ג'ון לוק
ג'ון לוק (באנגלית: John Locke; 29 באוגוסט 1632 – 28 באוֹקְטוֹבֶּר 1704) היה פילוסוף ורופא אנגלי, שנחשב לאחד מהוגי הדעות המשפיעים ביותר בתקופת ההשכלה וידוע בכינוי "אבי הליברליזם". בין חיבוריו החשובים נמנים "איגרת על הסובלנות" (1689), "שני כתבים על ממשל" (1689/90), ששניהם פורסמו בעילום שם, ו"מסע על שכל האדם" (1689/90). כתביו על אודות הסובלנות טוענים כי הדת היא עניין אישי וכי הכנסיות הן אגודות וולונטריות, ובכך פוסלים כפייה ואחידות דתית; רעיונות אלו מובילים לתפיסת הפרדת הדת מהמדינה. ספרו "שני כתבים על ממשל" גורס כי ממשל צריך להתבסס על הסכמת הנשלטים וכי קיימת זכות למרוד בממשל רודני שאיבד את ההסכמה. ההנחה הרווחת היא ששני הכתבים השפיעו על ניסוח הכרזת העצמאות של ארצות הברית ביולי 1776 בידי תומאס ג'פרсон במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
לוק חווה את התקופה הפוליטית הסוערת של מלחמת האזרחים באנגלית ושל חבר העמים של אנגליה לאחר הוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון, הרסטורציה של בית סטיוארט, ומהפכת הבזק של 1688. חוויות אלו השפיעו על מחשבתו הפוליטית ועל בחירותיו בחיים. בתקופת האינטררגנום זכה לוק במקום بكריסט צרץ', אוקספורד, לאחר שלמד בבית הספר היוקרתי וסטמינסטר. הוא בילה 15 שנים באוקספורד, תחילה כסטודנט ולאחר מכן כמורה פרטי, כשהוא מקדם עניינים רפואיים ומדעיים אחרים בחוג חברים. בשנת 1666 הפך לוק למקורבו של הלורד שפטסברי, דמות מרכזית בחיים הפוליטיים באנגליה לאחר הרסטורציה (1660), ומונה לתפקידים ממשלתיים בהמלצתו של שפטסברי. לוק נבחר לחבר בחברה המלכותית (1668). כאשר איבד שפטסברי את חינו של המלך ומת זמן קצר לאחר מכן, יצא לוק לגלות פוליטית בת חמש שנים בהולנד (1683–1685). שם כתב כמה מחיבוריו החשובים ביותר. במהלך תקופה זו זכה לחסותו של תומאס הרברט, הרוזן ה-8 מپמברוק. לוק שב לאנגליה מן הגלוּת וליווה את המלכה מרי השנייה ב-1689. זמן קצר לאחר שובו פרסם שלושה מחיבוריו הבולטים ביותר. הוא שימש כנציב המסחר והמטעים, ולאחר מכן פרש מהחיים הציבוריים עקב מצב בריאותי רע. במשך ארבע עשרה השנים האחרונות לחייו התגורר בביתו של סר פרנסיס משהאם ורעייתו, הפילוסופית ליידי משהאם, שאותה הכיר לוק עוד בהיותה צעירה.
לוק נחשב לאחד הראשונים מבין האמפיריциסטים הבריטים, בעקבות מסורתו של פרנסיס בייקון, והוא בעל חשיבות שווה לתאוריית האמנה החברתית. עבודתו השפיעה רבות על התפתחות האפיסטמולוגיה והפילוסופיה הפוליטית. כתביו השפיעו על וולטר, ז'אן-ז'אק רוסו ועל רבים מהוגי ההשכלה הסקוטית, וכן על המהפכנים האמריקאים. תרומותיו לרפובליקניות הקלאסית ולתיאוריה הליברלית באות לידי ביטוי בהכרזת העצמאות של ארצות הברית. במישור הבין-לאומי, העקרונות הפוליטיים-משפטיים של לוק ממשיכים להשפיע עמוקות על התאוריה והפרקטיקה של ממשל ייצוגי מוגבל ועל הגנת זכויות וחרויות יסוד תחת שלטון החוק.
הפילוסופיה של התודעה של לוק מצוטטת לעיתים קרובות כמקור לתפיסות המודרניות של זהות אישית ופסיכולוגיה של העצמי, והיא בולטת בעבודתם של פילוסופים מאוחרים יותר כמו רוסו, דייוויד יום ועמנואל קאנט. הוא הניח כי בלידה התודעה היא לוח חלק, או טבולה ראסה. בניגוד לפילוסופיה הקרטזיאנית שהתבססה על מושגים קודמים, הוא טען כי אנו נולדים ללא רעיונות מולדים, ושבמקום זאת הידע נקבע אך ורק באמצעות ניסיון הנובע מתפיסת חושים, מושג הידוע כיום כאמפיריציזם. לוק זוכה לעיתים קרובות לקרדיט על תיאור קניין פרטי כזכויות טבעיות, בטענה שכאשר אדם – באופן מטפורי – מערב את עבודתו עם הטבע, משאבים ניתנים להוצאה ממצב הטבע המשותף.
שושלת יוחסין, ילדות וחינוך
כאשר נולד לוק ב-29 באוגוסט 1632 להורים פוריטנים בכפר רינגטון שבסאמרסט, לא היה שום רמז לכך שיהפוך לדמות בולטת בהיסטוריה. אביו, ג'ון לוק האב (נולד ב-1606), היה בן 23 כאשר נישא לאגנס קין, בת ה-33. ילדם הבכור, ג'ון, נולד כשנה לאחר מכן, בעוד בני הזוג התגוררו בבית שהיה שייך לסביה של אגנס. הילד הוטבל באותו היום שבו נולד בכנסיית כל הקדושים הסמוכה. בתקופת שלטונו של הנרי השמיני, סבא-רבא של לוק הצעיר, סר וויליאם לוק, היה סוחר משגשג שעסק בבגדי יוקרה. בנו ניקולס לוק (נפטר ב-1648) המשיך בסחר הבדים כאיש עסקים המעורב בשיטת הייצור הביתי (putting-out system), וסיפק צמר גולמי לאורגים שעבדו בבתיהם, ולאחר מכן אסף את הבד המוגמר והעביר אותו הלאה. ג'ון לוק האב היה בנו הבכור של ניקולס והפך لعורכי דין. זמן קצר לאחר לידתו של לוק ב-1632 עברה המשפחה לעיירת השוק פנספורד, כשישה מיילים דרומית לבריסטול, לבית שניקולס העניק לבנו עורך הדין. לוק הצעיר גדל בבית טיודור כפרי בבלוטון, שם נולדו אחיו: פיטר, שמת בינקותו, ותומאס (נולד ב-1637). לוק האב שימש כרשام של השלום בצ'ו מגנה. אחד השלומים היה אלכסנדר פופהאם, חבר פרלמנט מטעם באת' ובעל קרקעות עשיר.
לוק הצעיר היה בן 10 עם פרוץ מלחמת האזרחים באנגלית ב-1642, אשר עימתה בין רויאליסטים שתמכו בצ'ארלס הראשון לבין כוחות הפרלמנט. אין פלא שכפוריטן, אביו של לוק נלחם בכוחות הפרלמנט, הצד המנצח בעימות זה. הוא שימש כקפטן ביחידת פרשים תחת פיקודו של אלכסנדר פופהאם. בחירתו הפוליטית וקשריו האישיים של לוק האב הטיבו עם בנו ונושא שמו. ב-1647 השתנו חיי המחוז של לוק הצעיר כאשר הפך לתלמיד בבית הספר היוקרתי וסטמינסטר בלונדון, בחסותו של פופהאם. לוק כתב על אותן שנים מוקדמות: "מצאתי את עצמי בסערה".
בבית הספר וסטמינסטר רכש לוק את ההשכלה שהובילה להישגים נוספים. חשוב לא פחות, לוק הצעיר זכה לדריסת רגל ברשת של ידידות וחסות שסייעה בהמשך לקריירה המלומדת והפוליטית שלו. בזמן שהיה שם תלמיד, הוא נמצא במרחק של חצי מייל בלבד מאתר הוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון בעקבות משפטו בידי בית דין מיוחד שהוקם על ידי הפרלמנט; תלמידי וסטמינסטר לא הורשו להשתתף בו.
לאחר שסיים את לימודיו בווסטמינסטר בגיל 20, הוא התקבל לקריסט צ'רץ', אוקספורד, בסתווי 1652. דיקן הקולג' באותה עת היה ג'ון אואן, סגן הקנצלר של האוניברסיטה. על אף שהיה סטודנט מוכשר, לוק חש חוסר שביעות רצון מתוכנית הלימודים לתואר ראשון של אותו זמן. הוא מצא את יצירותיהם של פילוסופים מודרניים, כגון רנה דקארט, מעניינות יותר מאשר החומר הקלאסי שנלמד באוניברסיטה.
באמצעות חברו ריצ'רד לוור, שאותו הכיר מבית הספר וסטמינסטר, הובא לוק אל עולם הרפואה והפילוסופיה הניסויית שנוהלה באוניברסיטאות אחרות ועל ידי חברי החברה המלכותית, שנוסדה ב-1660 ושחבר בה נעשה לבסוף.
לוק זכה לתואר ראשון בפברואר 1656 ולתואר שני ביוני 1658, וכל זאת בתקופת האינטררגנום. זמן רב לאחר מכן, בפברואר 1675, הוענק לו תואר ראשון ברפואה, לאחר שלמד את הנושא בהרחבה במהלך תקופתו באוקספורד ושימש כרופא עוד קודם להסמכתו הרשמית.
באוקספורד הוא עבד עם מדעני ניסוי והוגי דעות בולטים כגון רוברט בויל, תומאס וויליס ורוברט הוק. באוקספורד, בין דברים רבים אחרים, נחשף לספרו של אבן טופייל "חי בן יקטאן" בתרגומו של אדוארד פוקוק, שהשפיע על השקפותיו על פילוסופיה וטבולה ראסה.
בעידן המודרני, יש לוח זיכרון חקוק על הרצפה המוקדש לוק בקתדרלת קריסט צ'רץ', אוקספורד, המציין גם את הקשר שלו לבית הספר וסטמינסטר.
קריירה לאחר אוקספורד
בשנת 1665 נסע לוק מחוץ לאנגליה בפעם הראשונה, כאשר מונה למזכירו של סר וולטר ויין במסע דיפלומטי מלכותי לנסיך הבוחר מברנדנבורג. הוא נבחר ככל הנראה דרך רשת הקשרים מימיו בבית הספר וסטמינסטר שהיו בעלי השפעה רבה כעת. המשיכה הדיפלומטית נכשלה, אך הזמן שבילה בקלבס, הבירה, עדיין היה חשוב. שם חווה מקום שבו קבוצות דתיות שונות חיות זו לצד זו, וכתב לידידו מאוקספורד רוברט בויל כי אנשים "מרשים בשקט זה לזה לבחור את דרכם לגן עדן". הוא דחה הזדמנות מאוחרת יותר למסע דיפלומטי לספרד וחזר לאוקספורד.
בשנת 1666, כאשר לוק היה בן 34, הוא פגש את אנתוני אשלי קופר, לימים הלורד שפטסברי, תואר שבו הוא מוכר כיום בדרך כלל. כאשר פגש את לוק, הוא החזיק בתפקיד העוצמתי של שר האוצר; הוא הפך לדמות מפתח בחייו של לוק. עד אז חי לוק חיים אקדמיים שקטים. הפגישה עם שפטסברי הייתה מקרית; הוא שהה באוקספורד וביקר את בנו. שפטסברי רצה לשתות מי מעיינות מרפא סמוכים עבור דלקת כבד, ומסיבה כלשהי הוטל על לוק להביאם אליו. שפטסברי התרשם מאוד מלוק ושכנע אותו להצטרף לפמלייתו. בשנת 1667 עבר לוק לביתו הלונדוני של שפטסברי באקסטר האוס שעל הסטראנד, כדי לשמש כרופאו האישי. בלונדון חידש לוק את לימודי הרפואה שלו תחת הנחייתו של תומאס סידנהם. לסידנהם הייתה השפעה מכרעת על חשיوبתו הפילוסופית-טבעית של לוק, תוך דגש על תצפית ולא על חשיבה אפריורי. הידע הרפואי של לוק עמד במבחן כאשר דלקת הכבד של שפטסברי הפכה לסכנת חיים. לוק תיאّم את עצותיהם של מספר רופאים והיה כנראה גורם מכריע בשכנוע אשלי לעבור ניתוח (אז מסכן חיים בפני עצמו) להסרת הציסטה. שפטסברי שרד ושגשג, וזקף לזכותו של לוק את הצלת חייו.
בשנת 1669 הורה אשלי, אחד מן הלורדים הבעלים של קרוליינה, ללוק לנסח את "החוקה הבסיסית של קרוליינה". לעיתים מיוחסת המחברות ללוק, אך תפקידו היה יותר כמזכירו של אשלי. פטרונו של לוק נעשה לורד צ'נסלור ב-1672 ולאחר מכן הועלה לתואר הרוזן הראשון משפטסברי ב-1673. אינדיקציה לעלייתו במעמד של לוק היא שדיוקנו הידוע הראשון צויר על ידי ג'ון גרינהיל, סביב אותו זמן שבו שפטסברי ישב לפני האמן. שפטסברי מינה את לוק למזכיר הלורדים הבעלים ולמזכיר מועצת המסחר והמטעים. לוק היה בין המלומדים הראשונים בבריטניה שקראו והחזיקו בעותק של טקסט רדיקלי מאת ברוך שפינוזה, "מאמר תאולוגי-מדיני" (1672), שאותו מכר לפטרונו שפטסברי ב-1675, אך רכש עותק אחר במקומו. לוק הקפיד מאוד לאחר מכן "להימנע מלהיות מזוהם על ידי 'שפינוזה'".
לאחר ששפטסברי איבד את חינו ב-1675, עזב לוק את אנגליה לצרפת במסע שכבר תוכנן מראש. הוא שימש כמורה פרטי וכמלווה רפואי לקיילב בנקס. לוק נסע בצרפת פעמיים במסעות ממושכים, 1675–1677 ו-1678–1679. לוק שב לאנגליה ב-1679 כאשר מזלו הפוליטי של שפטסברי לבש פנים יפות. יש הטוענים שסביב זמן זה, אולי ביוזמתו של שפטסברי, חיבר לוק את עיקר החיבור "שני כתבים על ממשל". בהקדמה טוען לוק שהכתבים נכתבו כדי להגן על מהפכת הבזק של 1688, שהדיחה את ג'יימס השני הקתולי והביאה לשלטון באנגליה את הפרוטסטנטים ויליאם השלישי ומרי השנייה, אך מחקרים עדכניים מציעים שהחיבור נכתב זמן רב קודם לכן. כיום נתפסת היצירה כטיעון כללי יותר נגד מונרכיה אבסולוטית (ובפרט זו שדגלו בה רוברט פילמר ותומאס הובס) ובעד הסכמה אישית כבסיס ללגיטימציה פוליטית. אף על פי שלוק היה מקורב לוויגים המשפיעים, רעיונותיו על זכויות טבעיות וממשל נחשבים למהפכניים למדי לאותה תקופה בהיסטוריה האנגלית. הפילוסוף אלג'רנון סידני חקר רעיונות דומים והוצא להורג בגין בגידה בצ'ארלס השני ב-1683.
### הרפובליקה ההולנדית (1683–1688)
בשנת 1683 נמלט לוק לרפובליקה ההולנדית בגלות פוליטית, ובילה שם חמש שנים בערים שונות. "גלותו הכפויה בהולנד הייתה התקופה הפורייה ביותר בחייו מבחינה אינטלקטואלית." בזמן שהותו בהולנד היה לוק פנוי לשוב לכתיבתו. הוא עמל על "שני כתבים על ממשל", אולי מתוך טיוטה מוקדמת. הוא הקדיש זמן רב לעבודה על "מסע על שכל האדם". לוק שלח את כתב היד לתומאס הרברט, כיום הרוזן מپمברוק, שאותה פגש בצרפת בשנות ה-70 של המאה ה-17. לוק חיבר גם את "איגרת על הסובלנות", ככל הנראה ממוענת לפיליפ ואן לימבורך, מנהיג הרמונסטרים באמסטרדם שהפך לידיד טוב. שניהם ראו בסובלנות דתית עניין חשוב לנצרות. ואן לימבורך היה מתנגד חריף לפילוסופיה של ברוך שפינוזה ב"מאמר תאולוגי-מדיני", וסייע בפרסום אחת ההפרכות הראשונות שלה. בין חברים נוספים שרכש בהולנד היו התאולוג השוויצרי ז'אן לה קלרק והמיקרוסקופסט החלוץ אנטוני ואן לוונהוק.
מחוץ להישג ידו של בית המלוכה שביקש לעצרו, לוק נושל מקשריו לאוקספורד כאשר ב-1684 צ'ארלס השני אמר לראש קריסט צ'רץ' שבאוקספורד כי יש לבטל את מעמד הסטודנט הבכיר של לוק. חייו בהולנד היו נודדים למדי, והוא בילה בערים שונות ותחת שמות בדויים מגוונים; הוא היה נתון למעקב מצד הרשויות הבריטיות וחשש ממעצר והסגרה. שם בדוי אחד היה ד"ר ואן לינדן. סביר להניח שלוק הכיר גולים פוליטיים בריטים אחרים בהולנד, אך חשיפת קשרים עמם נשאה סיכון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הסיכויים הפוליטיים של לוק הששתנו משמעותית כאשר אשתו הקתולית של ג'יימס השני, מרי ממודינה, ילדה בן, ובכך הבטיחה ששושלת המלוכה תישאר קתולית, במקום להיות הפוגה עד שבתם הפרוטסטנטית של ג'יימס, הנסיכה מרי, שנישאה לויליאם מאורנז', תעלה לכס המלכות. ויליאם "הוזמן" בידי אצילי הוויגים פלוש לאנגליה כדי להחזיר אותה להיות מדינה פרוטסטנטית. הלורד צ'ארלס מורדו דחק בלוק ישירות לקחת חלק בפמליה המלכותית המלווה את הנסיכה מרי לאנגליה, שבה תעלה לשלטון לצד בעלה ויליאם. ההזמנה אפשרה לוק לשוב לאנגליה ללא הבעיות הפוליטיות שהחזיקו אותו בהולנד במשך חמש שנים. הוא הגיע לאנגליה בפברואר 1688 בגיל 57. הוא איבד את מקומו הבטוח באוקספורד, שהיה מספק לו בית לשרית חייו. פטרונו המנוח שפטסברי הניא אותו מעיסוק ברפואה, ונותרה לו רק הכנסה עצמאית זעומה מנכסים שהוריש לו אביו. עם זאת, לוק טיפח קשרים עם פמברוק ומורדו, שנמצאו כעת בעמדות המאפשרות להם לסייע לו בעקבות מהפכת 1688–1689.
### חזרה לאנגליה
עם חילופי המשטר שהביאו את ויליאם השלישי ומרי השנייה לשליטים משותפים, שנותיו המאוחרות של לוק הפגישו אותו שוב עם פטרונים עוצמתיים ואפשרו לו לפרסם יצירות פילוסופיות מרכזיות שהיו בביצוע במהלך גלותו בהולנד. עיקר פרסומיו של לוק התרחשו עם שובו מן הגלות: "מסע על שכל האדם", "שני כתבים על ממשל" ו"איגרת על הסובלנות", שכולם הופיעו בזו אחר זו במהירות, אך רק ב"מסע על שכל האדם" זוהה כמחבר. ידידתו הקרובה של לוק ליידי משהאם הזמינה אותו להצטרף אליה באוטס, בית הכפר של בני משפחת משהאם באסקס. אף על פי שזמנו שם התאפיין בבריאות משתנה עקב התקפי אסטמה, הוא הפך בכל זאת לגיבור אינטלקטואלי של הוויגים. בתקופה זו דן בסוגיות עם דמויות כמו ג'ון דריידן ואייזק ניוטון.
### חייו המאוחרים ומותו
דמותו האייקונית של לוק הכחוש מציגה אותו לעת זקנה ובמצב בריאותי לקוי. הוא פרש מעבודתו בלונדון לאחוזת אוטס, כשהוא חי כעת במשרה מלאה בביתו של סר פרנסיס משהאם ורעייתו, הפילוסופית ליידי דמריס משהאם, ידידתו של לוק עוד מהיותה צעירה. הוא התגורר שם מאז 1691 לאחר ששב מגלותו בהולנד. לאחר תקופה של החמרה במצבו הבריאותי, מת בחדריו באחוזת אוטס ב-28 באוקטובר 1704. הוא נקבר בחצר כנסיית כל הקדושים בהיי לייבר, ליד הארלו שבאסקס, בסמוך לביתו של בני משפחת משהאם.
לוק חיבר את ההספד לעצמו בלטינית. חבריו איתרו את פרטי לידתו והוסיפו את פטירתו, וחקקו את הטקסט על גבי לוח שיש. הטקסט מתחיל במילים "Siste Viator, Hic juxta situs est JOHANNES LOCKE". ביוגרף של לוק מהמאה ה-19, הנרי פוקס בורן, תרגם את הטקסט להלן.
> עמוד, נוסע: בקרבת מקום זה טמון ג'ון לוק. אם תשאל איזה מיני אדם היה הוא, התשובה היא כי הסתפק במנתו הצנועה. מתון כמשכיל, ניצל את לימודיו כדי להקדיש את עצמו לאמת בלבד. זאת תוכל ללמוד מכתביו שיראו לך כל דבר אחר שיש לומר עליו בנאמנות רבה יותר מאשר השבחים המפוקפקים של אפיטף. מעלותיו, אם היו לו כאלה, היו קטנות מכדי שיציע אותן לזכותו או כמופת עבורך. מידותיו הרעות ייקברו יחד עמו. חיים טובים, יש לך מופת, אם תחפוץ בכך, בבשורה; מידה רעה, הלוואי ולא תהיה לך כלל; בן-תמותה, לבטח (ומוטל עליך להפיק מכך תועלת) יש לך אחד כאן ובכל מקום. שהוא נולד ב-29 באוגוסט בשנת האדון 1632, והוא מת ב-28 באוקטובר בשנת האדון 1704, לוח זה, אשר יימוג במהרה, הוא עדות לכך.
פילוסופיה
מאז פורסמו כתביו לראשונה במאה ה-17 הסוערת, הם ממשיכים לעורר דיונים וויכוחים. לוק הותיר השפעה עמוקה על הפילוסופיה הפוליטית, ובפרט על הליברליזם המודרני. מייקל צוקרט טען כי לוק חנך את הליברליזם בכך שריסן את האבסולוטיזם של הובס והפריד בבירור בין תחומי הכנסייה והמדינה. הייתה לו השפעה חזקה על וולטר, שכינה אותו "החכם לוק". טיעוניו הנוגעים לחירות ולאמנה החברתית השפיעו מאוחר יותר על יצירותיו הכתובות של תומאס ג'פרсон. קטע אחד מתוך "הכתב השני" משתקף מילה במילה בהכרזת העצמאות, בהתייחסות אל "שרשרת ארוכה של מעשי עוולה". על אודות לוק כתב ג'פרсон:
> בייקון, לוק וניוטון ... אני מחשיב אותם כשלושת האנשים הגדולים ביותר שחיו אי פעם, ללא שום יוצא מן הכלל, וכמי שהניחו את היסודות לאותם בנייני-על שהוקמו במדעים הפיזיים והמוסריים.
השפעותיו של לוק היו ניכרות גם בתחום האפיסטמולוגיה. הוא הגדיר מחדש את הסובייקטיביות, או העצמי, ועובדה זו הובילה היסטוריונים של הפילוסופיה כגון צ'ארלס טיילור וג'רלד סיגל לטעון כי ספרו של לוק "מסע על שכל האדם" (1689/90) מסמן את ראשיתה של התפיסה המערבית המודרנית של העצמי. תורת האסוציאציה של לוק השפיעה רבבות על נושאי הלימוד של הפסיכולוגיה המודרנית. באותה עת, הכרתו של לוק בשני סוגי רעיונות, פשוטים ומורכבים – וחשוב מכך, האינטראקציה ביניהם באמצעות אסוציאציה – נתנה השראה לפילוסופים אחרים, כגון דייוויד יום וג'ורג' ברקלי, לשכלל ולהרחיב תיאוריה זו וליישמה כדי להסביר כיצד בני אדם רוכשים ידע בעולם הפיזי. לוק האמין כי גבולות המדינה, תפקודה ואכיפת קיומה של המדינה ושל חוקתה קשורים באופן מטפיזי "لزכויות הטבעיות של הפרט", דבר שהיווה השראה לפוליטיקאים ולפילוסופים ליברליים עתידיים.
### סובלנות דתית
בעודו כותב את "איגרות על הסובלנות" (1689–1692) בעקבות מלחמות הדת באירופה, גיבש לוק הנמקה קלאסית לסובלנות דתית, שבה שלושה טיעונים הם מרכזיים:
שופטים ארציים, המדינה בפרט ובני אדם בכלל, אינם מסוגלים להעריך באופן מהימן את טענות האמת של עמדות דת מתחרות;
- אפילו אילו יכלו לעשות זאת, אכיפת 'דת אמת' אחת לא הייתה מביאה לתוצאה הרצויה, כיוון שלא ניתן לכפות אמונה בכוח הזרוע;
- כפיית אחידות דתית תביא להפרות סדר חברתי רבות יותר מאשר התרת גיוון.
עמדתו של לוק בנושא הסובלנות הדתית הושפעה מתאולוגים בטיסטים כגון ג'ון סמית' ותומאס הלוויס, אשר פרסמו קונטרסים שדרשו חופש מצפון בראשית המאה ה-17.
לוק הגן בעקביות על סובלנות ואזרחות ליהודי אנגליה, בטענה שאף קבוצה באנגליה לא צריכה לאבד זכויות אזרח על בסיס דת. הוא הבין שיהודים הם חלק מן החיים באנגליה והתנגד להצעות ולצעדים שהטילו מיסים מיוחדים על יהודים. באיגרת הראשונה שלו על סובלנות, דגל לוק באופן ייחודי בסובלנות כלפי יהודים ללא תנאי, אך באיגרות מאוחרות יותר הוא חזר לתפיסה הנוצרית הקונבנציונלית של סובלנות כאמצעי להמרת דתם של יהודים, דבר ששיקף את אמונותיו המילניאריסטיות על פני עיקרון השוויון הדתי והחברתי המלא.
### ממשל
התאוריה הפוליטית של לוק התבססה על זו של האמנה החברתית. בניגוד לתומאס הובס, לוק האמין שטבע האדם מאופיין בתבונה ובסובלנות. בדומה להובס, לוק האמין שטבע האדם מאפשר לבני אדם להיות אנוכיים. הדבר ניכר בהכנסת המטבע. במצב הטבע, כל בני האדם היו שווים وعצמאיים, ולכל אחד הייתה זכות טבעית להגן על "חייו, בריאותו, חירותו או רכושו". רוב החוקרים מייחסים את הביטוי "חיים, חירות ורפاه الأושר" בהכרזת העצמאות האמריקאית לתורת הזכויות של לוק, אף על פי שהוצעו מקורות אחרים.
בדומה להובס, לוק הניח כי זכות ההגנה הבלעדית במצב הטבע אינה מספקת, ולכן בני אדם הקימו חברה אזרחית כדי לפתור סכסוכים בדרכי שלום בעזרת ממשלה במצב חברתי. עם זאת, לוק אינו מזכיר מעולם את הובס בשמו, וייתכן שבמקום זאת הגיב לכותבים אחרים בני זמנו. לוק גם דגל בהפרדת הרשויות בממשל והאמין שמהפכה אינה רק זכות אלא חובה בנסיבות מסוימות. לרעיונות אלה הייתה השפעה עמוקה על הכרזת העצמאות ועל חוקת ארצות הברית.
עם זאת, בסוף המאה ה-17 ובראשית המאה ה-18, "שני כתבים על ממשל" של לוק צוטטו לעיתים רחוקות. ההיסטוריון ג'וליאן הופיט אמר על הספר כי "למעט בקרב כמה ויגים, אפילו כתרומה לדיון הסוער של שנות ה-90 של המאה ה-17 הוא כמעט ולא עשה רושם והתעלמו ממנו בדרך כלל עד 1703, אם כי באוקספורד ב-1695 דווח כי הוא עשה 'רעש גדול'." ג'ון קניון, במחקרו על הדיון הפוליטי הבריטי מ-1689 עד 1720, ציין כי תאוריות של לוק "הוזכרו לעיתים כל כך רחוקות בשלבים המוקדמים של מהפכת [הבזק], עד 1692, ואפילו פחות מכך לאחר מכן, אלא אם כן היה מדובר בהטחת גידופים בהן" וכי "אף אחד, כולל מרבית הוויגים, [לא היה] מוכן לרעיון של אמנה מדומה או מופשטת מהסוג ששרטט לוק". בניגוד לכך, מוסיף קניון, כי "הדיונים על ממשל" של אלג'רנון סידני היו "ללא ספק משפיעים הרבה יותר משני הכתבים של לוק". ב-50 השנים לאחר מותו של המלכה אן ב-1714, שפ-שני הכתבים הודפסו מחדש פעם אחת בלבד, מלבד בכתביו המכונסים של לוק. עם עליית ההתנגדות של המושבות האנגליות למיסים החדשים של הפרלמנט לאחר מלחמת שבע השנים, זכה "הכתב השני על ממשל" לקהל קוראים חדש. הוא צוטט בתדירות גבוהה בדיונים הן באמריקה והן בבריטניה. הדפוס האמריקאי הראשון התרחש ב-1773 בבוסטון.
### עמדות כלפי נשים
חוקרות פמיניסטיות עכשוויות של ג'ון לוק טוענות כי עמדותיו על מגדר ונשים כוללות אלמנטים שוויוניים לצד מגבלות משמעותיות. לוק קובע כי לאם "יש זכות שווה" לילדיה, ובכך הוא קורא תיגר ישירות על ההנחה שאבות מחזיקים באופן טבעי בסמכות עליונה. לוק דוחה את אמונתו של רוברט פילמר כי כוחה של ההורות נובע מסמכותו של אדם, וקורא "לשמֹע מוסר אב, ואל תִטֹּשׁ תורת אִמֶּךָ." "לוק מעניק לנשים זכויות חוזיות בנישואין, כולל הזכות למשא ומתן על תנאי חוזים כאלה בענייני טיפול בילדים, משמורת וגירושין." אף על פי שנראה כי לוק מספק "זכות שווה" לנשים, הוא בכל זאת מעצב זכויות פוליטיות, בעלות על רכוש וכניסה לחברה אזרחית במונחים גבריים.
למרות ייחוס סמכות הורית לנשים, לוק טוען כי "אלה גברים שמתאחדים לכדי קהילות מדיניות." התאורטיקנית הפוליטית הבריטית קרול פאטמן כותבת ששפה זו מאותתת כי "נשים אינן צד לאמנה המקורית המייסדת את החברה האזרחית; במקום זאת, הן הנתינים שעליהם האמנה מבססת את הזכות הפוליטית הגברית." קרול פאטמן ותרזה ברנן טוענות כי סוכנות פוליטית מוקצית לגברים, בעוד נשים נשארות במרחב הבית, ועדיין נותרות חסרות זכויות שוות. הן כותבות ש"לוק מניח כי אישה חופשייה ושוויונית תמיד תיכנס לחוזה נישואין המציב אותה בכפיפות לבעלה, וכפיפותה עדיין מוגבלת עקב החזקה ב'זכות ייחודית משלה'." עם זאת, ה"זכות הייחודית" היא "הרחקתה מהתחום הקריטי של קבלת החלטות בנוגע לרכוש המשפחה." מרי לינדון שנלי מציינת כי "נראה שלוק ייחס סמכות הורית לאם, אך מהר מאוד חזר להשתמש בביטוי הנפוץ כוח 'אבהי' במקום כוח 'הורي'." הכתב הראשון על ממשל והכתב השני על ממשל של לוק מציגים טיעונים שבהם אימהות חולקות כוח אבהי יחד עם האב. לוק כותב שלאם "יש זכות שווה" לילדיה, דבר המערער על העליונות האבהית המסורתית. אף על פי שלוק כולל נשים בזכויות הורים, הוא מגדיר סמכות פוליטית במונחים החלים על גברים.
במאה ה-18, מרי וולסטונקראפט כותבת כי "מר לוק הוכיח בבירור שהחושים הם המקור העיקרי לידע." היא קובעת כי תורת הידע של לוק ב"מסע על שכל האדם" מדגישה שכל הרעיונות נובעים מניסיון ושהתפתחות רציונלית תלויה בחינוך ובהרהור. וולסטונקראפט טוענת שאם נשים מנוסות מחינוך ראוי ומהזדמנויות אינטלקטואליות, נמנעת מהן האפשרות לפתח את יכולותיהן הרציונליות שלהן. היא גורסת שנשים "נעשות חלשות ואומללות על ידי מגוון גורמים מצטרפים" וכי החברה מאמנת אותן להיות "פנויות מקסימות במקום נשות רציונליות." מכיוון שלוק מדגיש שרציונליות וידע חלים באופן שוווה על נשים, וולסטונקראפט טוענת כי אי-אספקת תנאים אלו מחזקת את תלותן וכפיפותן.
### עבדות
השקפותיו של לוק על עבדות היו מורכבות ורב-ממדיות. אף על פי שכתב נגד עבדות בכלל, הוא היה למשך תקופה קצרה משקיע ונהנה מחברת סחר העבדים המלכותית אפריקה. לוק שימש כמזכירו של הרוזן משפטסברי, אחד הלורדים הבעלים של קרוליינה שקיבלו שטח אדמה מאת צ'ארלס השני, והיה משקיע קודם לכן במושבת הסוכר ברבדוס. לוק קיבל הוראה לנסח את "החוקה הבסיסית של קרוליינה", אשר הקימה אריסטוקרטיה פסאודו-פודאלית והעניקה לבעלי המטעים בקרוליינה כוח מוחלט על רכושם המשועבד והמיטלטל; החוקה הבטיחה ש"לכל אדם בן חורין בקרוליינה יהיה כוח וסמכות מוחלטים על עבדיו הכושים".
הפילוסוף מרטין כהן מציין כי לוק, כמזכיר מועצת המסחר והמטעים וחבר במוعצת המסחר, היה "אחד מתוך חצי דזרין בלבד של גברים שיצרו ופיקחו על המושבות ועל מערכות השעבוד המרושעות שלהן". לדברי ההיסטוריון ג'יימס פאר, לוק מעולם לא הביע מחשבות כלשהן על דעותיו הסותרות על אודות עבדות, דבר שפאר מייחס למעורבותו האישית בסחר העבדים האטלנטי. עמדותיו של לוק כלפי עבדות תוארו כצבועות, וככאלו שהניחו את היסוד לאבות המייסדים להחזיק במחשבות סותרות דומות בנוגע לחירות ולעבדות.
ההיסטוריונית הולי ברואר טוענת שתפקידו של לוק בחוקה הוגזם ושהוא פשוט שולם כדי לשצר ולייצר עותקים של מסמך שכבר נכתב חלקית בטרם הפך למעורב כמזכירו של שפטסברי; היא משווה את תפקידו של לוק לעורך דין הכותב צוואה. היא קובעת שלוק שולם במניות חברת אפריקה המלכותית במקום כסף עבור עבודתו כמזכיר של ועדת-משנה ממשלתית, ושהוא מכר את המניות לאחר מספר שנים. ברואר טוענת באותו אופן כי לוק פעל באופן פעיל לערעור עבדות בווירג'יניה בזמן שעמד בראש מועצת מסחר שהוקמה על ידי ויליאם אורנז' בעקבות מהפכת הבזק. הוא תקף במיוחד את מדיניות המושבות שהעניקה קרקע לבעלי עבדים ועודד הטבלה וחינוך נוצרי לילדים של אפריקאים משועבדים כדי לערער הצדקה מרכזית לעבדות – שהם פגאנים שאין להם זכויות.
### עבודת ילדים
לוק כתב תמיכה בעבודת ילדים. ב"חיבור על חוק העניים" שלו, הוא דן בחינוך העניים; הוא מביע צער על כך ש"ילדיהם של אנשים עובדים הם נטל רגיל על הקהילה, ובדרך כלל מוחזקים בבטלה, כך שגם עבודתם אובדת בדרך כלל לציבור עד שהם בני 12 או 14 שנה". הוא מציע להקים "בתי עבודה" לילדים עניים בכל קהילה באנגליה כדי שיהיו "מהינקות [בגיל שלוש] מורגלים לעבודה". הוא ממשיך ומפרט את הכלכלה של בתי ספר אלה, תוך טענה שלא זו בלבד שהם יהיו רווחיים עבור הקהילה, אלא שהם גם יחדירו מוסר עבודה טוב אצל הילדים.
### בעלי חיים
לוק דחה את ההשקפה הקרטזיאנית שבעלי חיים הם אוטומטים גרידא חסרי תודעה. בספרו "מסע על שכל האדם", הוא טען כי לבעלי חיים יש יכולות קוגניטיביות מסוימות, בעיקר תפיסה וזיכרון, אם כי לא הפשטה או הסקת מסקנות במובן האנושי. לוק טען שתפיסה קיימת "במידה מסוימת, בכל מיני בעלי החיים", לרבות אפילו צדפות וקוקלים, הגם שתיאר את תחושותיהם כ"עמומות". עוד סבר כי בעלי חיים מסוגלים לשמור רעיונות, אך שלל מהם את היכולת ליצור רעיונות מופשטים או כלליים, אותם ראה كتכונה מגדירה של קוגניציה אנושית.
לוק השתמש بتצפיות אלו כדי לערער על דוקטורת מכונת בעלי החיים של דקארט וכדי לתמוך באפשרות שחומר יכול לחשוב, אם האל יחפוץ בכך. השערה זו, לפיה האל עשוי להוסיף מחשבה על חומר, אפשרה לוק לטעון שיכולות מנטליות יכולות להיות מופצות בדרגות שונות בקרב בעלי חיים ובני אדם. לוק השתמש לפעמים בטיעונים אלו בצורה רטורית נגד מתנגדים תאולוגיים, אך נזהר מפני התחייבות לחומריות או לאלמוות של נפשות בעלי חיים. במקום זאת, הוא הציע שייחוס יכולות מנטליות לבעלי חיים אינו מחייב אמונה באלמוות שלהם, ובכך נמנע מההשלכות התאולוגיות שדקארט ניסה להימלט מהן על ידי שלילת תחושת בעלי החיים לחלוטין.