רוברט בונזן
רוברט וילהלם אברהרד בונזן (בגרמנית: Robert Wilhelm Eberhard Bunsen; 30 במרץ 1811 – 16 באוגוסט 1899) היה כימאי גרמני. הוא חקר ספקטרי פליטה של יסודות מחוממים, וגילה את הצסיום בשנת 1860 ואת הרובידיום בשנת 1861 יחד עם הפיזיקאי גוסטב קירכהוף. פרס בונזן-קירכהוף לספקטרוסקופיה קרוי על שמם של בונזן וקירכהוף.
בונזן פיתח גם מספר שיטות לניתוח גזים, היה חלוץ בתחום הפוטוכימיה, וביצע עבודה מוקדמת בתחום הכימיה האורגנו-ארסנית. יחד עם עוזר המעבדה שלו פיטר דסאגה, הוא פיתח את מבער בונזן, שיפור של מבערי המעבדה שהיו בשימוש באותה עת.
חיים מוקדמים וחינוך
בונזן נולד בגטינגן שבגרמניה ב-30 במרץ 1811, במה שהוא כיום מדינת סקסוניה התחתונה בגרמניה. בונזן היה הצעיר מבין ארבעה בנים של הספרן הראשי של אוניברסיטת גטינגן ופרופסור לפילולוגיה מודרנית, כריסטיאן בונזן (1770–1837).
לאחר שלמד בבית ספר בהולצמינדן, בונזן התקבל לאוניברסיטת גטינגן בשנת 1828 ולמד כימיה אצל פרידריך שטרומייר, מינרלוגיה אצל יוהאן פרידריך לודוויג האוסמן ומתמטיקה אצל קרל פרידריך גאוס. לאחר שקיבל דוקטורט בשנת 1831, בונזן בילה את השנים 1832 ו-1833 בטיולים בצרפת, גרמניה ואוסטריה. במהלך מסעותיו, פגש בונזן את המדענים פרידליב רונגה (שגילה את האנילין ובשנת 1819 בודד את הקפאין), יוסטוס פון ליביג בגיסן ואילהרד מיצ'רליך בבון.
קריירה אקדמית
בשנת 1833 הפך בונזן למרצה בגטינגן והחל במחקרים ניסיוניים על (אי-)מסיסות של מלחי מתכת של חומצה ארסנית. גילויו כי תחמוצת ברזל הידרטית משמשת כחומר משקע הוביל למה שעד היום הוא התרופה היעילה ביותר נגד הרעלת ארסן. מחקר בין-תחומי זה בוצע ופורסם בשיתוף עם הרופא ארנולד אדולף ברתולד. בשנת 1836 החליף בונזן את פרידריך וולר בבית הספר הפוליטכני של קאסל (בגרמנית: Baugewerkschule Kassel). בונזן לימד שם במשך שלוש שנים, ולאחר מכן קיבל משרת פרופסור חבר באוניברסיטת מרבורג, שם המשיך את מחקריו על נגזרות קקודיל. הוא קודם לפרופסור מן המניין בשנת 1841. בזמן שהיה באוניברסיטת מרבורג, השתתף בונזן במשלחת של שנת 1846 לחקירת הרי הגעש של איסלנד.
עבודתו של בונזן הביאה לו שבחים מהירים ונרחבים, בחלקה משום שהקקודיל, שהוא רעיל ביותר ועובר בעירה ספונטנית באוויר יבש, הוא חומר שקשה מאוד לעבוד איתו. בונזן כמעט מת מהרעלת ארסן, ופיצוץ שנגרם מקקודיל גרם לו לאובדן הראייה בעין ימין. עבודתו עם הנוזל המעשן של קאדט הייתה צעד חשוב בפיתוח התאוריה הרדיקלית של תרכובות אורגניות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1841 יצר בונזן את סוללת תא בונזן, תוך שימוש באלקטרודת פחמן במקום אלקטרודת הפלטינה היקרה ששימשה בתא האלקטרוכימי של ויליאם רוברט גרוב. בתחילת 1851 הוא קיבל משרת פרופסור באוניברסיטת ברסלאו, שם לימד במשך שלושה סמסטרים.
בסוף 1852 הפך בונזן ליורשו של לאופולד גמלין באוניברסיטת היידלברג. שם השתמש באלקטרוליזה כדי לייצר מתכות טהורות, כגון כרום, מגנזיום, אלומיניום, מנגן, נתרן, בריום, סידן וליתיום. שיתוף פעולה ארוך עם הנרי אנפילד רוסקו החל בשנת 1852, שבו חקרו את היצירה הפוטוכימית של מימן כלורי (HCl) ממימן וכלור. מעבודה זו נוצר חוק ההדדיות של בונזן ורוסקו. הוא הפסיק את עבודתו עם רוסקו בשנת 1859 והצטרף לגוסטב קירכהוף כדי לחקור ספקטרי פליטה של יסודות מחוממים, תחום מחקר הנקרא ניתוח ספקטרלי. עבור עבודה זו, בונזן ועוזר המעבדה שלו, פיטר דסאגה, שכללו מבער גז מיוחד עד שנת 1855, שהושפע מדגמים קודמים. העיצוב החדש יותר של בונזן ודסאגה, שסיפק להבה חמה ונקייה מאוד, נקרא כיום פשוט "מבער בונזן", פריט נפוץ בציוד מעבדה.
היו מחקרים קודמים על הצבעים האופייניים של יסודות מחוממים, אך לא היה שום דבר שיטתי. בקיץ 1859 הציע קירכהוף לבונזן לנסות ליצור ספקטרי מנסרה של צבעים אלו. עד אוקטובר של אותה שנה, שני המדענים המציאו מכשיר מתאים, אב טיפוס של ספקטרוסקופ, שיפור של הספקטרוסקופ של יוזף פון פראונהופר משנת 1814. בעזרתו הם הצליחו לזהות את הספקטרי האופייניים של נתרן, ליתיום ואשלגן. לאחר טיהורים עמלניים רבים, הוכיח בונזן שדגימות טהורות מאוד נותנות ספקטרי ייחודיים. במהלך עבודה זו, גילה בונזן קווי פליטה ספקטרליים כחולים חדשים ובלתי ידועים בדגימות של מים מינרליים מדירקסהיים. הוא ניחש שקווים אלו מעידים על קיומו של יסוד כימי שטרם התגלה. לאחר זיקוק זהיר של ארבעים טון מים אלו, באביב 1860 הוא הצליח לבודד 17 גרם של יסוד חדש. הוא קרא ליסוד "צסיום", על שם המילה הלטינית לכחול עמוק. בשנה שלאחר מכן גילה את הרובידיום, בתהליך דומה.
הוא נבחר לחבר כבוד של האגודה הספרותית והפילוסופית של מנצ'סטר ב-17 באפריל 1860.
בשנת 1860 נבחר בונזן לחבר זר באקדמיה המלכותית השוודית למדעים.
הוא נבחר כחבר באגודה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1862.
בשנת 1877, רוברט בונזן יחד עם גוסטב רוברט קירכהוף היו מקבלי הפרס הראשונים של מדליית דייווי היוקרתית "עבור מחקריהם ותגליותיהם בניתוח ספקטרלי".
אישיות
בונזן היה מדען מוערך מאוד בדורו. כמורה, הוא היה מסור לתלמידיו, והם היו מסורים לו. בתקופה של ויכוחים מדעיים סוערים ולעיתים קרובות ארסיים, בונזן שמר על מרחק מוויכוחים תאורטיים והעדיף לעבוד בשקט במעבדתו. כעניין של עיקרון, הוא מעולם לא רשם פטנט. הוא מעולם לא נישא.
בונזן היה "דמות כימית" תוססת עם חוש הומור מפותח, והוא הנושא של אנקדוטות משעשעות רבות.
פרישה ומוות
כשבונזן פרש בשנת 1889 בגיל 78, הוא העביר את עבודתו אך ורק לגיאולוגיה ולמינרלוגיה, תחומי עניין שבהם עסק לאורך כל הקריירה שלו. הוא מת בהיידלברג שבגרמניה ב-16 באוגוסט 1899, בגיל 88.
בשנת 1964, המכתש בונזן על הירח נקרא על שמו.