חיים מוקדמים וקריירה
הכומר רוברט טיילור (Robert Taylor) היה רדיקל בראשית המאה ה-19, איש דת שהפך להוגה דעות חופשי. "סיור המיסיון הביתי לכופרים" שלו היה אירוע מכונן בחינוכו של צ'ארלס דרווין (Charles Darwin), שהותיר אצל דרווין זיכרון של "הכומר של השטן" כאזהרה מפני הסכנות שבכפירה בדוקטרינת הכנסייה של אנגליה. חיים מוקדמים הוא היה בנם השישי של ג'ון ואליזבת טיילור, שנולד בבית וולנט טרי (Walnut Tree House), אדמונטון, לונדון, ב-18 באוגוסט 1784. אביו, סוחר כלי ברזל ברחוב פנצ'רץ' (Fenchurch Street), לונדון, מת בצעירותו, והותיר אותו תחת חסותו של דודו, אדוארד פארמר טיילור מצ'יקן הול (Chicken Hall), ברידג'נורת', שרופשייר. לאחר שלמד בבית הספר אצל ג'ון אדמס באדמונטון, הוא התמחה כתלמיד בית אצל סמואל פרטרידג', אז רופא בבית החולים הכללי של ברמינגהם. בברמינגהם עבר טיילור המרה דתית, לאחר ששמע את אדוארד ברן מטיף.
בשנת 1805 המשיך טיילור כסטודנט לרפואה, בהולכו בבתי החולים של גאי וסנט תומאס בלונדון תחת סר אסטלי פסטון קופר והנרי קליין, והתקבל כחבר במכללה לכירורגים בשנת 1807. תחת השפעתו של תומאס קוטריל, כומר קבוע בליין אנד, סטפורדשייר, החליט ללמוד לכמורה. הסמכה ופנייה לאנטי-קלריקליות טיילור למד במכללת סנט ג'ון, קיימברידג' במשך שלוש שנים כדי להוסמך ככומר. באותה עת, אוניברסיטת קיימברידג' הייתה בשליטת הכנסייה האנגליקנית הממוסדת ורוב הסטודנטים התכוננו לתפקידים בכנסייה. הכומר צ'ארלס סימיון השיג לטיילור את משרת הכמורה הראשונה שלו, אך חמש שנים לאחר הסמכתו זנח טיילור את הנצרות האורתודוקסית לטובת אוונגליזם ולאחר מכן לאנטי-קלריקליות אקסצנטרית.
אנטי-קלריקליות ו"הדיגזיס"
טיילור הקים חברה לעדויות נוצריות והרצה בפאבים בלונדון כשהוא לבוש בגדים טקסיים משוכללים, כשהוא תוקף את הליטורגיה האנגליקנית ואת הברבריות של הממסד על מה שכינה "האמונה הפגאנית" שלה. בתקופה זו חילול הקודש היה עבירה פלילית נגד האמונה "על פי חוק", והוא נידון לשנה בכלא. בתאו כתב את "הדיגזיס" (The Diegesis), תוך תקיפת הנצרות על בסיס מיתולוגיה השוואתית וניסיון לפרש אותה כמערכת של מיתוסי שמש. הוא היה תומך בתיאוריית המיתוס של ישו ותואר כ"מגן איתן של התזה המיתיציסטית". סיור מיסיון ביתי לכופרים עם שחרורו, כשספרו פורסם זה עתה, חבר לרדיקל ריצ'רד קרלייל (Richard Carlile) עבור "סיור מיסיון ביתי לכופרים".
סיור מיסיון ביתי לכופרים
ביום חמישי, 21 במאי 1829, הם הגיעו לקיימברידג', סיירו בין המכללות, ובערב נכחו בכנסיית השילוש הקדוש (Holy Trinity Church) לדרשת גיהינום של הכומר סימיון, שלעגו לה כ"אחת הגרועות ביותר שניתן להעלות על הדעת עבור מוסר האנושות". למחרת שכרו חדרים לשבועיים מעל חנות דפוס ברחוב רוז קרסנט (Rose Crescent) מבעל הבית התמים ויליאם סמית', כ"מפקדת הכופרים" שלהם. עד הצהריים הם שלחו אתגר מודפס לסגן הקנצלר, לרופאים הבכירים לתאולוגיה, לראשי כל המכללות ולכומר סימיון: חוזר הכומר רוברט טיילור, בוגר אוניברסיטה, מרחוב קארי (Carey Street), לינקולנ'ס אין, ומר
ריצ'רד קרלייל, מרחוב פליט, לונדון, מוסרים את ברכותיהם כמיסיונרים כופרים, ל- (כפי שזה עשוי להיות) ומזמינים ביראת כבוד וברצינות רבה דיון על מעלותיה של הדת הנוצרית, שאותה הם מאתגרים באופן טיעוני, מתוך ביטחון ביכולתם להוכיח שאדם בשם ישוע המשיח, הטענה היא שהיה מנצרת, מעולם לא התקיים; ושלדת הנוצרית אין שום מקור כפי שנטען; וגם אין בה שום תועלת לאנושות; אלא שהיא אינה יותר מאשר פליטה מהדת הפגאנית העתיקה. מחקריו של הכומר רוברט טיילור בנושא מגולמים בעבודתו שפורסמה לאחרונה, "הדיגזיס", שבה ניתן למצוא את שגרת הטיעונים שלהם. הם גם מערערים על יושרה של הטפה מתמשכת, בזמן שדיון מאותגר על כל מעלותיה של הדת הנוצרית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עימות בקיימברידג'
בבית, לשיחה, בכל זמן מוסכם. 7, רוז קרסנט. לאחר מכן הם הסתובבו במתחם האוניברסיטה, כשבטיילור לבוש ללא דופי בכובע וגלימה אוניברסיטאיים מברך ידידים ותיקים, מחלק חוזרים ומחפש הוגי דעות חופשיים. בבוקר יום שבת מאמר צפוי על המשימה שלהם לא הופיע בעיתון הבוקר. פקידי האוניברסיטה שהיו אחראים על המשמעת חקרו את בעל הבית, ולאחר מכן דרשו את רישיון הפונדק שלו. סמית' סירב למסור אותו, וערער לסגן הקנצלר, כשהוא מבקש "בצורה מכובדת ביותר" את הסיבה כיוון שלא הפר שום תקנה, והרישיון קיבל את חידושו השנתי יום קודם לכן, אך לא קיבל תשובה.
סגן הקנצלר והפקידים ביטלו את הרישיון והפכו את החדרים לאסורים לכניסה, כשהם תולים הודעה בחדרי האוכל של כל המכללות כדי להזהיר את הסטודנטים, ביניהם צ'ארלס דרווין, אז בשנתו השנייה. הצמד הרדיקלי הגיב ל"קטנוניות העלובה" הזו למחרת על ידי הצבת הודעה פומבית על דלת ספריית האוניברסיטה, המאתגרת אוניברסיטה ש"מענישה את החפים מפשע... מוחצת את החלשים... מדכאת רודפת", כשהיא לוקחת חצי מפרנסתו של סמית', עם אשתו וששת ילדיו. ביום שני כל הסטודנטים דיברו על המצב העוול הזה, וקבוצה של "צעירים" הכינה פעולת משמר נגד הרדיקלים כדי לנקום את נקמת בעל הבית. קרלייל וטיילור שמעו על כך, וביום שלישי התנצלו בפני בעל הבית, דחקו ברשויות להחזיר את רישיונו, וחמקו מחוץ לעיר. הם היו מרוצים מכך שחשפו "כחמישים...
"הכומר של השטן" וכליאה
סטודנטים צעירים, שהיו נועזים למדי בהצהרת כפירה זה בפני זה", אם כי מעטים היו "שוברים... את כבלי" החינוך שלהם והיה עליהם "לסבול מאבק כואב ביותר". סיורם כלל את לנקשייר, ובפגישה בבולטון הם פגשו את אליזה שארפלס (Eliza Sharples), שהייתה אמורה להמשיך להפיץ את מסרם בהופעות ברוטונדה בזמן שהם היו כלואים. הכומר של השטן בעיצומה של תסיסה ציבורית ביולי 1830 כאשר שארל העשירי, מלך צרפת הודח על ידי רפובליקנים ממעמד הביניים וקיבל מקלט באנגליה על ידי הממשלה השמרנית של ארתור ולסלי, הדוכס מוולינגטון הראשון, נתן קרלייל לטיילור במה בבלאקפריירס רוטונדה (Blackfriars Rotunda), בניין רעוע על הגדה הדרומית של נהר התמזה שבו התאספו אתאיסטים רפובליקנים.
פעמיים בשבוע טיילור התלבש ב"גלימות כנסייתיות", הציג מלודרמות של כופרים, והטיף דרשות בומבסטיות לאומנים. שתי דרשות יום ראשון על "השטן" עוררו זעם מיוחד כאשר הכריז "אלוהים והשטן... הם רק ישות אחת ואותה ישות... גיהינום ואש הגיהינום... הם, במקור, אינם יותר משמות ותארים של האל העליון". לאחר מכן הוא כונה "הכומר של השטן", ואלפי עותקים של הטקסים שלו הופצו בפרסום מסית, "דוכן השטן" (The Devil's Pulpit). כאשר הממשלה השמרנית קרסה בנובמבר, טיילור הטיף נגד הממסד בזמן שטריקולור מהפכני התנופף מגג הרוטונדה. בתחילת אפריל 1831 טיילור הואשם שוב בחילול הקודש על שתי דרשות חג הפסחא בימיו האחרונים של הרוטונדה. הוא נידון לשנתיים מאסר בכלא הורסמונגר ליין (Horsemonger Lane Gaol) משם שלח מכתבי מחאה ל"טיימס", אך תחנוניו נדחו על ידי שר הפנים ויליאם לאם, ויקונט מלבורן השני.
שנים מאוחרות וזיכרונו של דרווין
במכתב ל-ו. ואטס, תיאר טיילור את הידרדרותו הפיזית ואת החשש ש"הנוצרים החליטו להרוג אותי... אני לעולם לא מצפה לעזוב את הבסטיליה הזו אלא רגליים תחילה. חברכם המוכה והאסיר תודה מאוד, רוברט טיילור". למרות חששותיו, הוא חי עד 1844. המכתב נמצא כעת ברשותו של לארי מ. רייט, מחבר 'נצרות אסטרולוגיה ומיתוס'. עד ינואר 1832 קודמה "תפיסה חדשה של הבניין" ברחבי לונדון. מהכלא כתב טיילור ש"רוח הרוטונדה חיה", ושהיא "נפתחת ברוח חדשה, במשיכה חדשה, עם כל מה שמתוק וסגולתי באישה כדי לעטר אותה". מ-9 בפברואר הופיעה אליזה שארפלס כ"איזיס" (Isis), "גברת הרוטונדה", כשהיא מעבירה הרצאות מוצגות בצורה תיאטרלית שגינו באנרגטיות את הנצרות, הכמורה והממסד הפוליטי.
בהרצאה הראשונה אמרה שהיא "לא של טיילור ולא של קרלייל; לא של אוון ולא של סן-סימון", אלא תהיה "הדבורה הקטנה והעסוקה שמפיקה דבש מכל הדוקטרינות שלהם". עד מהרה נטען שהרצאותיה נכתבו, לפחות בחלקן, על ידי טיילור וקרלייל. המצגות הלוהטות שלה משכו תשומת לב בתחילה, אך העניין דעך והרצאותיה הסתיימו בסוף אפריל. דרווין זוכר את טיילור טיילור ייזכר על ידי צ'ארלס דרווין כדוגמת אזהרה למנודה חברתית. בשנת 1857, בזמן שעבד לקראת פרסום התיאוריה שלו, כתב "איזה ספר יכול היה לכתוב 'הכומר של השטן' על העבודות המגושמות, הבזבזניות, הכושלות, הנמוכות והאכזריות להחריד של הטבע!" במה שדזמונד ומור טוענים שהיא התייחסות לכינויו של טיילור.
פרסומים
עם זאת, המונח "הכומר של השטן" חוזר לצ'וסר (Chaucer) ששם את הכומר שלו אומר "Flatereres been the develes chapelleyns, that syngen evere placebo". ככל שהתפתחה התגובה לתאוריה של דרווין במרץ 1860, הוא תיאר את בעל בריתו הקרוב תומאס האקסלי (Thomas Huxley) כ"סוכן הטוב והאדיב שלי להפצת הבשורה – כלומר, בשורת השטן". פרסומים סינטגמה של העדויות לדת הנוצרית 1828 הדיגזיס: גילוי המקור, העדויות וההיסטוריה המוקדמת של הנצרות, שמעולם לא הוצגו במלואן ובאמינות לפני כן או במקום אחר 1829, 1860 שלוש עשרה דרשות אסטרו-תאולוגיות 1848 דוכן השטן: או דרשות אסטרו-תאולוגיות 1857