ויליאם יואל

ויליאם יואל

ויליאם יואל (William Whewell; בהגייה אנגלית: /ˈhjuːəl/; 24 במאי 1794 – 6 במרץ 1866) היה איש אשכולות אנגלי. הוא כיהן כראש טריניטי קולג', קיימברידג'. בתקופתו כסטודנט שם, הוא זכה להצטיינות הן בשירה והן במתמטיקה.

רוחב היריעה של פועלו של יואל הוא המאפיין הבולט ביותר שלו. בתקופה של התמחות גוברת, יואל השתייך לעידן מוקדם יותר שבו פילוסופים של הטבע חקרו תחומים רבים. הוא פרסם עבודות במכניקה, פיזיקה, גאולוגיה, אסטרונומיה וכלכלה, ובמקביל חיבר שירה, כתב חיבור מסוג 'Bridgewater Treatise', תרגם את יצירותיו של גתה, וכתב דרשות וחיבורים תאולוגיים. במתמטיקה, יואל הציג את מה שמכונה כיום משוואת יואל, המגדירה את צורתו של עקום ללא התייחסות למערכת צירים שנבחרה באופן שרירותי. הוא גם ארגן אלפי מתנדבים ברחבי העולם לחקר גאות ושפל באוקיינוסים, במה שנחשב כיום לאחד ממיזמי המדע האזרחי הראשונים. הוא קיבל את המדליית המלכותית (Royal Medal) על עבודה זו בשנת 1837.

אחת המתנות הגדולות ביותר של יואל למדע הייתה יכולתו המילולית. הוא התכתב עם רבים בתחומו וסייע להם להמציא מונחים חדשים (נאולוגיזמים) לתגליותיהם. יואל טבע, בין היתר, את המונחים 'מדען' (scientist), 'פיזיקאי' (physicist), 'בלשנות' (linguistics), 'קונסיליאנס' (consilience - אחדות הידע), 'קטסטרופיזם' (catastrophism), 'יוניפורמיטריאניזם' (uniformitarianism) ו'אסטיגמציה' (astigmatism); הוא הציע למייקל פאראדיי (Michael Faraday) את המונחים 'אלקטרודה', 'יון', 'דיאלקטרי', 'אנודה' ו'קתודה'.

חיים מוקדמים, השכלה ונישואים

יואל נולד בלנקסטר, בנם של ג'ון יואל ואשתו, אליזבת בניסון. אביו היה נגר אמן, ורצה שימשיך במקצועו, אך הצלחתו של ויליאם במתמטיקה בבית הספר המלכותי לדקדוק בלנקסטר (Lancaster Royal Grammar School) ובבית הספר לדקדוק בהברשם (Heversham grammar school) זיכתה אותו במלגה בטריניטי קולג', קיימברידג' בשנת 1812. הוא היה הבכור מבין שבעה ילדים, עם שלושה אחים ושלוש אחיות שנולדו אחריו. שניים מהאחים מתו כתינוקות והשלישי מת ב-1812. שתיים מאחיותיו נישאו; הוא התכתב איתן במהלך הקריירה שלו כסטודנט ואחר כך כפרופסור. אמו מתה ב-1807, כשיואל היה בן 13. אביו מת ב-1816, השנה שבה קיבל יואל את התואר הראשון שלו בטריניטי קולג', אך לפני הישגיו המקצועיים המשמעותיים ביותר.

יואל נישא, בפעם הראשונה, בשנת 1841 לקורדליה מרשל, בתו של ג'ון מרשל. ימים ספורים לאחר נישואיו, הומלץ על יואל לתפקיד ראש טריניטי קולג' בקיימברידג', לאחר כריסטופר וורדסוורת'. קורדליה מתה ב-1855. בשנת 1858 הוא נישא בשנית לאברינה פרנסס (לבית אליס), אחותו של רוברט לזלי אליס ואלמנתו של סר גילברט אפלק, הברונט החמישי. היא מתה ב-1865. לא היו לו ילדים.

קריירה

בשנת 1814 הוענקה לו מדליית הזהב של הקנצלר לשירה. הוא היה 'Second Wrangler' בשנת 1816, נשיא אגודת הסטודנטים של קיימברידג' ב-1817, והפך לעמית ומורה בקולג' שלו.

הוא היה פרופסור למינרלוגיה מ-1828 עד 1832 ופרופסור נייטברידג' לפילוסופיה (אז נקרא 'תאולוגיה מוסרית ותאולוגיה קזואיסטית') מ-1838 עד 1855. במהלך שנותיו כפרופסור לפילוסופיה, בשנת 1841, ירש יואל את כריסטופר וורדסוורת' כראש הקולג'.

יואל השפיע על תוכנית הלימודים של 'Mathematical Tripos' בקיימברידג', שבה למדו הסטודנטים לתואר ראשון. הוא היה תומך של 'מתמטיקה מעורבת': מתמטיקה שימושית, גאומטריה תיאורית ופיזיקה מתמטית, בניגוד למתמטיקה טהורה. תחת יואל, נושאים אנליטיים כמו אינטגרלים אליפטיים הוחלפו במחקרים פיזיקליים של חשמל, חום ומגנטיות. הוא האמין שהבנה גאומטרית אינטואיטיבית של מתמטיקה, המבוססת על אוקלידס וניוטון, היא המתאימה ביותר.

מוות ומורשת

יואל מת בקיימברידג' ב-1866 כתוצאה מנפילה מסוסו. הוא נקבר בקפלה של טריניטי קולג', קיימברידג', בעוד שנשותיו קבורות יחד בבית הקברות מיל רואד, קיימברידג'. חלון שהוקדש לליידי אפלק, אשתו השנייה, הותקן לזכרה בבית המקהלה של כנסיית כל הקדושים (All Saints' Church), קיימברידג', ויוצר על ידי חברת 'Morris & Co'.

רשימה של כתביו הוכנה לאחר מותו על ידי אייזק טודהנטר בשני כרכים, הראשון שבהם הוא אינדקס של שמות האנשים שעמם התכתב יואל. ספר נוסף פורסם חמש שנים מאוחר יותר, כביוגרפיה של חיי יואל המשולבת במכתביו לאביו, לאחיותיו ולהתכתבויות אחרות, שנכתבה ונערכה על ידי אחייניתו בנישואין, ג'נט מרי דאגלס, שנקראה גברת סטייר דאגלס בעמוד השער של הספר. ספרים אלה זמינים באינטרנט במלואם כחלק מ-Internet Archive.

מאמצים

### היסטוריה והתפתחות המדע

בשנים 1826 ו-1828, יואל עסק יחד עם ג'ורג' איירי (George Airy) בביצוע ניסויים במכרה דולקואת' בקורנוול, על מנת לקבוע את צפיפות כדור הארץ. עבודתם המשותפת לא צלחה, ויואל עשה מעט יותר בתחום המדע הניסויי. עם זאת, הוא היה המחבר של 'Essay on Mineralogical Classification', שפורסם ב-1828, וביצע עבודה נרחבת על הגאות והשפל.

כשיואל החל את עבודתו על הגאות והשפל, הייתה קיימת תאוריה שהסבירה את הכוחות הגורמים לגאות, המבוססת על עבודתם של ניוטון, ברנולי ולפלס. אך תאוריה זו הסבירה את הכוחות, לא כיצד הגאות אכן מתפשטת באוקיינוסים התחומים ביבשות. הייתה סדרה של תצפיות גאות ושפל עבור כמה נמלים, כמו לונדון וליברפול, שאפשרו להפיק טבלאות גאות ושפל עבור נמלים אלה. עם זאת, השיטות ששימשו ליצירת טבלאות כאלה, ובמקרים מסוימים התצפיות עצמן, היו סודות מסחריים שנשמרו בקפדנות. ג'ון לאבוק, סטודנט לשעבר של יואל, ניתח את הנתונים ההיסטוריים הזמינים (שכיסו עד 25 שנים) עבור כמה נמלים כדי לאפשר יצירת טבלאות על בסיס תאורטי, ופרסם את המתודולוגיה. עבודה זו נתמכה על ידי פרנסיס בופור, ההידרוגרף של הצי, ותרמה לפרסום 'Admiralty Tide Tables' החל משנת 1833.

יואל התבסס על עבודתו של לאבוק כדי לפתח הבנה של דפוסי גאות ושפל ברחבי העולם, שניתן להשתמש בה כדי ליצור תחזיות עבור מיקומים רבים ללא צורך בסדרות ארוכות של תצפיות גאות ושפל בכל נמל. הדבר דרש תצפיות חדשות נרחבות, שהושגו בתחילה דרך רשת בלתי רשמית, ומאוחר יותר דרך פרויקטים רשמיים שאפשר בופור באדמירליות. בראשון שבהם, ביוני 1834, כל תחנת משמר החופים בממלכה המאוחדת רשמה את הגאות והשפל בכל חמש-עשרה דקות במשך שבועיים. השני, ביוני 1835, היה שיתוף פעולה בינלאומי, שכלל מודדים של האדמירליות, אנשי הצי המלכותי ומשקיפים בריטים אחרים, כמו גם כאלה מארצות הברית, צרפת, ספרד, פורטוגל, בלגיה, דנמרק, נורווגיה והולנד. איים, כמו איי התעלה, היו מעניינים במיוחד, והוסיפו פרטים חשובים על התקדמות הגאות והשפל דרך האוקיינוס. האדמירליות גם סיפקה את המשאבים לניתוח נתונים, וג'יי. אף. דסיו, מחשב מומחה בצוות האדמירליות, היה אחראי על החישובים.

יואל עשה שימוש נרחב בשיטות גרפיות, ואלה הפכו לא רק לדרכים להצגת תוצאות, אלא לכלים בניתוח נתונים. הוא פרסם מספר מפות המציגות קווי גאות שווים (cotidal lines – מונח שטבע בעצמו, אך פורסם לראשונה על ידי לאבוק, תוך מתן קרדיט לממציא) – קווים המחברים נקודות שבהן הגאות התרחשה באותו זמן. אלה אפשרו ייצוג גרפי של התקדמות גלי הגאות דרך האוקיינוס. מכך, יואל חזה שצריכה להיות נקודה שבה אין עלייה או ירידה של הגאות בחלק הדרומי של הים הצפוני. 'אזור ללא-גאות' כזה נקרא כיום נקודה אמפידרומית. בשנת 1840, המודד הימי ויליאם יואט אישר את תחזיתו של יואל. הדבר כלל עגינה של ספינתו, 'HMS Fairy', וביצוע מדידות עומק חוזרות ונשנות באותו מיקום עם משקולת וחבל, עם אמצעי זהירות שנדרשו כדי להביא בחשבון אי-סדירויות בקרקעית הים ואת השפעות זרם הגאות. הנתונים הראו עלייה של לא יותר מ-1 רגל (0.30 מ'), קרוב לגבול הדיוק.

יואל פרסם כ-20 מאמרים במשך תקופה של 20 שנה על מחקרו בנושא הגאות והשפל. זה היה הישגו המדעי העיקרי ומקור חשוב להבנתו את תהליך החקירה המדעית, נושא אחת מיצירותיו העיקריות, 'Philosophy of the Inductive Sciences'.

יצירותיו הידועות ביותר הן שני ספרים עבי-כרס המנסים למסד את התפתחות המדעים, 'History of the Inductive Sciences' (1837) ו-'The Philosophy of the Inductive Sciences, Founded Upon Their History' (1840, 1847, 1858–60). בעוד שההיסטוריה התחקתה אחר האופן שבו כל ענף במדעים התפתח מאז העת העתיקה, יואל ראה בפילוסופיה את ה'מוסר' של העבודה הקודמת, שכן היא ביקשה לחלץ תאוריה אוניברסלית של ידע דרך ההיסטוריה.

בספר האחרון, הוא ניסה לעקוב אחר תוכניתו של פרנסיס בייקון לגילוי. הוא בחן רעיונות ('הסבר של מושגים') ועל ידי 'קיבוץ עובדות' (colligation of facts) שאף לאחד רעיונות אלה עם העובדות וכך לבנות את המדע. קיבוץ זה הוא 'פעולת מחשבה', פעולה מנטלית המורכבת מהבאת מספר עובדות אמפיריות יחד על ידי 'השראת' (superinducing) מושג עליהן המאחד את העובדות והופך אותן לניתנות להבעה בחוקים כלליים. יואל מתייחס כדוגמה לקפלר ולגילוי המסלול האליפטי: נקודות המסלול קובצו על ידי מושג האליפסה, לא על ידי גילוי עובדות חדשות. מושגים אלה אינם 'מולדים' (כפי שאצל קאנט), אלא בהיותם פירות של 'קדמת המחשבה המדעית (היסטוריה) הם נחשפים בבהירות ובדיוק'.

### שלושת שלבי האינדוקציה של יואל

יואל ניתח את ההסקה האינדוקטיבית לשלושה שלבים:

- בחירת הרעיון (היסודי), כגון מרחב, מספר, סיבה, או דמיון;

- יצירת המושג, או שינוי מיוחד יותר של רעיונות אלה, כגון מעגל, כוח אחיד, וכו'; ו,

בעקבות אלה באות שיטות מיוחדות של אינדוקציה החלות על כמות: שיטת העקומים, שיטת הממוצעים, שיטת הריבועים הפחותים ושיטת השאריות, ושיטות מיוחדות התלויות בדמיון (שאליהן נעשה המעבר דרך חוק הרציפות), כגון שיטת הדרגתיות ושיטת הסיווג הטבעי. ב-'Philosophy of the Inductive Sciences' יואל היה הראשון להשתמש במונח 'קונסיליאנס' (consilience) כדי לדון באיחוד הידע בין ענפי הלימוד השונים.

### מתנגד לאמפיריציזם האנגלי

כאן, כמו בדוקטרינה האתית שלו, יואל הונע על ידי התנגדות לאמפיריציזם האנגלי העכשווי. בעקבות עמנואל קאנט, הוא טען נגד ג'ון סטיוארט מיל על האופי האפריורי של אמת הכרחית, ועל ידי הכללים שלו לבניית מושגים הוא ויתר על השיטות האינדוקטיביות של מיל. עם זאת, לדברי לורה ג'. סניידר, 'באופן מפתיע, התפיסה המקובלת של המתודולוגיה של יואל במאה ה-20 נטתה לתאר אותו כאנטי-אינדוקטיביסט בתבנית הפופריאנית, כלומר נטען שיואל מאמץ השקפה של 'השערות והפרכות' לגילוי מדעי. יואל דוחה במפורש את הטענה ההיפותטית-דדוקטיבית לפיה השערות שנתגלו על ידי ניחוש לא רציונלי יכולות להיות מאושרות על ידי בדיקה תוצאתנית. יואל הסביר שהשערות חדשות הן 'נאספות מהעובדות' (Philosophy of Inductive Sciences, 1849, 17)'. לסיכום, הגילוי המדעי הוא תהליך אמפירי בחלקו ורציונלי בחלקו; 'גילוי המושגים אינו ניחוש ולא רק עניין של תצפיות', אנו מסיקים יותר ממה שאנו רואים.

### הנאולוגיזמים של יואל

אחת המתנות הגדולות ביותר של יואל למדע הייתה יכולתו המילולית. הוא לעיתים קרובות התכתב עם רבים בתחומו וסייע להם להמציא מונחים חדשים לתגליותיהם. למעשה, יואל הגה את המונח 'מדען' בעצמו ב-1833, והוא פורסם לראשונה בסקירה האנונימית של יואל משנת 1834 על ספרה של מרי סומרוויל 'On the Connexion of the Physical Sciences' שפורסמה ב-'Quarterly Review'. (הם היו ידועים בעבר כ'פילוסופים של הטבע' או 'אנשי מדע'.)

עבודה במינהל הקולג'

יואל היה בולט לא רק במחקר מדעי ובפילוסופיה אלא גם במינהל האוניברסיטאי והקולג'יאלי. עבודתו הראשונה, 'An Elementary Treatise on Mechanics' (1819), שיתפה פעולה עם אלה של ג'ורג' פיקוק וג'ון הרשל ברפורמה בשיטת ההוראה המתמטית של קיימברידג'. עבודתו ופרסומיו סייעו גם להשפיע על ההכרה במדעי המוסר והטבע כחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים של קיימברידג'.

באופן כללי, עם זאת, במיוחד בשנים מאוחרות יותר, הוא התנגד לרפורמה: הוא הגן על מערכת ההדרכה, ובמחלוקת עם קונופ תירלוול (1834), התנגד לקבלת מתנגדים (Dissenters); הוא דגל במערכת העמיתים הכמורה, במעמד המיוחס של 'fellow-commoners', ובסמכותם של ראשי מכללות בענייני אוניברסיטה.

הוא התנגד למינוי הוועדה האוניברסיטאית (1850) וכתב שני חוברות (Remarks) נגד הרפורמה של האוניברסיטה (1855). הוא התייצב נגד התוכנית להפקיד בחירות בידי חברי הסנאט ובמקום זאת דגל בשימוש בקרנות מכללות ובעזרה למחקר מדעי ופרופסוריאלי.

הוא נבחר לראש טריניטי קולג', קיימברידג' ב-1841, ושמר על תפקיד זה עד מותו ב-1866.

הקתדרה של יואל למשפט בינלאומי ומלגות יואל הוקמו באמצעות הוראות צוואתו.

תחומי העניין של יואל בארכיטקטורה

מלבד מדע, יואל התעניין גם בהיסטוריה של הארכיטקטורה לאורך כל חייו. הוא ידוע בעיקר בזכות כתביו על ארכיטקטורה גותית, במיוחד ספרו, 'Architectural Notes on German Churches' (פורסם לראשונה ב-1830). בעבודה זו, יואל קבע נומנקלטורה קפדנית לכנסיות גותיות גרמניות ופיתח תאוריה של התפתחות סגנונית. עבודתו מזוהה עם ה'מגמה המדעית' של כותבים ארכיטקטוניים, יחד עם תומאס ריקמן ורוברט ויליס.

הוא שילם ממשאביו האישיים עבור בניית שני חצרות חדרים חדשים בטריניטי קולג', קיימברידג', שנבנו בסגנון גותי. שתי החצרות הושלמו ב-1860 ו-(לאחר מותו) ב-1868, וכיום נקראות במשותף 'Whewell's Court' (ביחיד).

עבודותיו של יואל בפילוסופיה ובמוסר

בין 1835 ל-1861, יואל הפיק עבודות שונות על פילוסופיה של המוסר והפוליטיקה, שהעיקרית שבהן, 'Elements of Morality, including Polity', פורסמה ב-1845. הייחודיות של עבודה זו – שנכתבה מנקודת המבט הידועה כאינטואיציוניסטית – היא חלוקתה החמש-פעמית למקורות הפעולה ולאובייקטים שלהם, לזכויות הראשוניות והאוניברסליות של האדם (ביטחון אישי, קניין, חוזה, זכויות משפחה וממשל), ולמידות הטוב הקרדינליות (חסד, צדק, אמת, טוהר וסדר).

בין יצירותיו האחרות של יואל – הרבות מכדי להזכיר – היו כתבים פופולריים כגון:

- החיבור השלישי של ברידג'ווטר, 'Astronomy and General Physics considered with reference to Natural Theology' (1833),

- החיבור בשני הכרכים 'The Philosophy of the Inductive Sciences: Founded Upon Their History' (1840),

- המאמר 'Of the Plurality of Worlds' (1853), שבו טען נגד הסבירות לחיים בכוכבי לכת אחרים,

- 'The Platonic Dialogues for English Readers' (1850–1861),

- 'Lectures on the History of Moral Philosophy in England' (1852),

- המאמר, 'Of a Liberal Education in General, with particular reference to the Leading Studies of the University of Cambridge' (1845),

- המהדורה החשובה והתרגום המקוצר של הוגו גרוטיוס, 'De jure belli ac pacis' (1853), ו-

- המהדורה של 'Mathematical Works of Isaac Barrow' (1860).

יואל היה אחד מהמרצים בקיימברידג' שצ'ארלס דרווין פגש במהלך לימודיו שם, וכאשר דרווין חזר ממסע ה'ביגל', הוא הושפע ישירות מיואל, ששכנע את דרווין להפוך למזכיר החברה הגאולוגית של לונדון. עמודי השער של 'מוצא המינים' נפתחים בציטוט מהחיבור של יואל על מדע המבוסס על תאולוגיה טבעית של בורא המייסד חוקים:

> אך ביחס לעולם החומרי, אנו יכולים לפחות להרחיק לכת עד כאן — אנו יכולים לתפוס שאירועים נגרמים לא על ידי התערבויות מבודדות של כוח אלוהי, המופעל בכל מקרה ומקרה, אלא על ידי ביסוס חוקים כלליים.

אף על פי שדרווין השתמש במושגים של יואל כאשר ניסח ובדק את השערותיו לגבי תורת האבולוציה, יואל לא תמך בתורתו של דרווין עצמה.

'יואל גם התנגד באופן מפורסם לרעיון האבולוציה. ראשית, הוא פרסם ספר חדש, 'Indications of the Creator', 1845, המורכב מקטעים מכתביו המוקדמים כדי לנטרל את העבודה האבולוציונית האנונימית הפופולרית 'Vestiges of the Natural History of Creation'. מאוחר יותר יואל התנגד לתורות האבולוציה של דרווין.'

זו עשויה להיות אחת הסיבות לכך שיואל הפך לדמות נשכחת. כפי שפיטר מדאוור כתב ב-'The Art of the Soluble' (1967) 'על יואל לעולם לא שומעים בימינו מחוץ לשורות ההיסטוריונים של המדע; אם מזכירים את שמו, ייתכן שיתבקשו לאיית אותו.'

### עבודות מאת יואל

- (1830) Architectural Notes on German Churches: With Remarks on the Origin of Gothic Architecture. Cambridge: J. & J.J. Deighton. 1830. מהדורה חדשה 1835. מהדורה שלישית 1842.

- (1831) "Review of J. Herschel's Preliminary discourse on the study of Natural Philosophy". The Quarterly Review. 45 (90): 374–407. יולי 1831.

- (1833) Astronomy and general physics considered with reference to Natural Theology (Bridgewater Treatise). Cambridge.

- (1836) Elementary Treatise on Mechanics, מהדורה חמישית, מהדורה ראשונה 1819.

- (1837) History of the Inductive Sciences, from the Earliest to the Present Times. 3 כרכים, לונדון. כרך 1, כרך 2, כרך 3. מהדורה שנייה 1847 (2 כרכים). מהדורה שלישית 1857 (2 כרכים). מהדורה גרמנית ראשונה 1840–41.

- (1837) On the Principles of English University Education. לונדון, 1837.

- (1840) The Philosophy of the Inductive Sciences, founded upon their history. 2 כרכים, לונדון. מהדורה שנייה 1847. כרך 1. כרך 2.

- (1845) The Elements of Morality, including polity. 2 כרכים, לונדון. כרך 1 כרך 2.

- (1845) Indications of the Creator, Extracts bearing upon Theology from the History and Philosophy of the Inductive Sciences, לונדון, מהדורה ראשונה, 1845.

- (1846) Lectures on systematic Morality. לונדון.

- (1849) Of Induction, with especial reference to Mr J. Stuart Mill's System of Logic. לונדון.

- (1850) Mathematical exposition of some doctrines of political economy: a second memoir. Transactions of the Cambridge Philosophical Society 9:128–49.

- (1852) Lectures on the history of Moral Philosophy. Cambridge: Cambridge University Press.

- (1853) Hugonis Grotii de jure belli et pacis libri tres: מלווה בתרגום מקוצר מאת ויליאם יואל, לונדון: John W. Parker, כרך 1, כרך 2, כרך 3.

- (1853) Of the Plurality of Worlds. לונדון.

- (1857) Spedding's complete edition of the works of Bacon. Edinburgh Review 106:287–322.

- (1858a) The history of scientific ideas. 2 כרכים, לונדון.

- (1858b) Novum Organon renovatum, לונדון.

- (1860a) On the philosophy of discovery: chapters historical and critical. לונדון.

- (1861) Plato's Republic (תרגום). Cambridge.

- (1862) Six Lectures on Political Economy, Cambridge.

- (1862) Additional Lectures on the History of Moral Philosophy, Cambridge.

- (1866) Comte and Positivism. Macmillan's Magazine 13:353–62.

כבוד והוקרה

- חבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1847)

- חברת הוויכוחים בבית הספר המלכותי לדקדוק בלנקסטר נקראת 'אגודת יואל' לכבוד היותו של יואל בוגר לנקסטר.

- הבניינים הגותיים הידועים כ-'Whewell's Court' בטריניטי קולג', קיימברידג'

- גלריית המינרלים של יואל במוזיאון סדג'וויק למדעי כדור הארץ, קיימברידג'

בסיפורת

ברומן 'Barchester Towers' משנת 1857, שרלוט סטנהופ משתמשת בנושא הוויכוחים התאולוגיים, בנוגע לאפשרות של חיים תבוניים בכוכבי לכת אחרים, בין יואל ודיוויד ברוסטר בניסיון ליזום שיחה בין אחיה חסר הממון לבין האלמנה הצעירה והעשירה אלינור בולד.