ז'אן-פרנסואה דה גאלאפ, רוזן לה פרוז (Jean-François de Galaup, comte de La Pérouse): הנווט שנעלם
ארבעה ימים לאחר שהצי הראשון של בריטניה הטיל עוגן במפרץ בוטאני (Botany Bay) בינואר 1788 כדי להקים מושבת עונשין, הביט קצין אנגלי אל הים ותיעד שתי ספינות מוזרות המתקרבות – כלי שיט צרפתיים שלדעתו השגויה נהגו להשתייך ל"מר דה לה פרוז". הייתה זו התצפית המאומתת האחרונה מצד מעצמה אירופית כלשהי על המשלחת המדעית הצרפתית השאפתנית ביותר של המאה השמונה-עשרה. שישה שבועות לאחר מכן הפליגו הספינות אל מחוץ למפרץ ומחוץ להיסטוריה המתועדת, ומפקדן, גיבור מלחמה שכבר נודע בזכות התנהגותו האנושית בקרב, לא נראה עוד לעולם.
בנו של חייל מאלבי
ז'אן-פרנסואה דה גאלאפ נולד ב-23 באוגוסט 1741, בקהילת סן-ז'וליין באלבי (Albi), צרפת, לוויكتور-ז'וזף דה גאלאפ ולמרגריט דה רסגייה, ואימץ את השם לה פרוז מאחוזת משפחה. הוא הצטרף לצי כצוער בברסט (Brest) בגיל חמש עשרה בלבד, ב-19 בדצמבר 1756, ונכנס לשירות בזמן למלחמת השבע שנים – הוא השתתף במסע החילוץ שנכשל ב-1757 ללואיסבורג (Louisbourg) בקנדה הצרפתית, ובקרב הימי המרכזי במפרץ קיברון (Baie de Quiberon) בנובמבר 1759, נפצע פעמיים ונפל בשבי לזמן קצר בטרם הוחלף.
בניית רקורד קרבי
שתי העשורים הבאים הפכו את לה פרוז לאחד מקציני הצי המוכשרים יותר של צרפת: הוא השתתף בפעולות נגד דיג בריטי מול ניופאונדלנד (Newfoundland), שירת בסן-דומינג (Saint-Domingue), והפליג במסעות לאוקיינוס ההודי, וזכה לקידום לסגן-מפקד ב-1777 ולמסדר סן-לואי (Order of Saint-Louis). כאשר צרפת נכנסה למלחמת העצמאות של ארצות הברית לתמיכה במתיישבים, הוא פיקד על הפריגטה אמזון (Amazone) תחת האדמירל ד'אסטן (d'Estaing) בפעולות בקריביים החל ב-1779, קודם לקפטן ב-1780, ותפס פיקוד על הפריגטה אסטרה (Astrée), שבה ערך קרבות מוצלחות ומשימות ליווי שיירות נגד הבריטים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפשיטה על מפרץ הדסון
פעולת המלחמה המשמעותית ביותר של לה פרוז התרחשה הרחק מהקריביים. במאי 1782 הוא קיבל פיקוד על ספינת הקו סקטר (Sceptre) והוביל שתי פריגטות וכ-250 חיילים למשלחת למפרץ הדסון (Hudson Bay), כשהוא כובש את פורט פרינס אוף ויילס (Fort Prince of Wales) ופארק יורק (York Factory) המוחזקים בידי בריטים ללא נפגע אחד משני הצדדים. מה שהבדיל את הפשיטה, ומה שבנה את המוניטין שלו מעבר ליכולת צבאית פשוטה, היה יחסו למגנים השבויים – הוא שחרר מזון ואספקה למגנים הבריטים המובסים במקום להשאירם להתמודד עם החורף הקנדי ללא ציוד, מעשה אנושיות שהקנה לו קצבה של שמונה מאות ליברות ומווניטין, בלשונו של אדם שהעריך את הביוגרפיה שלו, כ"מנהיג אנושי" לא פחות מאשר "לוחם מבריק".
קיבל משימה להתעלות על קפטן קוק
המווניטין המשולב הזה של כשירות ואנושיות הפך את לה פרוז לבחירה המובנת מאליה כאשר לואי השישה עשר (Louis XVI), להוט להשות ולשפר את גילויי האוקיינוס השקט של קפטן קוק (Captain Cook) הבריטי, הזמין מסע גדול של מחקר מדעי. לאחר שקודם לבריגדיר ביולי 1785, לה פרוז יצא מברסט ב-1 בינואר 1785, כשהוא מפקד על שתי פריגטות, הבּוּסוֹל (Boussole) והאסטרולאב (Astrolabe), ועל סיפונן כ-220 עד 225 קצינים, מלחים ומדענים, הנושאים מכשירים מתקדמים ויעדים המקיפים גאוגרפיה, הידרוגרפיה, אסטרונומיה, מינרלוגיה, בוטניקה ומטאורולוגיה. בין בני השש עשרה שניסו ללא הצלחה למצוא מקום במשלחת היה נפוליאון בונפרטה (Napoleon Bonaparte) הצעיר. במהלך השנתיים וחצי הבאות סקרה המשלחת את חוף האוקיינוס השקט של צפון אמריקה, מיפתה קטעים של האוקיינוס השקט שטרם מופו, וגילתה את המצר בין הוקאידו (Hokkaido) לסחאלין (Sakhalin) הנושא כיום את שמו של לה פרוז – מיזם מדעי שאפתן בהיקפו ככל מסע גילוי של מאה זו.
היעלמות בואניקורו
המשלחת הגיעה למפרץ בוטאני בינואר 1788, המגע המאומת האחרון שלה עם מעצמה אירופית כלשהי, ועזבה במרץ. שום ידיעה נוספת לא הגיעה לצרפת. דאגה גוברת הובילה בסופו של דבר למשלחת חילוץ תחת האדמירל המשנה ברוני ד'אנטרקסטו (Bruni d'Entrecasteaux) ב-1791, שחיפשה באופן נרחב אך לא מצאה זכר. התעלומה שבתה את אירופה במשך עשורים, ועוררה הפקות תיאטרון וספקולציות פופולריות, עד 1826, כאשר קפטין ים אירי, פיטר דילון (Peter Dillon), מצא חרבות ושרידים אחרים באיי סנטה קרוז (Santa Cruz Islands) שקושרים למשלחת. חקירה בהמשך, בולטת על ידי חוקר הארצות דימון ד'אורוויל (Dumont d'Urville), אישרה ששתי הספינות נטרפו על שוניות ואניקורו (Vanikoro) סביב אמצע יוני 1788; שרידים מן האסטרולאב נמצאו באותה עת, אך שרידי הבּוּסוֹל לא אותרו עד 1964. דיווחים מקומיים שנמסרו לדילון רמזו שחלק מהניצולים בנו כלי שיט קטן והפליגו, כאשר לפחות שני גברים נשארו באי במשך שנים בטרם מתו או עזבו – אך אף איש צוות לא נמצא בחיים באופן מוחלט, וגורלם הסופי מעולם לא הוסבר.
מדוע ז'אן-פרנסואה נקרא גאון
המקרה של לה פרוז מסתמך פחות על פריצת דרך אינטלקטואלית יחידה מאשר על שליטה מלאה באופן יוצא דופן בפיקוד ימי כדיסציפלינה מדעית ואנושית כאחד. בני תקופתו והיסטורינים מאוחרים יותר מתארים אותו, במונחים שהמקורות מאמתים באופן מוחשי, כ"נווט מצוין, לוחם מבריק, מנהיג אנושי" ששילב זהירות עם תעוזה – צירוף נדיר, שכן מפקדי חקירות בתקופתו היו לעיתים קרובות מצוינים באחד ופוחזים בשני. הגאון שלו, ככל שהיה כזה, התבטא בסינתזה: יישום שיטה מדעית קפדנית על הידרוגרפיה והיסטוריה טבעית תוך שמירה על משמעסטת ומורל לאורך מסע רב-שניתי, ויישום אותה אנושיות ממושמעת אפילו בפעולת מלחמה, כפי שהתנהגותו במפרץ הדסון הוכיחה. המגבלה הכנה היא שערכה המדעי הסופי של המשלחת נפגע בשל סופה הקטסטרופלי – שנים של נתונים שנאספו, דגימות ותצפיות אבדו עם הספינות בואניקורו, כלומר חלק גדול ממה שהיה יכול להצדיק את תווית ה"גאון" באופן אמפירי מעולם לא שרד כדי להערכה. מה שנותר הוא רקורד פיקוד ואופי מתועד, ולא גוף של עבודה מדעית שלמה.
מורשת
שמו של לה פרוז שורד על המצר שמיפה בין יפן לסחאלין, על פרבר של סידני (Sydney) ליד הנקודה שבה נראו ספינותיו לאחרונה, ובעניין המתמשך בהיעלמות שלקחה כמעט ארבעה עשורים כדי להיפתר אפילו חלקית. הוא נותר סמל לשאיפתו של עידן האורות למפות את העולם באופן מדעי – ולכך ששאיפה זו עדיין יכולה הייתה להיבלע לחלוטין על ידי הים שיצא למפות.