> "אין עלינו להתבייש להכיר באמת ולאמץ אותה מכל מקור שממנו היא באה אלינו, גם אם הובאה אלינו על ידי דורות קודמים ועמים זרים. עבור מי שמחפש את האמת, אין דבר בעל ערך גבוה יותר מהאמת עצמה; היא לעולם אינה מורידה בערכו או משפילה את מי ששואף אליה, אלא מאצילה עליו ומכבדת אותו."
אבו יוסוף יעקוב בן אסחאק אל-צבאח אל-כנדי (Abu Yusuf Yaʻqub ibn ʼIshaq as-Ṣsbbah al-Kindi) היה פילוסוף, איש אשכולות, מתמטיקאי, רופא ומוזיקאי ערבי מוסלמי. אל-כנדי היה הראשון מבין הפילוסופים הפריפטטיים האסלאמיים, והוא מוכתר כ"אבי הפילוסופיה הערבית".
אל-כנדי נולד בכופה והתחנך בבגדאד. הוא הפך לדמות בולטת בבית החוכמה, ומספר ח'ליפים עבאסים מינו אותו לפקח על תרגום טקסטים מדעיים ופילוסופיים יווניים לשפה הערבית. למגע זה עם "פילוסופיית הקדמונים", כפי שכונתה הפילוסופיה ההלניסטית על ידי מלומדים מוסלמים, הייתה השפעה עמוקה עליו, שכן הוא סינתז, התאים וקידם את הפילוסופיה ההלניסטית והפריפטטית בעולם המוסלמי. לאחר מכן הוא כתב מאות מאמרים מקוריים משלו על מגוון נושאים החל ממטפיזיקה, אתיקה, לוגיקה ופסיכולוגיה, ועד לרפואה, פרמקולוגיה, מתמטיקה, אסטרונומיה, אסטרולוגיה ואופטיקה, וכן נושאים מעשיים יותר כמו בשמים, חרבות, תכשיטים, זכוכית, צבעים, זואולוגיה, גאות ושפל, מראות, מטאורולוגיה ורעידות אדמה.
בתחום המתמטיקה, אל-כנדי מילא תפקיד חשוב בהחדרת הספרות ההודיות לעולם האסלאמי, ובהמשך, לאחר שסומנו כספרות ערביות, לעולם הנוצרי, יחד עם אל-ח'ואריזמי. אל-כנדי היה גם אחד מאבות הקריפטוגרפיה. בהתבסס על עבודתו של אל-ח'ליל (717–786), ספרו של אל-כנדי שכותרתו "כתב יד על פענוח הודעות קריפטוגרפיות" הוביל להולדת הקריפטואנליזה, היה השימוש המוקדם ביותר הידוע בהסקה סטטיסטית, והציג מספר שיטות חדשות לשבירת צפנים, בולטת שבהן היא ניתוח תדירויות. תוך שימוש במומחיותו המתמטית והרפואית, הוא הצליח לפתח סקאלה שתאפשר לרופאים לכמת את עוצמת התרופות שלהם.
הנושא המרכזי העומד בבסיס כתביו הפילוסופיים של אל-כנדי הוא התאימות בין פילוסופיה למדעים אסלאמיים "אורתודוקסיים" אחרים, במיוחד תאולוגיה. ורבים מעבודותיו עוסקים בנושאים שהתאולוגיה גילתה בהם עניין מיידי. אלו כוללים את טבעו של אלוהים, הנשמה והידע הנבואי. אך למרות התפקיד החשוב שמילא בהנגשת הפילוסופיה לאינטלקטואלים מוסלמים, התפוקה הפילוסופית שלו עצמו הועמה במידה רבה על ידי זו של אל-פראבי ומעט מאוד מהטקסטים שלו זמינים כיום עבור חוקרים מודרניים לבחינה.
חיים מוקדמים
אל-כנדי נולד בכופה למשפחה אריסטוקרטית משבט כִּנְדַה, צאצא של המנהיג אל-אשת בן קייס, בן זמנו של הנביא מוחמד. המשפחה השתייכה למשפחות הבולטות ביותר של האצולה השבטית של כופה בתקופה האסלאמית המוקדמת, עד שאיבדה חלק ניכר מכוחה בעקבות המרד של עבד אל-רחמן בן מוחמד בן אל-אשת. אביו, אסחאק, היה מושל כופה, ואל-כנדי קיבל שם את השכלתו הראשונית. מאוחר יותר הוא הלך להשלים את לימודיו בבגדאד, שם זכה לחסותם של הח'ליפים העבאסים אל-מאמון (שלט 813–833) ואל-מעתצם (שלט 833–842). בשל למדנותו וכישרונו ללימודים, מינה אותו אל-מאמון לבית החוכמה, מרכז שהוקם לא מכבר לתרגום טקסטים פילוסופיים ומדעיים יווניים בבגדאד. הוא היה ידוע גם בקליגרפיה היפה שלו, ובשלב מסוים הועסק כקליגרף על ידי אל-מתוכל.
כשמת אל-מאמון, אחיו אל-מעתצם הפך לח'ליף. מעמדו של אל-כנדי התחזק תחת אל-מעתצם, שמינה אותו כמורה לבנו. אך עם עלייתו לשלטון של אל-ואת'יק (שלט 842–847), ובמיוחד של אל-מתוכל (שלט 847–861), כוכבו של אל-כנדי דעך. קיימות תאוריות שונות בנוגע לכך: חלקן מייחסות את נפילתו של אל-כנדי ליריבויות אקדמיות בבית החוכמה; אחרות מתייחסות לרדיפה האלימה לעיתים קרובות של אל-מתוכל נגד מוסלמים לא אורתודוקסים כמו גם נגד לא-מוסלמים; בשלב מסוים אל-כנדי הוכה וספרייתו הוחרמה זמנית. הנרי קורבן, סמכות בתחום לימודי האסלאם, אומר כי בשנת 873 מת אל-כנדי "אדם בודד" בבגדאד במהלך שלטונו של אל-מעתמד (שלט 870–892).
לאחר מותו, יצירותיו הפילוסופיות של אל-כנדי שקעו במהירות בתהום הנשייה ורבות מהן אבדו אפילו למלומדים והיסטוריונים אסלאמיים מאוחרים יותר. פליקס קליין-פרנק מציע מספר סיבות לכך: מלבד האורתודוקסיה המיליטנטית של אל-מתוכל, המונגולים גם השמידו ספריות רבות במהלך פלישתם. עם זאת, הוא אומר שהסיבה הסבירה ביותר לכך הייתה שכתביו מעולם לא זכו לפופולריות בקרב פילוסופים משפיעים מאוחרים יותר כגון אל-פראבי ואבן סינא, שבסופו של דבר העיבו עליו. הקריירה הפילוסופית שלו הגיעה לשיאה תחת אל-מעתצם, לו הקדיש אל-כנדי את יצירתו המפורסמת ביותר, "על הפילוסופיה הראשונה", ואשר בנו אחמד חונך על ידי אל-כנדי.
הישגים
לפי אבן אל-נדים, אל-כנדי כתב לפחות מאתיים ושישים ספרים, כשהוא תורם רבות לגאומטריה (שלושים ושניים ספרים), לרפואה ולפילוסופיה (עשרים ושניים ספרים לכל אחת), ללוגיקה (תשעה ספרים) ולפיזיקה (שנים עשר ספרים). למרות שרוב ספריו אבדו במהלך המאות, כמה שרדו בצורה של תרגומים ללטינית על ידי ג'רארד מקרמונה, ואחרים התגלו מחדש בכתבי יד בערבית; חשוב מכך, עשרים וארבעה מכתביו האבודים אותרו באמצע המאה העשרים בספרייה טורקית.
### פילוסופיה
תרומתו הגדולה ביותר להתפתחות הפילוסופיה האסלאמית הייתה מאמציו להפוך את המחשבה היוונית לנגישה ומקובלת על קהל מוסלמי. אל-כנדי ביצע משימה זו מבית החוכמה (Bayt al-Hikma), מכון לתרגום ולמידה בחסות הח'ליפים העבאסים בבגדאד. מלבד תרגום טקסטים חשובים רבים, חלק גדול ממה שהפך לאוצר המילים הפילוסופי הערבי הסטנדרטי מקורו באל-כנדי; אכן, אילולא הוא, עבודתם של פילוסופים כמו אל-פראבי, אבן סינא ואל-ע'זאלי אולי לא הייתה מתאפשרת.
בכתביו, אחת הדאגות המרכזיות של אל-כנדי הייתה להוכיח את התאימות בין פילוסופיה ותאולוגיה טבעית מצד אחד, לבין תאולוגיה גלויה או ספקולטיבית מצד שני (אם כי למעשה הוא דחה תאולוגיה ספקולטיבית). למרות זאת, הוא הבהיר שהוא מאמין שהתגלות היא מקור ידע נעלה יותר מהתבונה מכיוון שהיא מבטיחה ענייני אמונה שהתבונה לא יכולה לחשוף. ובעוד שהגישה הפילוסופית שלו לא תמיד הייתה מקורית, ואף נחשבה למגושמת על ידי הוגים מאוחרים יותר בעיקר מכיוון שהיה הפילוסוף הראשון שכתב בשפה הערבית, הוא הצליח לשלב מחשבה אריסטוטלית ובמיוחד ניאו-פלטונית במסגרת פילוסופית אסלאמית. זה היה גורם חשוב בהחדרה ובפופולריזציה של הפילוסופיה היוונית בעולם האינטלקטואלי המוסלמי.
### אסטרונומיה
אל-כנדי אימץ את השקפתו על מערכת השמש מתלמי, שהציב את כדור הארץ במרכז סדרה של כדורים קונצנטריים, שבהם משובצים גרמי השמים הידועים - הירח, כוכב חמה, נוגה, השמש, מאדים, צדק והכוכבים. באחד ממאמריו בנושא, הוא אומר שגופים אלו הם ישויות רציונליות, שתנועתן המעגלית היא ציות ופולחן לאלוהים. תפקידם, סבור אל-כנדי, הוא לשמש ככלים להשגחה אלוהית. הוא מספק ראיות אמפיריות כהוכחה לטענה זו; עונות שונות מסומנות על ידי סידורים מסוימים של כוכבי הלכת והכוכבים - בולטת שבהן השמש; המראה וההתנהגות של אנשים משתנים בהתאם לסידור גרמי השמים הממוקמים מעל מולדתם.
_Liber novem iudicum in iudiciis astrorum_ (ספר תשעת השופטים על שיפוט הכוכבים), 1509.
עם זאת, הוא מעורפל בכל הנוגע לתהליך הממשי שבו גרמי השמים משפיעים על העולם החומרי. תאוריה אחת שהוא מציע בכתביו היא של אריסטו, שחשב שתנועת גופים אלו גורמת לחיכוך באזור שמתחת לירח, מה שמעורר את היסודות הראשוניים של אדמה, אש, אוויר ומים, ואלו משתלבים כדי לייצר הכל בעולם החומרי. דעה חלופית שנמצאה במאמרו "על קרניים" היא שכוכבי הלכת מפעילים את השפעתם בקווים ישרים. בכל אחד מאלה, הוא מציג שתי דעות שונות מיסודן על אינטראקציה פיזית; פעולה על ידי מגע ופעולה מרחוק. דיכוטומיה זו משוכפלת בכתביו על אופטיקה.
חלק מעבודות האסטרולוגיה הבולטות של אל-כנדי כוללות:
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →* ספר שיפוט הכוכבים, כולל ארבעים הפרקים, על שאלות ובחירות. * על קרני הכוכבים. * מספר איגרות על מזג אוויר ומטאורולוגיה, כולל "על שינויי מזג האוויר". * מסכת על שיפוט ליקויים. * מסכת על שלטון הערבים ומשכו המשמשת לחיזוי סוף השלטון הערבי. * בחירות הימים על בחירות. * על מהפכות השנים על אסטרולוגיה עולמית ומהפכות לידה. * "על סימני האסטרונומיה כפי שהם מיושמים ברפואה". * מסכת על רוחניות כוכבי הלכת.
### אופטיקה
אל-כנדי היה הכותב החשוב הראשון בנושא אופטיקה מאז העת העתיקה. רוג'ר בייקון הציב אותו במקום הראשון אחרי תלמי ככותב בנושא זה. בעבודה המוכרת במערב בשם _De radiis stellarum_ (על קרני הכוכבים), פיתח אל-כנדי תאוריה "שהכל בעולם... פולט קרניים לכל כיוון, הממלאות את כל העולם". לתאוריה זו של הכוח הפעיל של קרניים הייתה השפעה על חוקרים מאוחרים יותר כגון אבן אל-היית'ם, רוברט גרוסטסט ורוג'ר בייקון.
שתי תאוריות מרכזיות של אופטיקה מופיעות בכתביו של אל-כנדי; אריסטוטלית ואוקלידית. אריסטו האמין שכדי שהעין תתפוס אובייקט, גם העין וגם האובייקט חייבים להיות במגע עם תווך שקוף כגון אוויר המלא באור. כאשר קריטריונים אלו מתקיימים, ה"צורה המוחשית" של האובייקט מועברת דרך התווך לעין. מצד שני, אוקלידס הציע שהראייה מתרחשת בקווים ישרים כאשר "קרניים" מהעין מגיעות לאובייקט מואר ומוחזרות חזרה. כמו בתאוריות שלו על אסטרולוגיה, הדיכוטומיה של מגע ומרחק קיימת גם בכתביו של אל-כנדי בנושא זה.
De radiis, כתב יד, המאה ה-17. קיימברידג', ספריית טריניטי קולג', כתבי יד מימי הביניים, MS R.15.17 (937).
הגורם שעליו הסתמך אל-כנדי כדי לקבוע איזו מהתאוריות הללו היא הנכונה ביותר היה באיזו מידה כל אחת מהן הסבירה את חווית הראייה. לדוגמה, התאוריה של אריסטו לא הצליחה להסביר מדוע הזווית שבה אדם רואה אובייקט משפיעה על תפיסתו אותו. למשל, מדוע מעגל שנצפה מהצד ייראה כקו. לפי אריסטו, הצורה המוחשית המלאה של מעגל צריכה לעבור לעין והוא צריך להיראות כמעגל. מצד שני, האופטיקה האוקלידית סיפקה מודל גאומטרי שהיה מסוגל להסביר זאת, כמו גם את אורך הצללים וההשתקפויות במראות, מכיוון שאוקלידס האמין ש"קרני" הראייה יכולות לנוע רק בקווים ישרים - דבר שמקובל בדרך כלל במדע המודרני. מסיבה זו, אל-כנדי החשיב את האחרונה כעדיפה.
המאמר האופטי המרכזי של אל-כנדי "De aspectibus" תורגם מאוחר יותר ללטינית. עבודה זו, יחד עם ה"אופטיקה" של אבן אל-היית'ם והתרגומים לערבית של ה"אופטיקה" של תלמי ואוקלידס, היו הטקסטים הערביים העיקריים שהשפיעו על התפתחות המחקרים האופטיים באירופה, בעיקר אלו של רוברט גרוסטסט, ויטלו ורוג'ר בייקון.
### רפואה
יש יותר משלושים מסכתות המיוחסות לאל-כנדי בתחום הרפואה, שבו הושפע בעיקר מרעיונותיו של גלנוס. עבודתו החשובה ביותר בתחום זה היא כנראה _De Gradibus_ (על הדרגות), שבה הוא מדגים את היישום של מתמטיקה לרפואה, במיוחד בתחום הפרמקולוגיה. לדוגמה, הוא פיתח סקאלה מתמטית כדי לכמת את חוזק התרופה ומערכת, המבוססת על מופעי הירח, שתאפשר לרופא לקבוע מראש את הימים הקריטיים ביותר של מחלת המטופל. לדברי פליניו פריורסקי, זה היה הניסיון הראשון לכימות רציני ברפואה.
### כימיה
ככימאי מתקדם, אל-כנדי היה גם מתנגד לאלכימיה; הוא הפריך את המיתוס שניתן להפוך מתכות פשוטות ובסיסיות למתכות יקרות כגון זהב או כסף.
העמוד הראשון של כתב היד של אל-כנדי "על פענוח הודעות קריפטוגרפיות", המכיל את התיאור העתיק ביותר הידוע לקריפטואנליזה על ידי ניתוח תדירויות.
אל-כנדי תיאר באופן חד משמעי את זיקוק היין. בספר שכותרתו _Kitab al-Taraffuq fi al-'itr_ (ספר כימיית הבשמים והזיקוקים), הוא אומר, לאחר שתיאר את השיטה והמכשירים הדרושים לזיקוק: "בדרך זו ניתן לזקק יין באמצעות אמבט מים, והוא יוצא באותו צבע של מי ורדים". כמו כן, באותו ספר, הוא מתאר את תהליך הזיקוק להפקת שמני ורדים, ומספק את המתכונים ל-107 סוגים שונים של בשמים.
### מתמטיקה
אל-כנדי חיבר עבודות על מספר נושאים מתמטיים חשובים, כולל אריתמטיקה, גאומטריה, הספרות ההודיות, הרמוניה של מספרים, קווים וכפל עם מספרים, כמויות יחסיות, מדידת פרופורציה וזמן, ונהלים נומריים וביטול. הוא גם כתב ארבעה כרכים, "על השימוש בספרות ההודיות" (בערבית: _Kitab fi Isti`mal al-'A`dad al-Hindiyyah_), אשר תרמו רבות להפצת מערכת המיספור ההודית במזרח התיכון ובמערב. בגאומטריה, בין עבודות אחרות, הוא כתב על תאוריית המקבילים. כמו כן, קשורות לגאומטריה היו שתי עבודות על אופטיקה. אחת הדרכים שבהן עשה שימוש במתמטיקה כפילוסוף הייתה לנסות להפריך את נצחיות העולם על ידי הדגמה שאינסוף ממשי הוא אבסורד מתמטי ולוגי.
### קריפטוגרפיה
אל-כנדי זוכה לפיתוח שיטה שבה ניתן לנתח ולנצל וריאציות בתדירות ההופעה של אותיות כדי לשבור צפנים, כלומר קריפטואנליזה על ידי ניתוח תדירויות. ספרו בנושא זה הוא _Risala fi Istikhraj al-Kutub al-Mu'ammah_ (מילולית: על חילוץ התכתבות מעורפלת, עכשווי יותר: על פענוח התכתבות מוצפנת). במסתו על קריפטואנליזה, הוא כתב:
> "דרך אחת לפתור הודעה מוצפנת, אם אנו יודעים את השפה שלה, היא למצוא טקסט פשוט שונה באותה שפה מספיק ארוך כדי למלא דף אחד בערך, ואז אנו סופרים את המופעים של כל אות. אנו קוראים לאות המופיעה בתדירות הגבוהה ביותר ה'ראשונה', לאות הבאה בתדירותה ה'שניה', לאות הבאה בתדירותה ה'שלישית', וכן הלאה, עד שאנו מונים את כל האותיות השונות בדגימת הטקסט הפשוט. לאחר מכן אנו מסתכלים על טקסט הצופן שאנו רוצים לפתור וגם אנו מסווגים את הסמלים שלו. אנו מוצאים את הסמל המופיע בתדירות הגבוהה ביותר ומשנים אותו לצורה של האות ה'ראשונה' של דגימת הטקסט הפשוט, הסמל הנפוץ הבא משונה לצורה של האות ה'שנייה', והסמל הנפוץ הבא משונה לצורה של האות ה'שלישית', וכן הלאה, עד שאנו מונים את כל הסמלים של הצופן שאנו רוצים לפתור."
אל-כנדי הושפע מעבודתו של אל-ח'ליל (717–786), שכתב את "ספר ההודעות הקריפטוגרפיות", המכיל את השימוש הראשון בתמורות ושילובים כדי לרשום את כל המילים הערביות האפשריות עם ובלי תנועות.
### מטאורולוגיה
במסכת שכותרתה _Risala fi l-Illa al-Failali l-Madd wa l-Fazr_ (מסכת על הסיבה היעילה של הגאות והשפל), מציג אל-כנדי תאוריה על גאות ושפל ש"תלויה בשינויים המתרחשים בגופים עקב עלייה וירידה בטמפרטורה". כדי לתמוך בטיעונו, הוא נתן תיאור של ניסוי מדעי כדלקמן:
> "ניתן גם להבחין בחושים... כיצד כתוצאה מקור קיצוני אוויר משתנה למים. כדי לעשות זאת, לוקחים בקבוק זכוכית, ממלאים אותו לגמרי בשלג, וסוגרים את קצהו בזהירות. לאחר מכן קובעים את משקלו על ידי שקילה. מניחים אותו בתוך מכל... שנשקל מראש. על פני השטח של הבקבוק האוויר משתנה למים, ומופיע עליו כמו טיפות על כדים נקבוביים גדולים, כך שכמות ניכרת של מים נאספת בהדרגה בתוך המכל. לאחר מכן שוקלים את הבקבוק, המים והמכל, ומוצאים שמשקלם גדול משהיה קודם, מה שמוכיח את השינוי. [...] אנשים טיפשים מסוימים סבורים שהשלג מחלחל דרך הזכוכית. זה בלתי אפשרי. אין תהליך שבו מים או שלג יכולים לעבור דרך זכוכית."
בהסבירו את הסיבה הטבעית לרוח, ואת ההבדל לכיווניה על סמך זמן ומיקום, הוא כתב:
> "כאשר השמש נמצאת בנטייתה הצפונית, מקומות צפוניים יתחממו ויהיה קר לכיוון דרום. אז האוויר הצפוני יתרחב לכיוון דרום בגלל החום עקב התכווצות האוויר הדרומי. לכן רוב רוחות הקיץ הן צפוניות ורוב רוחות החורף אינן כאלה."
### תאוריית המוזיקה
אל-כנדי היה התאורטיקן הגדול הראשון של המוזיקה בעולם הערבי-אסלאמי. הוא ידוע כמי שכתב חמש-עשרה מסכתות על תאוריית המוזיקה, אך רק חמש שרדו. הוא הוסיף מיתר חמישי לעוד. יצירותיו כללו דיונים על הערך הטיפולי של המוזיקה ומה שהוא החשיב כ"קשרים קוסמולוגיים" של המוזיקה.
מחשבה פילוסופית
### השפעות
בעוד אינטלקטואלים מוסלמים כבר הכירו את הפילוסופיה היוונית ובמיוחד את הלוגיקה, אל-כנדי זוכה להכרה כפילוסוף המוסלמי האמיתי הראשון. מחשבתו שלו הושפעה במידה רבה מהפילוסופיה הניאו-פלטונית של פרוקלוס, פלוטינוס ויוחנן פילופונוס, בין היתר, אם כי נראה שהוא שאל רעיונות גם מבתי ספר הלניסטיים אחרים. הוא עושה אזכורים רבים לאריסטו בכתביו, אך אלו מתפרשים לעיתים קרובות מחדש ללא יודעין במסגרת ניאו-פלטונית. מגמה זו ניכרת ביותר בתחומים כגון מטפיזיקה וטבעו של אלוהים כישות סיבתית. מומחים מוקדמים הציעו שהוא הושפע מאסכולת התאולוגיה המעתזילה, בגלל הדאגה ההדדית שגם הוא וגם הם הפגינו לשמירה על אחדות (תוחיד) האל. עם זאת, הסכמות כאלה נחשבות כיום למקריות, שכן מחקר נוסף הראה שהם לא הסכימו על מספר נושאים חשובים באותה מידה.
### מטפיזיקה
לפי אל-כנדי, המטרה של המטפיזיקה היא הכרת אלוהים. מסיבה זו, הוא אינו מבחין הבחנה ברורה בין פילוסופיה לתאולוגיה, מכיוון שהוא מאמין ששתיהן עוסקות באותו נושא. פילוסופים מאוחרים יותר, במיוחד אל-פראבי ואבן סינא, יחלקו עליו נחרצות בנושא זה, באומרם שהמטפיזיקה עוסקת למעשה בהיותו של ההוויה (being qua being), וככזה, טבעו של אלוהים הוא מקרי בלבד.
מרכזי להבנת המטפיזיקה של אל-כנדי הוא אחדותו המוחלטת של אלוהים, שאותה הוא מחשיב כתכונה הקשורה באופן ייחודי לאלוהים ולכן אינה משותפת לשום דבר אחר. בזה הוא מתכוון שבעוד אנו עשויים לחשוב על כל דבר קיים כ"אחד", הוא למעשה גם "אחד" וגם "רבים". לדוגמה, הוא אומר שבעוד שגוף הוא אחד, הוא גם מורכב מחלקים רבים ושונים. אדם עשוי לומר "אני רואה פיל", שפירושו "אני רואה פיל אחד", אך המונח 'פיל' מתייחס למין של בעל חיים המכיל רבים. לכן, רק אלוהים הוא אחד לחלוטין, גם בהוויה וגם בתפיסה, ללא כל ריבוי. יש המרגישים שהבנה זו כרוכה בתאולוגיה שלילית קפדנית מאוד מכיוון שהיא מרמזת שכל תיאור שניתן לייחס לכל דבר אחר, לא ניתן לומר על אלוהים.
בנוסף לאחדות מוחלטת, אל-כנדי תיאר גם את אלוהים