ומנגן הטרומבון יונאס גוואנגווה (Jonas Gwangwa), כשהם מקליטים את מה שנחשב לאלבום הג'אז הראשון של שחורים בלבד בדרום אפריקה.
גלות לאחר שארפוויל
טבח שארפוויל ב-1960, שבו הרגה המשטרה עשרות מפגינים שחורים לא חמושים, היווה את נקודת המפנה שדחפה את מסקלה החוצה מדרום אפריקה לחלוטין. הוא ברח ללונדון ב-1961, למד בבית הספר למוזיקה גילדהול, בטרם עבר לבית הספר למוזיקה מנהטן בניו יורק בתמיכת הפעיל והבדרן הארי בלפונטה (Harry Belafonte). מה שהתחיל כמנוסה הפך לגלות של שלושים שנה, במהלכה בנה מסקלה קריירה בינלאומית מחוץ למדינה שאת תרבותה המשיך לייצג ושממנה שאב השראה.
מ-"Grazing in the Grass" ועד לתודעה פוליטית
בלוס אנג'לס, הצליל של מסקלה מצא אחיזה מסחרית אמריקאית: הוא שיתף פעולה עם להקת The Byrds, הפיק להיט עם גרסת כיסוי משנת 1968 לשיר "Up, Up and Away", ולאחר מכן יצר תופעה אמיתית עם "Grazing in the Grass", סינגל אינסטרומנטלי שהגיע למקום הראשון ומכר כארבעה מיליון עותקים, מה שהזכה אותו בפרס גראמי לשנת 1968 עבור ביצוע הפופ העכשווי הטרומי-אינסטרומנטלי הטוב ביותר. אולם טיול לזמביה ב-1968 חידד את המיקוד הפוליטי שלו; העדויות על תנאי הגלות המחמירים של המלחין דרום אפריקאי טוד מאטשיקיזה (Todd Matshikiza) הותירו אותו, במילותיו שלו, "מלא בוז כלפי ממשלת האפרטהייד". אלבומו "מסקלה" משנת 1969 הפך לאמירתו הפוליטית הגלויה ביותר עד לאותה נקודה, שנכתבה, לדבריו, באווירה של "זכויות אזרח, וייטנאם, כוח שחור", עם שירים כמו "Coincidence" המסמנים את מה שכינה שירו המחאה הכועס הראשון באמת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית רשת מוזיקלית אפריקאית
בתחילת שנות ה-70 הקים מסקלה את להקת Hugh Masekela and the Union of South Africa יחד עם גוואנגווה וקאיפוס סמניה (Caiphus Semenya), והוציא לאור את "Home Is Where the Music Is" ב-1972. הוא שיתף פעולה רבות ברחבי הפזורה האפריקאית עם דמויות כמו פלה קוטי (Fela Kuti) ומאנו דיבנגו (Manu Dibango), והיה ממייסדי חברת התקליטים Chisa Records יחד עם המפיק סטיוארט לוין (Stewart Levine). שותפות זו הגיעה לשיאה בפסטיבל זאייר בשנת 1974, שאורגן לצד קרב האגרוף המפורסם "רעם בג'ונגל" (Rumble in the Jungle), וכלל את מקבה, ג'יימס בראון, בי. בי. קינג וסליה קרוז – אירוע שסייע לבסס את תפקידו של מסקלה, למעשה, כשגריר מוזיקלי אפריקאי בעולם.
שירים כנשק
המוזיקה של מסקלה הפכה לעימותית וישירה יותר ככל שאלימות האפרטהייד הסלימה. הוא כתב את "Soweto Blues" ב-1976 בתגובה להריגתם של סטודנטים מפגינים במהלך מרד סובאטו נגד לימודי אפריקאנס חובה, ומקבה הוציאה אותו כקלאסיקת מחאה בשנה שלאחר מכן. יצירת האקטיביזם הידועה ביותר שלו הגיעה לאחר שקיבל כרטיס ברכה מוברח מנלסון מנדה, ששהה אז במאסר ברובן איילנד: מסקלה כתב את "Bring Him Back Home (Nelson Mandela)", שהפך להמנון בינלאומי נגד האפרטהייד ומאוחר יותר לנושא הלא-רשמי של מסע הפטור העולמי של מנדלה לאחר שחרורו מהכלא ב-1990.
גרייסלנד, שיבה, ושנים מאוחרות
מסקלה תמך באלבום ובמסע ההופעות השנויים במחלוקת משנת 1986 של פול סימון "Graceland" למרות החרם התרבותי שהוטל אז על דרום אפריקה, בטענה ש"המוזיקה הדרום אפריקאית הייתה בלימבו בגלל האפרטהייד" ושחוקי הגלות והאפליה ניתקו את מוזיקאי המדינה מהצמיחה האמנותית לה נזקקו בדחיפות. כאשר מנדלה שחרור והמעבר הדמוקרטי החל, מסקלה חזר לדרום אפריקה לאחר שלושה עשורים של היעדרות ושימש כסגן מנהל המועצה לאמנויות הבמה בתחילת שנות ה-90. הוא נותר חסר סנטימנטים פוליטיים לגבי המעבר, בטענה שלסיום האפרטהייד היה קשר רב לאינטרס עצמי כלכלי בקרב תאגידים כמו לכל חשבון נפש אתי.
מדוע יו מכונה גאון
הטיעון החזק ביותר לקריאה ליו סי מסקלה גאון נשען על המיזוג שהחזיק לאורך קריירה בת חמישים שנה: טכניקת חצוצרת וירטואוזית שאומנה הן תחת מסורת להקת הנחושת העירונית והן תחת הוראה בקונסרבטוריון מערבי, המשולבת באינסטינקט יוצא דופן להפיכת דחיפות אישית ופוליטית למוזיקה מצליחה מבחינה מסחרית ישירות, מבלי שאחד יערער את השני. "Grazing in the Grass" הוכיח שהוא יכול להגיע לראש מצעדי הפופ האמריקאיים; "Bring Him Back Home" הוכיח שאותם אינסטינקטים מוזיקליים יכולים לעורר תנועה גלובלית נגד האפרטהייד. שילוב זה – הצלחה מסחרית מרכזית לצד אמנות מחאה אפקטיבית באמת – הוא נדיר מספיק עד שהוא מתפקד כראיה לאינטליגנציה יצירתית מובהקת ולא רק לנגנות טהורה או אקטיביזם טהור בלבד. הטיעון הנגדי ההגון הוא שהכלי הגדול ביותר של מסקלה היה ביצוע והסתגלות ולא חדשנות קומפוזיציונית רדיקלית במתכונת של, נאמר, ממציא ז'אנר; הוא ספג ג'אז, מבאקנגה, אפרובייט ופופ אמריקאי וחיבר אותם מחדש במיומנות ולא בנה מערכת מוזיקלית חדשה לחלוטין מעקרונות יסוד. הגאונות שלו, אם המילה מתאימה, הייתה בתרגום תרבותי תחת לחץ פוליטי – הפיכת החוויה הדרום אפריקאית לקריאה ומרגשת עבור קהלים שלא דרכו שם מעולם.
מורשת
יו סי מסקלה נפטר ב-23 בינואר 2018 מסרטן הערמונית, לאחר שבילה את עשורים האחרונים כאחד השגרירים הבולטים ביותר שהיסטוריית המוזיקה הדרום אפריקאית הפיקה. צליל החצוצרה שלו נותר בלתי נפרד מסיפור נפילתו של האפרטהייד – מוזיקאי שכלי נגינתו, שהועבר אליו במובן המילולי על ידי כומר שנלחם באותה מערכת, הפך לאחד הקולות הרמים ביותר נגדה.