לואי בונפרטה

לואי בונפרטה: המלך שאהב את ממלכתו יותר מאחיו

הוא התפלש בבוץ בזמן שיטפון כדי לעזור לכפרים שנקלעו למצוקה, מיהר לעיר שנחרבה כדי לממן באופן אישי את שיקומה, ולמד את שפתם של נתיניו היטב עד שזכה לכינוי החיבה "לודוויק" (Lodewijk). פעם אחת הוא גם הציג את עצמו בהולנדית כ"ארנב של הולנד" במקום כמלכה. לואי בונפרטה הוצב על כס המלכות ההולנדי על ידי אחיו נפוליאון כדי לשרת את האינטרסים הצרפתיים, והוא בילה ארבע שנים באכזבתו בכך שמלכה, במקום זאת, עבור ההולנדים.

ראשית דרכו של חייל קורסיקאי

לואי בונפרטה נולד ב-2 בספטמבר 1778 באז'אקסיו שבקורסיקה, והיה אחיו הצעיר השרוד השלישי של נפוליאון. הוא התחמח בבית הספר הצבאי בשאלון שבצרפת. הוא ליווה את נפוליאון במסע האיטלקי בשנים 1796–1797 ושירת כשלישו הצבאי במהלך מסע הפרסום המצרי בשנים 1798–1799. נפוליאון העלה אותו לדרגת גנרל בשנת 1804 ומינה אותו למושל פריז בשנה שלאחר מכן – עלייה מהירה שנבנתה על חסות אחים לא פחות מאשר על הישגים בשדה הקרב.

נישואים משודכים ומלאי קשיים

בשנת 1802 ארגן נפוליאון את נישואיו של לואי להורטנס דה בוהרנה, בתה של אשתו ז'וזפין, ובכך חיזק את שני ענפי המשפחה. הנישואים היו אומללים: לפי בריטניקה, לואי סבל מ"קנאה אלימה כלפי אשתו" והתרעם על סירובו של נפוליאון להתיר גירושים. בנם הצעיר, שארל-לואי-נפולאון בונפרטה, עתיד היה להפוך לקיסר נפוליאון השלישי מצרפת, מה שהעניק ללואי מורשת ששושלתה גדולה משמעותית מתקופת שלטונו הקצרה.

הוכתר כמלך הולנד

נפוליאון הכריז על לואי כמלך הולנד ב-5 ביולי 1806, במטרה להתקין בובת בונפרטה נאמנה שתשמור על ההולנדים מיושרים עם האינטרסים האסטרטגיים והכלכליים של צרפת. במקום זאת, לואי שלט במה שתיאורו של TheCollector על שלטונו מגדיר כהקדישות אמיתית לאינטרסים ההולנדיים במקום לפעול כמריונטה צרפתית. הוא התאים את הקוד הנפוליאוני כך שישקף את המנהגים המשפטיים ההולנדיים במקום לכפות את הגרסה הצרפתית בשלמותה, הקים את האקדמיה המלכותית למדעים, יסד את אוסף האמנות שיהפוך לרייקסמוเซум, יצר מערכת מסים לאומית מאוחדת, הקים את משרד ניהול המים שנותר מרכזי בתשתית ההולנדית עד היום, ואיחד את המדינה למדינה יחידתית במקום קונפדרציה מחוזית רופפת. הוא למד הולנדית ואימץ את השם המקומי "לודוויק", וזכה במה שאותו תיאור מכנה "כבוד ציבורי עצום" למרות מעידתו הלשונית המפורסמת שהציג את עצמו כ"ארנב" במקום כ"מלך" הולנד. התנהגותו האישית חיזקה את הרצון הטוב: דווח כי הוא התפלש בבוץ כדי לסייע לקורבנות שיטפונות 1809 ומיהר לליידן בעקבות פיצוץ אבק שרפה קטסטרופלי ב-1807 כדי לממן את שיקום העיר ממשאביו האישיים.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

התנגשות עם האימפריה של נפוליאון

אותה פופולריות באה ישירות על חשבון המערכת הקונטיננטלית של נפוליאון, החרם הכלכלי שנועד לשתק את בריטניה על ידי סגירת הנמלים האירופיים לסחר עמה. לואי תמך בפומבי במדיניות בעודו סובל בסתר את המסחר המתמשך בין הולנד לבריטניה שכלכלת ממלכתו תלתה בה, מה שהניע את נפוליאון לפטור את הולנד כ"לא יותר ממושבה אנגלית". הוא גם התנגד לאכיפת גיוס צבאי בסגנון צרפתי לאחר שעורר מהומות ציבוריות ברוטרדם, מה ששכנע עוד יותר את אחיו כי מתינותו של לואי כלפי נתיניו הפכה אותו לחסר תועלת ככלי למדיניות צרפתית. עד 1809 החליט נפוליאון לספח את הולנד לחלוטין כדי לסגור את ההברחות שפגעו בחרם שלו, וכאשר נכשלו המשא ומתן עם לואי והבריטים כאחד, הוא שלח חיילים לעבר אמסטרדם בשנת 1810.

התפטרות ומנוסה

במקום להיכנע לסיפוח, לואי התפטר ב-1 ביולי 1810, בניסיון לשמור על הכתר לבנו, ואז נמלט מהמדינה בסתר באותו ערב תחת שם בדוי הרוזן דה סן-לו (comte de Saint-Leu), וביקש מקלט באוסטריה. הולנד סופחה רשמית לאימפריה הצרפתית ב-9 ביולי 1810, ובכך באה אל סיומה הממלכה שבנה במשך ארבע שנים בקושי. בריחתו, כפי שמציין תיאורו של TheCollector, משמעותה הייתה למעשה נטישת משפחתו שלו לצד כס המלכות שלו.

גלות ופרישה ספרותית

לואי בילה את שאר חייו בגלות, חי בנקודות שונות בבוהמיה, אוסטריה, שווייץ ולבסוף איטליה, תוך שימוש בתואר הרוזן דה סן-לו. הוא פנה לכתיבה, והפיק את מסמכים היסטוריים והרהורים על ממשלת הולנד (Documents historiques et réflexions sur le gouvernement de la Hollande) בשנת 1820 – הגנה ותיעוד של ממשלו שלו בהולנד – לצד שני רומנים בלתי גמורים. הוא מת ב-25 ביולי 1846 בליבורנו שבאיטליה, בגיל 67, לאחר שהאריך ימים מעבר לממלכתו הקצרה ב-36 שנים אך לא זכה לראות את בנו מוכתר כקיסר צרפת בשנת 1852.

מדוע לואי מכונה גאון

אף אחד מהמקורות שעויינו אינו מיישם את המילה "גאון" על לואי בונפרטה, ושום דבר בתיעודו אינו מעיד על ברק אינטלקטואלי מהסוג המשוייך לאחיו. מה ששני הדיווחים אכן מתעדים, במונחים ספציפיים ועקביים, הוא כישרון יוצא דופן ולא מתוכנן ברובו למכניקה של ממשל טוב: ייסוד מוסדות מתמשכים – אקדמיה לאומית למדעים, האוסף שהפך לרייקסמוเซум, משרד לניהול מים שהולנד עדיין מסתמכת עליו, מערכת משפט ומסים מאוחדת – בתוך ארבע שנים בקושי על כס מלכות זر שלא ביקש ובתחילה הייתה לו הכעשה מועטה להחזיק. זהו הישג מנהלי ומוסדי אמיתי, אך הוא נקרא כממשל פרגמטי, אנושי ואמפתיה אישית ולא כמקוריות מושגית; הרפורמות שלו התאימו ברובו מודלים צרפתיים קיימים לתנאים הולנדים מקומיים במקום להמציא חדשים. תכונתו המובהקת, על פי שני הדיווחים, הייתה הנכונות להזדהות עם נתיניו נגד האינטרסים האסטרטגיים של אחיו שלו, תכונה שעלתה לו בכיסאו. לקרוא לזה גאון יהיה הגזמה במה שהיה, בדיוק רב יותר, הוגנות וכישורים מנהליים שהופעלו תחת לחץ פוליטי יוצא דופן.

מורשת

שלטונו בן ארבע השנים של לואי בונפרטה השتיר להולנד מוסדות – מקורותיו של הרייקסמוเซום, מנגנון ניהול המים, מבנה מדינה מאוחד – שעלו על ממלכתו ועל האימפריה שיצרה אותה כאחד, והבטיחו לו מוניטין בקרב ההולנדים, נדיר בקרב מיקומי משפחתו של נפוליאון ברחבי אירופה, כמלך כפוי זר שהתאבל עליו באמת ולא סתם נסבל כאשר הסיפוח הצרפתי סיים את שלטונו.