ז'אן פרנל
ז'אן פרנסואה פרנל (בלטינית: Ioannes Fernelius; 1497 – 26 באפריל 1558) היה רופא צרפתי שטבע את המונח "פיזיולוגיה" לתיאור חקר תפקוד הגוף. הוא היה האדם הראשון שתיאר את התעלה השדרתית. המכתש הירחי פרנליוס (Fernelius) קרוי על שמו.
פרנל הציע כי פקעיות הטעם רגישות לשומן, רעיון שמחקרים בראשית המאה ה-21 הוכיחו כנכון.
חיים
הוא נולד במונדידייה (Montdidier) ולאחר שקיבל את השכלתו המוקדמת בקלרמון, נכנס לקולז' סנט-בארב (College of Sainte-Barbe) בפריז. בתחילה הקדיש את עצמו ללימודי מתמטיקה ואסטרונומיה; אך משנת 1534 התמסר לחלוטין לרפואה, שבה סיים את לימודיו בשנת 1530. השכלתו הכללית, והמיומנות וההצלחה שבהן ביקש להחיות את לימודי הרופאים היוונים העתיקים, הקנו לו מוניטין, ובסופו של דבר את משרת רופא החצר. קטרין דה מדיצ'י, אשת המלך אנרי השני מצרפת, ביקשה את עצתו בנוגע לקשייה להרות. הוא עסק ברפואה בהצלחה, ועם מותו בפריז ב-1558 הותיר לה הון רב. שרידיו נקברו בכנסיית סן-ז'אק-דה-לה-בושרי (Saint-Jacques-de-la-Boucherie).
עבודה
### אסטרונומיה וגאודזיה
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ספרו של פרנל "Cosmotheoria" (1528) מתעד מדידה (מדידת קשת) של מעלת קשת של המרידיאן, אותה ביצע על ידי ספירת סיבובי גלגלי הכרכרה שלו במסע בין פריז לאמיין. באמצעות מדידותיו הוא חישב את היקף כדור הארץ בסטייה של פחות מאחוז אחד מהערך הנכון. הוא חישב כי מעלה של מרידיאן צריכה להיות באורך 56,746 טואז (toises) במקום ה-57,024 שנמדדו לאחר מכן. עבודותיו בנושאים מתמטיים ואסטרונומיים כוללות גם את "Monalosphaerium, sive astrolabii genus, generalis horarii structura et usus" (1526), ואת "De proportionibus" (1528).
### פיזיולוגיה
כרופא ופרופסור לרפואה בקולז' דה קונואיי (Collège de Coenouailles) במשך למעלה מ-20 שנה, פרנל נחשב למי שטבע את המונח פיזיולוגיה, תחום שהפך לאחד הנושאים המרכזיים בחינוך ובמחקר בתחום הרפואה. הבנתו המוקדמת בפיזיולוגיה, במיוחד של המוח, באה לידי ביטוי בשלושה משפטים המצוטטים לעיתים קרובות בהיסטוריה הפיזיולוגית:
- "האנטומיה היא לפיזיולוגיה כפי שהגאוגרפיה היא להיסטוריה; היא מתארת את תיאטרון האירועים."
- המוח היה "מושב הנפש וחלקיה; כשהנפש ניחנה בפקולטות רבות, האדם זכה בצדק למקום גדול יותר עבורה מאשר יצורים אחרים, ומקום זה קשור ליותר כלים."
- "המוח הוא המצודה ומשכנה של הנפש האנושית, משכן המחשבות והתבונה, המעיין והמקור לתנועה ולכל חוש; הוא תופס את הנקודה הגבוהה ביותר בגוף, מביט מעלה, קרוב ביותר לשמיים."
עבודותיו הרפואיות כללו את "De naturali parte medicinae" (1542), "De vacuandi ratione" (1545), ו-"De abditis rerum causis" (1548) שכלל פרק על אנגלולוגיה ודמונולוגיה. מה שכונה "יצירת המופת" שלו, "Universa Medicina", מורכב משלושה חלקים: הפיזיולוגיה (שפותחה מתוך ה-De naturali parte), הפתולוגיה והתרפויטיקה.