רוברט אדוארדס: האיש שהפך את ההתעברות לאופציונלית
בשעה 11:47 בלילה ב-25 ביולי 1978, בבית חולים כללי באולדהם, נולדה תינוקת בשם לואיז בראון (Louise Brown). היא הופרתה בתוך צלחת זכוכית. המועצה למחקר רפואי סירבה לממן את המחקר שהוביל ללידתה, התנגדויות דתיות היו קולניות ומתמשכות, ותביעות משפטיות רדפו את הצוות במשך שנים. רוברט אדוארדס (Robert Edwards) בילה כשני עשורים כשנאמר לו שהדבר בלתי אפשרי, מיותר או שגוי.
יורקשייר, הצבא ותואר רגיל
אדוארדס נולד ב-27 בספטמבר 1925 בבטלי, יורקשייר, והתחנך בבית הספר התיכון המרכזי של מנצ'סטר לפני ששירת בצבא הבריטי. הוא השתחרר מהצבא וסיים תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת בנגור — תואר רגיל, ללא הצטיינות, מסוג ההסמכות שסוגרות דלתות בחיי האקדמיה הבריטיים.
זה לא סגר את הדלתות בפניו. הוא המשיך למכון לגנטיקה ואמבריולוגיה של בעלי חיים באדינבורו, שם קיבל דוקטורט ב-1955 עם תזה על "השראה ניסויית של הטרופלואידיה בעכבר", בהנחיית ר.א. ביטי (R.A. Beatty) וסי.אייץ'. ודינגטון (C.H. Waddington). אמבריולוגיה של עכברים העניקה לו את הבסיס הטכני שעליו נשען הכל לאחר מכן: כיצד ביציות מבשילות, מה הן צריכות, מה הורג אותן.
ב-1956 הוא נישא לרות פאולר (Ruth Fowler), דמות משמעותית בפני עצמה בביולוגיה רפואית ואריסטוקרטית מדעית מלידה — בתו של הפיזיקאי ראלף פאולר (Ralph Fowler) ונכדתו של ארנסט רתרפורד (Ernest Rutherford). נולדו להם חמש בנות.
קיימברידג', ושאלה לא אופנתית
לאחר עבודה בתר-דוקטורט במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech), הוא הצטרף למכון הלאומי למחקר רפואי במיל היל, לאחר מכן בגלזגו, וב-1963 עבר לקיימברידג' כעמית מחקר של קרן פורד במחלקה לפיזיולוגיה וכחבר בקווינז קולג' (Churchill College). ב-1969 הוא הפך לקורא (Reader) בפיזיולוגיה.
בערך משנת 1960 הוא החל לשאול שאלה שמעטים מביולוגי הרבייה חשבו שהיא ברת-ביצוע ורבים חשבו שהיא אינה הולמת: האם ניתן להבשיל ולהפרות ביצית אנושית מחוץ לגוף? המכשולים לא היו מושגיים אלא מעשיים באכזריות. איש לא ידע בדיוק כיצד ביציות אנושיות מבשילות, אילו הורמונים קבעו את התזמון, או באיזה רגע ביצית הופכת להיות קולטת לזרע. לאיש לא היה מצע תרבית שבו עובר אנושי ישרוד, שלא לדבר על חלוקה. אדוארדס פתר הכל חלק אחר חלק, כשהוא מפתח את המצעים בעצמו, ובשנת 1969 — התאריך שקבעה ועדת פרס נובל — ביצית אנושית הופרתה במבחנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →זו הייתה חצי מהבעיה. החצי השני היה הוצאת הביציות מהנשים בצורה בטוחה, ולשם כך הוא נזקק למנתח.
אולדהם
מ-1963 הוא שיתף פעולה עם פטריק סטפטו (Patrick Steptoe), מנתח גינקולוגי באולדהם שהשתמש בלפרוסקופיה — ניתוח זעיר-פולשני דרך חתך קטן — כדי להוציא ביציות משחלות של נשים עם עקרות חצוצרתית. אדוארדס היה מגדל אותן בתרבית, מפרה אותן ומגדל את העוברים. החברה השלישית בצוות הייתה ג'ין פרדי (Jean Purdy), אחות שהפכה לאמבריולוגית ולפי עדות הצוות עצמו, הייתה האדם הראשון שראה את העובר של לואיז בראון מתחלק.
התגובה הממסדית הייתה עוינת. המועצה למחקר רפואי סירבה לממנם. התנגדויות דתיות ואתיות היו קולניות ומתמשכות, והקבוצה התמודדה עם תביעות משפטיות מרובות. הם עבדו מבית חולים מחוזי בקצה השני של המדינה מהמעבדה של אדוארדס בקיימברידג', לאורך כל שנות ה-70.
לואיז בראון שינתה את הוויכוח מעצם קיומה. אדוארדס, סטפטו ופרדי המשיכו להקים את מרפאת בורן הול (Bourn Hall Clinic) בקיימברידג'שייר, שגם טיפלה בחולים וגם — חשוב לא פחות — הכשירה את המומחים שייצאו את הטכניקה. אדוארדס ייסד את כתב העת Human Reproduction ב-1986 וערך אותו, ובכך העניק לתחום החדש מקום לפרסם בו.
החשבון המאוחר
ההכרה הגיעה לאט ולאחר מכן בנדיבות. הוא נבחר לעמית החברה המלכותית (Royal Society) ב-1984 ומונה למפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) ב-1988. פרס אלברט לסקר למחקר רפואי קליני הגיע ב-2001, על פיתוח ההפריה החוץ-גופית. ב-2007 ה-Daily Telegraph הציב אותו במקום ה-26 ברשימת מאה הגאונים החיים הגדולים ביותר.
ב-4 באוקטובר 2010 הוא קיבל את פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, ללא שותפים, "על פיתוח הפריה חוץ-גופית". ועדת נובל נתנה לו קרדיט על כך שהבהיר כיצד ביציות אנושיות מבשילות, כיצד הורמונים מווסתים את ההבשלה הזו, ובאיזו נקודה ביצית רגישה להפריה, וכינתה את העבודה אבן דרך בפיתוח הרפואה המודרנית, בטיפול בפוריות המשפיעה על יותר מ-10 אחוזים מהזוגות ברחבי העולם. כארבעה מיליון בני אדם נולדו עד אז באמצעות הפריה חוץ-גופית. הוא קיבל תואר אבירות בטקסי יום ההולדת של 2011, על שירותים לביולוגיה של הרבייה האנושית.
מדוע רוברט מכונה גאון
אדוארדס רשום כגאון במובן המילולי שעיתון לאומי שם אותו ברשימה שלהם, במקום ה-26, שלוש שנים לפני הנובל. הטיעון המהותי הוא שהוא פתר בעיה שבה לא ניתן היה להניח דבר. אמבריולוגיה של עכברים לא עברה בצורה חלקה; ביציות אנושיות הבשילו בלוח זמנים משלהן תחת בקרות הורמונליות שאיש לא מיפה, ולא היה קיים מצע שבו עובר אנושי יתחלק. אדוארדס קבע את התזמונים, בנה את תנאי התרבית, ופתר כיצד להפגיש זרע וביצית מחוץ לגוף — רצף ארוך של שיקולים ניסיוניים במשך קרוב לשני עשורים, שכל אחד מהם יכול היה להיות שגוי מבלי שאיש יידע מדוע התוצאה ממשיכה להיכשל. לאחר מכן הוא עשה את הדבר החברתי הקשה יותר ומצא מנתח שהיה מוכן להיות פזיז מקצועית יחד איתו.
טיעון הנגד מתחיל בפרס עצמו. הפריה חוץ-גופית לא הייתה הישג של אדם אחד, והכלל של פרס נובל נגד פרסים לאחר המוות גרם לכך שסטפטו, שמת ב-1988, וג'ין פרדי, שמתה ב-1985, לא קיבלו דבר, למרות שפרדי הייתה האדם הראשון שראה את העובר המתחלק שהפך ללואיז בראון. הכישרון שלו היה גם אסטרטגי יותר מאשר תיאורטי — התמדה, סבלנות טכנית, וסובלנות יוצאת דופן להיות שנוא, ולא רעיון חדש על האופן שבו החיים פועלים. וההתנגדויות האתיות שהועלו נגדו בשנות ה-70 לא היו כולן טיפשיות; התחום שהוא ייסד יצר דילמות אמיתיות לגבי בחירת עוברים והשמדתם שהוא לא פתר ובמידה רבה סירב להאט בגללן. מה שאין עליו עוררין הוא שהוא צדק לגבי השאלה האמפירית המרכזית כאשר כמעט כל מוסד סביבו אמר שהוא לא צודק.
מורשת
אדוארדס מת בביתו ליד קיימברידג' ב-10 באפריל 2013, בגיל שמונים ושבע; רות מתה באותה שנה. ביולי 2013 נחשף שלט הוקרה לאדוארדס, סטפטו ופרדי בבורן הול על ידי לואיז בראון ואליסטר מקדונלד (Alastair MacDonald), הילד הראשון שנולד בהפריה חוץ-גופית. יותר מארבעה מיליון לידות עקבו אחר הטכניקה עד הזמן שבו מת, והמספר טיפס הרבה מעבר לכך מאז. זוהי מורשת מסוג נדיר: לא תיאוריה או כלי, אלא אוכלוסייה — מיליוני אנשים שקיימים בגלל שיורקשייר אחד עקשן סירב לקבל שעקרות היא פשוט עובדה של הטבע שיש להשלים איתה.