רוברט אי. פארק: הכתב שהפך את שיקגו למעבדה
הוא בילה שנים עשר שנים כאיש עיתונות – כתב משטרה, עורך עירוני, חושף שחיתויות בדטרויט, דנבר, ניו יורק, מיניאפוליס ושיקגו – לפני שהחזיק אי פעם بمשרה אקדמית, והוא מעולם לא הפסיק להתנהג כמו אחד כזה. רוברט עזרא פארק אמר לתלמידיו כי הסוציולוג צריך להיות כתב מסוג עליון ולא צלבן, ואז שלח אותם מחדר הסמינרים החוצה אל בתי החדרים, אולמות הריקודים, טריטוריות הכנופיות ועיתוני המהגרים של שיקגו. העיר הפכה לסביבה העירונית הנחקרת ביותר בעולם, והסוציולוגיה האמריקאית הפסיקה להיות פילוסופיה.
פנסילבניה להיידלברג
פארק נולד ב-14 בפברואר 1864 בהרוויל, מחוז לוזרן, פנסילבניה. הוא למד באוניברסיטת מינסוטה ולאחר מכן באוניברסיטת מישיגן, שם קיבל את התואר הראשון שלו ב-1887, נבחר ל-Phi Beta Kappa, עובד תחת הבלשן קלווין תומאס ומשתתף בשיעור הלוגיקה של ג'ון דיואי – חשיפה מוקדמת לפגמטיזם שעיצבה את כל מה שטען מאחר יותר על האופן שבו מחשבה ועשייה משתלבות יחד. ב-1894 הוא נישא לקלארה קאהיל, בת של משפחה עשירה ממישיגן; היו לו ארבעה ילדים.
העיתונאות באה קודם לכן, והדיווח של פארק על יחסי גזע עירוניים ובעיות חברתיות השאיר אותו משוכנע שהעיתון אינו יכול לעשות את מה שרצה שייעשה. הוא חזר ללמוד, וקיבל תואר שני בהרווארד ב-1899 ואז חצה לגרמניה. באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין, בשנים 1899–1900, הוא לקח שלושה קורסים עם גאורג זימל – לדבריו הוא הרוב של הכשרתו הסוציולוגית הרשמית, אי פעם. הוא העביר סמסטר בשטרסבורג וקיבל את הדוקטורט שלו בפילוסופיה בהיידלברג ב-1904 תחת וילהלם וינדלבאנד והגאוגרף אלפרד הטנר, עם דיסרטציה שכותרתה Masse und Publikum – קהל וציבור – על ההבדל בין המון לקהל מתדיין.
טאוסקיגי
אחרי שנתיים כפרופסור חבר לפילוסופיה בהרווארד, פארק עשה משהו שאף אחד אחר בקבוצתו לא עשה: מ-1905 עד 1914 הוא עבד עם בוקר טי. וושינגטון (Booker T. Washington) במכון טאוסקיגי, בילה שבעה חורפים בביצוע מחקר שדה על קונפליקט גזעי בדרום אמריקאי ושירת תשע שנים כמזכירו של וושינגטון. הוא גם עבד עם האגודה לרפורמה בקונגו. יחד עם וושינגטון הוא כתב בשיתוף את The Man Farthest Down (1913), תיעוד של מסע בן שישה שבועות דרך העוני של האיים הבריטיים, צרפת, איטליה, פולין, דנמרק ואוסטרו-הונגריה, בהשוואת העניים האירופאים לדרום הכפרי השחור.
זו הייתה תקופת חניכות יוצאת דופן לאדם שעמד לבנות מחלקה אוניברסיטאית, וזו הסיבה שהסוציולוגיה של פארק שמה את הגזע במרכזה בתקופה שבה רוב הדיסציפלינה לא אמרה דבר עליו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מכונת שיקגו
פארק הגיע לאוניברסיטת שיקגו ב-1914, הרצה עד 1923, והחזיק בפרופסורה מלאה עד לפרישתו ב-1933. עם ארנסט ברג'ס (Ernest Burgess), לואי וירת' (Louis Wirth), וו. איי. תומאס (W. I. Thomas), הומר הוייט (Homer Hoyt) וג'ורג' הרברט מיד הוא בנה את מה שהפך פשוט לאסכולת שיקגו. מבוא למדע הסוציולוגיה (1921), שנכתב עם ברג'ס וידוע במשך דור כתנך הירוק, היה ספר הלימוד שלימד את אמריקה מהי סוציולוגיה. העיר (1925), עם ברג'ס ו-ר. ד. מקנזי, יצר את המקרה התיאורטי, ו-עיתון המהגרים והשליטה בו (1922) יישם זאת.
האיעון המארגן של פארק היה אקולוגיה אנושית, מונח שהוא טבע: חקר התהליכים שבאמצעותם האיזון הביוטי והשיווי המשקל החברתי של קהילה מופרים ומשוקמים. ערים, השקפה זו, אינן חפצים מעוצבים אלא מערכות אקולוגיות, שבהן קבוצות מתחרות על מקום וממיינות את עצמן לאזורים טבעיים – מחוזות עסקים, מובלעות אתניות, אזורים המוגדרים על ידי שכירות ומחסום פיזי. עם ברג'ס הוא מיסד זאת כמודל האזורים הקונצנטריים: מחוז עסקים מרכזי המוקף באזור מעבר, שבו מגיעים מהגרים חדשים והעניים ביותר בתוך דיור מתדרדר ובעיות חברתיות מרוכזות, ומעבר לו טבעות מיושבות ומבוססות יותר בהדרגה.
שני מושגים נוספים שלו האריכו ימים מעבר למודל. מחזור יחסי הגזע הציע שמגע בין-קבוצתי עובר דרך ארבעה שלבים – תחרות ומגע, קונפליקט, התאמה, התמזגות. והאיש השולי תאר את האדם החי בשתים תרבויות ואינו מרגיש בבית במלואו באף אחת מהן: המהגר, האדם ממוצא מעורב, המומר. פארק טען, בניגוד לאינסטינקט הפתולוגי של תקופתו, שעמדה כזו מייצרת אופק רחב יותר ואינטליגנציה חדה יותר, והפכה את דיירה לצופה הטוב ביותר האפשרי של שינוי חברתי.
מתודולוגיה
התרומה המתודולוגית עשויה להיות גדולה מהתיאורטית. פארק דחף תצפית משתתפת כדיסציפלינה – טבילה ממושכת המייצרת חשבונות קונקרטיים – ושדך אותה למיפוי, נתוני מפקד אוכלוסין ועבודת סקר. האיכר הפולני באירופה ובאמריקה של תומאס וזנאניצקי עמד כמודל. הוא שימש כנשיא הליגה העירונית של שיקגו ושל האגודה הסוציולוגית האמריקאית, כשהוא נושא את נאומו הנשיאותי ב-1925 על "המושג של מעמד בסוציולוגיה". אחרי שיקגו הוא לימד באוניברסיטת פיסק בנאשוויל עד למותו ב-7 בפברואר 1944, שבוע קצר מיום הולדתו השמונים.
מדוע רוברט נקרא גאון
תכונתו הייחודית של פארק לא הייתה עומק תיאורטי וגם לא קפדנות מתודולוגית במובן המודרני; זו הייתה עינו של כתב שגודלה לתוכנית מחקר, בתוספת מתנה יוצאת דופן להעסיק אנשים אחרים בעבודה. הוא ראה שעיר היא ניסוי טבעי המונח ללא בדיקה מול אוניברסיטה, והוא ארגן דור של סטודנטים – אוורט סטונקוויסט (Everett Stonequist), פרדריק תراשר (Frederic Thrasher) ורבים אחרים – לסקור אותה באופן שיטתי. המושגים שהוא טבע עדיין נמצאים במחזור מאה שנה לאחר מכן: אקולוגיה אנושית, אזור טבעי, אזור מעבר, האיש השולי. כמעט לבדו הוא העביר את הסוציולוגיה האמריקאית מספקולציה בכורסה לעבודת שדה אמפירית, וצורת הדיסציפלינה כיום נמצאת במורד הזרם מכך.
המקרה הנגדי הוא משמעותי והפך חד יותר. מחזור יחסי הגזע שלו נכשל מבחינה אמפירית: מחקר על שיקגו מצא שכשנוב תשעים אחוז מהתושבים השחורים של העיר בשנות ה-30 חיו בשכונות שהיו רובן ככולן שחורות, דבר שאינו מה שצעדה בלתי נמנעת לעבר התמזגות מנבפה. מבקרים כולל אוליבר סי. קוקס (Oliver C. Cox) טענו ששפת האקולוגיה של פארק טבעה את ג'ים קרואו, והציגה סדר פוליטי שנאכף באלימות כשלב בתהליך אורגני. כתביו מכילים הגנות על אימפריאליזם אירופאי ואפיון גזעי שאינם ניתנים להגנה. אוצר המילים התחרותי של האקולוגיה שלו נקרא, באופן סביר, כדרוויניזם חברתי בלבוש מדעי. טענתו של פארק מנוסחת בצורה הטובה ביותר בצמצום: הוא היה גאון של עיצוב מחקר ומתן שמות מושגיים, שהתאוריה המהותית שלו על הגזע לא שרדה, ובניית המוסדות שלו כן.
מורשת
אסכולת שיקגו שבנה פארק שלטה בסוציולוגיה האמריקאית במשך שני עשורים, ואסכולת שיקגו שנייה פנתה לאחר מכן מהאקולוגיה לעבר אינטראקציוניזם חברתי. שני חצאי הירושה – אקולוגיה עירונית מצד אחד, אנתרופולוגיה קרובה של היומיום מהצד השני – עוקבים חזרה אל עיתונאי לשעבר בגיל העמידה שחשב שהדבר המעניין ביותר בעולם היה כל מה שקרה בקצה קו החשמלית.