ויליאם קובט

ויליאם קובט

ויליאם קובט (William Cobbett) (9 במרץ 1763 – 18 ביוני 1835) היה פמפלטיסט, עיתונאי, פוליטיקאי וחקלאי אנגלי שנולד בפארנהאם (Farnham), סארי (Surrey). הוא היה חלק מסיעה אגררית שביקשה לבצע רפורמה בפרלמנט, לבטל את "המחוזות הרקובים" (rotten boroughs), לרסן פעילות חוץ ולהעלות שכר, במטרה להקל על העוני בקרב פועלים חקלאיים ובעלי קרקעות קטנים. קובט תמך בהפחתת מיסים, בחיסכון, בביטול גידור שטחים ציבוריים ובחזרה לתקן הזהב. הוא התנגד למושחתי המחוזות, לנהני הקצבאות, ל"אוכלי המיסים" הבירוקרטיים ולסוחרי המניות. הרדיקליות שלו קידמה את חוק הרפורמה של 1832 והקנתה לו את אחד משני המושבים שנוצרו בפרלמנט עבור מחוז אולדהאם (Oldham). הפולמוסים שלו נעים מרפורמה פוליטית ועד דת, כולל האמנציפציה הקתולית. ספרו המפורסם ביותר הוא "Rural Rides" (1830, בדפוס). הוא התווכח נגד המלתוסיאניזם, בטענה ששיפור כלכלי יכול לתמוך בגידול אוכלוסיית העולם.

חיים מוקדמים (1763–1791)

ויליאם קובט נולד בפארנהאם, סארי, ב-9 במרץ 1763, בן שלישי לג'ורג' קובט, חקלאי ובעל פאב, ולאן וינסנט. אביו לימד אותו קרוא וכתוב והוא החל לעבוד מגיל צעיר. מאוחר יותר אמר: "אינני זוכר תקופה שלא התפרנסתי בה. עיסוקי הראשון היה להבריח ציפורים קטנות מזרעי הלפת, ועורבים מבני האפונה". הוא עבד כפועל חקלאי בטירת פארנהאם, ועבד גם זמן קצר כגנן בגינת המלך בקיו (Kew). חינוכו הכפרי הקנה לו אהבה לכל החיים לגינון ולציד.

ב-6 במאי 1783, הוא נסע בכרכרה ללונדון ובילה שמונה או תשעה חודשים כפקיד בשירותו של מר הולנד בגריי'ס אין (Gray's Inn). הוא הצטרף לרגימנט הרגלים ה-54 (נורפוק המערבית) בשנת 1783. בזמנו הפנוי, שיפר את ידיעותיו בדקדוק אנגלי. בין השנים 1785 ו-1791, קובט הוצב עם הרגימנט שלו בניו ברנזוויק (New Brunswick) והפליג מגרייבסנד (Gravesend) בקנט לואליפקס (Halifax), נובה סקוטיה. קובט שהה בסנט ג'ון, פרדריקטון ובמקומות אחרים בניו ברנזוויק עד ספטמבר 1791, כאשר הועלה בדרגות לסמל ראשון, הדרגה הבכירה ביותר של נגד.

קובט חזר לבריטניה עם הרגימנט שלו, ונחת בפורטסמות' ב-3 בנובמבר 1791. הוא קיבל את שחרורו מהצבא ב-19 בדצמבר 1791. בווליץ' (Woolwich) במהלך פברואר 1792, הוא נשא לאישה אישה אמריקאית, אן ריד (1774–1848), אותה הכיר בעת שהוצב בפורט האו (Fort Howe) בסנט ג'ון. ילדיהם היו אן (1795–1877), ויליאם (1798–1878), ג'ון (1800–1877), ג'יימס פול (1803–1881), אלינור (1805–1900), וסוזן (1807–1889). בתם אן קובט הייתה מחברתם של כמה ספרי ניהול בית, כולל "The English Housekeeper: The Manual of Domestic Management".

מקלט בצרפת ובארצות הברית (1792–1800)

קובט פיתח איבה כלפי כמה קצינים, מחשש לשחיתות מצדם, ואסף ראיות בנושא בזמן שהיה בניו ברנזוויק. התלונות שהגיש נגדם התעלמו. הוא כתב את "The Soldier's Friend" בשנת 1792, במחאה על השכר הנמוך והיחס הקשה כלפי החיילים המגויסים בצבא הבריטי. בתחושה שהוא עומד להיות מואשם כנקמה, הוא נמלט מבריטניה לצרפת במרץ 1792 כדי להימנע ממאסר. קובט התכוון להישאר שנה כדי ללמוד את השפה הצרפתית, אך בשל המהפכה הצרפתית ומלחמות המהפכה הצרפתית שהיו בעיצומן, הוא הפליג לארצות הברית בספטמבר 1792.

באביב 1793, הוא התיישב בפילדלפיה, אז בירתה הזמנית של ארצות הברית. קובט שגשג בתחילה על ידי לימוד אנגלית לצרפתים ותרגום טקסטים מצרפתית לאנגלית. מאוחר יותר טען שהפך לסופר פוליטי במקרה: במהלך שיעור אנגלית אחד מתלמידיו הצרפתים הקריא בקול רם מעיתון ניו יורקי את כתובות קבלת הפנים ששלחו הדמוקרטים לג'וזף פריסטלי (Joseph Priestley) עם הגעתו לאמריקה, יחד עם תשובותיו של פריסטלי. תלמידו הריע לרגשות האנטי-בריטיים שהובעו, והוא הסתכסך עם קובט, שהחליט אז "לכתוב ולפרסם פמפלט להגנת ארצי". ספרו "Observations on the Emigration of Dr. Priestley", שפורסם בעילום שם בשנת 1794, היה התקפה אלימה על פריסטלי.

בשנת 1795, קובט כתב את "A Bone to Gnaw for the Democrats", שתקף את המפלגה הדמוקרטית הפרו-צרפתית. הוא ענה למבקריו עם "A Kick for a Bite", שהייתה יצירתו הראשונה שפורסמה תחת שם העט "פיטר דורבן" (Peter Porcupine); מבקר השווה אותו לדורבן, מה ששימח אותו. הוא נקט בעמדת הפדרליסטים, שהונהגו על ידי אלכסנדר המילטון, כיוון שהיו ידידותיים יותר לבריטניה מאשר הדמוקרטים הפרו-צרפתים שהונהגו על ידי תומאס ג'פרסון.

בינואר 1796 החל לכתוב טור חודשי בשם "The Censor". הוא הופסק לאחר שמונה גיליונות, והוחלף ב-"Porcupine's Gazette", עיתון יומי שיצא לאור ממרץ 1797 ועד סוף 1799. טלייראן (Talleyrand), שהיה באותה עת מרגל צרפתי באמריקה, ניסה ללא הצלחה לשחד את קובט כדי שיצטרף למטרה הצרפתית.

קובט פתח חנות ספרים בפילדלפיה ביולי 1796. חלון הראווה של החנות הציג דיוקן גדול של ג'ורג' השלישי ובפנים הוצג ציור ענק של "ניצחונו המכריע של הלורד האו על הצרפתים". תצוגה פרובוקטיבית זו משכה תשומת לב רבה. הוא הדפיס מחדש ופרסם חלק גדול מהספרות המלוכנית הקיצונית שהייתה נפוצה אז, כולל הביוגרפיה העוינת של ג'ורג' צ'אלמרס על תומאס פיין, וכן גרסה משלו, ששחזרה את עבודתו של צ'אלמרס בתוספת הערות מזלזלות.

לאחר שספרד נכנסה לברית עם צרפת נגד בריטניה, קובט הביע את כעסו באמצעות פמפלטים נוספים שהיו ביקורתיים ביותר כלפי המלך הספרדי צ'ארלס הרביעי, ב-"Porcupine's Gazette". שר החוץ הספרדי בפילדלפיה ביקש מממשלת ארצות הברית להעמיד את קובט לדין על הוצאת דיבה נגד המלך הספרדי. קובט נעצר ב-18 בנובמבר 1797. הוא נשפט בבית המשפט המדינתי של פנסילבניה על ידי נשיא בית המשפט העליון תומאס מקין (שהיה גם חמיו של השר הספרדי). למרות ביקורתו של מקין על קובט בסיכומיו, חבר המושבעים הגדול דחה את התיק נגדו ברוב של קול אחד.

ב-"Gazette", הוא גינה בסדרתיות את בנג'מין פרנקלין באך (Benjamin Franklin Bache), מוציא לאור של העיתון הג'פרסוני, ה-"Aurora". קובט הציע שיש להתייחס ל"סאנס-קולוט העקשן" כפי שהיינו מתייחסים ל"תורכי, יהודי, יעקוביני או כלב". הוא הפנה את אותן קללות כלפי יורשו של באך, ויליאם דוויין (William Duane), ומעגל המהגרים האיריים המאוחדים שהלך וגדל סביבו, ותיאר אותם כאנשים "המונעים על ידי אותם עקרונות ידועים לשמצה, ומונעים על ידי אותו צמא לדם וביזה, שהפכו את צרפת לבית מטבחיים אנושי עצום". במאי 1798 הוא החל לפרסם דיווחים על "קונספירציה, שנוצרה על ידי האירים המאוחדים, עם כוונה ברורה לסייע לעריצי צרפת בערעור ממשלת ארצות הברית". בהתכנסות בבית הספר החופשי האפריקאי של פילדלפיה, ותוך קבלת שחורים חופשיים יחד עם "כל אלה שסבלו למען החירות", הקימו הרפובליקנים האירים אגודה המוקדשת להנחה (שעליה חתם כל חבר) כי "צורת ממשל חופשית, ודעה ללא שליטה בכל הנושאים, [הן] זכויות משותפות של כל המין האנושי". על רקע "מלחמת הקוואזי" של אמריקה עם הצרפתים ושל המהפכה ההאיטית (אז עדיין תחת דגל הרפובליקה הצרפתית), עבור קובט, זו הייתה הוכחה מספקת לכוונה לארגן מרידות עבדים ו"בכך לערב את כל המדינה במרד ושפיכות דמים".

קובט ניהל קמפיין גם נגד הרופא והמתנגד לעבדות בנג'מין ראש (Benjamin Rush), שהתמיכה שלו בהקזת דם במהלך מגפת הקדחת הצהובה עשויה הייתה לגרום למיתות רבות. ראש זכה בתביעת דיבה נגד קובט. קובט מעולם לא שילם את מלוא סכום פסק הדין של 8,000 דולר, אלא נמלט לניו יורק ובמהלך 1800 הגיע דרך הליפקס, נובה סקוטיה, לפלמות', קורנוול.

ממשלת בריטניה הייתה אסירת תודה לקובט על תמיכתו באינטרסים של בריטניה באמריקה: הדוכס מקנט הילל אותו כ"פטריוט בריטי גדול זה"; הנציג הבריטי באמריקה, רוברט ליסטון, הציע לו "גמול כספי גדול" (שאותו דחה), ושר המלחמה, ויליאם וינדהאם, אמר שקובט ראוי לפסל זהב על השירותים שהעניק לבריטניה באמריקה.

החזרה לאנגליה וה-"Political Register" (1800–1810)

כתביו האמריקאיים של קובט הודפסו מחדש בבריטניה, כאשר ג'ון רייט פעל כסוכנו. באוגוסט 1800, וינדהאם הזמין את קובט לארוחת ערב עם ראש הממשלה, ויליאם פיט, ותורמים ל-"Anti-Jacobin", כולל ג'ורג' קנינג. ממשלתו של פיט הציעה לקובט את עריכת עיתון ממשלתי, אך הוא בחר להישאר עצמאי. עיתונו שלו, "The Porcupine", שנשא את המוטו "ירא את האל, כבד את המלך", החל ב-30 באוקטובר 1800, אך ללא הצלחה, והוא מכר את חלקו בו ב-1801. פחות מחודש לאחר מכן, הוא התחיל את ה-"Political Register", עיתון שהופיע כמעט בכל שבוע מינואר 1802 ועד 1835, שנת מותו של קובט. וינדהאם ופרנץ' לורנס הציעו את הרעיון של עיתון שבועי לקובט, ווינדהאם גייס את הכסף למימונו באמצעות מנויים פרטיים.

כאשר ממשלת בריטניה חתמה על הסכם שלום ראשוני עם צרפת באוקטובר 1801, קובט הופיע כאחד ממתנגדיו הבולטים ביותר, ובדפי "The Porcupine" ובמכתביו ללורד הוקסברי, הוא גינה את ההסכם כמשפיל עבור בריטניה ומועיל לצרפת. כאשר הגיעו החדשות על האשרור ב-10 באוקטובר, קובט סירב להאיר את חלונות ביתו בחגיגה והוא הותקף על ידי המון, שניפץ את כל החלונות. כאשר שלום אמיין נחתם במרץ 1802, קובט שוב סירב להאיר את חלונותיו ומשמר הפרשים המלכותי נאלץ להגן על ביתו מפני ההמון.

המלחמה פרצה שוב בין בריטניה לצרפת במאי 1803 ונפוליאון תכנן לפלוש לאנגליה, כשהוא מקבץ את "הצבא הגדול" (Grande Armée) בבולון. ביוני, ה-"Morning Post" קרא לכל העיתונים להדפיס מאמרים למטרת "עוררות העם להגנת המדינה". קובט החל מיד לכתוב פמפלט, "Important Considerations for the People of the Kingdom", שהזהיר את המדינה מהשלכות הפלישה הצרפתית. קובט דחה הצעה לתשלום מהממשלה והפמפלט שלו פורסם בעילום שם ביולי. ראש הממשלה, הנרי אדינגטון, הורה לשלוח עותקים לכל קהילה באנגליה והייתה לכך השפעה מיידית על דעת הקהל.

קובט יצר ידידות קרובה עם וינדהאם, שהפך לפטרון שלו וחלק עמו את האנטי-יעקוביניזם שלו ואת אהבתו לספורט כפרי ואתלטי. התנועה האוונגליסטית ניהלה קמפיין לרפורמה בספורט ובבילויים של האנשים הפשוטים, מתוך כוונה להחליף את השיסוי בשוורים, האגרוף, משחקי המקל, ההיאבקות והמרוצים בבתי ספר של יום ראשון ובשירת מזמורים. קובט ב-"Register" מתח ביקורת על עוינותם של האוונגליסטים לספורט כפרי ואתלטי, "שמותחים את העצבים ומחזקים את הגוף, שמעוררים אמולציה במעשי גבורה ואומץ, ואשר מחדירים בצורה בלתי מורגשת כבוד, נדיבות ואהבת תהילה. גברים שנוצרו כך הם תלמידים שאינם מתאימים לבית הספר הפוריטני; לכן היה זה, שהכת עמלה ללא הרף למגר, סיב אחר סיב, את השרידים העניים האחרונים של המנהגים האנגליים." קובט תמך בוינדהאם בהתנגדות לניסיונות בבית הנבחרים להציג חוקים נגד אגרוף ושיסוי שוורים; הוא כתב לווינדהאם שהחוק "מכוון להפיכת הפוריטניות לשיטה."

למרות היותו בתחילה אנטי-יעקוביני נחרץ, בשנת 1804 קובט החל לפקפק במדיניות ממשלת פיט, במיוחד בחוב הלאומי העצום ובשימוש המופקר במישרות, שלדעת קובט הרסו את המדינה והגדילו את האנטגוניזם המעמדי.

קובט חי בבוטלי (Botley), המפשייר (Hampshire) משנת 1805, עסק בחקלאות וגידל את משפחתו, בתחילה בבית בוטלי ליד טחנות בוטלי, ולאחר מכן, מ-1812, בבית קטן יותר בגבעת בוטלי.

עד 1807 הוא תמך ברפורמטורים כמו פרנסיס ברדט (Francis Burdett) וג'ון קרטרייט.

קובט פרסם את "Complete Collection of State Trials" בין 1804 ל-1812 ואסף דיווחים על דיונים פרלמנטריים משנת 1066 ואילך, אך קשיים כלכליים אילצו אותו למכור את חלקו בו ל-ט. ג'. הנסארד (T. C. Hansard) ב-1812. רישום לא רשמי זה של הליכים פרלמנטריים נודע מאוחר יותר באופן רשמי כ-"Hansard".

קובט התכוון להתמודד לפרלמנט בהוניטון (Honiton) בשנת 1806, אך תומאס קוקרן, הרוזן ה-10 מדונדונלד, שכנע אותו לאפשר לו להתמודד במקומו. שני הגברים ניהלו קמפיין יחד אך נכשלו, לאחר שסירבו לשחד בוחרים על ידי "קניית" קולות. מצב זה עודד את התנגדותו למחוזות רקובים ואת אמונתו ברפורמה פרלמנטרית.

כלא (1810–1812)

קובט נמצא אשם בדיבה בוגדנית ב-15 ביוני 1810, לאחר שהתנגד ב-"The Register" להלקאתם של אנשי מיליציה מקומיים באלי (Ely), קיימברידג'שייר, על ידי הנובראים. במהלך מאסרו בן השנתיים בכלא ניוגייט (Newgate), הוא כתב את הפמפלט "Paper Against Gold", שהזהיר מפני הסכנות של כסף נייר, ומאמרים ומכתבים רבים. בתו אן חיה איתו בכלא. עם שחרורו, ארוחת ערב לכבודו בלונדון נכחו 600 איש והובלה על ידי סר פרנסיס ברדט, שהיה כמו קובט תומך חזק ברפורמה פרלמנטרית.

"פסולת של שני פני" (1812–1817)

עד 1815 המס על עיתונים הגיע לארבעה פני לעותק. מכיוון שמעט אנשים יכלו להרשות לעצמם לשלם שישה או שבעה פני עבור עיתון יומי, המס הגביל את תפוצת רוב העיתונים לאלה בעלי הכנסה גבוהה למדי. קובט יכול היה למכור רק כאלף עותקים בשבוע. בכל זאת, הוא החל לבקר את ויליאם וילברפורס (William Wilberforce) על תמיכתו בחוקי הדגן (Corn Laws), על עושרו האישי והתנגדותו לשיסוי שוורים ודובים, ובמיוחד על אישורו ל"כושים השמנים והעצלנים והצוחקים והשרים".

בשנת 1816 החל קובט לפרסם את ה-"Political Register" כפמפלט. הוא נמכר כעת רק בשני פני ועד מהרה הגיע לתפוצה של 40,000 עותקים. מבקרים כינו זאת "פסולת של שני פני", ביטוי שקובט אימץ. זה הפך לעיתון המרכזי שקרא מעמד הפועלים. הפעיל הרדיקלי סמואל במפורד (Samuel Bamford) כתב מאוחר יותר:

> בזמן זה כתביו של ויליאם קובט הפכו לפתע לבעלי סמכות רבה; הם נקראו כמעט בכל אח של קוטג' באזורי הייצור של דרום לנקשייר, באלה של לסטר, דרבי ונוטינגהאם; וגם בערים תעשייתיות סקוטיות רבות. השפעתם ניכרה במהירות. הוא כיוון את קוראיו לסיבה האמיתית לסבלם – ממשל כושל; ולמתקן הנכון שלו – רפורמה פרלמנטרית.

זה הפך את קובט לאדם מסוכן. בשנת 1817 הוא הבין שהממשלה מתכננת לעצור אותו בגין הסתה. כשהממשלה מתכוונת להשעות את ה-"habeas corpus", וחושש ממעצר בגין כתביו המסיתים כביכול, קובט נמלט שוב לארצות הברית. ביום רביעי, 27 במרץ 1817, הוא עלה בליברפול על האונייה "אימפורטר" (Importer), עם ד. אוגדן כקברניט, מלווה בשני בניו הבכורים, ויליאם וג'ון.

מקלט בארצות הברית (1817–1819)

קובט חי שנתיים בחוות לונג איילנד, שם כתב את "Grammar of the English Language". בעזרת ויליאם בנבו, חבר בלונדון, הוא המשיך להוציא את ה-"Political Register". הוא כתב גם את "The American Gardener" (1821), אחד מספרי הגננות הראשונים שפורסמו בארצות הברית.

קובט צפה בהרגלי שתיית האלכוהול בארצות הברית. הוא הצהיר בשנת 1819: "האמריקאים שומרים על כובד ראש ושקט וטוב לב גם בשתייתם." הוא האמין שיהיה "הרבה יותר טוב עבורם להיות רועשים וקולניים כמו השיכורים האנגלים; שכן אז התיעוב של החטא יהיה גלוי יותר, והחטא עצמו עשוי להיות פחות תדיר."

תוכנית לחזור לאנגליה עם שרידיו של הפמפלטיסט והמהפכן הבריטי-אמריקאי הרדיקלי תומאס פיין (שמת ב-1809) הביאה לאובדן הסופי של השרידים. התוכנית הייתה להוציא את שרידיו של פיין מחוותו בניו רושל, ניו יורק לקבורה מחדש הרואית על אדמת מולדתו, אך העצמות היו עדיין בין חפציו של קובט כשמת 16 שנים מאוחר יותר. אין סיפור מאושר לגבי מה שקרה להם לאחר מכן, אם כי טענות לחלקי גוף הועלו לאורך השנים, כולל הגולגולת שלו וכף ידו הימנית.

קובט הגיע בחזרה לבריטניה בליברפול באונייה בנובמבר 1819.

חיים מאוחרים (1819–1835)

געתו של קובט הגיעה זמן קצר לאחר טבח פיטרלו (Peterloo Massacre). הוא הצטרף לרדיקלים אחרים בהתקפות על הממשלה והואשם בדיבה שלוש פעמים בשנתיים הבאות.

קובט פרסם בשמה של קרוליין מבראונשווייג (Caroline of Brunswick) במאבקה נגד הצעת חוק הכאבים והקנסות (Pains and Penalties Bill) של 1820. בתו אן האמינה שהיו לו פחות קשיים משפטיים אם היה מפסיק לתמוך במלכה קרוליין, אך ציינה שהם השיגו מקור הכנסה נחוץ מהתמיכה בה. המשפחה כולה ציפתה לתגמולים משמעותיים לאחר שהתוצאה של המשפט נתפסה ככזו שנוטה לטובתה של קרוליין, אך מותה זמן קצר לאחר מכן גרם לכך שזה לא קרה במידה הצפויה.

בשנת 1820 התמודד לפרלמנט בקובנטרי, אך סיים אחרון בסקרים. באותה שנה הוא הקים משתלת צמחים בקנזינגטון, שם גידל עצים צפון-אמריקאיים רבים, כגון ארבה משולשל (Robinia pseudoacacia), ועם בנו, זן תירס שכינה "התירס של קובט". זה היה זן גמדי שנמצא בגינה של קוטג' צרפתי, שהתברר כצומח היטב בקיץ הקצר יותר של אנגליה. כדי לעזור למכור את הזן, הוא הוציא ספר שכותרתו "A Treatise on Cobbett's Corn" (1828). בינתיים, הוא כתב גם את "Cottage Economy" (1822) הפופולרי שלו, שלימד את תושבי הקוטג' כמה מיומנויות הדרושות להסתפקות עצמית, כגון אפיית לחם, בישול בירה וגידול בעלי חיים.

### סנגור על העניים ומעמד הפועלים האנגלי

לא מסתפק בכך שמידע יובא אליו לעיתונו, קובט עשה עבודת עיתונות משלו – במיוחד בנושא החוזר שלו על מצוקתם של האנגלים הכפריים. הוא החל לרכוב ברחבי המדינה בתצפית על אירועים בערים ובכפרים. "Rural Rides", יצירה שקובט עדיין מוכר בזכותה, הופיעה תחילה בצורה סדרתית ב-"Political Register" מ-1822 עד 1826, ולאחר מכן בצורת ספר בשנת 1830. בזמן שכתב אותו, קובט הפיק גם את "The Woodlands" (1825), ספר על סילביקולטורה (ייעור).

במוסף הראשון ל-"Political Register", קובט הגן על סחר העבדים כנחוץ למסחר הבריטי. לאחר שחוק סחר העבדים 1807 אסר על סחר בעבדים, כתב קובט ב-"Register" ש"אין אדם מהרהר בממלכה שאכפת לו מזה כהוא זה". ב-"Register" מ-30 באוגוסט 1823, פרסם קובט את מכתבו לוויליאם וילברפורס, תשובה ל-"Appeal to the Religion, Justice and Humanity of the Inhabitants of the British Empire in Behalf of the Negro Slaves in the West Indies" של וילברפורס. כאן הוא תקף את תמיכתו של וילברפורס ב-"Combination Act", שאסר על איגודי עובדים בין פועלים בריטיים, ואמר: "מעולם לא עשית מעשה אחד, לטובת אותם פועלים, אבל מעשים רבים מאוד עשית נגדם". המכתב לוילברפורס הופץ באופן נרחב באזורי מעמד הפועלים ונתן דחיפה לביטול ה-"Combination Act" ב-1824.

קובט עשה השוואה בין הקמפיין של הרפורמטורים האוונגליסטים לביטול העבדות השחורה לבין תמיכתם ב"עבדות המפעלים" של פועלים בריטיים. הוא טען שעבדים שחורים הואכלו, לובשו ושוכנו טוב יותר מפועלים בריטיים, וטופלו טוב יותר על ידי אדוניהם. הוא כתב: "האם הדאגה, האם החרדה של אנגלי אנושי באמת לא תופנה לעבר הלבנים, במקום לעבר השחורים, עד אשר, בכל מקרה, מצבם של הראשונים ייהפך לטוב כמו זה של האחרונים?" בשנת 1833, קובט הצביע בעד ביטול העבדות אך ב-"Register" הוא עדיין עשה השוואה בין הדאגה של הפרלמנט לעבדים שחורים לבין אדישותם לסבלם של "עבדי המפעלים" הבריטיים.

### אמנציפציה קתולית

אף שאינו קתולי, קובט באותה עת דגל גם במטרה של האמנציפציה הקתולית. בין 1824 ל-1826 הוא פרסם את "History of the Protestant Reformation", מתקפה חריפה נגד הנרטיב ההיסטורי הפרוטסטנטי המסורתי של הרפורמציה, תוך הדגשת הרדיפות הארוכות ולעיתים קרובות דמיוניות של קתולים בבריטניה ובאירלנד. קתולים עדיין היו מנועים באותה עת להיכנס למקצועות מסוימים או להפוך לחברים בפרלמנט. למרות שהחוק לא נאכף עוד, זה היה רשמית עדיין פשע להשתתף במיסה או לבנות כנסייה קתולית. אף שגם וילברפורס פעל ודיבר נגד אפליה נגד קתולים, קובט חזר להתנגדותו החריפה לרפורמטור המפורסם, במיוחד לאחר שוילברפורס פרסם ב-1823 את ה-"Appeal in Behalf of the Negro Slaves in the West Indies". וילברפורס, שסבל זמן רב מבריאות לקויה, פרש בשנה שלאחר מכן.

בשנת 1829 פרסם קובט את "Advice To Young Men", בו מתח ביקורת על "An Essay on the Principle of Population" מאת הכומר תומאס רוברט מלתוס. באותה שנה פרסם גם את "The English Gardener", שאותו עדכן והרחיב מאוחר יותר. ספר זה הושווה לטובה עם ספרי גננות עכשוויים אחרים, כגון "Encyclopædia of Gardening" של ג'ון קלאודיוס לאודון.

קובט המשיך לפרסם תוכן שנוי במחלוקת ב-"Weekly Political Register" שלו והואשם ביולי 1831 בהסתה לדיבה בגין פמפלט שכותרתו "Rural War", שתמך במהומות "קפטן סווינג" (Captain Swing Riots), שבהן פורעים ניפצו מכונות חקלאיות ושרפו ערימות חציר. קובט ניהל בהצלחה את הגנתו שלו.

### חבר פרלמנט

קובט עדיין ביקש להיבחר לבית הנבחרים. הוא הובס בפרסטון ב-1826 ובמנצ'סטר ב-1832, אך לאחר העברת חוק הרפורמה של 1832, קובט זכה במושב של אולדהאם.

בפרלמנט, קובט ריכז את מאמציו בתקיפת השחיתות בממשלה ובחוק העניים (Poor Law) של 1834. הוא האמין שלעניים יש זכות לחלק מעושר הקהילה וכי "חוק העניים הישן" היה הזכות האחרונה שנותרה לעובדים אנגלים, ואשר הבדילה אותם ממדינות אחרות שלא היו להן הוראות כאלה. מכיוון ש"חוק העניים החדש" שלל מהאנשים את הזכות הזו לסיוע, קובט האמין שהחוזה החברתי הופר ושמכאן חובת הנאמנות התמוססה. שבוע לפני מותו, הוא כתב לחבר: "[ל]פני העברת חוק העניים, רציתי להימנע מסיום פרכוסים. עכשיו אני לא רוצה שזה יימנע."

במהלך חייו המאוחרים, תומאס מקולי, חבר פרלמנט עמית, ציין כי כוחותיו של קובט נפגעו מהגיל. מ-1831 ועד מותו, קובט ניהל חווה בשם אש (Ash) בכפר נורמנדי, סארי, כמה קילומטרים ממקום הולדתו בפארנהאם. קובט מת שם לאחר מחלה קצרה ביוני 1835 ונקבר בחצר הכנסייה של כנסיית סנט אנדרו, פארנהאם.

קריירה פרלמנטרית

במהלך חייו קובט התמודד לפרלמנט חמש פעמים, מתוכן ארבעה ניסיונות לא צלחו:

בשנת 1832 הוא נבחר כחבר עבור אולדהאם.

מורשת

קובט נחשב כמי שהחל כעיתונאי שמרני מטבעו. הוא כעס על הממסד הפוליטי הבריטי המושחת, והפך ליותר ויותר רדיקלי ואוהד לאידיאלים אנטי-ממשלתיים ודמוקרטיים. הוא סיפק פנגיריקה שהיללה את אנגליה הכפרית במהלך המהפכה התעשייתית, שאיתה לא היה מזדהה. קובט רצה שאנגליה תחזור לאנגליה הכפרית של שנות ה-1760, שבה נולד.

בניגוד לרדיקל העמית תומאס פיין, קובט לא היה קוסמופוליטי בינלאומי ולא תמך בבריטניה רפובליקנית. הוא התרברב שהוא לא "אזרח העולם... זה מספיק בשבילי לחשוב על מה הכי טוב לאנגליה, סקוטלנד ואירלנד." בהיותו בעל זהות לאומית, הוא לעיתים קרובות ביקר מדינות יריבות והזהיר אותן שלא "להתהדר ולהיות חוצפניות כלפי אנגליה." הוא אמר שהזדהותו עם כנסיית אנגליה נבעה בחלקה כי היא "נושאת את שם ארצי." בין ביוגרפים היסטוריים, איאן דייק טען שקובט תמך ב"מצע מפלגת המדינה של המאה השמונה-עשרה"; אדוארד טנגי לין תיאר אותו כ"טורי אנגלי ארכאי".

סגנון כתיבתו זכה לפרודיה על ידי הוראס וג'יימס סמית' באוסף שלהם, "Rejected Addresses" (1812).

קובט זכה לשבחים מהוגים בעלי השקפות פוליטיות שונות, כגון מתיו ארנולד, קרל מרקס, ג. ק. צ'סטרטון, א. ג'. פ. טיילור, ריימונד ויליאמס, א. פ. תומפסון ומייקל פוט.

סיפור מאת קובט שפורסם בשנת 1807 פופולריז את המונח "red herring" (הרינג אדום), שמשמעותו הסחת דעת מנושא חשוב.

בניו של קובט הוכשרו כעורכי דין והקימו שותפות במנצ'סטר בשם "Cobbetts" לכבודו. הפירמה התפרקה בשנת 2013. בנו השני ג'ון מורגן קובט (1800–1877) הלך בעקבותיו לפוליטיקה וכמו אביו הפך לחבר פרלמנט עבור אולדהאם.

מקום הולדתו של קובט, פאב בפארנהאם שנקרא פעם "The Jolly Farmer", שונה שמו ל-"The William Cobbett". להקת ההיסטוריה מברוקלין "Piñataland" ביצעה שיר על מסעו של ויליאם קובט לקבור מחדש את תומאס פיין שכותרתו "An American Man". פסל רכוב של קובט תוכנן לאתר בפארנהאם בשנת 2009, שכבר יש בה את בית הספר היסודי ויליאם קובט שנקרא לכבודו. יש בלוק דירות מודרני בשם "William Cobbett House" בסקארסדייל פלייס, קרוב למשתלת הגינה הקודמת שלו בקנזינגטון.

לאחר מותו של קובט, בנג'מין טילי, ששימש את קובט כמלווה, מזכיר ועוזר כל-יכול, הקים את "מועדון קובט". חברים שלחו עצומות לפרלמנט בדרישה לרפורמה רדיקלית והפיקו פמפליטים ועלונים רדיקליים כדי לשמור על הפוליטיקה של קובט בחיים. חלקם עדיין זמינים בספריות. "אגודת ויליאם קובט", שבסיסה בפארנהאם, מפיקה מהדורה שנתית של 'Cobbett's New Register', וחוגגת את חייו, עבודותיו ורוחו של קובט בפעילויות שונות, כולל "Rural Ride" והרצאה שנתית.

עבודות

- A Bone to Gnaw for the Democrats, פילדלפיה, 1795, כ-"Peter Porcupine", הודפס מחדש בלונדון ב-1797

- Cobbett's Parliamentary History of England from the Norman conquest in 1066 to the Year 1803, from Which Last-Mentioned Epoch It Is Continued Downwards in the Work Entitled "Cobbett's Parliamentary Debates", כרך I–XXXV, לונדון: T.C. Hansard, 1806–1820

- A Complete Collection of State Trials and Proceedings for High Treason and Other Crimes and Misdemeanors from the Earliest Period to the Year 1783, כרך I, II, III, IV, V, VI, VII, VIII, IX, X, XI, XII, XIII, XIV, XV, XVI, XVII, XVIII, XIX, XX, & XXI, לונדון: T.C. Hansard, 1816, עם תומאס ביילי האוול

- A Grammar of the English Language, ניו יורק, 1818

- A Year's Residence in the United States of America, לונדון, 1818-19

- The Housekeeper's Magazine and Family Economist, לונדון: Knight & Lacey, 1826

- Elements of the Roman History in English and French from the Foundation of Rome to the Battle of Actium, Selected from the Best Authors, Ancient and Modern, with a Series of Questions at the End of Each Chapter for the Use of Schools and Young Persons in General, לונדון: Mills, Jowett, & Mills, 1828, עם חואן אנריקה סייווראק

- The Poor Man's Friend, or, Essays on the Rights and Duties of the Poor (PDF), 1829, מאורכב מהמקור (PDF) ב-19 בינואר 2012, אוחזר ב-5 בספטמבר 2006

- Emigrant's Guide: In Ten Letters, Addressed to the Tax-Payers of England, לונדון 1829

- Rural Rides in the Counties, קובט, 1830

- Cobbett's Tour in Scotland and in the four Northern Vounties in England, קובט, 1833

- The Life of Andrew Jackson, President of the United States, ניו יורק: Harper & Bros, 1834

- Advice to Young Men, and (Incidentally) to Young Women, in the Middle and Higher Ranks of Life

- A History of the Protestant Reformation in England and Ireland

- List of Abbeys, Priories, Nunneries, Hospitals, and Other Religious Foundations in England and Wales and in Ireland Confiscated, Seized on, or Alienated by the Protestant "Reformation" Sovereigns and Parliaments, T. Richardson and son, 1868

- Cobbett In Ireland: A Warning to England, לונדון: Lawrence and Wishart, 1984