היינריך קורנליוס אגריפה
היינריך קורנליוס אגריפה פון נטסהיים (Heinrich Cornelius Agrippa von Nettesheim) (14 בספטמבר 1486 – 18 בפברואר 1535) היה איש אשכולות גרמני מתקופת הרנסאנס, רופא, משפטן, אלכימאי, חייל, אביר, תאולוג וסופר בתחום הנסתר.
ספרו של אגריפה, "שלושה ספרים על הפילוסופיה של הנסתר" (Three Books of Occult Philosophy), שפורסם בשנת 1533, התבסס במידה רבה על הקבלה, הרמטיקה ונאופלאטוניזם. ספרו השפיע רבות על העוסקים בתורת הנסתר בתקופה המודרנית המוקדמת, והוא גונה ככופר על ידי האינקוויזיטור של קלן.
חיים מוקדמים וחינוך
אגריפה נולד בנטסהיים, ליד קלן, ב-14 בספטמבר 1486, למשפחה מן האצולה הזוטרה. במכתבים מאוחרים בחייו כתב כי בני משפחתו היו בשירות בית הבסבורג, אם כי ייתכן שטענות אלו נבעו מהרצון לזכות בתמיכת פטרונים פוטנציאליים. ברישומי הרישום שלו לאוניברסיטת קלן בשנת 1499, הוא רשום פשוט כאזרח קלן, ושם אביו רשום כהנריכוס דה נטסהיים (Henricus de Nettesheym). אגריפה למד באוניברסיטה בין השנים 1499–1502 (בגילאי 13–16), אז קיבל תואר מגיסטר באמנויות. אוניברסיטת קלן הייתה אחד המרכזים של התומיזם, והפקולטה לאמנויות הייתה מפוצלת בין התומיסטים הדומיננטיים לבין האלברטיסטים. סביר להניח שהתעניינותו של אגריפה בנסתר נבעה מהשפעה אלברטיסטית זו. אגריפה עצמו ציין את ה-Speculum של אלברט כאחד מכתבי הלימוד הראשונים שלו בתחום הנסתר. מאוחר יותר הוא למד באוניברסיטת פריז, שם ככל הנראה לקח חלק באגודה סודית שעסקה בתורת הנסתר.
קריירה צבאית
בשנת 1508 נסע אגריפה לספרד כדי לעבוד כשכיר חרב. הוא המשיך במסעותיו דרך ולנסיה, האיים הבלאריים, סרדיניה, נאפולי, אביניון וליון. הוא שירת כקפטן בצבאו של מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אשר העניק לו את התואר ריטר (Ritter - אביר).
קריירה אקדמית
הקריירה האקדמית של אגריפה החלה בשנת 1509, כאשר זכה לחסותה של מרגרטה מאוסטריה, מושלת פראנש-קונטה, ושל אנטואן דה ורז'י, ארכיבישוף בזנסון וקנצלר אוניברסיטת דול. ניתנה לו ההזדמנות להרצות קורס באוניברסיטה על ספרו של המלומד העברי יוהנס רויכלין (Johann Reuchlin), "De verbo mirifico". בדול כתב אגריפה את "De nobilitate et praecellentia foeminae sexus" (על האצילות והעליונות של המין הנשי), עבודה שמטרתה הייתה להוכיח את עליונותן של הנשים באמצעות רעיונות קבליים. הספר נועד ככל הנראה להרשים את הדוכסית מרגרטה. הרצאותיו של אגריפה זכו לתשומת לב, ובזכותן הוענק לו תואר דוקטור בתאולוגיה. עם זאת, הוא הוקע על ידי הפריור הפרנציסקני ז'אן קטילינה כ"כופר מייהד", ונאלץ לעזוב את דול בשנת 1510.
בחורף 1509–1510 חזר אגריפה לגרמניה ולמד אצל ההומניסט, אב המנזר מווירצבורג, יוהנס טריטמיוס (Johannes Trithemius) בווירצבורג. ב-8 באפריל 1510 הקדיש את הטיוטה הראשונה, שטרם פורסמה, של "De occulta philosophia" ("על הפילוסופיה של הנסתר") לטריטמיוס, שהמליץ לאגריפה לשמור את מחקריו בנסתר בסוד. בהמשיכו להולנד הוא נכנס שוב לשירותו של מקסימיליאן. בשנת 1510 שלח המלך את אגריפה למשימה דיפלומטית לאנגליה, שם התארח אצל ההומניסט והפלטוניסט ג'ון קולט, דיקן קתדרלת סנט פול, ושם השיב להאשמות שהועלו נגדו על ידי קטילינה (Expostulatio super Expositione sua in librum De verbo mirifico). בתשובתו טען כי אמונתו הנוצרית אינה עומדת בסתירה להערכתו למחשבה היהודית, וכתב: "אני נוצרי, אך איני סולד מרבנים יהודים". לאחר מכן חזר אגריפה לקלן וערך דיספוטציות בפקולטה לתאולוגיה של האוניברסיטה.
אגריפה עקב אחרי הקיסר מקסימיליאן לאיטליה ב-1511, וכתאולוג השתתף בוועידה הסכיזמטית של פיזה (1512), שזומנה על ידי כמה קרדינלים בהתנגדות לוועידה שזומנה על ידי האפיפיור יוליוס השני. הוא נשאר באיטליה במשך שבע שנים, בחלקן בשירותו של ויליאם התשיעי, מרקיז מונפראטו, ובחלקן בשירותו של קרלו השלישי, דוכס סבויה, ככל הנראה כשהוא עוסק בהוראת תאולוגיה וברפואה. במהלך תקופתו בצפון איטליה בא אגריפה במגע עם אגוסטינו ריצ'י ואולי גם פאולו ריצ'י, ולמד את עבודותיהם של הפילוסופים מרסיליו פיצ'ינו וג'ובאני פיקו דלה מירנדולה, וכן את הקבלה. בשנת 1515 הרצה באוניברסיטת פאביה על ה"פימנדר" של הרמס טריסמגיסטוס, אך הרצאות אלו הופסקו בפתאומיות בשל ניצחונותיו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת.
בשנת 1518 השיגו מאמציו של אחד מפטרוניו עבור אגריפה את תפקיד פרקליט העיר והנואם, או הסינדיק, במץ. כאן, כמו בדול, דעותיו הביאו אותו עד מהרה להתנגשות עם הנזירים, והגנתו על אישה שהואשמה בכישוף סיבכה אותו בסכסוך עם האינקוויזיטור, ניקולס סבין. התוצאה של כך הייתה שבשנת 1520 התפטר מתפקידו וחזר לעיר הולדתו קלן, שם שהה כשנתיים. לאחר מכן עסק זמן קצר כרופא בז'נבה ובפרייבורג, אך בשנת 1524 נסע לליון לאחר שמונה לרופא של לואיזה מסבויה, אמו של פרנסואה הראשון. בשנת 1528 ויתר על תפקיד זה, ובערך בזמן זה הוזמן להשתתף בוויכוח על חוקיות הגירושין של קתרין מאראגון על ידי הנרי השמיני; אך הוא העדיף הצעה שהוגשה על ידי מרגרטה, דוכסית סבויה ועוצרת הולנד, והפך לארכיבאי והיסטוריוגרף של אחיינה, הקיסר קרל החמישי.
מותה של מרגרטה ב-1530 החליש את מעמדו, ופרסום כמה מכתביו באותו זמן עורר מחדש את שנאת אויביו; אך לאחר שסבל מאסר קצר בגין חובות בבריסל, חי בקלן ובבון, תחת חסותו של הרמן פון ויד, ארכיבישוף קלן. על ידי פרסום עבודותיו הוא הביא את עצמו לידי אנטגוניזם עם האינקוויזיציה, שביקשה לעצור את הדפסת "De occulta philosophia". לאחר מכן נסע לצרפת, שם נעצר בהוראת פרנסואה הראשון בשל כמה מילים מזלזלות על המלכה-האם לואיזה מסבויה; אך הוא שוחרר עד מהרה, וב-18 בפברואר 1535 מת בגרנובל. הוא היה נשוי שלוש פעמים והייתה לו משפחה גדולה.
במהלך חייו הנודדים בגרמניה, צרפת ואיטליה, עבד אגריפה כתאולוג, רופא, מומחה משפטי וחייל. אגריפה היה זמן מה בשירותו של מקסימיליאן הראשון, ככל הנראה כחייל באיטליה, אך הקדיש את זמנו בעיקר לחקר מדעי הנסתר ולשאלות תאולוגיות-משפטיות בעייתיות, מה שחשף אותו לרדיפות שונות במהלך חייו, בדרך כלל באופן שתואר לעיל: הוא היה מוקע באופן פרטי על סוג כזה או אחר של כפירה. הוא היה משיב בשיניים רק זמן רב לאחר מכן (נאוארט מדגים דפוס זה ביעילות).
לא קיימת עדות לכך שאגריפה הואשם ברצינות, ובטח שלא נרדף, בשל התעניינותו או עיסוקו באמנויות מאגיות או נסתרות במהלך חייו, על אף שהיה ידוע כי התנגד לרדיפת מכשפות. בלתי אפשרי, כמובן, לצטט על דרך השלילה, אך נאוארט, המחקר הביו-ביבליוגרפי הטוב ביותר עד כה, אינו מראה כל אינדיקציה לרדיפה כזו, ובדיקתו הקפדנית של ואן דר פול את ההתקפות השונות מציעה כי הן התבססו על רקע תאולוגי אחר לחלוטין.
מחקרים עדכניים (ראו קריאה נוספת להלן, אצל לריך, נאוארט וואן דר פול) מסכימים בדרך כלל שדחייה או התנערות זו מהמאגיה אינה כפי שהיא נראית: אגריפה מעולם לא דחה את המאגיה במלואה, אך הוא אכן חזר בו מכתב היד המוקדם שלו של ה"פילוסופיה של הנסתר" – כדי שיוחלף בצורה מאוחרת יותר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בספר השלישי של הפילוסופיה של הנסתר, אגריפה מסיים ב:
> אך על מאגיה כתבתי בעודי צעיר מאוד שלושה ספרים גדולים, שאותם כיניתי "על הפילוסופיה של הנסתר", שבהם את מה שהיה אז מתוך סקרנות נעוריי שגוי, אני כעת, בהיותי מיושב יותר, מוכן לחזור בו, באמצעות התנערות זו; בעבר בזבזתי זמן ועלויות רבות על הבלים אלו. לבסוף נעשיתי חכם מספיק כדי להיות מסוגל להניא אחרים מהרס זה. שכן כל מי שאינו באמת, ואף לא בכוחו של אלוהים, אלא בתחבולות של שדים, על פי פעולתם של רוחות רעות, מתיימר לנחש ולהתנבא, ומתרגל באמצעות הבלים מאגיים, גירוש שדים, לחשים ועבודות שדניות אחרות ותחבולות של עבודת אלילים, בהתפארות באשליות, ובפנטזיות, בעודם חדלים, מתרברבים שהם יכולים לעשות ניסים, אני אומר שכל אלו יחד עם ינס, ימברס ושמעון מאגוס, ייועדו לעינויי אש נצחית.
על פי תלמידו יוהאן וייר, בספר "De praestigiis daemonum" משנת 1563, אגריפה מת בגרנובל, בשנת 1535.
עבודות
אגריפה ידוע אולי יותר מכל בזכות ספריו.
De incertitudine et vanitate scientiarum atque artium declamatio invectiva (הצהרה תוקפנית על אי-הוודאות וההבלות של המדעים והאמנויות, 1526; נדפס בקלן 1527), סאטירה סקפטית על מצבו העגום של המדע. ספר זה, תוצר משמעותי של תחיית הסקפטיות הפירצונית במוד הפידאיסטי שלה, היה אמור להשפיע באופן משמעותי על הוגים וסופרים כמו מונטן, דקארט וגתה.
Declamatio de nobilitate et praecellentia foeminei sexus (הצהרה על האצילות והעליונות של המין הנשי, 1529), ספר המכריז על עליונותן התאולוגית והמוסרית של הנשים. מהדורה עם תרגום לאנגלית, לונדון 1652.
De occulta philosophia libri tres (שלושה ספרים על הפילוסופיה של הנסתר, ספר 1 נדפס בפריז 1531; ספרים 2–3 בקלן 1533). סומה זו של מחשבה נסתרת ומאגית, עבודתו החשובה ביותר של אגריפה במובנים רבים, חיפשה פתרון לסקפטיות שהוצעה ב"De vanitate". בקצרה, אגריפה טען לחזון סינתטי של מאגיה שבו העולם הטבעי משתלב עם השמימי והאלוהי באמצעות השתתפות נאופלאטונית, כך שמאגיה טבעית מותרת כרגיל תוקפה למעשה על ידי סוג שמקורו בסופו של דבר באלוהים. באמצעותו הציע אגריפה מאגיה שיכולה לפתור את כל הבעיות האפיסטמולוגיות שהועלו על ידי הסקפטיות בתיקוף מוחלט של האמונה הנוצרית.
דוגמה אחת לטקסט, לא מעידה במיוחד על תוכנו הרחב יותר, היא הניתוח של אגריפה לטיפולים צמחיים למלריה במונחים מספריים:
> רבאנוס גם, דוקטור מפורסם, חיבר ספר מצוין על סגולות המספרים: אך כעת כמה גדולות הסגולות שיש למספרים בטבע, ניכר בעשב הנקרא חמישן, כלומר דשא בעל חמישה עלים; שכן זה מתנגד לרעלים בכוחו של המספר חמש; גם מגרש שדים, מוביל לכפרה; ועלה אחד ממנו נלקח פעמיים ביום ביין, מרפא את קדחת היום האחד: שלושה את הקדחת השלישונית: ארבעה את הרביעונית. באופן דומה ארבעה זרעי חמנית שנשתים, מרפאים את הרביעונית, אך שלושה את השלישונית. באופן דומה נאמר כי עשב הוורבנה מרפא קדחות, בשתייה ביין, אם בשלישוניות הוא נחתך מהמפרק השלישי, ברביעוניות מהרביעי.
הספר היווה השפעה מרכזית על הוגים מאגיים מאוחרים יותר כמו ג'ורדנו ברונו וג'ון די. הספר (שטיוטה מוקדמת שלו, השונה מאוד מהצורה הסופית, הופצה בכתב יד זמן רב לפני שפורסם) מצוטט לעתים קרובות בדיונים על התחריט המפורסם של אלברכט דירר "מלנכוליה I" (1514).
ספר רביעי מזויף על פילוסופיה של הנסתר, המכונה לעתים "על טקסים מאגיים", יוחס לו גם כן; ספר זה הופיע לראשונה במרבורג בשנת 1559 ולא מאמינים שנכתב על ידי אגריפה.
### מהדורות מודרניות
De occulta philosophia libri tres
- Compagni, Vittoria Perrone, ed. (1992). De occulta philosophia libri tres (בלטינית). ליידן ובוסטון: Brill. ISBN 90-04-09421-0.
- De Laurence, L. W., ed. (1913). The Philosophy of Natural Magic. תורגם על ידי ג'יימס פריק (James Freake). שיקגו, אילינוי: The de Laurence Company. ספר ראשון בלבד.
- Shepherd, Leslie, ed. (1974). The Philosophy of Natural Magic. תורגם על ידי ג'יימס פריק (James Freake). University Books. ISBN 0-82160-218-7. ספר ראשון בלבד.
- Tyson, Donald, ed. (2005). Three Books of Occult Philosophy. תורגם על ידי ג'יימס פריק (James Freake). Llewelyn Worldwide. ISBN 0-87542-832-0.
- Purdue, Eric, ed. (2021). Three Books of Occult Philosophy. תורגם על ידי אריק פרדו (Eric Purdue). Inner Traditions. ISBN 978-1644114162.
עבודות אחרות
- Dunn, Catherine M., ed. (1974). Of the Vanitie and Vncertaintie of Artes and Sciences. תורגם על ידי ג'יימס סנפורד (James Sanford). נורת'רידג', קליפורניה: California State University Foundation. ASIN B0006CM0SW.
- Matton, Sylvain, ed. (2014). De Arte Chimica [על אלכימיה]. תורגם על ידי סילבן מטון (Sylvain Matton). פריז: SÉHA. ISBN 978-88-7252-337-7.
- Rabil, Albert Jr., ed. (1996). Declamation on the Nobility and Preeminence of the Female Sex. תורגם על ידי אלברט רביל ג'וניור (Albert Rabil Jr.). שיקגו: University of Chicago Press. ISBN 0-226-01059-7.
- Warwick, Tarl, ed. (2016). Female Preeminence: An Ingenius Discourse. תורגם על ידי H. C. CreateSpace Independent Publishing Platform. ISBN 978-1-53532-532-5.