גאורג ארנסט שטאל

גאורג ארנסט שטאל

גאורג ארנסט שטאל (Georg Ernst Stahl; 22 באוקטובר 1659 – 14 במאי 1734) היה כימאי, רופא ופילוסוף גרמני. הוא היה תומך בויטליזם, ועד סוף המאה ה-18 התקבלו עבודותיו על פלוגיסטון כהסבר לתהליכים כימיים.

הוא גדל כבן לכומר לותרני, וחונך בבית אדוק ודתי מאוד. מגיל צעיר גילה עניין עמוק בכימיה, ובגיל 15 שלט במערך הרצאות אוניברסיטאי על כימיה ולבסוף גם במסה קשה של יוהאן קונקל (Johann Kunckel). הוא נישא פעמיים, ושתי נשותיו מתו מקדחת הלידה ב-1696 וב-1706. כמו כן, היו לו בן בשם ג'ונתן ובת שנפטרה ב-1708. הוא המשיך לעבוד ולפרסם לאחר מות שתי נשותיו ובסופו של דבר גם ילדיו, אך לעיתים קרובות היה קר מאוד כלפי סטודנטים ושקע בדיכאון עמוק עד מותו ב-1734 בגיל 74.

חיים וחינוך

הוא נולד בקהילת סנט ג'ון באנסבך, ברנדנבורג, ב-22 באוקטובר 1659. אביו היה יוהאן לורנץ שטאל (1620–1698). הוא גדל ברוח הפייטיזם, שהשפיעה על השקפות עולמו. העניין שלו בכימיה נבע מהשפעתם של פרופסור לרפואה, יעקב ברנר (Jacob Barner), וכימאי, יוהאן קונקל פון לוונסטרן (Johann Kunckel von Löwenstjern). בסוף שנות ה-70 של המאה ה-17, עבר שטאל לסקסוניה-ינה כדי ללמוד רפואה באוניברסיטת ינה. הצלחתו של שטאל בינה זיכתה אותו בתואר דוקטור לרפואה בסביבות 1683, ולאחר מכן המשיך ללמד באותה אוניברסיטה.

ההוראה באוניברסיטה הקנתה לו מוניטין כה טוב עד שב-1687 הוא נשכר כרופאו האישי של הדוכס יוהאן ארנסט מסקסוניה-ויימאר. ב-1693 הצטרף לידידו מהקולג' הישן, פרידריך הופמן (Friedrich Hoffmann), באוניברסיטת האלה. ב-1694 החזיק בקתדרה לרפואה באוניברסיטת האלה. מ-1715 ועד מותו, שימש כרופאו ויועצו של מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הראשון והיה אחראי על המועצה הרפואית של ברלין.

רפואה

התמקדותו של שטאל הייתה בהבחנה בין חי לדומם. אף שלא תמך בהשקפות של האייאטרו-מכניסטים, הוא האמין שכל היצורים שאינם חיים הם מכניים, וכך גם היצורים החיים במידה מסוימת. השקפותיו היו שדברים שאינם חיים הם יציבים לאורך זמן ולא משתנים במהירות. לעומת זאת, יצורים חיים נתונים לשינוי ונוטים להתפרק, מה שהוביל את שטאל לעסוק בתסיסה.

שטאל הטיף למערכת אנימיסטית, בניגוד למטריאליזם של הרמן בורהאווה (Hermann Boerhaave) ופרידריך הופמן. טענתו העיקרית לגבי יצורים חיים הייתה שיש סוכן האחראי לעיכוב התפרקותם של יצורים חיים, וסוכן זה הוא ה'אנימה' (anima) או נשמת האורגניזם החי. האנימה שולטת בכל התהליכים הפיזיים המתרחשים בגוף. היא לא רק שולטת בהיבטים המכניים שלו אלא גם בכיוון ובמטרות שלהם. הדרך שבה האנימה שולטת בתהליכים אלו היא באמצעות תנועה. הוא האמין ששלוש התנועות החשובות של הגוף הן זרימת דם, הפרשה והפרשה פנימית.

אמונות אלו באו לידי ביטוי בהשקפותיו על הרפואה. הוא סבר שהרפואה צריכה לעסוק בגוף כמכלול ובתנועת האנימה שלו, ולא בחלקים ספציפיים של הגוף. לידע על החלקים המכניים הספציפיים של הגוף אין תועלת רבה. השקפותיו זכו לביקורת מצד גוטפריד לייבניץ (Gottfried Leibniz), שאיתו החליף מכתבים, שפורסמו מאוחר יותר בספר בשם Negotium otiosum seu σκιαμαχία (1720). כמו כן, במהלך חלקה הראשון של המאה ה-18, הרעיונות של שטאל על החלק הלא-פיזי של הגוף לא זכו להתייחסות, בעוד הרעיונות המכניסטיים שלו על הגוף התקבלו בעבודותיהם של בורהאווה והופמן.

### תנועה טונית

כרופא, שטאל עבד עם מטופלים והתמקד בנשמה, או באנימה, כמו גם בזרימת הדם ובתנועה טונית. האנימה הייתה כוח חיוני שפעולה תקינה שלו מאפשרת לבריאות; עם זאת, כאשר התרחשה תקלה באנימה, הופיעה מחלה. תנועה טונית, עבור שטאל, כללה את תנועות ההתכווצות וההרפיה של רקמות הגוף כדי לשרת את שלוש המטרות העיקריות. תנועה טונית עזרה להסביר כיצד בעלי חיים מייצרים חום וכיצד נגרמים חום ומחלות. בדיסרטציה של שטאל מ-1692, De motu tonico vitali, הוא מסביר את תיאוריית התנועה הטונית שלו וכיצד היא קשורה לזרימת הדם בתוך נושא מסוים, מבלי לצטט את תיאוריות זרימת הדם ומחזור הדם של ויליאם הארווי (William Harvey), שהיו חסרות הסבר לזרימת דם לא סדירה. כמו כן בתוך הדיסרטציה, 'מטפלים' מוזכרים כמשתמשים בתיאוריה שלו על תנועה טונית.

התיאוריה של שטאל על תנועה טונית עסקה במתח השרירים של מערכת הדם. במהלך עבודתו בהאלה, פיקח שטאל על מטופלים שסבלו מכאבי ראש ומדימומים מהאף. תנועה טונית הסבירה תופעות אלו כצורך של הדם במסלול טבעי או מלאכותי לזרום בו כאשר חלק מהגוף חסום, פצוע או נפוח. שטאל גם התנסה בווסת, ומצא שהקזת דם בחלק העליון של הגוף תקל על הדימום במהלך המחזור. במהלך המחזור הבא, הפצע יחווה כאב ונפיחות, שיוקלו רק על ידי פתח בכף הרגל. הוא גם נקט בהליך זה כטיפול באל-וסת.

כימיה

את מיטב עבודתו בכימיה עשה שטאל בזמן שהיה פרופסור בהאלה. בדומה לרפואה, הוא האמין שלא ניתן לצמצם את הכימיה להשקפות מכניסטיות. אף שהאמין באטומים, הוא לא האמין שתיאוריות אטומיות מספיקות כדי לתאר את התהליכים הכימיים המתרחשים. הוא האמין שלא ניתן לבודד אטומים בנפרד ושהם מתחברים ליצירת יסודות. הוא נקט בגישה אמפירית בעת ביסוס תיאורי הכימיה שלו.

שטאל השתמש בעבודותיו של יוהאן יואכים בכר (Johann Joachim Becher) כדי לסייע לו להגיע להסברים לתופעות כימיות. התיאוריה העיקרית ששטאל קיבל מ-י. י. בכר הייתה תיאוריית הפלוגיסטון. לתיאוריה זו לא היה בסיס ניסיוני לפני שטאל. התיאוריות של בכר ניסו להסביר את הכימיה בצורה מקיפה ככל האפשר על ידי סיווג אדמות שונות לפי תגובות ספציפיות. 'טרה פינגוויס' (Terra pinguis) היה חומר שנפלט במהלך תגובות בעירה, על פי בכר. שטאל, שהושפע מעבודתו של בכר, פיתח את תיאוריית הפלוגיסטון שלו. לתיאוריית הפלוגיסטון לא היה בסיס ניסיוני לפני ששטאל עבד עם מתכות וחומרים שונים אחרים כדי להפריד מהם את הפלוגיסטון. שטאל הציע שמתכות מורכבות מקלקס (calx), או אפר, ופלוגיסטון, וכי ברגע שמתכת מחוממת, הפלוגיסטון עוזב ומשאיר רק את הקלקס בתוך החומר. הוא הצליח להפוך את התיאוריה לישימה לכימיה שכן היא הייתה אחת התיאוריות המאחדות הראשונות בדיסציפלינה. הפלוגיסטון סיפק הסבר לתופעות כימיות שונות ועודד את הכימאים של התקופה לעבוד בצורה רציונלית עם התיאוריה כדי לחקור יותר את הנושא. תיאוריה זו הוחלפה מאוחר יותר בתיאוריית החמצון ותיאוריית הקלורי של אנטואן-לורן דה לבואזיה (Antoine-Laurent Lavoisier). הוא גם הציע השקפה על תסיסה, שבמובנים מסוימים דומה לזו שנתמכה על ידי יוסטוס פון ליביג (Justus von Liebig) מאה וחצי לאחר מכן. אף שהתיאוריה שלו הוחלפה, תיאוריית הפלוגיסטון של שטאל נתפסת כמעבר בין אלכימיה לכימיה.

שטאל נזקף לזכותו היותו בין הראשונים שתיארו פחמן חד-חמצני כ-noxius carbonarii halitus (אדי פחם מזיקים) בפרסומו משנת 1697 Zymotechnia fundamentalis.

משפחה

גאורג ארנסט שטאל נישא שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה קתרינה מרגרתה מיקולצין (1668–1696). לאחר מות אשתו הראשונה ב-1696, הוא נישא לברברה אליאונורה טנצל (1686–1706) ב-12 בפברואר 1705, בתם של מועצת המס של ברנדנבורג האלקטורלית בהאלה (זאלה) יוהאן כריסטיאן טנצל. לאחר מות אשתו השנייה ב-1706, ב-26 בפברואר 1711 נישא לרגינה אליזבת וזנר (1683–1730), בתם של רופא העיר בהאלה, וולפגנג כריסטוף וזנר (1640–1706).

היו לו תשעה ילדים:

- כריסטינה קתרינה סופיה שטאל (1696–1696)

- רגינה ארנסטינה שטאל (1712–1778), נישאה ליוהאן אוגוסט ארנדס (1703–1747).

- גאורג ארנסט שטאל הבן (1713–1772), ב-1741 נישא ליוהאנה אליזבת שרדר (1725–1763), בתם של הרוקח יוהאן כריסטוף שרדר (1683–1744), נולדו להם תשעה ילדים.

- קתרינה שרלוטה לואיזה שטאל (1717–1784), ב-1735 נישאה ליועץ בית המשפט המלכותי הפרוסי ופרופסור באוניברסיטה יוהאן סמואל פרידריך פון בהמר (1704–1772), נולדו להם עשרה ילדים, כולל גאורג פרידריך פון בהמר (1739–1797).

- סופיה רוזינה שטאל (1722–1801), ב-1740 נישאה ליועץ פלילי ויועץ דואר בברלין יוהאן גאורג בוכהולץ (1714–1771).

עבודות

- De lumbricis terrestribus eorumque usu medico (בלטינית). האלה: כריסטיאן הנקל. 1698.

- Disquisitio de mechanismi et organismi diversitate (1706)

- Paraenesis, ad aliena a medica doctrine arcendum (1706)

- De vera diversitate corporis mixti et vivi (1706)

- De lapide manati (בלטינית). האלה: כריסטיאן הנקל. 1710.

- Georgii Ernesti Stahlii opusculum chymico-physico-medicum : seu schediasmatum, a pluribus annis variis occasionibus in publicum emissorum nunc quadantenus etiam auctorum et deficientibus passim exemplaribus in unum volumen iam collectorum, fasciculus publicae luci redditus / Praemißa praefationis loco authoris epistola ad Michaelem Alberti (1715) מהדורה דיגיטלית על ידי הספרייה האוניברסיטאית והמדינתית בדיסלדורף

- עקרונות פילוסופיים של כימיה אוניברסלית (1730), פיטר שו, מתרגם, מ-Open Library.

- Experimenta, observationes, animadversiones, 300. numero, chymicae et physicae (בלטינית). ברלין: אמברוסיוס האודה. 1731.

- Materia medica : das ist: Zubereitung, Krafft und Würckung, derer sonderlich durch chymische Kunst erfundenen Artzneyen (1744), כרכים 1 ו-2 מהדורה דיגיטלית על ידי הספרייה האוניברסיטאית והמדינתית בדיסלדורף

- Fundamenta chymiae (בלטינית). כרך 3. נירנברג: וולפגנג מוריץ אנדטר, יורשים וג'וליוס ארנולד אנגלברכט, אלמנה. 1747.

- Fundamenta chymiae (בלטינית). כרך 2. נירנברג: וולפגנג מוריץ אנדטר, יורשים וג'וליוס ארנולד אנגלברכט, אלמנה. 1746.

- המחלוקת בין לייבניץ לשטאל (2016), תורגם ונערך על ידי פ. דושנו וג'. ה. סמית', הוצאת אוניברסיטת ייל (536 עמודים.)