חיים מוקדמים וקריירה
אם שואלים את אנשי הדת הזו על ההוכחה לנכונות דתם, הם מתפרצים, כועסים ושופכים את דמו של כל מי שמתעמת איתם בשאלה זו. הם אוסרים על חשיבה רציונלית ושואפים להרוג את מתנגדיהם. זו הסיבה שהאמת הושתקה והוסתרה לחלוטין. אבו בכר מוחמד אבן זכריא א-ראזי, הידוע גם בשמו הלטיני רזס (Rhazes) או רסיס (Rasis), היה פולימאת, רופא, אלכימאי ופילוסוף איראני-פרסי, ודמות חשובה בהיסטוריה של הרפואה. הוא כתב גם על לוגיקה, אסטרונומיה ודקדוק. כהוגה מקיף, א-ראזי תרם תרומות יסודיות ומתמשכות לתחומים שונים, אותן תיעד בלמעלה מ-200 כתבי יד, והוא זכור במיוחד בזכות פריצות דרך רבות ברפואה באמצעות תצפיותיו ותגליותיו.
כתומך מוקדם ברפואה ניסויית, הוא הפך לרופא מצליח ושימש כרופא ראשי בבתי החולים בבגדאד ובריי. כמורה לרפואה, הוא משך סטודנטים מכל הרקעים והתחומי עניין, ותואר כאדם חומל ומסור לשירות מטופליו, עשירים ועניים כאחד. על פי האנציקלופדיה בריטניקה משנת 1911, הוא היה בין הראשונים שהשתמשו בתאוריית ההומור (נוזלי הגוף) כדי להבדיל בין מחלות מדבקות שונות, וכתב ספר חלוצי על אבעבועות שחורות וחצבת שסיפק אפיון קליני של המחלות. הוא גם גילה תרכובות וכימיקלים רבים, כולל אלכוהול וחומצה גופרתית. באמצעות תרגומים, עבודותיו ורעיונותיו הרפואיים הפכו למוכרים בקרב רופאים אירופאים בימי הביניים והשפיעו עמוקות על החינוך הרפואי במערב הלטיני.
כרכים מעבודתו "אל-מנסורי", ובמיוחד "על כירורגיה" ו"ספר כללי על טיפול", הפכו לחלק מתוכנית הלימודים הרפואית באוניברסיטאות המערב. אדוארד גראנוויל בראון מחשיב אותו כ"כנראה הגדול והמקורי מכל הרופאים המוסלמים, ואחד הפוריים ביותר ככותב". בנוסף, הוא תואר כאבי רפואת הילדים וחלוץ בתחומי המיילדות ורפואת העיניים. לדוגמה, הוא היה הראשון שזיהה את תגובת אישון העין לאור. ביוגרפיה: א-ראזי נולד בעיר ריי (Rey) המודרנית, השוכנת על דרך המשי הגדולה, אשר במשך מאות שנים הקלה על סחר וחילופי תרבות בין המזרח למערב. הניסבה שלו, א-ראזי, פירושה "מהעיר ריי" בפרסית. העיר ממוקמת על המורדות הדרומיים של רכס הרי אלבורז ליד טהראן, איראן.
תרומות רפואיות ופילוסופיה
בצעירותו עבר א-ראזי לבגדאד, שם למד ועסק ברפואה בבית החולים המקומי (בימריסטאן). מאוחר יותר הוזמן חזרה לריי על ידי מנסור אבן איסחאק, מושל ריי דאז, והפך לראש הבימריסטאן. הוא הקדיש שני ספרים על רפואה למנסור אבן איסחאק: "הפיזיקה הרוחנית" ו"אל-מנסורי על הרפואה". בשל הפופולריות החדשה שלו כרופא, הוזמן א-ראזי לבגדאד, שם נטל על עצמו את האחריות כמנהל בבית חולים חדש שנקרא על שם מייסדו, אל-מעתדד (נפטר ב-902 לספירה). תחת שלטונו של בנו של אל-מעתדד, אל-מכתפי (שלט ב-902–908), הוטל על א-ראזי לבנות בית חולים חדש, שהיה אמור להיות הגדול ביותר בח'ליפות העבאסית.
כדי לבחור את מיקום בית החולים העתידי, אימץ א-ראזי גישה המוכרת כיום כגישה מבוססת ראיות, והציע לתלות בשר טרי במקומות שונים ברחבי העיר ולבנות את בית החולים במקום שבו הבשר נרקב הכי לאט. הוא בילה את שנותיו האחרונות בעיר הולדתו ריי כשהוא סובל מגלאוקומה. מחלת העיניים שלו החלה בקטרקט והסתיימה בעיוורון מוחלט. סיבת עיוורונו אינה ודאית. דיווח אחד שהוזכר על ידי אבן ג'ולג'ול ייחס את הסיבה למכה בראשו על ידי פטרונו, מנסור אבן איסחאק, על כך שלא סיפק הוכחה לתאוריות האלכימיה שלו; בעוד שאבולפרג' וקסירי טענו שהסיבה הייתה תזונה המבוססת על שעועית בלבד. לכאורה, ניגש אליו רופא שהציע משחה לריפוי עיוורונו.
א-ראזי שאל אותו כמה שכבות מכילה העין, וכאשר לא הצליח לקבל תשובה, הוא סירב לטיפול באומרו: "עיניי לא יטופלו על ידי מי שאינו יודע את יסודות האנטומיה שלהן". קולופון של "ספר הרפואה" של א-ראזי. הרצאותיו של א-ראזי משכו סטודנטים רבים. כפי שמספר אבן אל-נדים ב"פיהריסט", א-ראזי נחשב לשייח', תואר כבוד שניתן למי שזכאי ללמד ומוקף במעגלים של סטודנטים. כאשר מישהו העלה שאלה, היא הועברה לסטודנטים של ה'מעגל הראשון'; אם הם לא ידעו את התשובה, היא הועברה לאלו של ה'מעגל השני', וכן הלאה. כאשר כל הסטודנטים לא הצליחו לענות, א-ראזי עצמו היה בוחן את השאלה. א-ראזי היה אדם נדיב מטבעו, עם גישה מתחשבת כלפי מטופליו.
הוא היה נדיב כלפי העניים, טיפל בהם ללא תשלום מכל סוג שהוא, וכתב עבורם חיבור בשם "מן לא יחצורוהו אל-טביב" (מי שאין לו רופא שיטפל בו), עם עצות רפואיות. תלמיד לשעבר מטבריסטן בא לטפל בו, אך כפי שכתב אל-בירוני, א-ראזי גמל לו על כוונותיו ושלח אותו חזרה הביתה, בהכריזו שימיו האחרונים קרבים. על פי בירוני, א-ראזי מת בריי בשנת 925 בגיל שישים. בירוני, שראה בא-ראזי את המנטור שלו, היה בין הראשונים שכתבו ביוגרפיה קצרה של א-ראזי, כולל ביבליוגרפיה של עבודותיו הרבות. אבן אל-נדים תיעד דיווח של א-ראזי על סטודנט סיני שהעתיק את כל עבודותיו של גלנוס בסינית בזמן שא-ראזי הקריא אותן בקול רם, לאחר שהסטודנט למד ערבית שוטפת תוך 5 חודשים והשתתף בהרצאותיו של א-ראזי.
תצפיות קליניות ועבודות
לאחר מותו, תהילתו התפשטה מעבר למזרח התיכון לאירופה של ימי הביניים, והמשיכה להתקיים. בקטלוג ללא תאריך של הספרייה במנזר פיטרבורו, ככל הנראה מהמאה ה-14, א-ראזי רשום כמחבר שותף של עשרה ספרים על רפואה. תרומות לרפואה, פסיכולוגיה ופסיכותרפיה: א-ראזי היה אחד המומחים הרפואיים הגדולים הראשונים בעולם. הוא נחשב לאבי הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה. אבעבועות שחורות לעומת חצבת: א-ראזי כתב: אבעבועות שחורות מופיעות כאשר הדם "רותח" ומזדהם, וכתוצאה מכך נפלטות אדים. כך דם נעורים (שנראה כמו תמציות רטובות המופיעות על העור) הופך לדם עשיר יותר, בעל צבע של יין בוגר. בשלב זה, אבעבועות שחורות מופיעות בעיקרון כ"בועות שנמצאות ביין" (כשלפוחיות)... מחלה זו יכולה להופיע גם בזמנים אחרים (כלומר: לא רק במהלך הילדות).
הדבר הטוב ביותר לעשות במהלך שלב ראשון זה הוא להתרחק ממנו, אחרת מחלה זו עלולה להפוך למגפה. אבחנה זו מוכרת על ידי האנציקלופדיה בריטניקה משנת 1911, הקובעת: "ההצהרות האמינות ביותר לגבי קיומה המוקדם של המחלה נמצאות בדיווח של הרופא הפרסי מהמאה ה-9 רזס, על ידו תוארו תסמיניה בבירור, הפתולוגיה שלה הוסברה על ידי תאוריית הומור או תסיסה, וניתנו הנחיות לטיפול בה." ספרו של א-ראזי "אל-ג'ודארי ואל-חצבה" (על אבעבועות שחורות וחצבת) היה הספר הראשון שתיאר אבעבועות שחורות וחצבת כמחלות נפרדות. הוא תורגם יותר מתריסר פעמים ללטינית ולשפות אירופאיות אחרות. היעדר הדוגמטיות שבו וההסתמכות ההיפוקרטית שלו על תצפית קלינית מראים את שיטותיו הרפואיות של א-ראזי.
לדוגמה, הוא כתב: אבעבועות שחורות מופיעות כאשר הדם "רותח" ומזדהם, וכתוצאה מכך נפלטות אדים. כך דם נעורים (שנראה כמו תמציות רטובות המופיעות על העור) הופך לדם עשיר יותר, בעל צבע של יין בוגר. בשלב זה, אבעבועות שחורות מופיעות בעיקרון כ"בועות שנמצאות ביין" (כשלפוחיות)... מחלה זו יכולה להופיע גם בזמנים אחרים (כלומר: לא רק במהלך הילדות). התפרצות האבעבועות השחורות מקדימה חום מתמשך, כאב בגב, גירוד באף וסיוטים במהלך השינה. אלו הם התסמינים החריפים יותר של הופעתה יחד עם כאב מורגש בגב המלווה בחום וגירוד שהמטופל מרגיש בכל גופו.
מופיעה נפיחות בפנים, שבאים והולכים, ומבחינים בצבע דלקתי כללי המורגש כאדמומיות חזקה על שתי הלחיים ומסביב לשתי העיניים. חווים כבדות של כל הגוף וחוסר מנוחה רב, המתבטא בהרבה מתיחות ופיהוקים. יש כאב בגרון ובחזה וקשה לנשום ולהשתעל. תסמינים נוספים הם: יובש בנשימה, ליחה סמיכה, צרידות בקול, כאב וכבדות בראש, חוסר מנוחה, בחילה וחרדה. (שימו לב להבדל: חוסר מנוחה, בחילה וחרדה מתרחשים לעיתים קרובות יותר עם "חצבת" מאשר עם אבעבועות שחורות. מצד שני, כאב בגב בולט יותר באבעבועות שחורות מאשר בחצבת). בסך הכל חווים חום בכל הגוף, יש מעי דלקתי ומראים אדמומיות זוהרת כללית, עם אדמומיות בולטת מאוד של החניכיים.
אתיקה רפואית ופרקטיקה
(רזס, אנציקלופדיה לרפואה) הופכת למגפה. דלקת קרום המוח: א-ראזי השווה את התוצאה של חולים עם דלקת קרום המוח שטופלו בהקזת דם עם התוצאה של אלו שטופלו ללא הקזת דם כדי לראות אם הקזת דם יכולה לעזור. רוקחות: א-ראזי תרם בדרכים רבות לפרקטיקה המוקדמת של הרוקחות על ידי עריכת טקסטים, בהם הוא מציג את השימוש ב"משחות כספית" ופיתוח מכשירים כגון מכתשים, בקבוקונים, מריתות ושפופרות, ששימשו בבתי מרקחת עד תחילת המאה העשרים. אתיקה של רפואה: ברמה המקצועית, א-ראזי הציג רעיונות רפואיים ופסיכולוגיים מעשיים ופרוגרסיביים רבים. הוא תקף שרלטנים ורופאים מזויפים ששוטטו בערים ובכפרים ומכרו את תרופות האליל ו"התרופות" שלהם.
במקביל, הוא הזהיר שאפילו רופאים בעלי השכלה גבוהה לא מחזיקים בתשובות לכל הבעיות הרפואיות ולא יכולים לרפא את כל המחלות או להחלים מכל תחלואה, מה שהיה בלתי אפשרי מבחינה אנושית. כדי להפוך למועילים יותר בשירותיהם ונאמנים יותר לייעודם, א-ראזי יעץ לרופאים להתעדכן בידע מתקדם על ידי לימוד מתמיד של ספרי רפואה וחשיפה למידע חדש. הוא עשה הבחנה בין מחלות הניתנות לריפוי למחלות שאינן ניתנות לריפוי. לגבי האחרונות, הוא העיר שבמקרה של מקרים מתקדמים של סרטן וצרעת, אין להאשים את הרופא כאשר אינו יכול לרפא אותם.
כדי להוסיף הערה הומוריסטית, א-ראזי חש רחמים גדולים כלפי רופאים שטיפלו ברווחתם של נסיכים, אצולה ונשים, מכיוון שהם לא צייתו להוראות הרופא להגביל את תזונתם או לקבל טיפול רפואי, מה שהופך את היותם רופאים לקשה ביותר. הוא גם כתב את הדברים הבאים על אתיקה רפואית: מטרת הרופא היא לעשות טוב, אפילו לאויבינו, ועל אחת כמה וכמה לידידינו, והמקצוע שלי אוסר עלינו להזיק לקרובינו, שכן הוא נוסד לטובת ורווחת המין האנושי, ואלוהים הטיל על רופאים את השבועה לא להרכיב תרופות ממיתות.
טקסטים רפואיים מרכזיים
ספרים ומאמרים על רפואה: סט ספרי לימוד רפואיים זה בן 23 כרכים מכיל את היסודות של גינקולוגיה, מיילדות וכירורגיה עינית. "החיים המוסריים": אנציקלופדיה רפואית מונומנטלית זו בת תשעה כרכים – הידועה באירופה גם כ"הספר המקיף הגדול" או "Continens Liber" – מכילה שיקולים וביקורת על הפילוסופים היוונים אריסטו ואפלטון, ומביעה דעות חדשניות בנושאים רבים. בשל ספר זה בלבד, חוקרים רבים מחשיבים את א-ראזי לרופא הגדול ביותר של ימי הביניים. ה"אל-חאווי" אינו אנציקלופדיה רפואית רשמית, אלא אוסף פוסט-מורטום של מחברות העבודה של א-ראזי, שכללו ידע שנאסף מספרים אחרים וכן תצפיות מקוריות על מחלות וטיפולים, המבוססות על ניסיונו הקליני האישי. הוא משמעותי מכיוון שהוא מכיל מונוגרפיה מפורסמת על אבעבועות שחורות, המוקדמת ביותר הידועה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא תורגם ללטינית בשנת 1279 על ידי פראג' בן סלים, רופא ממוצא סיציליאני-יהודי שהועסק על ידי שארל מאנז'ו, ולאחר מכן הייתה לו השפעה ניכרת באירופה. ה"אל-חאווי" גם מתח ביקורת על דעותיו של גלנוס, לאחר שא-ראזי צפה במקרים קליניים רבים שלא תאמו את תיאורי החום של גלנוס. לדוגמה, הוא הצהיר שתיאוריו של גלנוס על מחלות בדרכי השתן היו לא מדויקים שכן הוא ראה רק שלושה מקרים, בעוד שא-ראזי למד מאות מקרים כאלה בבתי החולים בבגדאד ובריי. "עבור מי שאין לו רופא שיטפל בו": א-ראזי היה כנראה הרופא הפרסי הראשון שכתב במכוון מדריך רפואי ביתי המיועד לקהל הרחב. הוא הקדיש אותו לעניים, לנוסע ולאזרח הפשוט שיכול להתייעץ בו לטיפול במחלות נפוצות כאשר רופא אינו זמין.
ספר זה מעורר עניין מיוחד בהיסטוריה של הרוקחות מכיוון שספרים דומים היו פופולריים מאוד עד המאה ה-20. א-ראזי תיאר ב-36 פרקיו, דיאטות ורכיבי תרופות שניתן למצוא בבית מרקחת, בשוק, במטבחים מאובזרים היטב, או במחנות צבאיים. כך, כל אדם אינטליגנטי יכול היה לעקוב אחר הוראותיו ולהכין את המתכונים המתאימים עם תוצאות טובות. חלק מהמחלות שטופלו היו כאבי ראש, הצטננות, שיעול, מלנכוליה ומחלות של העין, האוזן והקיבה. לדוגמה, הוא רשם לכאב ראש חום: "2 חלקים של דוהן (תמצית שמן) של ורד, לערבב עם חלק 1 של חומץ, שבו טובלים פיסת בד פשתן ודוחסים על המצח". הוא המליץ כחומר משלשל, "7 דרכמות של פרחי סיגלית מיובשים עם 20 אגסים, מושרים ומעורבבים היטב, ואז מסוננים. הוסיפו לתסנין זה, 20 דרכמות של סוכר למשקה".
במקרים של מלנכוליה, הוא המליץ תמיד על מרשמים שכללו פרגים או את המיץ שלהם אופיום, כשותנית (Cuscuta epithymum) או שניהם. עבור תרופת עיניים, הוא יעץ על מור, זעפרן ולבונה, 2 דרכמות מכל אחד, לערבב עם דרכמה 1 של ארסן צהוב שנוצרו לטבליות. כל טבליה הייתה אמורה להיות מומסת בכמות מספקת של מי כוסברה ולהשתמש בה כטיפות עיניים. "ספקות לגבי גלנוס": בספרו "ספקות לגבי גלנוס", א-ראזי דוחה מספר טענות שהעלה הרופא היווני, באשר לעליונות כביכול של השפה היוונית ורבות מהשקפותיו הקוסמולוגיות והרפואיות. הוא מקשר רפואה עם פילוסופיה, וקובע שפרקטיקה נכונה דורשת חשיבה עצמאית. הוא מדווח שתיאוריו של גלנוס אינם תואמים את תצפיותיו הקליניות שלו לגבי מהלך החום. ובמקרים מסוימים הוא מוצא שניסיונו הקליני עולה על זה של גלנוס.
הוא מתח ביקורת על התאוריה של גלנוס שלגוף היו ארבעה "הומורים" (נוזלים) נפרדים, שאיזונם הוא המפתח לבריאות ולטמפרטורת גוף טבעית. דרך בטוחה לשבש מערכת כזו הייתה להחדיר נוזל עם טמפרטורה שונה לגוף, מה שהביא לעלייה או ירידה בחום הגוף, שדמה לטמפרטורה של אותו נוזל מסוים. א-ראזי ציין שמשקה חם יחמם את הגוף לדרגה גבוהה בהרבה מהטמפרטורה הטבעית שלו. כך המשקה יעורר תגובה מהגוף, במקום להעביר רק את החום או הקור שלו אליו. השוואה: א. א. גודמן. לקו ביקורת זה הייתה הפוטנציאל להפריך לחלוטין את תאוריית ההומורים של גלנוס, כמו גם את תאוריית ארבעת היסודות של אריסטו, שעליה היא התבססה.
ניסוייו האלכימיים של א-ראזי הציעו תכונות אחרות של חומר, כגון "שמנוניות" ו"גופרתיות", או דליקות ומליחות, שלא הוסברו בקלות על ידי חלוקת היסודות המסורתית של אש, מים, אדמה ואוויר. האתגר של א-ראזי ליסודות הנוכחיים של התאוריה הרפואית היה שנוי במחלוקת למדי. רבים האשימו אותו בבורות וביהירות, למרות שהוא הביע שוב ושוב את שבחו והכרת התודה שלו לגלנוס על תרומותיו ועמלו, באומרו: התפללתי לאלוהים שיכוון ויוליך אותי לאמת בכתיבת ספר זה. זה מצער אותי להתנגד ולבקר את האיש גלנוס שממנו שאבתי הרבה מים של ידע. אכן, הוא המאסטר ואני התלמיד. למרות שהערצה והערכה זו לא ימנעו ולא צריכות למנוע ממני להטיל ספק, כפי שעשיתי, במה ששגוי בתאוריות שלו.
אני מדמיין ומרגיש עמוק בליבי שגלנוס בחר בי לקחת על עצמי את המשימה הזו, ואם הוא היה בחיים, הוא היה מברך אותי על מה שאני עושה. אני אומר זאת מכיוון שמטרתו של גלנוס הייתה לחפש ולמצוא את האמת ולהביא אור מתוך החושך. הלוואי שהוא היה בחיים כדי לקרוא את מה שפרסמתי. א-ראזי האמין שמדענים וחוקרים בני זמננו מצוידים הרבה יותר, בקיאים יותר ומוכשרים יותר מהקדמונים, בשל הידע המצטבר שעומד לרשותם. הניסיון של א-ראזי להפיל את הקבלה העיוורת של הסמכות הבלתי מעורערת של חכמי קדם עודד ודרבן מחקר והתקדמות באמנויות, בטכנולוגיה ובמדעים. "מחלות ילדים" של א-ראזי הייתה המונוגרפיה הראשונה שעסקה ברפואת ילדים כתחום עצמאי של הרפואה.
כמו תאורטיקנים רבים אחרים בתקופתו של חקר מחלות, הוא האמין שמחלות נפש נגרמות על ידי שדים. האמינו ששדים נכנסים לגוף ומשתלטים עליו. ספרים על רפואה: זוהי רשימה חלקית של ספריו ומאמריו של א-ראזי ברפואה, על פי אבן אבי אוסייביעה. חלק מהספרים עשויים להיות מועתקים או מודפסים תחת שמות שונים. עבודות מתורגמות: ספריו ומאמריו הבולטים של א-ראזי על רפואה באנגלית כוללים: "מופיד אל-חואס" (הספר לאליטה), "ספר הניסיונות", "סיבת מותם של רוב בעלי החיים בגלל רוחות רעילות", "ניסויי הרופאים", "האדם שאין לו גישה לרופאים", "הפרמקולוגיה הגדולה", "הפרמקולוגיה הקטנה", "שיגדון", "אל-שוקוק על גלינוס" (הספק על גלנוס), "אבני כליה ושלפוחית השתן", "כתאב טיב א-רוחאני" (הפיזיקה הרוחנית של רזס).
אלכימיה ושיטה מדעית
אלכימיה: טרנסמוטציה של מתכות. העניין של א-ראזי באלכימיה ואמונתו החזקה באפשרות של טרנסמוטציה של מתכות נחותות לכסף וזהב אושרו חצי מאה לאחר מותו על ידי ספרו של אבן אל-נדים "אבן הפילוסופים" (Lapis Philosophorum) בלטינית. נדים ייחס סדרה של שנים-עשר ספרים לא-ראזי, בתוספת שבעה נוספים, כולל הפרכתו להכחשתו של אל-כינדי את תקפות האלכימיה. אל-כינדי (801–873 לספירה) מונה על ידי הח'ליף העבאסי אל-מאמון, מייסד בגדאד, ל'בית החוכמה' בעיר ההיא; הוא היה פילוסוף ומתנגד לאלכימיה. שני הטקסטים האלכימיים הידועים ביותר של א-ראזי, שהחליפו במידה רבה את המוקדמים שלו: "אל-אסראר" ("הסודות"), ו"סיר אל-אסראר" ("סוד הסודות"), המשלב הרבה מהעבודה הקודמת. תיאור מערבי של רזס.
ככל הנראה בני זמנו של א-ראזי האמינו שהוא השיג את הסוד של הפיכת ברזל ונחושת לזהב. הביוגרף חוסרו מואתזד מדווח ב"מוחמד זכריה א-ראזי" שגנרל סימג'ור מסוים התעמת עם א-ראזי בפומבי, ושאל האם זו הסיבה הבסיסית לנכונותו לטפל בחולים ללא תשלום. "נראה לנוכחים שא-ראזי היסס לענות; הוא הביט הצידה אל הגנרל והשיב": מטרת הרופא היא לעשות טוב, אפילו לאויבינו, ועל אחת כמה וכמה לידידינו, והמקצוע שלי אוסר עלינו להזיק לקרובינו, שכן הוא נוסד לטובת ורווחת המין האנושי, ואלוהים הטיל על רופאים את השבועה לא להרכיב תרופות ממיתות. אני מבין אלכימיה ואני עובד על התכונות האופייניות של מתכות זמן רב.
עם זאת, עדיין לא התברר לי כיצד ניתן להפוך זהב מנחושת. למרות המחקר של המדענים הקדמונים שנעשה במהלך המאות האחרונות, לא הייתה תשובה. אני מאוד מפקפק אם זה אפשרי... תרופות. על פי אגדה אחת הוא יכול היה להתעוור על ידי אדים מהבילים במהלך תאונה באחד מניסוייו. הוא הצליח להימלט ללא פציעות. מכשירים וחומרים כימיים: א-ראזי פיתח מספר מכשירים כימיים שנותרו בשימוש עד היום. הוא ידוע בכך ששכלל שיטות זיקוק להשגת אלכוהול ומיצוי. א-ראזי דחה את הרעיון של שיקויים וויתר על קסמים, כלומר ההסתמכות על סמלים כגורמים.
למרות שא-ראזי אינו דוחה את הרעיון שניסים קיימים, במובן של תופעות בלתי מוסברות בטבע, מחסן האלכימיה שלו הועשר במוצרים של כרייה וייצור פרסיים, אפילו עם אמוניום כלוריד, תגלית סינית. הוא הסתמך בעיקר על המושג של צורות או תמציות 'דומיננטיות', שהיא התפיסה הניאופלטונית של סיבתיות ולא גישה אינטלקטואלית או מכנית. האלכימיה של א-ראזי מעלה תכונות אמפיריות כאלה כמו מליחות ודליקות - האחרונה קשורה ל'שמנוניות' ו'גופרתיות'. תכונות אלו אינן מוסברות בקלות על ידי ההרכב המסורתי של היסודות כגון: אש, מים, אדמה ואוויר, כפי שאל-ע'זאלי ואחרים אחריו מיהרו לציין, בהשפעת מחשבות ביקורתיות כפי שהיו לא-ראזי.
עבודות מרכזיות על אלכימיה: עבודותיו של א-ראזי מציגות את הסיווג השיטתי הראשון של עובדות שנצפו ואומתו בקפידה לגבי חומרים כימיים, תגובות ומכשירים, המתוארים בשפה כמעט חופשית לחלוטין ממיסטיקה ומעמימות. "הסוד" (אל-אסראר): ארבע רוחות (AL-ARWAH): כספית, אמוניום כלוריד, גופרית, וארסן גופרתי (אורפימנט וריאלגר). שבע גופות (AL-AJSAD): כסף, זהב, נחושת, ברזל, עופרת שחורה (פלומבגו), אבץ (חארסינד), ובדיל.
שלוש עשרה אבנים (AL-AHJAR): פיריט (מרקזיט), מגנזיה, מלכיט, טוטי (תחמוצת אבץ), טלק, לפיס לזולי, גבס, אזוריט, מגנזיה, המטיט (תחמוצת ברזל), תחמוצת ארסן, נציץ ואסבסט וזכוכית (אז מזוהה כעשויה מחול ואלקלי) שמתוכה הקריסטל השקוף מדמשק נחשב לטוב ביותר. שבעה ויטריולים (AL-ZAJAT): אלום, וקוואלקדיס לבן, שחור, אדום (סורי), וצהוב (קולקוטאר) ויטריולים (הסולפטים הלא טהורים של ברזל, נחושת וכו'), ירוק (קלקאנד). שבעה בוראטים: נטרון, ובוראט נתרן לא טהור. אחת עשרה מלחים (AL-AMLAH): כולל מי מלח, מלח שולחן רגיל, אפר, נפט, סיד חי, ושתן, סלע ומלחי ים. לאחר מכן הוא מגדיר ומתאר בנפרד כל אחד מחומרים אלו, הצורות והצבעים הטובים ביותר של כל אחד, והתכונות של זיופים שונים.
מכשירים המשמשים להמסה והתכה של מתכות כגון כבשן הנפח, מפוח, כור היתוך, מלקחיים (לשון או מצקת), מכתש, מוט ערבוב, חותך, מטחנה (עלי), פצירה, מספריים, כלי ירידה ותבנית ברזל חצי גלילית. כלים המשמשים לביצוע תהליך הטרנסמוטציה וחלקים שונים של מכשיר הזיקוק: רטורטה, אלמביק, מחבת ברזל רדודה, כבשן קדרים ומפוחים, תנור גדול, תנור גלילי, כוסות זכוכית, בקבוקונים, שפופרות, כוסות כימיות, משפך זכוכית, כור היתוך, אלונדל, מנורות חימום, מכתש, קלחת, בד שיער, אמבט חול ומים, מסננת, מכתש אבן שטוח ומגש חימום.
מטאפיזיקה וביוגרפיה אישית
"סוד הסודות" (סיר אל-אסראר). ספרים על אלכימיה: הנה רשימה של ספריו הידועים של א-ראזי על אלכימיה, רובם בפרסית: פילוסופיה, מטאפיזיקה. הדוקטרינה המטאפיזית של א-ראזי נגזרת מתאוריית "חמשת הנצחיים", לפיה העולם נוצר מתוך אינטראקציה בין אלוהים לארבעה עקרונות נצחיים אחרים: נפש, חומר, זמן ומקום. הוא קיבל סוג של אטומיזם פרה-סוקרטי של הגופים, ובכך הוא נבדל גם מהפילוסופים (פלאסיפה) וגם מהתאולוגים (מותקלימון). בעוד שהושפע מאפלטון ומכותבי הרפואה, בעיקר גלנוס, הוא דחה את ה"תקליד" (חיקוי עיוור) ובכך הביע ביקורת על חלק מהשקפותיהם. זה ניכר מכותרת אחת מעבודותיו, "ספקות לגבי גלנוס".
קטע מ"הגישה הפילוסופית" (...) בקיצור, בזמן שאני כותב את הספר הנוכחי, כתבתי עד כה כ-200 ספרים ומאמרים על היבטים שונים של מדע, פילוסופיה, תאולוגיה ו"חכמה" (חוכמה). (...) מעולם לא נכנסתי לשירותו של אף מלך כאיש צבא או איש משרד, ואם אי פעם ניהלתי שיחה עם מלך, היא מעולם לא חרגה מאחריותי הרפואית ומעצותיי. (...) אלו שראו אותי יודעים, שלא הגזמתי באכילה, שתייה או התנהגות לא נכונה. באשר לענייני במדע, אנשים יודעים היטב וחייבים להיות עדים לאופן שבו הקדשתי את כל חיי למדע מאז צעירותי.
הסבלנות והחריצות שלי במרדף אחר המדע היו כאלה שעל נושא מיוחד אחד ספציפי כתבתי 20,000 עמודים (בדפוס קטן), יתרה מכך ביליתי חמש עשרה שנים מחיי - לילה ויום - בכתיבת האוסף הגדול שכותרתו "אל-חאווי". בתקופה זו איבדתי את מאור עיניי, ידי הפכה משותקת, עם התוצאה שכעת אני משולל קריאה וכתיבה. אף על פי כן, מעולם לא ויתרתי, אלא המשכתי לקרוא ולכתוב בעזרת אחרים. יכולתי לעשות ויתורים עם מתנגדיי ולהודות בחסרונות מסוימים, אך אני סקרן מאוד מה יש להם לומר על ההישג המדעי שלי. אם הם מחשיבים את הגישה שלי כשגויה, הם יכולים להציג את השקפותיהם ולציין את נקודותיהם בבירור, כדי שאוכל ללמוד אותן, ואם אקבע שהשקפותיהם נכונות, אודה בכך. עם זאת, אם לא אסכים, אדון בנושא כדי להוכיח את עמדתי.
אם זה לא המקרה, והם רק לא מסכימים עם הגישה שלי ודרך חיי, אעריך אם הם ישתמשו רק בידע הכתוב שלי ויפסיקו להתערב בהתנהגותי. ב"ביוגרפיה הפילוסופית", כפי שנראה לעיל, הוא הגן על סגנון חייו האישי והפילוסופי. בעבודה זו הוא הניח מסגרת המבוססת על הרעיון שיש חיים לאחר המוות מלאי אושר, לא סבל. במקום להיות נהנתן, האדם צריך לרדוף אחר ידע, להשתמש באינטלקט שלו ולהחיל צדק בחייו. על פי א-ראזי: "זה מה שהבורא הרחום שלנו רוצה. האחד שאליו אנו מתפללים לגמול ואת עונשו אנו יראים." בקיצור, האדם צריך להיות אדיב, עדין וצודק. א-ראזי האמין שיש קשר הדוק בין יושרה רוחנית לבריאות גופנית. הוא לא רמז שהנפש יכולה להימנע ממצוקה בשל פחדו מהמוות.
הוא פשוט קובע שמצב פסיכולוגי זה לא ניתן להימנע ממנו לחלוטין אלא אם כן הפרט משוכנע שאחרי המוות, הנפש תנהל חיים טובים יותר. זה דורש לימוד מעמיק של דוקטרינות אזוטריות ו/או דתות. הוא מתמקד בדעתם של כמה אנשים שחושבים שהנפש נספית כשהגוף מת. המוות הוא בלתי נמנע, לכן אין להעסיק את המחשבה בו, כי כל אדם שחושב ללא הרף על המוות יהפוך למצוקה ויחשוב כאילו הוא גוסס כשהוא מהרהר ללא הרף בנושא זה. לכן, עליו לשכוח ממנו כדי להימנע מלהטריד את עצמו. כאשר מהרהר בגורלו לאחר המוות, אדם נדיב וטוב שפועל לפי פקודות השריעה האסלאמית, אין לו בסופו של דבר ממה לפחד כי זה מעיד שיהיה לו נחמה ואושר נצחי בעולם הבא.
מי שמטיל ספק בשריעה, עשוי להרהר בה, ואם יעשה זאת בחריצות, הוא לא יסטה מהדרך הנכונה. אם הוא יחטא, אללה יסלח לו וימחל על חטאיו כי לא נדרש ממנו לעשות משהו שהוא לא יכול להשיג. — ד"ר מוחמד עבד אל-האדי אבו ריידה. ספרים על פילוסופיה: זוהי רשימה חלקית של ספריו של א-ראזי על פילוסופיה. חלק מהספרים עשויים להיות מועתקים או מפורסמים תחת כותרות שונות. שחמט: א-ראזי היה יריב שחמט של אל-עדלי והח'ליף העבאסי אל-מותווכל נכח במשחקיהם. א-נדים מונה את א-ראזי בין קבוצה של חמישה מחברים של ספרים על "שיטרנג'" (שחמט) או "אל-נארד", שהיו: אבו בכר א-סולי, אל-עדלי, אבו אל-פרג' אל-לג'לאג' ואבן אל-עוקלידסי.
השקפות דתיות וביקורת
כותרת ספרו של א-ראזי הייתה: "כתאב לטיף פי אל-שיטרנג'" ('ספר מענג על שחמט'). השקפות על דת: מספר עבודות והצהרות סותרות על דת יוחסו לא-ראזי. על פי הביבליוגרפיה של א-ראזי מאת אל-בירוני "ריסאלה פי פיהריסט קוטוב אל-ראזי", א-ראזי כתב שני "ספרים כופרים": "פי אל-נובואת" (על נבואות) ו"פי חיאל אל-מוטנאבין" (על הטריקים של נביאי שקר). על פי בירוני, הראשון "נטען להיות נגד דתות" והשני "נטען כתוקף את הצורך בנביאים". בריסאלה שלו, בירוני מתח ביקורת נוספת והביע זהירות לגבי השקפותיו הדתיות של א-ראזי, תוך ציון השפעה של מניכאיזם.
עם זאת, בירוני גם רשם כמה עבודות אחרות של א-ראזי על דת, כולל "פי ווג'וב דעוות אל-נבי עלא מן נאקארה בי אל-נובואת" (חובה להפיץ את תורת הנביא נגד אלו שהכחישו נבואות) ו"פי אנא לי אל-אינסאן חאליקאן מוטקינאן חאקימאן" (שלאדם יש בורא חכם ומושלם), הרשומות תחת עבודותיו על "המדעים האלוהיים". אף אחת מעבודותיו על דת אינה קיימת כיום במלואה. השקפות וציטוטים אחרים שלעיתים קרובות מיוחסים לא-ראזי נמצאים בספר שנכתב על ידי אבו חאתם א-ראזי, הנקרא "אעלאם אל-נובואה" (סימני נבואה), ולא באף עבודה קיימת של א-ראזי עצמו. אבו חאתם היה מיסיונר איסמאעילי שהתווכח עם א-ראזי, אך האם הוא תיעד בנאמנות את השקפותיו של א-ראזי זה שנוי במחלוקת. על פי עבד אל-לטיף אל-עבד, פרופסור לפילוסופיה אסלאמית באוניברסיטת קהיר, אבו חאתם ותלמידו, חמיד אל-דין כרמאני (נפטר אחרי 411 להג'רה/1020 לספירה), היו קיצונים איסמאעיליים שלעיתים קרובות הציגו מצג שווא של השקפותיו של א-ראזי בעבודותיהם.
השקפה זו מאוששת גם על ידי היסטוריונים מוקדמים כמו א-שהרסתאני שציין "שיש להטיל ספק בהאשמות כאלה מכיוון שהן הועלו על ידי איסמאעיליים, שהותקפו קשות על ידי מוחמד אבן זכריא א-ראזי". אל-עבד מציין שהשקפות שלכאורה הובעו על ידי א-ראזי סותרות את מה שנמצא בעבודותיו של א-ראזי עצמו, כמו "הרפואה הרוחנית" (פי אל-טיב אל-רוחאני). פיטר אדמסון מסכים שאבו חאתם אולי "תיאר בטעות במכוון" את עמדתו של א-ראזי כדחייה של האסלאם ודתות התגלות. במקום זאת, א-ראזי רק טען נגד השימוש בניסים כדי להוכיח את נבואתו של מוחמד, אנתרופומורפיזם, וקבלת ה"תקליד" (חיקוי עיוור) לעומת "נאזאר" (התבוננות רציונלית) ללא ביקורת.
אדמסון מצביע על עבודה של פח'ר אל-דין א-ראזי שבה א-ראזי מצוטט כמי שמצטט את הקוראן והנביאים כדי לתמוך בהשקפותיו. היסטוריונים מסוימים, כגון פול קראוס ושרה סטרומסה, מקבלים שהקטעים שנמצאו בספרו של אבו חאתם נאמרו על ידי א-ראזי במהלך ויכוח או צוטטו מעבודה שאבדה כעת. הם מציעים שעבודה אבודה זו היא או ה"אל-עילם אל-אילהי" המפורסם שלו או עבודה עצמאית קצרה יותר בשם "מחאריק אל-אנביא" (הטריקים המרמתיים של הנביאים). אבו חאתם, עם זאת, לא הזכיר במפורש את א-ראזי בשמו בספרו, אלא התייחס לבן שיחו פשוט כאל ה"מולחיד" (מילולית: "כופר"). על פי הוויכוח עם אבו חאתם, א-ראזי הכחיש את תקפות הנבואה או דמויות סמכות אחרות, ודחה ניסים נבואיים. הוא גם הפנה ביקורת נוקבת על דתות התגלות ועל האיכות הניסית של הקוראן.
בשל היותו לכאורה בלתי מוגבל על ידי מסורת דתית או פילוסופית כלשהי, א-ראזי זכה להערצה כהוגה חופשי על ידי חלקם. ביקורת: השקפותיו הדתיות והפילוסופיות של א-ראזי נמתחו מאוחר יותר על ידי אבו ריחאן בירוני ואבן סינא בתחילת המאה ה-11. בירוני בפרט כתב חיבור קצר (ריסאלה) העוסק בא-ראזי, ומבקר אותו על אהדתו למניכאיזם, כתביו ההרמטיים, השקפותיו הדתיות והפילוסופיות, על סירובו למתמטיזציה של הפיזיקה, ועל התנגדותו הפעילה למתמטיקה. אבן סינא, שהיה בעצמו רופא ופילוסוף, גם מתח ביקורת על א-ראזי. במהלך ויכוח עם בירוני, אבן סינא הצהיר: או ממוחמד אבן זכריא א-ראזי, שמתערב במטאפיזיקה וחורג מסמכותו.
מורשת
הוא היה צריך להישאר מוגבל לכירורגיה ולבדיקות שתן וצואה – אכן הוא חשף את עצמו והראה את בורותו בעניינים אלו. נאסר-י חוסרו האשים אותו לאחר מותו בכך שגנב מאיראנשהרי, שאותו החשיב חוסרו כמאסטר של א-ראזי. מורשת: מכון א-ראזי המודרני בקראג' ואוניברסיטת א-ראזי בכרמאנשאה נקראו על שמו. "יום א-ראזי" ("יום הרוקחות") מצוין באיראן בכל 27 באוגוסט. ביוני 2009, איראן תרמה "ביתן מלומדים" או "צ'ארטאגי" למשרד האומות המאוחדות בווינה, המוצב כעת בכיכר הזיכרון המרכזית של המרכז הבינלאומי של וינה. הביתן כולל את פסליהם של א-ראזי, אבן סינא, אבו ריחאן בירוני ועומר ח'יאם. ג'ורג' סארטון ציין אותו כ"רופא הגדול ביותר של האסלאם וימי הביניים".
בעוד שהעלון של ארגון הבריאות העולמי ממאי 1970 ציין כי "כתביו על אבעבועות שחורות וחצבת מראים מקוריות ודיוק, והחיבור שלו על מחלות זיהומיות היה החיבור המדעי הראשון בנושא".