יוהאן יואכים בכר
יוהאן יואכים בכר (בגרמנית: Johann Joachim Becher; 6 במאי 1635 – אוקטובר 1682) היה רופא, אלכימאי, חלוץ בתחום הכימיה, מלומד, איש אשכולות והרפתקן גרמני, הידוע בעיקר בזכות תיאוריית ה-terra pinguis שלו שהפכה לתיאוריית הפלוגיסטון של הבעירה, וכן בזכות קידום הקמראליזם האוסטרי.
חיים מוקדמים וחינוך
בכר נולד בשפייר במהלך מלחמת שלושים השנים. אביו היה כומר לותרני ונפטר כשבכר היה ילד. בגיל שלוש-עשרה מצא את עצמו בכר אחראי לא רק לפרנסתו שלו אלא גם לפרנסת אמו ושני אחיו. הוא למד ועסק בכמה מלאכות יד קטנות, הקדיש את לילותיו ללימודים מגוונים ביותר והשתכר פרוטות מהוראה.
בשנת 1654, בגיל תשע-עשרה, פרסם את Discurs von der Großmächtigen Philosophischen Universal-Artzney / von den Philosophis genannt Lapis Philosophorum Trismegistus (דיון על הרפואה הפילוסופית והאוניברסלית רבת העוצמה מאת הפילוסוף הקרוי Lapis Philosophorum Trismegistus) תחת שם העט 'סולינוס זלצטל מרגיומונטוס'. הספר פורסם בלטינית בשנת 1659 בשם Discursus Solini Saltztal Regiomontani De potentissima philosophorum medicina universali, lapis philosophorum trismegistus dicta (בתרגומו של יוהאנס יעקובוס היילמן) בכרך ו' של ה-Theatrum Chemicum.
קריירה
בשנת 1657 מונה לפרופסור לרפואה באוניברסיטת מיינץ ולרופאו של הארכיבישוף-בוחר. ספרו Metallurgia פורסם בשנת 1660; ובשנה שלאחר מכן הופיע ספרו Character pro notitia linguarum universali, שבו הציג 10,000 מילים לשימוש כשפה אוניברסלית. בשנת 1663 פרסם את ספרו Oedipum Chemicum וספר על בעלי חיים, צמחים ומינרלים (Thier- Kräuter- und Bergbuch).
בשנת 1666 מונה ליועץ מסחר (בגרמנית: Commerzienrat) בווינה, שם זכה לתמיכתו רבת העוצמה של ראש הממשלה של הקיסר לאופולד הראשון. לאחר שנשלח על ידי הקיסר למשימה בהולנד, כתב שם בתוך עשרה ימים את ספרו Methodus Didactica, שאחריו הגיעו Regeln der Christlichen Bundesgenossenschaft ו-Politischer Discurs von den eigentlichen Ursachen des Auf- und Abblühens der Städte, Länder und Republiken. בשנת 1669 פרסם את ספרו Physica subterranea; באותה שנה עסק יחד עם רוזן הנאו בתוכנית לרכישת מושבות הולנדיות בגיאנה מידי החברה ההולנדית להודו המערבית.
בינתיים מונה לרופאו של הנסיך הבוחר מבוואריה; אך ב-1670 חזר לווינה וייעץ בהקמת מפעל משי והציע תוכניות להקמת חברה גדולה לסחר עם ארצות השפלה ולבניית תעלה שתחבר בין הריין לדנובה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1678 עבר לאנגליה. הוא נסע לסקוטלנד, שם ביקר במכרות לבקשת הנסיך רופרט. לאחר מכן נסע לאותה מטרה לקורנוול ובילה שם שנה. בתחילת 1680 הגיש מאמר לחברה המלכותית שבו ניסה לשלול מכריסטיאן הויגנס את הכבוד על החלת המטוטלת למדידת זמן. בשנת 1682 חזר ללונדון, שם כתב את Närrische Weisheit und weise Narrheit (שבו, לדברי אוטו מאיר, עשה התייחסויות נרחבות לכבשנים מווסתי טמפרטורה), את הספר Chymischer Glücks-Hafen, Oder Grosse Chymische Concordantz Und Collection, Von funffzehen hundert Chymischen Processen ונפטר באוקטובר של אותה שנה.
מורשת
### קמראליסט אוסטרי
בכר היה התאורטיקן המקורי והמשפיע ביותר של הקמראליזם האוסטרי. הוא ביקש לאזן בין הצורך להשיב את רמות האוכלוסייה והייצור שלאחר המלחמה, הן בכפרים והן בערים. על ידי הישענות רבה יותר על סחר ומסחר, הקמראליזם האוסטרי סייע להעביר את תשומת הלב לבעיות הכלכלות העירוניות של המלוכה. פרדיננד השני כבר נקט בצעדים מתקנים לפני מותו בניסיון להקל על חובותיהן של ערי בוהמיה ולהגביל חלק מזכויות המסחר של האצולה בעלת הקרקעות. למרות שההבסבורגים הקודמים הטילו על הגילדות את האחריות למגבלות, לבזבזנות ולערך הנמוך של הסחורות שיצרו, פרדיננד השני הגביר את הלחץ על ידי הרחבת זכויות לאומנים פרטיים, שזכו לרוב לתמיכתם של מנהיגים מקומיים רבי עוצמה כמו אדונים, מפקדים צבאיים, כנסיות ואוניברסיטאות. צו של לאופולד הראשון משנת 1689 העניק לממשלה את הזכות לפקח על מספר האומנים ולצמצם את השפעת המונופול של פעולות הגילדות. עוד לפני כן, בכר, שהתנגד לכל צורות המונופול, העריך כי שליש מתוך 150,000 האומנים באדמות אוסטריה היו "Schwarzarbeiter" (עובדים בשחור) שלא היו חברים בגילדה.
> מיד לאחר מלחמת שלושים השנים עתרו ערי בוהמיה לפרדיננד שיזקק את חומרי הגלם שלהן למוצרים מוגמרים יותר לצורך ייצוא. בכר הפך לכוח המוביל בניסיון המרה זה. עד 1666 הוא העניק השראה להקמת ועדת מסחר (Kommerzkollegium) בווינה, כמו גם להקמה מחדש של מטע המשי הראשון שלאחר המלחמה באחוזות האוסטריות התחתונות של נשיא ה-Hofkammer, זינצנדורף. לאחר מכן סייע בכר בהקמת Kunst- und Werkhaus שבו הכשירו אומנים זרים אומנים שאינם שייכים לגילדות בייצור מוצרים מוגמרים. עד 1672 קידם את הקמתו של מפעל צמר בלינץ. ארבע שנים לאחר מכן הקים בית מלאכה לטקסטיל עבור נוודים בעיר הבוהמית טאבור, שבו הועסקו בסופו של דבר 186 טוות תחת ניהולו הישיר.
> חלק מפרויקטים של בכר נחלו הצלחה מוגבלת. עם הזמן הפך מפעל הצמר החדש של לינץ לאחד הגדולים והחשובים באירופה. עם זאת, רוב יוזמות הממשלה הסתיימו בכישלון. ועדת המסחר נידונה לכישלון בשל השחיתות ואדישותו של זינצנדורף. בית המלאכה בטאבור כמעט קרס לאחר חמש שנים בלבד בשל חוסר במימון ממשלתי, ונהרס כעבור שנתיים במהלך הפלישה הטורקית. החברה המזרחית הוגבלה אנושות בשל שילוב של ניהול לקוי, איסורי ייצוא ממשלתיים נגד טורקיה, התנגדותם של סוחרים עות'מאנים (בעיקר יוונים), ובסופו של דבר בשל פרוץ המלחמה. גם ה-Kunst- und Werkhaus נסגר במהלך שנות ה-80 של המאה ה-17, בין היתר בשל חוסר רצונו של המשטר לייבא מספר משמעותי של מורים ועובדים מיומנים פרוטסטנטים זרים.
### כימאי ואלכימאי
ויליאם קאלן החשיב את בכר ככימאי מדרגה ראשונה ואת Physica Subterranea ככתביו המשמעותיים ביותר של בכר.
ביל ברייסון, בספרו "קיצור תולדות כמעט הכל", מציין:
> לעיתים קרובות נאמר כי הכימיה כמדע רציני ומכובד החלה בשנת 1661, כאשר רוברט בויל מאוקספורד פרסם את "הכימאי הסקפטי" – העבודה הראשונה שהבחינה בין כימאים לאלכימאים – אך זה היה מעבר איטי ולעיתים קרובות לא סדיר. גם במאה ה-18 מלומדים יכלו להרגיש בנוח בשני המחנות – כמו הגרמני יוהאן בכר, שהפיק עבודה פיכחת וראויה לשבח על מינרלוגיה בשם Physica Subterranea, אך גם היה בטוח שאם יקבל את החומרים הנכונים, יוכל להפוך לבלתי נראה.
בספרו Physica Subterranea של בכר, הוא מציע מודל של חומר המבוסס על ה-tria prima של פאראצלסוס (מלח, כספית, גופרית). הוא מציע שכל החומר מורכב מאוויר, מים ושלוש אדמות: terra lapidea הקשורה להיתוך, terra fluida הקשורה לנזילות ותנודתיות, ו-terra pinguis הקשורה לדליקות ולקלות בעירה. לפי בכר, חפצים דליקים נשרפו מכיוון שהכילו terra pinguis. אפילו מתכות הכילו מעט terra pinguis, כפי שנצפה בתהליך הצימות (calcination). המושג terra pinguis פותח מאוחר יותר על ידי גאורג ארנסט שטאל לתיאוריית הפלוגיסטון.