לואי אגסי

לואי אגסי

ז'אן לואי רודולף אגסי (Jean Louis Rodolphe Agassiz; 28 במאי 1807 – 14 בדצמבר 1873) היה ביולוג וגאולוג אמריקאי ממוצא שוויצרי, המוכר כחוקר תולדות הטבע של כדור הארץ.

את ראשית חייו בילה בשוויץ, וקיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ארלנגן ותואר ברפואה מאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן. לאחר שלמד אצל ז'ורז' קיווייה (Georges Cuvier) ואלכסנדר פון הומבולדט (Alexander von Humboldt) בפריז, מונה אגסי לפרופסור להיסטוריה של הטבע באוניברסיטת נשאטל. הוא היגר לארצות הברית בשנת 1847 לאחר ביקור באוניברסיטת הרווארד. בהמשך הפך לפרופסור לזואולוגיה וגאולוגיה בהרווארד, עמד בראש בית הספר למדעים ע"ש לורנס וייסד את המוזיאון לזואולוגיה השוואתית שם.

אגסי ידוע באיסוף נתונים תצפיתיים ובניתוחם. הוא תרם תרומות מוסדיות ומדעיות לזואולוגיה, גאולוגיה ותחומים קשורים, כולל ספרי מחקר רב-כרכים המשתרעים על פני אלפי עמודים. הוא ידוע במיוחד בזכות תרומותיו לסיווג איכתיולוגי, כולל של מינים נכחדים כמו המגלודון, ובחקר הגאולוגיה ההיסטורית, כולל ייסוד הגלציולוגיה.

תאוריות שלו על פוליגניזם אנושי, חייתי וצמחי ספגו ביקורת על כך שהן תומכות במשתמע בגזענות מדעית.

חיים מוקדמים

לואי אגסי נולד ב-28 במאי 1807 במוטייה (Môtier), כפר בתוך העירייה או-וולי (Haut-Vully; כיום חלק ממונט-וולי), בקנטון פריבור השוויצרי. הוא היה בנם של לואי בנז'מן רודולף אגסי ורוז מאייה. אביו היה כומר פרוטסטנטי, כפי שהיו אבותיו במשך שישה דורות, ואמו הייתה בתו של רופא ואינטלקטואלית בזכות עצמה, שסייעה לבעלה בחינוך ילדיהם. לואי אגסי התחנך בבית עד שבילה ארבע שנים בבית ספר תיכון בביין, אליו נכנס בשנת 1818, והשלים את לימודיו היסודיים בלוזאן. אגסי למד באוניברסיטת ציריך, אוניברסיטת היידלברג ואוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן. באחרונה שבהן, הרחיב את ידיעותיו בהיסטוריה של הטבע, במיוחד בבוטניקה. בשנת 1829 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת ארלנגן, ובשנת 1830 – תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן. במעברו לפריז, עבר תחת חסותו של אלכסנדר פון הומבולדט ובהמשך קיבל ממנו סיוע כספי. הומבולדט וז'ורז' קיווייה הזניקו אותו לקריירות שלו בגאולוגיה ובזואולוגיה בהתאמה. איכתיולוגיה הפכה עד מהרה למוקד עבודת חייו של אגסי.

עבודה מוקדמת

בין השנים 1819–1820, הביולוגים הגרמנים יוהאן בפטיסט פון שפיקס (Johann Baptist von Spix) וקארל פרידריך פיליפ פון מרטיוס (Carl Friedrich Philipp von Martius) יצאו למשלחת לברזיל. הם שבו לאירופה עם פריטי טבע רבים, כולל אוסף חשוב של דגי מים מתוקים מברזיל, בעיקר מנהר האמזונס. שפיקס, שמת בשנת 1826, ככל הנראה ממחלה טרופית, לא חי מספיק זמן כדי לחקור את ההיסטוריה של אותם דגים, ומרטיוס בחר באגסי לפרויקט זה.

אגסי התמסר לעבודה בהתלהבות שתאפיין את שארית עבודת חייו. המשימה של תיאור דגי ברזיל הושלמה ופורסמה בשנת 1829. בעקבותיה בא מחקר על ההיסטוריה של דגים שנמצאו באגם נשאטל. בהרחיבו את תוכניותיו, פרסם בשנת 1830 פרוספקט ל"היסטוריה של דגי המים המתוקים של מרכז אירופה". עם זאת, החלק הראשון של הפרסום הופיע בשנת 1839, והוא הושלם ב-1842.

בנובמבר 1832 מונה אגסי לפרופסור להיסטוריה של הטבע באוניברסיטת נשאטל, בשכר של כ-400 דולר ארה"ב, ודחה הצעות מבריקות בפריז בשל הפנאי למחקר פרטי שהעניקה לו משרה זו. דגי המאובנים בסלעים של האזור הסובב, צפחות גלארוס ואבני הגיר של מונטה בולקה, משכו עד מהרה את תשומת לבו. באותה עת, נעשה מעט מאוד במחקרם המדעי. אגסי כבר בשנת 1829 תכנן את פרסומו של מחקר. יותר מכל עבודה אחרת, זה יניח את היסוד לתהילתו העולמית. חמישה כרכים של יצירתו "מחקרים על דגי מאובנים" (Recherches sur les poissons fossiles) פורסמו בין השנים 1833 ל-1843. הם היו מאוירים להפליא, בעיקר על ידי יוזף דינקל (Joseph Dinkel). באיסוף חומרים לעבודה זו, ביקר אגסי במוזיאונים העיקריים באירופה. בפגישתו עם קיווייה בפריז, הוא קיבל ממנו עידוד וסיוע רב.

בשנת 1833 נשא לאישה את ססיל בראון (Cecile Braun), אחותו של חברו אלכסנדר בראון, והקים את משק ביתו בנשאטל. לאחר שהוכשרה לציור מדעי על ידי אחיה, הייתה אשתו לעזר רב לאגסי, וכמה מהלוחות היפים ביותר של דגי מאובנים ודגי מים מתוקים צוירו על ידה.

אגסי גילה כי הניתוחים הפליאונטולוגיים שלו דורשים סיווג איכתיולוגי חדש. המאובנים שבדק הראו לעיתים רחוקות עקבות של רקמות רכות של דגים, אלא כללו בעיקר שיניים, קשקשים וסנפירים, כאשר העצמות נשמרו בצורה מושלמת במקרים מעטים יחסית. לפיכך הוא אימץ סיווג שחילק את הדגים לארבע קבוצות (גנואידים, פלקואידים, ציקלואידים וקטנואידים), המבוסס על אופי הקשקשים ונספחים עוריים אחרים. זה תרם רבות לשיפור הטקסונומיה של הדגים, אך הסיווג של אגסי הוחלף מאז.

יחד עם לואי דה קולון (Louis de Coulon), האב והבן, ייסד את האגודה למדעי הטבע (Societé des Sciences Naturelles), שבה היה המזכיר הראשון, ובשיתוף עם בני קולון ארגן גם מוזיאון זמני להיסטוריה של הטבע בבית היתומים. אגסי נזקק לתמיכה כספית כדי להמשיך בעבודתו. האגודה הבריטית והרוזן מאלסמיר (Earl of Ellesmere), אז לורד פרנסיס אגרטון, התערבו כדי לעזור. 1290 הרישומים המקוריים שנעשו עבור העבודה נרכשו על ידי הרוזן והוצגו על ידו לחברה הגאולוגית של לונדון. בשנת 1836 הוענקה לאגסי מדליית וולאסטון על ידי מועצת אותה חברה עבור עבודתו על איכתיולוגיה של מאובנים. בשנת 1838 נבחר לחבר זר בחברה המלכותית. בינתיים, בעלי חיים חסרי חוליות משכו את תשומת ליבו. בשנת 1837 הוציא את ה-"Prodrome" למונוגרפיה על אכינודרמטה (קיפודי ים) עכשוויים ומאובנים, שחלקו הראשון הופיע בשנת 1838; בשנים 1839–1840 פרסם שני כרכי קווארטו על קיפודי הים המאובנים של שוויץ; ובשנים 1840–1845 הוציא את "מחקרים ביקורתיים על רכיכות מאובנות" (Études critiques sur les mollusques fossiles).

לפני ביקורו הראשון של אגסי באנגליה בשנת 1834, יו מילר (Hugh Miller) וגאולוגים אחרים הביאו לאור את דגי המאובנים המדהימים של אבן החול האדומה הישנה בצפון-מזרח סקוטלנד. הצורות המוזרות של Pterichthys, Coccosteus וסוגים אחרים נודעו אז לגאולוגים בפעם הראשונה. הם היו בעלי עניין רב לאגסי והיוו את נושא המונוגרפיה שלו שפורסמה בשנים 1844–1845: "מונוגרפיה על דגי מאובנים של אבן החול האדומה הישנה, או המערכת הדבונית של האיים הבריטיים ורוסיה" (Monographie des poissons fossiles du Vieux Grès Rouge, ou Système Dévonien des Îles Britanniques et de Russie).

בשנת 1838 ייסד פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה, את האקדמיה של נשאטל, החבה את לידתה לדחף של לואי אגסי. החוקר הצעיר, שניחן בכריזמה יוצאת דופן, גויס על ידי רשויות נסיכות נשאטל כבר בשנת 1832. בשלבים המוקדמים של הקריירה שלו בנשאטל, אגסי גם עשה לעצמו שם כאדם שיכול לנהל היטב מחלקה מדעית. תחת השגחתו, אוניברסיטת נשאטל הפכה עד מהרה למוסד מוביל למחקר מדעי.

משנת 1836 ואילך, אגסי החל להתעניין יותר ויותר בקרחונים. בתקופה שבה הקרחונים השוויצריים עדיין התקדמו, עלתה בחוגים המדעיים השערה בדבר קרחון עבר נרחב. ב-24 ביולי 1837, בנאומו במפגש השנתי של האקדמיה השוויצרית למדעי הטבע בנשאטל, אותו ניהל, הציג את התאוריה החדשה הזו, אף שהיה צפוי הרצאה על דגי מאובנים. כדי לתמוך בתאוריית עידן הקרח, הוא טייל בהרי האלפים בחיפוש אחר עקבות של תנועות קרחוניות קודמות. המחקר שנערך על אונטרארגלצ'ר (Unteraargletscher) בין השנים 1840 ל-1845 היה פורץ דרך. באותה תקופה הוסיפו חבריו את האגסי-הורן (Agassizhorn) לרשימת ההרים בשוויץ הקרויים על שם אנשים.

בשנים 1842 עד 1846 הוציא אגסי את ה-"Nomenclator Zoologicus", רשימת סיווג עם הפניות לכל השמות המשמשים בסוגים ובקבוצות זואולוגיות. הוא נבחר כחבר באגודה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1843. לאחר עזיבתו לארצות הברית, מחויבותו החזקה להפצת ידע בציבור ולהגנה על חינוך נשים תמלא תפקיד מכריע באישור המדע באמריקה.

עידן הקרח

את חופשת שנת 1836 בילו אגסי ואשתו בכפר הקטן בֶּק (Bex), שם פגש את ז'אן דה שרפנטייה (Jean de Charpentier) ואיגנץ ונץ (Ignaz Venetz). התאוריות הקרחוניות שהוכרזו לאחרונה על ידם הדהימו את העולם המדעי, ואגסי חזר לנשאטל כמתגייר נלהב. בשנת 1837 הציע אגסי כי כדור הארץ היה נתון לעידן קרח בעבר. הוא הציג את התאוריה בפני האגודה ההלווטית כי קרחונים עתיקים זרמו החוצה מהאלפים, וקרחונים גדולים עוד יותר כיסו את המישורים וההרים של אירופה, אסיה וצפון אמריקה וחנקו את כל חצי הכדור הצפוני בעידן קרח ממושך. באותה שנה נבחר לחבר זר באקדמיה המלכותית השוודית למדעים. לפני הצעה זו, גתה (Goethe), דה סוסיר (de Saussure), איגנץ ונץ, ז'אן דה שרפנטייה, קארל פרידריך שימפר (Karl Friedrich Schimper) ואחרים חקרו את קרחוני האלפים, וגתה, שרפנטייה ושימפר אף הגיעו למסקנה שהגושים התועים של סלעי אלפים הפזורים על מורדות ופסגות הרי היורה הועברו לשם על ידי קרחונים. רעיונות אלו משכו את תשומת ליבו של אגסי, והוא דן בהם עם שרפנטייה ושימפר, אותם ליווה בטיולים עוקבים באלפים. אגסי אף בנה צריף על אחד מקרחוני האר ולזמן מה הפך אותו לביתו כדי לחקור את המבנה והתנועות של הקרח.

אגסי ביקר באנגליה, ויחד עם ויליאם באקלנד (William Buckland), חוקר הטבע האנגלי היחיד ששיתף את רעיונותיו, ערך סיור באיים הבריטיים בחיפוש אחר תופעות קרחוניות, והשתכנע שתאוריית עידן הקרח שלו נכונה. בשנת 1840 פרסם אגסי עבודה בשני כרכים, "מחקרים על קרחונים" (Études sur les glaciers). בה הוא דן בתנועות הקרחונים, מורנותיהם, והשפעתם בחריצת ועיגול הסלעים וביצירת סימני שריטה וסלעי כבשים הנראים בנופים בסגנון אלפיני. הוא קיבל את הרעיון של שרפנטייה ושימפר שחלק מקרחוני האלפים התרחבו על פני המישורים והעמקים הרחבים של האר והרון, אך הוא הרחיק לכת במסקנה שבעבר הקרוב, שוויץ הייתה מכוסה בשכבת קרח אחת עצומה שמקורה באלפים הגבוהים והשתרעה על פני עמק צפון-מערב שוויץ למורדות הדרומיים של היורה. פרסום העבודה נתן דחף חדש לחקר תופעות קרחוניות בכל חלקי העולם.

בהיותו בקיא אז בגלציאציה לאחרונה, ביקרו אגסי והגאולוג האנגלי ויליאם באקלנד בהרי סקוטלנד בשנת 1840. שם, הם מצאו ראיות ברורות במיקומים שונים לפעילות קרחונית. התגלית הוכרזה בפני החברה הגאולוגית של לונדון בתקשורות עוקבות. המחוזות ההרריים של אנגליה, ויילס ואירלנד הובנו כמרכזים לפיזור פסולת קרחונית. אגסי ציין "ששכבות קרח גדולות, הדומות לאלו הקיימות כיום בגרינלנד, כיסו פעם את כל המדינות שבהן נמצא חצץ לא מרובד (סחף בולדרים); שחצץ זה נוצר בדרך כלל על ידי שחיקה של שכבות הקרח על פני השטח שמתחת, וכו'."

בשנותיו המאוחרות, החיל אגסי את תאוריות הקרחונים שלו על הגאולוגיה של אזורי הטרופיים הברזילאיים, כולל האמזונס. אגסי החל עם השערת עבודה שניתן היה לבדוק אותה על ידי תוצאות עבודת שטח כדי למצוא ראיות לא חד-משמעיות, או כאלו שתומכות או מפריכות באופן סופי. השערה שניתן להפריך באופן סופי טובה יותר מהשערה שקשה לבדוק. לאגסי היה קשר הדוק עם תלמידו ועוזר השטח שלו, הגאולוג צ'ארלס הארט (Charles Hartt), שבסופו של דבר הפריך את תאוריותיו של אגסי על האמזונס בהתבסס על עבודת השדה שלו שם. במקום ראיות לכל תהליך קרחוני, הוא מצא משקעים שעברו בליה כימית מתהליכים ימיים ונהריים טרופיים, לא קרחוניים, ממצא שגאולוגים מאוחרים יותר אישרו. השערתו של אגסי שהאמזונס הושפע משיא הקרח האחרון (LGM) הייתה נכונה, אם כי המנגנון שגרם להשפעה היה לא-קרחוני. יער הגשם באמזונס פוצל לשני גושים גדולים על ידי סוואנה נרחבת במהלך ה-LGM.

ארצות הברית

בעזרת מענק כספי ממלך פרוסיה, חצה אגסי את האוקיינוס האטלנטי בסתיו 1846 כדי לחקור את ההיסטוריה של הטבע והגאולוגיה של צפון אמריקה ולהעביר קורס הרצאות על "תוכנית הבריאה כפי שהיא מוצגת בממלכת החי" בהזמנת ג'ון אמורי לואל (John Amory Lowell), במכון לואל בבוסטון, מסצ'וסטס. ההצעות הכספיות שהוצגו לו בארצות הברית הניעו אותו להתיישב שם, שם נשאר עד סוף ימיו. הוא נבחר לחבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים בשנת 1846.

בשנת 1846, כשהוא עדיין נשוי לססילי, שנשארה עם שלושת ילדיהם בשוויץ, פגש אגסי את אליזבת קבוט קארי (Elizabeth Cabot Cary) בארוחת ערב. השניים פיתחו קשר רומנטי, וכשאשתו מתה בשנת 1848, הם תכננו להתחתן. הטקס התקיים ב-25 באפריל 1850, בבוסטון, מסצ'וסטס בקפלת המלך (King's Chapel). אגסי הביא את ילדיו לגור איתם, ואליזבת גידלה ופיתחה מערכות יחסים קרובות עם ילדיו החורגים. לא היו לה ילדים משלה.

לאגסי הייתה מערכת יחסים לבבית ברובה עם הבוטנאי מהרווארד אסא גריי (Asa Gray) למרות חילוקי הדעות ביניהם. אגסי האמין שכל גזע אנושי נוצר בנפרד, אך גריי, תומך של צ'ארלס דרווין (Charles Darwin), האמין במוצא אבולוציוני משותף של כל בני האדם. בנוסף, אגסי היה חבר ב-"Scientific Lazzaroni", קבוצה של מדענים פיזיקליים בעיקר שרצו שהאקדמיה האמריקאית תחקה את המבנים האקדמיים האוטוקרטיים יותר של אוניברסיטאות אירופאיות, אך גריי היה מתנגד נחרץ של אותה קבוצה.

מעורבותו של אגסי בהרצאות מכון לואל זירזה את הקמת בית הספר למדעים ע"ש לורנס באוניברסיטת הרווארד בשנת 1847, כאשר אגסי עומד בראשו. הרווארד מינתה אותו לפרופסור לזואולוגיה וגאולוגיה, והוא ייסד את המוזיאון לזואולוגיה השוואתית שם בשנת 1859 וכיהן כמנהלו הראשון עד מותו בשנת 1873. במהלך כהונתו בהרווארד, חקר אגסי את השפעת עידן הקרח האחרון בצפון אמריקה. ב-"תרומות להיסטוריה של הטבע של ארצות הברית", הוא בחן בביקורתיות את תאוריית האבולוציה של דרווין. הוא האמין שאלוהים ברא חיים חדשים לאחר כל עידן קרח ושזו הייתה אחריותם של חוקרי הטבע להבין את תוכנית הבריאה הזו. על ידי הגנה על השקפה זו, הוא זכה לחסדם של הקוראים האמריקאים. באוגוסט 1857 הוצעה לאגסי הקתדרה לפליאונטולוגיה במוזיאון להיסטוריה של הטבע בפריז, אותה סירב. הוא עוטר מאוחר יותר בצלב לגיון הכבוד.

אגסי המשיך בהרצאותיו עבור מכון לואל. בשנים הבאות נשא הרצאות על "איכתיולוגיה" (1847–1848), "אמבריולוגיה השוואתית" (1848–1849), "תפקודי חיים בבעלי חיים נחותים" (1850–1851), "היסטוריה של הטבע" (1853–1854), "שיטות לימוד בהיסטוריה של הטבע" (1861–1862), "קרחונים ותקופת הקרח" (1864–1865), "ברזיל" (1866–1867) ו-"דיג מים עמוקים" (1869–1870). בשנת 1850 נשא לאישה את אליזבת קבוט קארי, שכתבה מאוחר יותר ספרי מבוא על היסטוריה של הטבע וביוגרפיה ארוכה של בעלה לאחר מותו.

אגסי כיהן כמרצה חוץ באוניברסיטת קורנל בזמן שהיה גם בסגל בהרווארד. בשנת 1852 קיבל קתדרה רפואית לאנטומיה השוואתית בצ'רלסטאון, מסצ'וסטס, אך התפטר כעבור שנתיים. מאז ואילך, המחקרים המדעיים של אגסי פחתו, אך הוא הפך לאחד המדענים המוכרים ביותר בעולם. עד 1857, אגסי היה אהוב כל כך שחברו הנרי וודסוורת' לונגפלו (Henry Wadsworth Longfellow) כתב את "יום ההולדת החמישים של אגסי" לכבודו וקרא אותו בארוחת ערב שניתנה לכבוד אגסי על ידי מועדון יום שבת (Saturday Club) בקיימברידג'. כתיבתו של אגסי נמשכה עם ארבעה (מתוך 10 מתוכננים) כרכים של "היסטוריה של הטבע של ארצות הברית", שפורסמו בין 1857 ל-1862. הוא גם פרסם קטלוג של מאמרים בתחומו, "Bibliographia Zoologiae et Geologiae", בארבעה כרכים בין 1848 ל-1854.

בשנת 1863 היה אגסי בין החברים המייסדים של האקדמיה הלאומית למדעים, שהוקמה על ידי חוק של הקונגרס של ארצות הברית כדי לספק ייעוץ מדעי לממשלה הפדרלית.

כשהוא סובל מבריאות לקויה בשנות ה-60 של המאה ה-19, החליט אגסי לחזור לשטח להתרגעות ולחדש את מחקריו על דגי ברזיל. באפריל 1865 הוביל את משלחת תאייר (Thayer Expedition) לברזיל. בזמן שהיה שם, הוא הזמין שני צלמים, אוגוסטו סטאל (Augusto Stahl) וג'ורג' לוזינגר (George Leuzinger), ללוות את המשלחת ולהפיק תמונות סומטולוגיות של ילידים ואפריקאים משועבדים ואנשים שחורים. לאחר שובו באוגוסט 1866, פורסם דין וחשבון על המשלחת, "מסע בברזיל" (A Journey in Brazil), בשנת 1868. בדצמבר 1871 ערך טיול שני בן שמונה חודשים, הידוע כמשלחת הסלר (Hassler expedition) בפיקודו של המפקד פיליפ קריגן ג'ונסון (אחיו של איסטמן ג'ונסון) וביקר בדרום אמריקה לאורך חופי האטלנטי והפסיפי הדרומיים שלה. הספינה חקרה את מצר מגלן, דבר שזכה לשבחים מצד צ'ארלס דרווין.

בעקבות הקמת האגודה האמריקאית הראשונה למניעת צער בעלי חיים בניו יורק בשנת 1866, נקרא אגסי לעזור ליישב סכסוכים על התנהגות בעלי חיים. הוא סבר שהדרך שבה דגים משונעים גרמה להם סבל, בעוד פ. ט. ברנום (P. T. Barnum) טען בתמיכתו של אגסי שהנחשים שלו יאכלו רק חיות חיות.

אשתו השנייה, אליזבת קארי אגסי, סייעה לו בהכנת "מסע בברזיל". יחד עם בנה החורג, אלכסנדר אגסי, היא כתבה את "מחקרים על שפת הים בהיסטוריה של הטבע" ו-"בעלי חיים ימיים של מסצ'וסטס". אליזבת כתבה במצר שמ-"ההסלר המשיכה בדרכה, על פני פנורמה שנראתה אינסופית של הרים ויערות המתנשאים לאזורים החיוורים של שלג וקרח, שם שכנו קרחונים שבהם כל סדק ובתר, כמו גם המפלים הרבים הזורמים מטה כדי להצטרף למים שמתחת, יכלו להיספר כשהיא חלפה על פניהם.... אלו היו שבועות של עונג מעודן לאגסי. הספינה לעיתים קרובות עקפה את החוף כל כך קרוב שהגאולוגיה שלו יכלה להיחקר מהסיפון."

משפחה

מנישואיו הראשונים לססילי בראון, היו לאגסי שתי בנות, אידה ופאולין, ובן, אלכסנדר. בשנת 1863 נישאה בתו של אגסי, אידה, להנרי לי היגינסון (Henry Lee Higginson), שלימים ייסד את התזמורת הסימפונית של בוסטון והיה נדיב להרווארד ולבתי ספר אחרים. ב-30 בנובמבר 1860 נישאה בתו של אגסי, פאולין, לקווינסי אדמס שו (Quincy Adams Shaw, 1825–1908), סוחר עשיר מבוסטון ולימים נדיב למוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון. פאולין אגסי שו הפכה מאוחר יותר למחנכת בולטת, סופרג'יסטית ופילנתרופית.

חיים מאוחרים

בשנותיו האחרונות פעל אגסי להקמת בית ספר קבוע שבו ניתן יהיה לעסוק במדע זואולוגי בקרב נושאי המחקר החיים שלו. בשנת 1873 העניק הנדבן הפרטי ג'ון אנדרסון (John Anderson) לאגסי את האי פניקיז (Penikese), במפרץ באזארדס, מסצ'וסטס (מדרום לניו בדפורד), והציג לו 50,000 דולר כדי להעניק לו קבע כבית ספר מעשי למדעי הטבע שיוקדש במיוחד לחקר זואולוגיה ימית. בית הספר קרס זמן קצר לאחר מותו של אגסי, אך נחשב למבשר של המעבדה הביולוגית הימית הסמוכה בוודס הול.

לאגסי הייתה השפעה עמוקה על הענפים האמריקאים של שני תחומי העיסוק שלו ולימד מדענים עתידיים רבים שזכו לפרסום, כולל אלפאוס היאט (Alpheus Hyatt), דייוויד סטאר ג'ורדן (David Starr Jordan), ג'ואל אסף אלן (Joel Asaph Allen), ג'וזף לה קונט (Joseph Le Conte), ארנסט אינגרסול (Ernest Ingersoll), ויליאם ג'יימס (William James), צ'ארלס סנדרס פירס (Charles Sanders Peirce), אורסטס סנט ג'ון (Orestes St. John), נתנאל שלר (Nathaniel Shaler), סמואל האברד סקאדר (Samuel Hubbard Scudder), אלפאוס פקארד (Alpheus Packard) ובנו אלכסנדר עמנואל אגסי. הייתה לו השפעה עמוקה על הפליאונטולוג צ'ארלס דוליטל וולקוט (Charles Doolittle Walcott) וחוקר הטבע אדוארד ס. מורס (Edward S. Morse). לאגסי היה מוניטין של מורה תובעני. כביכול הוא היה "נועל תלמיד בחדר מלא בקונכיות צבים, או קונכיות לובסטרים, או קונכיות צדפות, בלי ספר או מילה לעזור לו, ולא נותן לו לצאת עד שגילה את כל האמיתות שהאובייקטים הכילו." שניים מתלמידיו הבולטים של אגסי פירטו את חוויותיהם האישיות תחת חסותו: סקאדר, במאמר מגזין קצר ל-"Every Saturday", ושלר, באוטוביוגרפיה שלו. אלו וזיכרונות אחרים נאספו ופורסמו על ידי ליין קופר (Lane Cooper) בשנת 1917, שעליהם יסתמך עזרא פאונד (Ezra Pound) באנקדוטה שלו על אגסי והדג שמש.

בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19, אגסי קרא לשני מיני דגי מאובנים על שם מרי אנינג (Mary Anning) (Acrodus anningiae ו-Belenostomus anningiae) ולאחר על שם חברתה, אליזבת פילפוט (Elizabeth Philpot). אנינג הייתה פליאונטולוגית ידועה ברחבי העולם בשל תגליות חשובות, אך בשל מינה, לעיתים קרובות לא זכתה להכרה רשמית על עבודתה. אגסי הודה על העזרה שהנשים נתנו לו בבדיקת דגי מאובנים במהלך ביקורו בליים רג'יס בשנת 1834.

אגסי מת בקיימברידג', מסצ'וסטס, בשנת 1873 ונקבר בשביל בלורט בבית הקברות מאונט אובורן, אליו הצטרפה מאוחר יותר אשתו. האנדרטה שלו היא סלע ממורנה קרחונית של האר ליד האתר של מלון דה נשאטלואה (Hôtel des Neuchâtelois) הישן, לא רחוק מהמקום שבו עמד פעם הצריף שלו. קברו מוגן על ידי עצי אורן מביתו הישן בשוויץ.

מורשת

בית הספר היסודי בקיימברידג' מצפון לאוניברסיטת הרווארד נקרא על שמו, והשכונה הסובבת נודעה כתוצאה מכך בשם "אגסי". שם בית הספר שונה לבית הספר מריה ל. בולדווין ב-21 במאי 2002, בשל חששות לגבי מעורבותו של אגסי בגזענות מדעית וכדי לכבד את מריה לואיז בולדווין, המנהלת האפרו-אמריקאית של בית הספר, שכיהנה מ-1889 עד 1922. השכונה, לעומת זאת, המשיכה להיות ידועה בשם אגסי. כ-2009, תושבי השכונה החליטו לשנות את שם מועצת הקהילה של השכונה ל-"קהילת אגסי-בולדווין". לאחר מכן, ביולי 2021, בשיאו של מאמץ בן שנתיים מצד תושבי השכונה, מועצת העיר קיימברידג' הצביעה פה אחד לשנות את השם לשכונת בולדווין. בית ספר יסודי, בית הספר היסודי אגסי במיניאפוליס, מינסוטה, היה קיים מ-1922 עד 1981.

### הוקרה גאולוגית

אגם קרחוני עתיק שנוצר במרכז צפון אמריקה, אגם אגסי, קרוי על שמו, וכך גם הר אגסי בפליסיידס שבקליפורניה, הר אגסי בהרי יוינטה שביוטה, פסגת אגסי באריזונה, סלע אגסי במסצ'וסטס והאגסי-הורן בהרי האלפים הברניים במולדתו שוויץ. קרחון אגסי במונטנה, נחל אגסי בפארק הלאומי גליישר, קרחון אגסי בהרי סנט אליאס שבאלסקה והר אגסי בהרים הלבנים של ניו המפשייר נושאים גם הם את שמו. מכתש על מאדים, מכתש אגסי, וצוק על הירח קרויים גם הם לכבודו. כף אגסי, לשון יבשה הממוקמת בארץ פאלמר, אנטארקטיקה, קרוי לכבודו. אסטרואיד חגורה עיקרי, 2267 אגסי, קרוי גם הוא בהקשר אליו.

### הוקרה ביולוגית

מספר מיני בעלי חיים קרויים לכבודו, כולל

ציקליד ננסי של אגסי (Apistogramma agassizii Steindachner, 1875);

- דג אגסי, הידוע גם כדג זכוכית אגסי; והדג Ambassis agassizii Steindachner, 1866;

- דג המערות האביבי Forbesichthys agassizii (Putnam, 1872);

- השפמנון Corydoras agassizii Steindachner, 1876;

- החתול של ריו Rioraja agassizii (J. P. Müller & Henle, 1841);

- הדג הדרום אמריקאי Leporinus agassizii

- חילזון הים Liparis agassizii Putnam, 1874;

- חילזון ים, Borsonella agassizii (Dall, 1908);

- מין סרטן Eucratodes agassizii A. Milne Edwards, 1880;

- Isocapnia agassizi Ricker, 1943 (זבוב אבן);

- Publius agassizi (Kaup, 1871) (חיפושית פאסיליד);

- Xylocrius agassizi (LeConte, 1861) (חיפושית ארוכת-מחוש);

- Exoprosopa agassizii Loew, 1869 (זבוב דבורה);

- Chelonia agassizii Bocourt, 1868 (צב ירוק גלאפגוס);

- Philodryas agassizii (Jan, 1863) (נחש דרום אמריקאי);

ואולי המוכר ביותר,

- Gopherus agassizii (Cooper, 1863) (צב המדבר).

- בשנת 2020, סוג חדש של דג פיקנודונט (Actinopterygii, Pycnodontiformes) בשם Agassazilia erfoundina (Cooper and Martill, 2020) מקבוצת קם-קם המרוקאית נקרא לכבודו של אגסי, שזיהה את הקבוצה לראשונה בשנות ה-30 של המאה ה-19.

### פרסי הוקרה

בשנת 2005, החטיבה למדעי הקריוספירה של האיגוד האירופי למדעי כדור הארץ ייסדה את מדליית לואי אגסי, המוענקת ליחידים כהוקרה על תרומתם המדעית הבולטת לחקר הקריוספירה בכדור הארץ או בכל מקום אחר במערכת השמש.

אגסי לקח חלק במפגש חודשי שנקרא מועדון יום שבת בבית פארקר, מפגש של סופרים ואינטלקטואלים מבוסטון. לכן הוא הוזכר בבית של שיר מאת אוליבר ונדל הולמס האב (Oliver Wendell Holmes Sr.) "במועדון יום שבת":

> שם, בקצה המרוחק של השולחן אני רואה במקומו הישן את הניצב-מול של המשורר שלנו, הפרופסור הגדול, חזק, רחב כתפיים, מרובע, בצהרי ימיו העשירים, עליז, אביר ...

איך תוחשך ממלכתה, באובדנך, יקירה, שאנו מכנים אגסי!

### דאגרוטיפים של רנטי ודיליה טיילור

בשנת 1850 הזמין אגסי דאגרוטיפים, שתוארו כ-"רודפים ומציצניים" של המשועבד רנטי טיילור (Renty Taylor) ובתה של טיילור, דיליה, כדי לקדם את טיעוניו על נחיתות שחורים. אלו הם התצלומים המוקדמים ביותר הידועים של אנשים משועבדים. אגסי הוריש את התמונות להרווארד, והן נשארו בעליית הגג של מוזיאון פיבודי עד 1976, אז התגלו מחדש על ידי אלי רייכלן (Ellie Reichlin), עובדת לשעבר. 15 הדאגרוטיפים היו במארז עם הטבעה "J. T. Zealy, Photographer, Columbia", עם מספר תוויות בכתב יד, שעזרו בזיהוי מאוחר יותר. רייכלן בילתה חודשים בביצוע מחקר כדי לנסות לזהות את האנשים בתמונות, אך אוניברסיטת הרווארד לא עשתה מאמצים ליצור קשר עם המשפחות ונתנה רישיון לשימוש בתמונות.

בשנת 2011 כתבה תמרה לנייר (Tamara Lanier) מכתב לנשיא הרווארד שזיהתה את עצמה כצאצאית ישירה של בני טיילור וביקשה מהאוניברסיטה למסור לה את התמונות.

בשנת 2019 תבעו צאצאי טיילור את הרווארד להשבת התמונות ופיצויים שלא צוינו. התביעה נתמכה על ידי 43 צאצאים חיים של אגסי, שכתבו במכתב תמיכה: "עבור הרווארד למסור את הדאגרוטיפים לגב' לנייר ולמשפחתה יתחיל לפצות על השימוש בתמונות כמוצגים לתאוריה העליונות הלבנה שאגסי דגל בה." כל אחד חייב להעריך במלואו את "תפקידו בקידום הצדקה פסאודו-מדעית לעליונות לבנה." הסדר התביעה הוכרז במאי 2025. כל הדאגרוטיפים של אגסי-זילי צפויים לעבור למוזיאון להיסטוריה אפרו-אמריקאית בדרום קרוליינה (אף אחד לא מגיע לגב' לנייר באופן אישי), והרווארד אמורה לשלם סכום כספי שלא נחשף לגב' לנייר בגין מצוקתה הרגשית.

גלריית אגסי-זילי

פוליגניזם וגזענות

אגסי היה מדען טבע ידוע בדורו באמריקה. בנוסף להיותו מדען טבע, אגסי כתב רבות בתחום הפוליגניזם המדעי לאחר שהגיע לארצות הברית.

עם הגעתו לבוסטון בשנת 1846, בילה אגסי כמה חודשים בהיכרות עם אזור צפון-מזרח ארצות הברית. הוא בילה זמן רב עם סמואל ג'ורג' מורטון (Samuel George Morton), אנתרופולוג אמריקאי מפורסם באותה עת שהתפרסם על ידי ניתוח מאובנים שהובאו על ידי לואיס וקלארק. אחד הפרויקטים האישיים של מורטון כלל מחקר על נפח הגולגולת של גולגולות אנושיות מרחבי העולם. מורטון שאף להשתמש בקרניומטריה כדי להוכיח שאנשים לבנים עליונים מבחינה ביולוגית על גזעים אחרים. עבודתו "Crania Aegyptiaca" טענה לתמוך באמונה בפוליגניזם שהגזעים נוצרו בנפרד ולכל אחד תכונות ייחודיות משלו.

מורטון הסתמך על מדענים אחרים שישלחו לו גולגולות יחד עם מידע על היכן הן נרכשו. גורמים שיכולים להשפיע על נפח הגולגולת, כגון גודל גוף ומין, לא נלקחו בחשבון על ידי מורטון. הוא קיבל החלטות שיפוט מפוקפקות כגון דחיית חישובי גולגולת הינדים ממדידות הגולגולת הקווקזיות שלו מכיוון שהן הורידו את הממוצע הכללי. להפך, הוא כלל מדידות גולגולת פרואניות לצד חישובים אינדיאנים למרות שהמספרים הפרואניים הורידו את הציון הממוצע. למרות השיטות הלא מבוססות של מורטון, עבודתו שפורסמה על נפחי גולגולת בין גזעים נחשבה לסמכותית בארצות הברית ובאירופה. מורטון הוא השפעה ראשונית על אמונתו של אגסי בפוליגניזם.

ג'ון אמורי לואל הזמין את אגסי להציג שתים עשרה הרצאות בדצמבר 1846 על שלושה נושאים שכותרתם "תוכנית הבריאה כפי שהיא מוצגת בממלכת החי, איכתיולוגיה, ואמבריולוגיה השוואתית" כחלק מסדרת הרצאות לואל. בהרצאות אלו השתתפו רבים עם עד 5,000 איש בקהל בחלק מהערבים. במהלך הרצאות אלו הודיע אגסי לראשונה כי לאנשים שחורים ולבנים יש מקורות שונים אך הם חלק מאותו מין. אגסי חזר על הרצאה זו 10 חודשים לאחר מכן בפני מועדון הספרות של צ'רלסטון אך שינה את עמדתו המקורית, בטענה שאנשים שחורים הם פיזיולוגית ואנטומית מין נפרד.

אגסי האמין שבני אדם לא צאצאים מאב קדמון משותף אחד. הוא האמין שכמו צמחים ובעלי חיים, אזורים שונים הם בעלי מינים מובחנים של בני אדם. הוא ראה השערה זו כניתנת לבדיקה, ותואמת לראיות הזמינות. הוא גם ציין כי היו מחסומים גאוגרפיים ברורים שהיו הגורם הסביר להיווצרות מינים.

סטיבן ג'יי גולד (Stephen Jay Gould) טען שהתצפיות של אגסי נבעו מהטיה גזענית, בפרט מהסלידה שלו כשנתקל לראשונה באפרו-אמריקאים בארצות הברית. בהתייחסו למכתבים שנכתבו על ידי אגסי, גולד משווה את התצוגה הציבורית של אגסי לאובייקטיביות חסרת פניות להתכתבויותיו הפרטיות, שבהן הוא מתאר "ייצור של חצי גזעים" כ-"חטא נגד הטבע..." בתיאור הרבייה בין אנשים לבנים ושחורים, הוא מזהיר, "כבר נאלצנו להיאבק, בהתקדמותנו, נגד השפעת השוויון האוניברסלי... אבל איך נמגר את הסטיגמה של גזע נחות כשהדם שלו הורשה פעם לזרום בחופשיות לתוך ילדינו." לעומת זאת, אחרים טענו כי, למרות התמיכה בפוליגניזם, אגסי דחה גזענות והאמין באחדות אנושית רוחנית. עם זאת, באותו מאמר, אגסי מבקש מהקורא לשקול את היררכיית הגזעים, ומציין "האינדיאני הבלתי נכנע, האמיץ, הגאה, – באור כמה שונה הוא עומד לצד הכושי הנכנע, החנפן, המחקה, או לצד המונגולי הערמומי, החכם והפחדן! האם עובדות אלו אינן אינדיקציות לכך שהגזעים השונים אינם מדורגים ברמה אחת בטבע?"

אגסי מעולם לא תמך בעבדות וטען שלדעותיו על פוליגניזם אין שום קשר לפוליטיקה. עם זאת, דעותיו על פוליגניזם עודדו תומכי הפרדה. במהלך מלחמת האזרחים, אגסי דגל בשחרור עבדים כאמצעי למניעת נישואי תערובת, בטענה שהטלת הפרדה גזעית קפדנית תמנע מאדונים לבנים חסרי ניסיון או חלשים מוסרית להיכנע ליצריות המיוחסת למשרתיהם השחורים ולהוליד ילדים מגזע מעורב. בניגוד לאברהם לינקולן, שחזה את השבתם של אמריקאים שחורים לאפריקה, אגסי האמין שנוכחותם באמריקה היא בלתי הפיכה. לדבריו, שחרור עבדים צריך להיות מלווה בהוראות משפטיות קפדניות המבטיחות הפרדה גזעית כדי להימנע מ-"הכלאות" שראה כעלולות להוליד אנשים פחות פוריים. כמו תומכים אחרים במה שמכונה גזענות מדעית, אגסי מילא תפקיד חלוצי בפיתוח הפרדה גזעית שיטתית. הוא השפיע במיוחד על עזרא פאונד, אויגן פישר (Eugen Fischer), ג'ון קספר (John Kasper) וסטיבן סי. מאייר (Stephen C. Meyer). עם זאת, דעות קדומות גזעניות וסקסיסטיות הועלו גם על ידי מתנגדי עבדות כבר בשנים 1844-1845 במהלך המשפט שהביאה סאלי מילר (Sally Miller) נגד בעליה כדי להשיג את שחרורה.

האשמות בגזענות והפרדה נגד אגסי עוררו את שינוי השמות של ציוני דרך, בתי ספר ומוסדות אחרים (השופעים במסצ'וסטס) הנושאים את שמו. דעות לגבי מהלכים אלו הן לעיתים קרובות מעורבות, בהינתן מורשתו המדעית הנרחבת בתחומים אחרים, הגזענות שלו הועמדה מזמן בצל לטובת מחקריו המבריקים במדעי הטבע. בשנת 2007, ההיסטוריון מסנט גלן הנס פאסלר (Hans Fässler) ניצל את יום השנה ה-200 להולדתו של אגסי כדי לחשוף את הצד האפל של המדען ויצר ועדה בינלאומית "פירוק לואי אגסי" שמטרתה הייתה לשנות שמות של מקומות הקרויים על שם המדען השוויצרי כדי לשלוח איתות ברור נגד גזענות. בשנים 2007 ו-2015, הממשלה השוויצרית הכירה ב-"חשיבה הגזענית" שלו, אך סירבה לשנות את שם פסגת אגסי-הורן לרנטי-הורן, למרות שקרלו סומרוגה (Carlo Sommaruga) טען ששינוי כזה כבר נעשה בשוויץ כאשר, לבקשת הפרלמנט, החליתה המועצה הפדרלית, בינואר 1863, לשנות את שמו של הפסגה הגבוהה ביותר בשוויץ ל-"פואנט דופור" (Pointe Dufour) לכבוד הגנרל והטופוגרף השוויצרי גיום אנרי דופור (Guillaume Henri Dufour). לאחר מלחמת זונדרבונד, המדינה שפויסה על ידי דופור אימצה חוקה פדרלית שוויצרית חדשה, בהשראת החוקה של ארצות הברית, שייסדה את המדינה הפדרלית בשנת 1848. בשנת 2017, מועדון האלפים השוויצרי סירב לבטל את מעמדו של אגסי כחבר כבוד, שקיבל בשנת 1865 על עבודתו המדעית, מכיוון שהמועדון סבר שהסרת לואי אגסי מרשימת חברי הכבוד לשעבר תהיה סילוף ההיסטוריה. גזענות נותחה לראשונה בשוויץ על ידי הסופר האפרו-אמריקאי ג'יימס בולדווין (James Baldwin) במהלך ביקורו ב-1953 בלאוקרבאד. הוא תיאר זאת כאמונה "נאיבית" בעליונות התרבות הלבנה וה-"גזע", אשר – בניגוד לארצות הברית – לא חשפה את צדה האלים בשל חוסר מגע ישיר עם אנשים משועבדים או מיושבים. מאז שנות ה-60, אינטלקטואלים וחוקרים בחנו מקרוב אנטישמיות ושנאת זרים בשוויץ. ביוני 2019, נשאטל שינתה את שמו של מרחב לואי-אגסי, ליד אזור הפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת נשאטל, למרחב טילו-פריי (Espace Tilo-Frey). היא הייתה האדם הראשון ממוצא אפריקאי שנבחר למועצה הלאומית, ב-1971, השנה שבה המצביעים השוויצרים אישרו לתת לנשים את הזכות להצביע ולהתמודד לתפקיד במשאל עם. בשנת 2020, המחלקה לפסיכולוגיה של סטנפורד ביקשה להסיר פסל של לואי אגסי מהחזית הקדמית של בניינה. כאשר פסל אחר, זה של הברון דייוויד דה פורי (Baron David de Pury), הפך למקור לוויכוח בשוויץ, הרשויות בנשאטל בחרו להתקין לוח והשיקו תחרות אמנותית ליצירת יצירה שתקיים אינטראקציה עם הפסל ועברו. חבר מושבעים בינלאומי בראשות פאפ אנדיאיי (Pap Ndiaye) בחר בפסלו של האמן מז'נבה מתיאס פונד (Mathias Pfund) "גדול בבטון", בהשראת נפילת הפסל של אגסי ב-1906 עם ראש קבור בבטון. בשנת 2021, בתי הספר הציבוריים של שיקגו הודיעו שיסירו את שמו של אגסי מבית ספר יסודי וישנו את שמו עבור מתנגדת העבדות והפעילה הפוליטית הארייט טאבמן (Harriet Tubman). בשנת 2022, הנאמנים של האחוזות (The Trustees of Reservations) שינו את שמו של סלע אגסי ל-"המונוליטים".

עבודות

- Recherches sur les poissons fossiles (1833–1843)

- History of the Freshwater Fishes of Central Europe (1839–1842)

- Études critiques sur les mollusques fossiles (1840–1845)

- Monographie des poissons fossiles du Vieux Gres Rouge, ou Systeme Devonien (Old Red Sandstone) des Iles Britanniques et de Russie (1844–1845)

- Bibliographia Zoologiae et Geologiae (1848)

- (עם א. א. גולד) Principles of Zoology for the use of Schools and Colleges (בוסטון, 1848)

- Lake Superior: Its Physical Character, Vegetation and Animals, compared with those of other and similar regions (בוסטון: Gould, Kendall and Lincoln, 1850)

- Contributions to the Natural History of the United States of America (בוסטון: Little, Brown, and Co., 1857–1862)

- Geological Sketches (בוסטון: Ticknor & Fields, 1866)

- De l'espèce et de la classification en zoologie [Essay on classification] (תרגם פליקס ווגלי. פריז: Bailière, 1869)

- Geological Sketches (סדרה שנייה) (בוסטון: J.R. Osgood, 1876)

- Essay on Classification, מאת לואי אגסי (1962, קיימברידג')

טקסונים שתוארו על ידו

- ראו קטגוריה: טקסונים שקרא לואי אגסי