פרנסס אולדהם קלסי
פרנסס קתלין אולדהם קלסי (Frances Kathleen Oldham Kelsey; 24 ביולי 1914 – 7 באוגוסט 2015) הייתה פרמקולוגית ורופאה קנדית-אמריקאית, שניהלה קריירה בת 45 שנים במנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA). כבודקת במנהל, היא סירבה לאשר את השיווק של התרופה תלידומיד בשל חששותיה מהיעדר ראיות לבטיחות התרופה. חששותיה התבררו כמוצדקים כאשר הוכח שתלידומיד גרם למומים מולדים חמורים. הקריירה של קלסי הצטלבה עם חקיקת חוקים שחיזקו את הפיקוח של ה-FDA על תרופות. קלסי הייתה האישה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור בפרמקולוגיה והאישה השנייה שקיבלה את פרס הנשיא לשירות אזרחי פדרלי מצוין, שהוענק לה על ידי ג'ון פ. קנדי בשנת 1962.
חיים מוקדמים והשכלה
קלסי נולדה בקובל היל (Cobble Hill) שבקולומביה הבריטית ולמדה בבית הספר סנט מרגרט בוויקטוריה, וסיימה אותו בגיל 15. בין השנים 1930 ל-1931 למדה בקולג' ויקטוריה (כיום אוניברסיטת ויקטוריה). לאחר מכן נרשמה לאוניברסיטת מקגיל, שם קיבלה תואר ראשון (1934) ותואר שני (1935) בפרמקולוגיה. בעידודו של אחד ממרציה, היא "כתבה ל-א. מ. ק. גיילינג, רופא וחוקר נודע שהחל להקים מחלקה חדשה לפרמקולוגיה באוניברסיטת שיקגו, וביקשה משרה ללימודים מתקדמים". גיילינג, שלא היה מודע להבדלים המגדריים בשמות הפרטיים פרנסיס ופרנסס, הציע לה את המשרה תוך פנייה אליה כ"מר אולדהם". היא קיבלה את ההצעה ותיקנה את הטעות על ידי הוספת התואר "גברת" (miss) בסוגריים בעת שכתבה את תשובתה. היא החלה לעבוד בשנת 1936.
במהלך שנתה השנייה של קלסי, גיילינג נשכר על ידי ה-FDA לחקור מקרי מוות חריגים הקשורים לשיקוי סולפנילאמיד, תרופת סולפונאמיד. קלסי סייעה בפרויקט מחקר זה, שהראה כי 107 מקרי המוות נגרמו משימוש בדיאתילן גליקול כממס. באותה עת לא היה קיים חוק המאפשר להעמיד לדין את מי שמכר רעל כתרופה, וקלסי הבחינה בצורך להתמודד עם רגולציה לא מלאה. בשנה שלאחר מכן, הקונגרס של ארצות הברית העביר את חוק המזון, התרופות והקוסמטיקה הפדרלי של 1938. באותה שנה היא השלימה את לימודיה וקיבלה דוקטורט בפרמקולוגיה, האישה הראשונה שעשתה זאת. העבודה עם גיילינג הובילה להתעניינותה בטרטוגנים, תרופות הגורמות למומים מולדים. היא למדה על המנגנון שבו נגרמים מומים מולדים.
קריירה אקדמית
עם סיום הדוקטורט, הצטרפה אולדהם לסגל אוניברסיטת שיקגו. בשנת 1942, כמו פרמקולוגים רבים אחרים, חיפשה אולדהם תרופה סינתטית למלריה. כתוצאה ממחקרים אלו, גילתה אולדהם שחלק מהתרופות מסוגלות לעבור את השליה. במהלך עבודתה היא גם פגשה את עמיתה לסגל, פרימונט אליס קלסי, לו נישאה בשנת 1943.
בעת שהייתה בסגל אוניברסיטת שיקגו, הוענק לקלסי תואר דוקטור לרפואה (M.D.) בשנת 1950. היא השלימה את הוראתה בעבודה כעורכת עמיתה בכתב העת של האיגוד הרפואי האמריקאי במשך שנתיים. קלסי עזבה את אוניברסיטת שיקגו בשנת 1954, החליטה לקבל משרה בהוראת פרמקולוגיה באוניברסיטת דקוטה הדרומית, ועברה עם בעלה ושתי בנותיה לוורמיליון, דקוטה הדרומית, שם לימדה עד שנת 1957.
היא הפכה לאזרחית כפולה של קנדה וארצות הברית בשנות ה-50 כדי להמשיך לעסוק ברפואה בארה"ב, אך שמרה על קשרים חזקים עם קנדה, שם המשיכה לבקר את אחיה באופן קבוע עד גיל מבוגר.
קריירה ב-FDA
בשנת 1960 גויסה קלסי על ידי ה-FDA בוושינגטון די. סי. באותה עת, היא "הייתה אחת מתוך שבעה רופאים במשרה מלאה וארבעה רופאים צעירים במשרה חלקית שבדקו תרופות" עבור ה-FDA.
### עבודה על תלידומיד
אחת המשימות הראשונות שלה ב-FDA הייתה לבחון בקשה של חברת ריצ'רדסון-מרל עבור התרופה תלידומיד (תחת שם המותג Kevadon) כתרופה להרגעה ושיכוך כאבים, עם התוויות ספציפיות למתן התרופה לנשים בהריון עבור בחילות בוקר. אף על פי שהתרופה אושרה בעבר בקנדה וביותר מ-20 מדינות באירופה ובאפריקה, היא מנעה את אישור התרופה וביקשה לראות נתונים על ניסויים קליניים. באותה עת, ה-FDA יכול היה למנוע אישור רק ל-60 יום בכל פעם, ולכן היא ביקשה ללא הרף מידע נוסף מהחברה מדי 60 יום במשך למעלה משנה. הסיבה הראשונית שלה לכך הייתה שההמלצות שסיפקה ריצ'רדסון-מרל לא הכילו מתודולוגיה מדעית, והיא זיהתה שהמחברים שלהם פרסמו בעבר מאמרים חשודים. קלסי גם ציינה שהבקשה לא אמרה דבר על הכיראליות של התלידומיד.
בדצמבר 1960 פרסמה לזלי פלורנס מכתב בכתב העת הרפואי הבריטי (British Medical Journal) שקישר את התלידומיד לתסמינים נוירולוגיים. קלסי ראתה את המכתב והוסיפה את התסמינים שציינה פלורנס לבקשות המידע המתמשכות שלה. ההשפעות הנוירולוגיות הבלתי צפויות גרמו לה להיזכר בעבודתה הקודמת על מנגנון המומים המולדים, ולכן היא ביקשה גם מחקרים בבעלי חיים כדי להוכיח שהתרופה לא תהיה מזיקה לעובר. למעשה, חברת ריצ'רדסון-מרל גילתה ככל הנראה מומים מולדים כאשר התרופה נוסתה על חולדות אך לא דיווחה על ממצא זה; במקום זאת, נשלחו לקלסי נתונים חלקיים ומטעים שהצביעו על כך שהמוצר בטוח לנשים בהריון. למרות העובדה שתלידומיד כבר היה בשימוש נרחב באירופה ובמקומות אחרים, קלסי נותרה חשדנית ובחנה את הנתונים הללו בחשש ובספקנות, לעיתים ביקשה מבעלה לבדוק את מסקנותיה. ככל ששנת 1960 הפכה ל-1961, בקשותיה המתמשכות של קלסי למידע נוסף עוררו את זעמו של איש הקשר שלה בריצ'רדסון-מרל, שהתעקש להאיץ את תהליך האישור וניסה להסלים את הבקשה, אך הממונים על קלסי ב-FDA עמדו לצידה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →התעקשותה של קלסי כי יש לבדוק את התרופה במלואה לפני אישורה אוששה בנובמבר 1961, כאשר לידות של תינוקות עם מומים באירופה קושרו לבליעת תלידומיד על ידי אמהותיהם במהלך ההריון. חוקרים גילו שהתלידומיד עבר את מחסום השליה וגרם למומים מולדים חמורים. במרץ 1962, לאחר הפצת טבליות "ניסיוניות" לעשרות אלפי מטופלים ללא אישור (עם 17 לידות של תינוקות עם מומים שאושרו ועשרות נוספים שנחשדו), משכה ריצ'רדסון-מרל לבסוף את בקשתה מה-FDA. קלסי הוכתרה בעמוד השער של הוושינגטון פוסט כגיבורה על מניעת טרגדיה רחבת היקף בארה"ב. מורטון מינץ, מחבר הכתבה בוושינגטון פוסט, אמר: "[קלסי] מנעה ... את לידתם של מאות או אפילו אלפי ילדים חסרי ידיים ורגליים." קלסי התעקשה שעוזריה, ג'ירו אויאמה ולי גייזמר, כמו גם הממונים עליה ב-FDA שתמכו בעמדתה התקיפה, ראויים לקרדיט גם הם. הנרטיב על התמדתה של קלסי שימש לסיוע בהעברת רגולציה קפדנית לאישור תרופות בשנת 1962.
לאחר שמינץ פרסם את הסיפור ביולי 1962, הייתה מחאה ציבורית משמעותית. תיקון קופאובר-האריס (Kefauver Harris Amendment) הועבר פה אחד על ידי הקונגרס באוקטובר 1962 כדי לחזק את הרגולציה על תרופות. חברות נדרשו להוכיח את יעילותן של תרופות חדשות, לדווח על תופעות לוואי ל-FDA, ולבקש הסכמה ממטופלים המשתתפים במחקרים קליניים. הרפורמות בבדיקות התרופות דרשו "מגבלות מחמירות יותר על הבדיקה וההפצה של תרופות חדשות" כדי להימנע מבעיות דומות. התיקונים הכירו לראשונה בכך ש"יש לקבוע את היעילות לפני השיווק".
### עבודה רגולטורית מאוחרת
כתוצאה מחסימת האישור האמריקאי לתלידומיד, הוענק לקלסי פרס הנשיא לשירות אזרחי פדרלי מצוין על ידי ג'ון פ. קנדי ב-7 באוגוסט 1962, והיא הפכה לאישה השנייה שזכתה לכבוד זה. לאחר קבלת הפרס, המשיכה קלסי בעבודתה ב-FDA. שם היא מילאה תפקיד מפתח בעיצוב ואכיפה של תיקוני 1962. היא מונתה למנהלת ענף התרופות המחקריות.
בשנת 1966 מינה לינדון ב. ג'ונסון את ג'יימס ל. גודארד לנציב המזון והתרופות. גודארד התמרמר על תשומת הלב הציבורית שקלסי המשיכה לקבל והאמין לשמועות נרחבות שהופצו על ידי מנהלי תעשיית התרופות לפיהן קלסי עיכבה את הבקשה לתלידומיד מתוך עצלנות טהורה. זה היה בדיוק ההפך מהאמת: רוב הבקשות אושרו אוטומטית על ידי בודקים שהתעלמו מהמועד האחרון של 60 יום, בעוד שקלסי שלחה בזהירות בקשות לנתונים במשך למעלה משנה. ללא קשר לכך, קלסי הורדה בדרגה ממנהלת ענף התרופות המחקריות לראש המחלקה לאונקולוגיה ותרופות רדיופרמצבטיות, שם ניתן לה מעט מאוד עבודה.
לאחר עזיבתו של גודארד, מונתה קלסי שוב למנהלת מחקרים מדעיים, והמשיכה בתפקיד זה במשך עשורים רבים. היא הייתה מעורבת ברגולציה השנויה במחלוקת של דיאתילסטילבסטרול, שגם הוא גרם למומים מולדים, ושל דימתיל סולפוקסיד. בשנת 1994, בית הספר התיכון פרנסס קלסי במיל ביי (Mill Bay) שבקולומביה הבריטית נקרא על שמה. היא השתתפה בטקס הפתיחה למרות שסבלה מצלעות שבורות ושבר דחיסה בחוליה בדרך לטקס. בשנת 1995, בהיותה בת 81, יצר המרכז להערכת תרופות ומחקר של ה-FDA תפקיד מיוחד עבורה, סגנית לעניינים מדעיים ומדעיים במשרד הציות.
חיים מאוחרים ומוות
קלסי פרשה מה-FDA בשנת 2005, בגיל 90, לאחר 45 שנות שירות. בשנת 2010 העניק ה-FDA לקלסי את פרס המצוינות הראשון לבטיחות תרופות וקרא לפרס על שמה, והודיע כי הוא יוענק לאיש צוות אחד ב-FDA מדי שנה. בהכרזה על הפרסים אמר מנהל המרכז, סטיבן ק. גלסון: "אני שמח מאוד שהקמתי את פרס ד"ר פרנסס או. קלסי למצוינות בבטיחות תרופות ולהכיר במקבלי הפרס הראשונים על הישגיהם יוצאי הדופן בהיבט חשוב זה של רגולציית תרופות."
קלסי הגיעה לגיל 100 ביולי 2014, ומעט לאחר מכן, בסתיו 2014, עברה מוושינגטון די. סי. לגור עם בתה בלונדון, אונטריו. ביוני 2015, כאשר צורפה למסדר קנדה, מרסדס בנגבי, נפגעת תלידומיד וראש האגודה לנפגעי תלידומיד בקנדה, שיבחה את קלסי על שהפגינה כוח ואומץ בסירובה להיכנע ללחץ מצד בכירי חברות התרופות, ואמרה: "עבורנו, היא תמיד הייתה הגיבורה שלנו, גם אם מה שעשתה היה במדינה אחרת."
קלסי הלכה לעולמה בלונדון, אונטריו, ב-7 באוגוסט 2015, בגיל 101, פחות מ-24 שעות לאחר שהמושלת של אונטריו, אליזבת דאודסוול, ביקרה בביתה כדי להעניק לה את אות חברה במסדר קנדה.
מורשת
בשנת 2024 פרסמה ההיסטוריונית הקנדית שריל קרסניק וורש את הספר "פרנסס אולדהם קלסי, ה-FDA, והקרב נגד תלידומיד" (Frances Oldham Kelsey, the FDA, and the Battle against Thalidomide), ביוגרפיה של קלסי. קלסי הונצחה על ידי המוזיאון הלאומי להיסטוריה של נשים ומכון ההיסטוריה של המדע באתרים המקוונים שלהם.
הוקרה ופרסים
- 1962 – פרס הנשיא לשירות אזרחי פדרלי מצוין
- 1963 – פרס מפתח הזהב מאוניברסיטת שיקגו, אגודת בוגרי מדעי הרפואה והביולוגיה
- 1994 – נבחרה להיות שם בית הספר התיכון פרנסס קלסי שנפתח בשנת 1995
- 2000 – נכנסה להיכל התהילה הלאומי לנשים
- 2001 – מונתה למנטורית וירטואלית עבור האיגוד הרפואי האמריקאי
- 2006 – פרס "Foremother" מהמרכז הלאומי למחקר בריאות
- 2010 – כלת פרס ד"ר פרנסס או. קלסי הראשון למצוינות ואומץ בהגנה על בריאות הציבור, שניתן על ידי ה-FDA
- 2012 – תואר דוקטור לשם כבוד במדעים מאוניברסיטת ונקובר איילנד