לואיג'י גלוואני
לואיג'י גלוואני (באיטלקית: Luigi Galvani; בלטינית: Aloysius Galvanus; 9 בספטמבר 1737 – 4 בדצמבר 1798) היה רופא, פיזיקאי, ביולוג ופילוסוף איטלקי שחקר את החשמל בבעלי חיים. בשנת 1780, באמצעות צפרדע, הוא גילה כי שרירי רגליהן של צפרדעים מתות התכווצו כאשר נפגעו מניצוץ חשמלי. זה היה מחקר מוקדם בביו-חשמל, בעקבות ניסויים של ג'ון וולש (John Walsh) ויו ויליאמסון (Hugh Williamson).
חיים מוקדמים וקריירה
לואיג'י גלוואני נולד לצורף דומניקו גלוואני וברברה קתרינה פוסקי בבולוניה, שהייתה אז חלק ממדינות האפיפיור. חלק מבית ילדותו עדיין עומד בגן סלווטורה פינקרלה (Giardino Salvatore Pincherle). כנער, הוא נהג להשתתף בקביעות בתפילות באורטוריה של פיליפוס נרי הקדוש בבולוניה, שם פיתח רגש דתי חזק שהוביל אותו מאוחר יותר להצטרף למסדר השלישי של פרנציסקוס הקדוש.
בשנת 1754, נרשם גלוואני לאוניברסיטת בולוניה, שם למד רפואה תיאורטית אצל יאקופו ברתולומיאו בקארי, תלמידו של מרצ'לו מלפיגי (Marcello Malpighi). הוא גם השתתף בהרצאות על היסטוריה של הטבע ופיזיקה ניסויית שנערכו במכון של בולוניה על ידי ג'וזפה מונטי ודומניקו מריה גוסמנו גלאצי. בשנת 1759 סיים גלוואני את לימודיו בתואר ברפואה ופילוסופיה והחל לעסוק ברפואה בבתי חולים סמוכים. הוא פרסם את עבודתו הראשונה, מאמר על האנטומיה והפיזיולוגיה של העצמות, בשנת 1762, כשהיה בן 25. גלוואני הציג את העבודה בארכיגינזיו של בולוניה, מה שאפשר לו להתחיל להרצות באקדמיה למדעים של המכון של בולוניה (כיום חלק מאוניברסיטת בולוניה), שם לימד אנטומיה במשך רוב הקריירה שלו.
בשנת 1766 מונה גלוואני לאוצר המוזיאון האנטומי על ידי הסנאט של בולוניה. תפקיד זה "חייב אותו לתת הרצאות והדגמות של ניתוחים אנטומיים בפני מנתחים, ציירים ופסלים". בשנת 1782 מונה לפרופסור לאמנויות המיילדות, תפקיד בו נשאר במשך 16 השנים הבאות.
חשמל בבעלי חיים
לאחר מכן החל גלוואני להתעניין בתחום "החשמל הרפואי". תחום זה צמח באמצע המאה ה-18, בעקבות מחקרים חשמליים וגילוי השפעות החשמל על גוף האדם על ידי מדענים כולל ברטראן באז'ון (Bertrand Bajon) ורמון מריה טרמאייר (Ramón María Termeyer) בשנות ה-60 של המאה ה-18, ועל ידי ג'ון וולש ויו ויליאמסון בשנות ה-70 של המאה ה-18. פרסומו בשנת 1791 של חיבורו העיקרי של גלוואני (De Viribus Electricitatis in Motu Musculari Commentarius), המסכם ודן ביותר מ-10 שנות מחקר על השפעת החשמל על הכנות ביולוגיות, עורר השפעה עצומה על הקהילה המדעית והצית מחלוקת סוערת באירופה.
גלוואני נגד וולטה
אלסנדרו וולטה (Alessandro Volta), פרופסור לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת פאביה, היה בין המדענים הראשונים שחזרו על ניסוייו של גלוואני ובדקו אותם. בהתחלה הוא אימץ את רעיון החשמל בבעלי חיים. עם זאת, הוא החל להטיל ספק בכך שהמוליכות נגרמה על ידי חשמל ספציפי הטבוע ברגלי בעל החיים או בחלקים אחרים של גופו. וולטה האמין שההתכווצויות תלויות בכבל המתכת שגלוואני השתמש בו כדי לחבר את העצבים והשרירים בניסוייו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לכל תא יש פוטנציאל תא; לחשמל ביולוגי יש את אותן יסודות כימיים כמו לזרם בין תאים אלקטרוכימיים, ולכן ניתן לשכפל אותו מחוץ לגוף. האינטואיציה של וולטה הייתה נכונה. וולטה התנגד למעשה למסקנותיו של גלוואני לגבי "נוזל חשמלי של בעלי חיים", אך שני המדענים חלקו זה על זה בכבוד, וולטה טבע את המונח "גלווניזם" עבור זרם ישר של חשמל המיוצר על ידי פעולה כימית.
מכיוון שגלוואני לא רצה להתערב במחלוקת עם וולטה, הוא סמך על אחיינו, ג'ובאני אלדיני (Giovanni Aldini), שישמש כמגן הראשי של תיאוריית החשמל בבעלי חיים.
חיים אישיים
גלוואני נשא לאישה את המדענית לוסיה גלאצי, בתו של המנטור שלו דומניקו גוסמנו גלאצי, בשנת 1762. לאחר מותה בשנת 1790, עבר גלוואני לגור עם אחיו, שהתגורר בבית ילדותם בבולוניה.
גלוואני תואר על ידי בני דורו כ"אדם ישר, עדין, צנוע, מנומס, נדיב כלפי האומללים ותמיד חבר אצילי ונדיב". הוא היה ידוע במסירותו הדתית וראה בעבודתו הרפואית שליחות רוחנית. רופא העור הצרפתי ז'אן-לואי-מארק אליבר (Jean-Louis-Marc Alibert) אמר על גלוואני שהוא מעולם לא סיים את שיעוריו "מבלי להפציר בשומעיו ולהחזיר אותם לרעיון של אותה השגחה נצחית, המפתחת, משמרת ומזרימה את החיים בין כל כך הרבה יצורים מגוונים."
מוות ומורשת
גלוואני חקר באופן פעיל חשמל בבעלי חיים עד סוף חייו. באפריל 1798, הרפובליקה הציסאלפינית, מדינת חסות צרפתית שנוסדה לאחר הכיבוש הצרפתי של צפון איטליה, דרשה מכל פרופסור באוניברסיטה להישבע אמונים לשלטון החדש. גלוואני לא הסכים לשבועה וסירב להישבע; כתוצאה מכך, הוא נושל מתפקידיו ונשלח לעוני. אלדיני הוביל תנועה להחזירו למשרתו באוניברסיטה — היא הצליחה, אך השבתו הוכרזה רק זמן קצר לפני מותו. גלוואני מת בבית אחיו ב-4 בדצמבר 1798.
דיווחו של גלוואני על מחקריו הוזכר במיוחד על ידי מרי שלי (Mary Shelley) כחלק מרשימת הקריאה לקיץ שהובילה לתחרות סיפורי רפאים מאולתרת ביום גשום בשווייץ — והרומן שהתקבל, פרנקנשטיין — והיצור המוחיה שלו. בפרנקנשטיין, ויקטור לומד את עקרונות הגלווניזם אך הדבר אינו מוזכר בהקשר ליצירת המפלצת.
שמו של גלוואני נשמר גם בשפה היומיומית כפועל 'גלוון' (galvanize) וכן במונחים מקצועיים יותר: פוטנציאל גלוואני, אנודה גלוונית, אמבט גלווני, תא גלווני, קורוזיה גלוונית, זוג גלווני, זרם גלווני, בידוד גלווני, סדרה גלוונית, תגובה גלוונית של העור, גלווניזם, גלוון, גלוון בטבילה חמה, גלוונומטר, גלוואלום (Galvalume) ורפלקס פסיכו-גלווני. האסטרואיד 10184 גלוואני בחגורת האסטרואידים הראשית, שהתגלה בשנת 1996 על ידי אריק וולטר אלסט במצפה הכוכבים לה סייה, נקרא גם הוא על שמו.
עבודות
De viribus electricitatis in motu musculari commentarius (בלטינית), 1791. המכון למדעים, בולוניה.
- De viribus electricitatis in motu musculari (בלטינית). מודנה: Società tipografica. 1792.
- Memorie sulla elettricità animale (באיטלקית). בולוניה: Clemente Maria Sassi. 1797.
- [Opere] (באיטלקית). בולוניה: Emidio Dall'Olmo. 1841.