אי-רציפויות במעטפת המייאלין לאורך סיבי עצב, הידועות כיום ברחבי העולם כקשרי רנוויה (Nodes of Ranvier), התגלו בשנת 1878 על ידי לואי-אנטואן רנוויה (Louis-Antoine Ranvier). ממצא זה, שהיה בסיסי להבנת הולכת דחפים עצביים, עיצב את הקריירה שלו כנוירולוג, פתולוג, אנטומיסט והיסטולוג, וסימן התקדמות משמעותית בחקר התחדשות ומבנה העצבים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19.
חינוך מוקדם ומחקר מעבדתי
לואי-אנטואן רנוויה (Louis-Antoine Ranvier), שנולד בליון ב-1835, השלים את הכשרתו הרפואית בבית הספר ההכנה לרפואה ולרוקחות (Ecole Préparatoire de Médecine et de Pharmacie), וסיים את לימודיו ב-1865. בעקבות מעברו לפריז כדי לקבל התמחות בבית חולים, הוא חבר לעמיתו המתמחה ויקטור אנדרה קורניל (Victor André Cornil) לשם הקמת מעבדת מחקר פרטית ברחוב קריסטין (Rue Christine). יחד הם הציגו קורס חלוצי בהיסטולוגיה. תכנית לימודים זו הדגישה את הניתוח המיקרוסקופי הקפדני של דגימות רקמה, פרקטיקה שהיוותה משקל נגד לספקנות הרווחת כלפי מיקרוסקופיה שהובילו דמויות כמו אנרי דרוקרוטה דה בלנוויל (Henri Ducrotay de Blainville) ואוגוסט קונט (Auguste Comte). מאמציהם המשותפים הגיעו לבסוף לשיאם בפרסום ספר הלימוד המשפיע Manuel d'histologie pathologique ב-1869.
כהונה אקדמית בקולז' דה פראנס
ב-1867 החל רנוויה את כהונתו בקולז' דה פראנס (Collège de France) כעוזרו של קלוד ברנאר (Claude Bernard). הקריירה שלו התקדמה בהתמדה בתוך המוסד, והובילה למינויו לפרופסור לאנטומיה כללית ב-1875, תפקיד שבו החזיק עד 1911. במהלך עשורים אלו הוא פיקח על סטודנטים רבים שהמשיכו לתרום תרומות משלהם למדע, בהם פרדינן-ז'אן דאריֶה (Ferdinand-Jean Darier), ז'וסטן מארי ז'ולי (Justin Marie Jolly), חואקין אלבראן (Joaquín Albarrán), לואיס סימארו לקאברה (Luis Simarro Lacabra), ז'וזף-לואי רנו (Joseph-Louis Renaut), ופרדריק גאורג גאדה (Fredrik Georg Gade). ב-1897 הוא חבר לאדוארד-ז'ראר באלביאני (Edouard-Gérard Balbiani) להקמת כתב העת המדעי Archives d'anatomie microscopique.
תרומות להיסטולוגיה ומינוח אנטומי
מעבר לעבודתו על סיבי עצב, רנוויה זיהה מאפיינים אנטומיים רבים הנושאים כיום את שמו. אלה כוללים את תאי מרקל-רנוויה (Merkel-Ranvier cells), שהם מבנים דמויי מלנוציטים הנמצאים בשכבה הבאזלית של האפידרמיס ומכילים גרגירי קטכולאמין, ואת הדיסקיות המגע של רנוויה (Ranvier's tactile disks), קטגוריה מסוימת של קצוות עצב תחושתיים. מחקרו הנרחב על צמיחת עצבים, תיקון והתחדשות תועד בפרסומים שונים, כולל ספרו משנת 1878 Leçons sur l'histologie du système nerveux וספרו Traité technique d'histologie, שפורסם בין 1875 ל-1882.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תוארי כבוד מקצועיים ושנותיו האחרונות
רנוויה היה חבר במוסדות בינלאומיים יוקרתיים רבים, בהם האקדמיה הצרפתית למדעים, האקדמיה הלאומית לרפואה, האקדמיה הרוסית למדעים, האקדמיה הלאומית של לינצ'י (Accademia Nazionale dei Lincei), האקדמיה המלכותית לרפואה של בלגיה, ואקדמיה למדעים של סנקט פטרבורג. הוא מונה גם לחבר כבוד של האגודה האמריקאית לאנטומיה ב-1897 וקושט כקצין במסדר לגיון הכבוד. ב-1900 הוא פרש לאחוזתו בטֵלי (Thélys) שברואן (Roanne), ונפטר לבסוף בוונדראנז' (Vendranges) ב-1922.
עובדות מהירות
- נולד: 1835, ליון, צרפת - נפטר: 1922, ונדראנז', צרפת - תחום עבודה: היסטולוגיה - תגלית מפתח: קשרי רנוויה (1878) - משרה אקדמית: ראש הקתדרה לאנטומיה כללית, קולז' דה פראנס - כבוד בולט: קצין לגיון הכבוד - כתב עת שנוסד: Archives d'anatomie microscopique (1897)
שאלות שקוראים שואלים
### מהם קשרי רנוויה?
אלה הם אי-רציפויות במרווחים קבועים של מעטפת המייאלין המתרחשים במרווחים לאורך אורכו של סיב עצב.
### באיזה בית ספר רפואי למד לואי-אנטואן רנוויה?
הוא סיים את לימודיו בבית הספר ההכנה לרפואה ולרוקחות (Ecole Préparatoire de Médecine et de Pharmacie) בליון ב-1865.