לו גהריג (Lou Gehrig): האיש המזל ביותר על פני כדור הארץ

ב-4 ביולי 1939, שישים ואחד אלף איש נדמו בתוך יאנקי סטאדיום, שתיקה שהניו יורק טיימס כינה ארוכה יותר מכפי שקהל בייסבול אי פעם ייצר, בעוד אדם גוסס בן 36 אמר להם שהוא האדם המזל ביותר עלי אדמות. הוא התכוון לכך. שבועיים קודם לכן אמרו הרופאים לאשתו שנותרו לו אולי שנתיים וחצי לחיות. הוא הלך לעולמו לפני שנתיים.

בן יחיד מאיסט הארלם

הנרי לואיס גהריג (Henry Louis Gehrig) נולד ב-19 ביוני 1903 בשדרה השנייה 1994 באיסט הארלם, ניו יורק, למהגרים גרמנים: היינריך גהריג (Heinrich Gehrig), עובד פחמת שנאבק באלכוהוליזם ואפילפסיה, ואנה כריסטינה גהריג (Anna Christina Gehrig), עוזרת בית שהייתה מפרנסת המשפחה העיקרית. הוא היה היחיד מבין ארבעה ילדים ששרד את ילדותו; שתי אחיות מתו ממחלת ילדות ואח מת כתינוק. גהריג דיבר רק גרמנית בבית ולא למד אנגלית עד שהיה בן חמש. בגיל 17, בעודו תלמיד בבית הספר התיכון למסחר (Commerce High School), חבט גראנד סלאם לחלוטין מחוץ לקאבס פארק (Cubs Park), כיום ריגלי פילד (Wrigley Field), במהלך משחק תיכונים ב-26 ביוני 1920, הישג יוצא דופן מספיק כדי לעשות חדשות ברחבי המדינה.

קולומביה והיאנקיז

גהריג נרשם לאוניברסיטת קולומביה על מלגת פוטבול ולמד הנדסה, ולאחר מכן הגיש עבור קבוצת הבייסבול; ב-18 באפריל 1923 רשם 17 פסילות של חובטי וויליאמס קולג' (Williams College) במשחק יחיד. סקאוט היאנקיז פול קריצ'ל (Paul Krichell), בצפותו בעוצמה השמאלית שלו, אמר למועדון כי מצאו את "בייב רות' (Babe Ruth) הבא". גהריג חתם בניו יורק ב-30 באפריל 1923, וערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הבכירה כחובט מחליף ביוני באותה שנה בגיל 19.

2,130 משחקים רצופים

ב-2 ביוני 1925, גהריג החליף את איש הבסיס הראשון וולי פיפ (Wally Pipp), שהיה בחוץ עם כאב ראש, ופשוט מעולם לא יצא שוב מההרכב. הוא שיחק 2,130 משחקים רצופים במהלך ארבע עשרה העונות הבאות, דרך פגיעות כדור בראש, התקף לומבגו שהציב אותו על קביים לפני משחק שבו עדיין פתח, ופציעות ששיחק דרכן במקום לדווח עליהן. ב-3 ביוני 1932, חבט ארבעה הום ראנס במשחק יחיד מול פילדלפיה אתלטיקס (Philadelphia Athletics), השחקן הראשון ששיזר זאת במאה ה-20, וב-1934 זכה בכתר המשולש של האמריקן ליג, כשהוא חובט בשיעור של .363 עם 49 הום ראנס ו-166 RBIs. עונת 1927 שלו, כשהוא חובט לצד בייב רות' בסדר החבטות שנודע מאוחר יותר כ-"Murderers' Row", נותרה אחת הגדולות בהיסטוריה של הבייסבול: ממוצע של .373, 218 חבטות, 47 הום ראנס ו-175 RBIs, שיא באותה עת. לאורך הקריירה שלו חבט .340 עם 493 הום ראנס, 1,995 RBIs, ואחוז חבטות עוצמה (slugging percentage) של .632, כשהוא זוכה בשש אליפויות וורלד סיריס ושני פרסי MVP של האמריקן ליג. הוא הכניס 509 רצים לאורך שלוש עונות רצופות, מ-1930 עד 1932, וקבע את שיא ה-RBI לעונה בודדת באמריקן ליג עם 185 ב-1931, שיא שלא נשבר עשרות שנים מאוחר יותר. קאל ריפקן ג'וניור (Cal Ripken Jr.) עבר לבסוף את רצף המשחקים הרצופים שלו ב-1995, 56 שנים לאחר שהסתיים.

הרצף מסתיים

עד אימוני האביב של 1939, משהו היה לא תקין באופן גלוי. גהריג איבד את עוצמתו, התמוטט באצטדיון אל לאנג (Al Lang Stadium) בפלורידה, ועד סוף אפריל חבט .143 עם RBI בודד בשמונה משחקים. ב-2 במאי 1939, אמר למנהל ג'ו מקארתי (Joe McCarthy), "אני מושיב את עצמי על הספסל, ג'ו", לטובת הקבוצה, ובכך סיים את הרצף ב-2,130 משחקים. במיו קליניק (Mayo Clinic), ביום הולדתו ה-36, 19 ביוני 1939, אבחנו אותו הרופאים עם טרשת אמיוטרופית צידית (ALS), מחלה ניוונית שתשתק אותו תוך הותרת מוחו שלם לחלוטין. לאשתו אלינור (Eleanor) נאמר כי נותרו לו ככל הנראה שנתיים וחצי לחיות.

הנאום

ב-4 ביולי 1939, ערכו היאנקיז את יום ההוקרה ללו גהריג בין משחקים של הצגה כפולה מול וושינגטון, כשהם מושכים 61,808 אוהדים. ביישן בטבעו ומהסס לדבר, גהריג שוכנע לפנות לקהל ונשא שורות ששרדו כמעט את כל השאר בנוגע לספורט שייצר אותן: "בשבועיים האחרונים קראתם על מכה קשה. עם זאת כיום אני מחשיב את עצמי לאיש המזל ביותר על פני כדור הארץ." הוא הודה למנהליו, לחבריו לקבוצה, למחותניו, להוריו ולענור, כשהוא מכנה אותה "מגדל של חוזק". הקהל, לפי דיווח הטיימס, ישב בדממה ארוכה יותר מכל קהל בייסבול בהיסטוריה לפני שהתפרץ; בייב רות' חיבק אותו בעוד התזמורת ניגנה "I Love You Truly". אגודת כתבי הבייסבול התלתה את תקופת ההמתנה الסטנדרטית שלה ובחרה אותו להיכל התהילה באותו בדצמבר, והפכה אותו, בגיל 36, למועמד הצעיר ביותר בהיסטוריה באותה עת.

נציב שחרור על תנאי

במקום לממש רווחים מהרצאות, גהריג קיבל מינוי לעשר שנים מראש העיר פיורלו לה גווארדיה (Fiorello La Guardia) כנציב שחרור על תנאי של ניו יורק באוקטובר 1939, והושבע באותו ינואר בשכר שנתי של 5,700 דולר. ככל שמחלתו התקדמה, אלינור נאלצה להנחות את ידו כדי לחתום על מסמכים רשמיים. הוא התפטר בשקט כחודש לפני מותו.

מדוע לו נקרא גאון

אף אחד לא מחיל את המילה גאון על לו גהריג בשל תובנה או אינטלקט; המקורות מתארים סוג אחר של מוח יוצא דופן, כזה הבנוי סביב עמידות, ביטול עצמי והיעדר כמעט מוחלט של אגו גלוי. מה שהבדיל אותו מכל חובט דגול אחר בעתו היה משמעת ספציפית וניתנת לשחזור: ארבע עשרה שנים, 2,130 משחקים, מבלי לאפשר לעולם לכאב, פציעה או עייפות להירשם כסיבה לשבת, סף של ניהול עצמי שאף שחקן אחר בדורו לא התקרב אליו ועמד על כנו במשך 56 שנים. זה דרש צורה של זיהוי דפוסים הייחודית לגהריג, יכולת להבחין, משחק אחר משחק, בין פציעה שסיימה עונה לבין כזו שניתן לשחק דרכה, והשיפוט להמשיך לקבל את ההחלטה הזו נכון במשך עשור וחצי. מחוויית חבריו לקבוצה עצמם, שיר שנשלח מהטוראי ג'ון קיראן (John Kieran) ונחרט על גביע כסף שהוענק ב-1939, שיבח את אופיו ולא את כישרונו, וזה היה הגביע הזה, ולא אף אחד מהסטטיסטיקות שלו, שגהריג שמרה כפי שדווח הכי קרוב במהלך מחלתו האחרונה. הטיעון הנגדי הכן לגאונות הוא שמתנתו של גהריג נראית, ברשומות, יותר כמו חוסן יוצא דופן וענווה יוצאת דופן מאשר דרך מיוחדת כלשהי לראות את המשחק; בני זמנו השתמשו במילים כמו אומץ וג'נטלמן לעיתים קרובות בהרבה מכפי שהשתמשו במבריק.

מורשת

גהריג נפטר בביתו ברברדייל, ברונקס, ב-2 ביוני 1941, שבעה עשר ימים לפני מה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-38. ראש העיר לה גווארדיה הורה להוריד את הדגלים ברחבי ניו יורק לחצי התורן. היאנקיז הוציאו לגמלאות את מספר חולצתו 4 באותו יולי, המספר הראשון שהוצא לגמלאות בהיסטוריה של הבייסבול, והמייג'ור ליג בייסבול הגדיר את 2 ביוני כיום לו גהריג החל מ-2021. מחלתו עדיין נושאת את שמו בדיבור היומיומי, צורה של עמידות שאף סטטיסטיקה לא העניקה לו מעולם.