הנרי ברוהאם, הברון הראשון מברוהאם וווקס
הנרי פיטר ברוהאם, הברון הראשון מברוהאם וווקס (Henry Peter Brougham, 1st Baron Brougham and Vaux; 19 בספטמבר 1778 – 7 במאי 1868) היה מדינאי בריטי, שכיהן כלורד צ'נסלור של בריטניה הגדולה ומילא תפקיד בולט בהעברת חוק הרפורמה של 1832 וחוק ביטול העבדות של 1833.
ברוהאם נולד באדינבורו (Edinburgh), סייע בייסוד ה-Edinburgh Review בשנת 1802 לפני שעבר ללונדון, שם הוסמך כעורך דין בשנת 1808. הוא נבחר לבית הנבחרים בשנת 1810 כוויגי, ושימש כחבר פרלמנט עבור מחוזות בחירה שונים עד שהפך לעמית בבית הלורדים בשנת 1830.
ברוהאם זכה לפרסום ציבורי בזכות סיועו להבסת הצעת החוק לעונשין וייסורים (Pains and Penalties Bill) של 1820, ניסיון של ג'ורג' הרביעי, השנוא בציבור, לבטל את נישואיו לקרוליין מבראונשווייג. הוא הפך לתומך במטרות ליברליות, כולל ביטול סחר העבדים, סחר חופשי ורפורמה פרלמנטרית. לאחר שמונה ללורד צ'נסלור בשנת 1830, הוא ביצע מספר רפורמות שנועדו להאיץ הליכים משפטיים והקים את בית המשפט הפלילי המרכזי. הוא לא חזר למשרה ממשלתית לאחר 1834, ולמרות ששיחק תפקיד פעיל בבית הלורדים, עשה זאת לעיתים קרובות תוך התנגדות לעמיתיו לשעבר.
חינוך היה תחום עניין נוסף שלו. הוא סייע בהקמת האגודה להפצת ידע שימושי (Society for the Diffusion of Useful Knowledge).
הוא היה גם ממייסדי יוניברסיטי קולג' לונדון, וכן החזיק במספר משרות אקדמיות, כולל רקטור אוניברסיטת אדינבורו. בשנותיו המאוחרות בילה זמן רב בעיירה הצרפתית קאן, והפך אותה לאתר נופש פופולרי עבור המעמדות הגבוהים בבריטניה; הוא מת שם בשנת 1868.
חיים
### חיים מוקדמים
ברוהאם נולד וגדל באדינבורו, כבנם הבכור של הנרי ברוהאם (1742–1810), מברוהאם הול (Brougham Hall) שבווסטמורלנד, ואלינורה, בתו של הכומר ג'יימס סים. משפחת ברוהאם הייתה משפחה משפיעה בקמברלנד במשך מאות שנים. ברוהאם התחנך בבית הספר המלכותי התיכון (Royal High School) ובאוניברסיטת אדינבורו, שם למד בעיקר מדעי הטבע ומתמטיקה, אך גם משפטים. הוא פרסם מספר מאמרים מדעיים דרך החברה המלכותית, בעיקר על אור וצבעים ועל מנסרות, וכבר בגיל 25 נבחר לעמית החברה.
עם זאת, ברוהאם בחר במשפטים כמקצועו והתקבל לפקולטה לעורכי דין בשנת 1800. הוא עסק במקצוע מעט בסקוטלנד, ובמקום זאת נכנס ללינקולנז אין (Lincoln's Inn) בשנת 1803. חמש שנים לאחר מכן הוסמך ללשכת עורכי הדין. ברוהאם, שלא היה איש עשיר, פנה לעיתונות כדי לתמוך בעצמו כלכלית במהלך שנים אלו. הוא היה אחד ממייסדי ה-Edinburgh Review והפך במהרה לכותב הבולט ביותר בו, עם מאמרים על הכול – ממדע, פוליטיקה, מדיניות קולוניאלית, ספרות ושירה ועד כירורגיה, מתמטיקה ואמנות יפה.
בתחילת המאה ה-19, ברוהאם, חסידו של ניוטון, פתח בהתקפות אנונימיות ב-Edinburgh Review נגד מחקריו של תומאס יאנג (Thomas Young), שהוכיחו כי האור הוא תופעת גל המפגינה התאבכות ועקיפה. התקפות אלו עיכבו את קבלת האמת במשך עשור, עד שפרנסואה אראגו ואוגוסטן ז'אן פרנל תמכו בעבודתו של יאנג.
הגיחות המדעיות של ברוהאם כללו גם התקפה על סר ויליאם הרשל (1738–1822). כאסטרונום המלכותי, מצא הרשל קשר בין מספר כתמי השמש שנצפו לבין מחירי החיטה. הלורד ברוהאם לעג לכך וכינה זאת "אבסורד גדול". כלכלנים בימינו מסכימים עם ברוהאם על חוסר הרלוונטיות של כתמי השמש.
### קריירה מוקדמת
הצלחתו של ה-Edinburgh Review הפכה את ברוהאם לאדם בעל שם מרגע הגעתו ללונדון. הוא הפך במהרה לדמות קבועה בחברה הלונדונית וזכה לידידותם של הלורד גריי ופוליטיקאים ויגים מובילים אחרים. בשנת 1806 מינה אותו שר החוץ, צ'ארלס ג'יימס פוקס, למזכיר משלחת דיפלומטית לפורטוגל, בראשות ג'יימס סנט קלייר-ארסקין, הרוזן השני מרוסלין, וג'ון ג'רוויס, הרוזן הראשון מסנט וינסנט. מטרת המשלחת הייתה להתמודד עם הפלישה הצרפתית הצפויה לפורטוגל.
במהלך שנים אלו הפך לתומך נלהב בתנועה לביטול העבדות, מטרה לה יקדיש את עצמו בלהט עד סוף ימיו. למרות שהיה דמות מוכרת ופופולרית, ברוהאם נאלץ להמתין לפני שהוצע לו מושב בפרלמנט להתמודדות. עם זאת, בשנת 1810 נבחר לייצג את קמelford, מחוז בחירה מושחת שנשלט על ידי הדוכס מבדפורד.
הוא צבר במהירות מוניטין בבית הנבחרים, שם היה אחד הדוברים השכיחים ביותר ונחשב בעיני אחדים למנהיג פוטנציאלי לעתיד של המפלגה הוויגית. עם זאת, הקריירה של ברוהאם חוותה ירידה בשנת 1812, כאשר עמד כאחד משני מועמדים ויגים לליברפול והובס קשות. הוא נשאר מחוץ לפרלמנט עד שנת 1816, אז נבחר מטעם וינצ'לסי. הוא חזר במהירות למעמדו כאחד החברים התקיפים ביותר בבית הנבחרים ופעל במיוחד לקידום תוכנית לחינוך העניים, שם עמד בראש הוועדה המיוחדת שהפיקה את הדו"חות המשפיעים על חינוך המעמדות הנמוכים.
הוא היה גם תומך ברפורמה משפטית, ובנושא זה נשא בשנת 1828 נאום בן שש שעות, הנאום הארוך ביותר שנשא אי פעם בבית הנבחרים.
### הגנה על המלכה קרוליין
בשנת 1812 הפך ברוהאם לאחד מיועציה הראשיים של המלכה קרוליין מבראונשווייג, אשתו בנפרד של ג'ורג', נסיך ויילס, הנסיך העוצר וג'ורג' הרביעי לעתיד. זה התברר כהתפתחות מפתח בחייו.
באפריל 1820 מינתה קרוליין, שחיה אז בחו"ל, את ברוהאם לתובע הכללי שלה. מוקדם יותר באותה שנה עלה ג'ורג' הרביעי לכס המלוכה עם מותו של אביו ג'ורג' השלישי, שהיה מוגבל מזה זמן רב. קרוליין הוחזרה לבריטניה ביוני רק לשם הופעה, אך המלך החל מיד בהליכי גירושין נגדה.
הצעת החוק לעונשין וייסורים, שמטרתה הייתה פירוק הנישואים ושלילת תוארה המלכותי של קרוליין על בסיס ניאוף, הובאה בפני בית הלורדים על ידי הממשלה הטורית. עם זאת, ברוהאם הוביל צוות משפטי (שכלל גם את תומאס דנמן) שהגן ברהיטות על הנסיכה. ברוהאם איים להציג ראיות על פרשיות האהבים של ג'ורג' הרביעי ונישואיו הסודיים לאישה קתולית, מה שהיה עלול לזרוע כאוס במונרכיה, והוצע לו להסתייג מכך למען טובת המדינה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא הגיב בנאומו המפורסם בבית הלורדים:
> עורך דין, במילוי תפקידו, מכיר רק אדם אחד בכל העולם, ואדם זה הוא לקוחו. להציל את הלקוח הזה בכל האמצעים והדרכים, ובכל מחיר וסיכון לאחרים, וביניהם לעצמו, זוהי חובתו הראשונה והיחידה; ובמילוי חובה זו הוא לא חייב להתחשב בבהלה, בעינויים, ובהרס שהוא עלול להביא על אחרים. כשהוא מפריד בין חובת הפטריוט לזו של עורך הדין, עליו להמשיך ללא התחשבות בתוצאות, גם אם זה יהיה גורלו האומלל לערב את מדינתו בבלבול.
הנאום הפך מאז לאגדי בקרב עורכי דין פליליים בזכות עקרון הייצוג הנאמן והנלהב של הלקוח.
הצעת החוק עברה, אך ברוב זעום של תשעה קולות בלבד. הלורד ליברפול, שהיה מודע לחוסר הפופולריות של החוק וחשש שיידחה בבית הנבחרים, משך אותו. הציבור הבריטי היה ברובו בצד של הנסיכה, ותוצאת המשפט הפכה את ברוהאם לאחד האנשים המפורסמים במדינה. עיסוקו המשפטי במעגל הצפוני זינק פי חמישה, אם כי נאלץ להמתין עד 1827 לפני שמונה ליועץ המלך.
בשנת 1826 נמנה ברוהאם, יחד עם ולינגטון, כאחד הלקוחות והמאהבים המוזכרים בספר הזיכרונות הידוע לשמצה של הרייט וילסון. לפני הפרסום, וילסון והמוציא לאור ג'ון ג'וזף סטוקדייל כתבו לכל האנשים המוזכרים בספר והציעו להם הזדמנות להישמט מהעבודה בתמורה לתשלום כספי. ברוהאם שילם והבטיח את אנונימיותו.
### לורד צ'נסלור
ברוהאם נשאר חבר פרלמנט מטעם וינצ'לסי עד פברואר 1830, אז נבחר מטעם נייסבורו (Knaresborough). עם זאת, הוא ייצג את נייסבורו רק עד אוגוסט אותה שנה, אז הפך לאחד מארבעת הנציגים של יורקשייר. תמיכתו בביטול מיידי של העבדות הביאה לו תמיכה נלהבת במערב המחוז התעשייתי. הכומר בנג'מין גודווין מברדפורד תכנן ומימן כרזות שפנו לבוחרי יורקשייר שתמכו בוויליאם וילברפורס, לתמוך בברוהאם כמתנגד מושבע לעבדות. עם זאת, ברוהאם אומץ כמועמד ויגי רק ברוב זעום באסיפת המועמדות: האצולה הוויגית התנגדה לכך שאין לו קשר לאינטרסים חקלאיים, ושאין לו קשר למחוז. ברוהאם הגיע למקום השני בסקר, אחרי המועמד הוויגי האחר; למרות שהליברלים של לידס הציפו את העיר בטענות שאחד המועמדים הטורים תומך בעבדות, הוא הכחיש זאת בתוקף.
בנובמבר נפלה הממשלה הטורית בראשות הדוכס מוולינגטון, והוויגים עלו לשלטון תחת הלורד גריי. ברוהאם הצטרף לממשלה כלורד צ'נסלור, למרות שיריביו טענו כי הצהיר בעבר שלא יקבל משרה תחת גריי. ברוהאם סירב למשרת התובע הכללי, אך קיבל את תפקיד הלורד צ'נסלור, בו כיהן במשך ארבע שנים. ב-22 בנובמבר הוא הועלה לדרגת אצולה כברון ברוהאם וווקס, מברוהאם במחוז ווסטמורלנד.
גולת הכותרת בתקופתו של ברוהאם בממשלה הייתה העברת חוק הרפורמה של 1832 וחוק ביטול העבדות של 1833, אך הוא נתפס כמסוכן, בלתי אמין ויהיר. צ'ארלס גרוויל, שהיה פקיד המועצה המלכותית במשך 35 שנה, ציין כי "הגאונות והרהיטות" שלו הוכתמו על ידי "שיקול דעת חסר עקרונות ונורא". למרות שנשאר בתפקידו כשסר רוברט פיל החליף את גריי ביולי 1834, הממשל הוחלף בנובמבר על ידי הטורים של סר רוברט פיל. כשמלבורן הפך שוב לראש ממשלה באפריל 1835, הוא הדיח את ברוהאם, באומרו שהתנהלותו הייתה אחת הסיבות העיקריות לנפילת הממשלה הקודמת; הברון קוטנהאם הפך ללורד צ'נסלור בינואר 1836.
### חיים מאוחרים
ברוהאם מעולם לא החזיק בתפקיד שוב. עם זאת, במשך יותר משלושים שנה לאחר נפילתו המשיך לקחת חלק פעיל בעסקים השיפוטיים של בית הלורדים ובדיוניו, כשהוא פונה כעת בחריפות נגד עמיתיו הפוליטיים לשעבר, אך ממשיך במאמציו לקידום רפורמות מסוגים שונים. הוא גם הקדיש חלק ניכר מזמנו לכתיבה. הוא המשיך לתרום ל-Edinburgh Review, כאשר הטובים בכתביו פורסמו לאחר מכן תחת הכותרת "רישומים היסטוריים של מדינאים שפרחו בתקופת ג'ורג' השלישי".
בשנת 1834 נבחר לחבר חוץ באקדמיה המלכותית השוודית למדעים. בשנת 1837 הציג ברוהאם הצעת חוק לחינוך ציבורי, בטענה כי "אין ספק שיש לעשות מאמץ חקיקתי כלשהו כדי להסיר מהמדינה הזו את הבושה של עשיית פחות למען חינוך העם מכל מדינה מתורבתת אחרת על פני כדור הארץ".
בשנת 1838, לאחר שפורסמו ידיעות על מושבות בריטיות שבהן שחרור העבדים נתקל במכשולים או שבהן העבדים המשוחררים זכו ליחס רע והפליה, הצהיר הלורד ברוהאם בבית הלורדים:
> העבד... ראוי לחירותו כמו כל איכר אנגלי, כן, או כל לורד שאני פונה אליו כעת. אני דורש את זכויותיו; אני דורש את חירותו ללא הגבלה... אני דורש שאחיכם לא יירמס עוד כעבדכם!
ברוהאם נבחר לרקטור של מרישל קולג' (Marischal College) לשנת 1838. הוא גם ערך, בשיתוף עם סר צ'ארלס בל, את "התאולוגיה הטבעית" של ויליאם פיילי, פרסם עבודה על פילוסופיה פוליטית, ובשנת 1838 פרסם מהדורה של נאומיו בארבעה כרכים. עבודתו האחרונה הייתה האוטוביוגרפיה שלו שפורסמה לאחר מותו.
בשנת 1854 מונה ברוהאם לוועדה המלכותית לאיחוד המשפט הסטטוטורי, ועדה מלכותית לאיחוד חוקים ותקנות קיימים של המשפט האנגלי.
בשנת 1857 היה ממייסדי האגודה הלאומית לקידום מדעי החברה ושימש כנשיא במספר קונגרסים שלה.
בשנת 1860 הוענק לברוהאם על ידי המלכה ויקטוריה תואר אצולה שני כברון ברוהאם וווקס, מברוהאם במחוז ווסטמורלנד ומטירת הייהד במחוז קמברלנד, עם ירושה לאחיו הצעיר ויליאם ברוהאם (מת ב-1886). כתב ההסמכה ציין כי תואר האצולה השני ניתן לכבוד השירותים הגדולים שהעניק, במיוחד בקידום ביטול העבדות.
משפחה
נטען כי ברוהאם הוא אביה של הסופרת מארי בלייז דה ברי (Marie Blaze de Bury). שם משפחתה האחרון היה סטיוארט והיא נולדה באובן, סקוטלנד ב-1813. היא נשלחה לצרפת בגיל תשע, שם השלימה את השכלתה.
ברוהאם נשא לאישה בשנת 1821 את מרי אן ספולדינג (1785–1865), בתו של תומאס עדן, אלמנתו של ג'ון ספולדינג, חבר פרלמנט, ואמה של מריאן ספולדינג, אשתו של סר אלכסנדר מאלט, הברונט השני, ציר מיוחד ושר מיופה כוח לקונפדרציה הגרמנית. נולדו להם שתי בנות, שתיהן נפטרו לפני הוריהן, כאשר הצעירה שבהן נפטרה בשנת 1839.
הלורד ברוהאם וווקס מת במאי 1868 בקאן, צרפת, בגיל 89 ונקבר בבית הקברות גראן ז'אס (Cimetière du Grand Jas). בית הקברות נשלט עד היום על ידי פסלו של ברוהאם, והוא זוכה לכבוד על תפקידו המרכזי בבניית העיר קאן. שלט האצולה שלו נמצא בניקירקס (Ninekirks), שהייתה אז כנסיית הקהילה של ברוהאם.
הברון של 1830 התבטל עם מותו, בעוד שבתואר הברון של 1860 ירש אותו, בהתאם לירושה המיוחדת, אחיו הצעיר ויליאם ברוהאם.
מורשת
כמתכנן ה"ברוהאם" (brougham), מרכבה רתומה לסוסים בעלת ארבעה גלגלים הנושאת את שמו, חסותו של ברוהאם הביאה פרסום לאתר הנופש הצרפתי קאן. בשנת 1835, כשהיה המקום לא יותר מכפר דייגים על חוף ציורי, רכש ברוהאם שטח אדמה ובנה עליו, מה שהוביל להפיכתו לסנטוריום פופולרי באירופה. בשל השפעתו, הטיילת על חוף הים בניס הפכה ל"טיילת האנגלים" (Promenade des Anglais). הברון עורר אחרים לבלות את החורף בקאן ולהחזיק שם בית שני. הוא פיקח על בניית 'וילה אלנור-לואיז' שאותה קרא על שם בתו, וחי בוילה בעצמו. אחד מידידיו הפך לסוכן הנדל"ן דה-פקטו של הריביירה בשל בניית טירת ואלומברוזה. הוילות החדשות שנבנו והפכו פופולריות על ידי ברוהאם משכו בני מלוכה, כולל המלכה ויקטוריה והצאר הרוסי.
פסלו של הלורד ברוהאם ניצב בקו המים של קאן, מול ארמון הפסטיבלים והקונגרסים.
ברוהאם מחזיק בשיא של בית הנבחרים לנאום ללא הפסקה במשך שש שעות.
על פי האגדה, ברוהאם צעיר מאוד נכח, יחד עם רוברט ברנס, בניסוי של הספינה הראשונה בעולם המונעת בקיטור ב-14 באוקטובר 1788 באגם דאלסווינטון שליד אולדגירת', דאמפריס וגאלוויי. ברוהאם הכחיש זאת, וסביר להניח שנוכחותו של ברנס היא גם המצאה. ויליאם סימינגטון מוואנלוקהד בנה את המנוע בעל שני הצילינדרים עבור פטריק מילר מדאלסווינטון.
רחוב ברוהאם וכיכר ברוהאם באדינבורו נקראים על שמו.
רחוב ברוהאם בכרייסטצ'רץ', ניו זילנד, נקרא גם הוא לכבודו.
עבודות
ברוהאם כתב מספר עצום של מאמרים על מדע, פילוסופיה והיסטוריה. מלבד הכתבים המוזכרים במאמר זה, הוא היה מחברם של "דיאלוגים על אינסטינקט", "מבט אנליטי על המחקרים על פליאונטולוגיה של מאובנים", "חייהם של מדינאים, פילוסופים ואנשי מדע בתקופת ג'ורג' השלישי", "תאולוגיה טבעית" ועוד. עבודתו האחרונה הייתה אוטוביוגרפיה שנכתבה בשנתו ה-84 ופורסמה בשנת 1871.
הפילוסופיה הפוליטית של ברוהאם נכללה בסילבוס של קיימברידג' להיסטוריה ופילוסופיה פוליטית, שם נחשבה לאחת היצירות המרכזיות בנושא יחד עם "הפוליטיקה" של אריסטו, "היסטוריה של הציוויליזציה באירופה" של פרנסואה גיזו, ו"ההיסטוריה החוקתית" של הנרי הלם.
הנרי ברוהאם ברוהאם וווקס (1838). נאומים של הנרי לורד ברוהאם, על שאלות הקשורות לזכויות ציבוריות, חובות ואינטרסים: עם מבואות היסטוריים, ומחקר ביקורתי על רהיטות הקדמונים, אדינבורו: אדם וצ'ארלס בלאק, 4 כרכים. (מקוון: כרך 1, 2, 3, 4)
- ברוהאם, הנרי (1845). רישומים היסטוריים של מדינאים שפרחו בתקופת ג'ורג' השלישי. 2. כרך 1. רחוב לודגייט, לונדון: צ'ארלס נייט ושות'. ISBN 978-1270960287. הנרי ברוהאם, הברון הראשון מברוהאם וווקס {{cite book}}: אי-התאמה בין ISBN / תאריך (עזרה)
- ברוהאם, הנרי (1872). עבודותיו של הנרי ברוהאם. כרך 10. אדינבורו: אדם וצ'ארלס בלאק. הנרי ברוהאם, הברון הראשון מברוהאם וווקס
אוספים
המסמכים של משפחת ברוהאם הופקדו ביוניברסיטי קולג' לונדון בשנת 1953, לאחר שנרכשו בעבר על ידי סי. קיי. אוגדן. רוב האוסף מורכב מהתכתבות הענפה של הנרי ברוהאם, המונה מעל 50,000 פריטים. האוניברסיטה מחזיקה גם בארכיון האגודה להפצת ידע שימושי, שברוהאם סייע בהקמתה.