רוברט פ. אנגל: הפיזיקאי שמיפה את הפחד
כלכלנים התייחסו זמן רב לסיכון בשוק כאל מספר קבוע – קבוע שיש לאמוד פעם אחת ולהניח שהוא נותר כזה. במאמר משנת 1982 על האינפלציה בבריטניה, הדגים רוברט אנגל שאין זה המצב כלל. תנודתיות מופיעה באשכולות: תקופות שקטות ארוכות המופרעות על ידי תקופות סוערות, כאשר אי-יציבות מולידה אי-יציבות נוספת. הוא העניק לעולם דרך למדוד זאת, ושיטה זו מוטמעת כיום באופן שבו בנקים מתמחרים אופציות ובאופן שבו רגולטורים בוחנים אם המערכת הפיננסית עומדת בפני קריסה.
קווייקר בסירקיוז
רוברט פריי אנגל השלישי נולד ב-10 בנובמבר 1942 בסירקיוז, ניו יורק, למשפחה קווייקרית. הוא הגיע לכלכלה בדרך עקיפה, דרך המדעים המדויקים: תואר ראשון בפיזיקה ממכללת ויליאמס, ולאחר מכן תואר שני בפיזיקה מאוניברסיטת קורנל ב-1966. רק אז עבר תחום, והשלים דוקטורט בכלכלה בקורנל ב-1969.
העיקוף הזה מסביר רבות על העבודה שבאה לאחר מכן. אנגל ניגש לנתונים כלכליים כפי שפיזיקאי ניגש לאות רועש – כמשהו בעל מבנה החבוי בתוך הרעש, ולא כרעש שיש למצע אותו ולהעלימו.
באוגוסט 1969 נשא לאישה את מריאן אגר; לזוג נולדו שני ילדים. חמותו, אדית אגר, היא ניצולת שואה שהפכה לפסיכולוגית קלינית וסופרת.
MIT, ואז קליפורניה
אנגל הצטרף לסגל הכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ב-1969 ולימד שם עד 1977. ב-1975 החל את הקשר הארוך שלו עם אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, שם נותר בסגל עד פרישתו ב-2003, וכיום הוא פרופסור אמריטוס ופרופסור מחקר. סן דייגו הפכה באותם עשורים לאחד המרכזים העולמיים לאקונומטריקה של סדרות עתיות, בעיקר בזכות נוכחותם של אנגל וקלייב גריינג'ר במקום.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ARCH
פריצת הדרך הגיעה ב-1982 עם מאמר בעל כותרת מרתיעה ותוצאות עצומות: "הטרוסקדסטיות מותנית אוטורגרסיבית עם אומדנים לשונות האינפלציה בבריטניה".
המנגנון הסטטיסטי הסטנדרטי של אותה תקופה הניח הומוסקדסטיות – ששונות השגיאות בסדרה עתית נשארת קבועה. כל מי שצפה בשוק פיננסי אמיתי ידע שזה שקרי. מחירים נותרים שקטים במשך חודשים ואז מתעוותים; תנועה גדולה היום הופכת תנועה גדולה מחר לסבירה יותר, לא פחות. חוקרים קודמים התעלמו מכך או כיסו זאת בהתאמות גסות.
התובנה של אנגל הייתה למדל את השונות עצמה ככמות שמתפתחת. במודל ARCH, השונות המותנית של היום תלויה בעוצמת הזעזועים האחרונים. תנודתיות הופכת לאובייקט בעל דינמיקה משלו: ניתן לחיזוי, לאמידה ולבדיקה מול נתונים. המסגרת הוכחה ככללית מספיק כדי להוליד משפחה שלמה של מודלים נגזרים.
התועלת המעשית הייתה רבה. מחירי אופציות הם, במהותם, מחירים של תנודתיות צפויה – ללא מודל אמין לאופן שבו תנודתיות נעה, לא ניתן לתמחר אופציה כראוי. מדידת סיכוני תיקי השקעות, הערכת נגזרים ותיאוריית תמחור ארביטראז' תלויות כולן בידיעה לא רק מה שווה נכס, אלא עד כמה הערך הזה צפוי להתנודד. ARCH וממשיכיו הפכו לערכת הכלים הסטנדרטית לכל אלה. אנגל לא רק התאים עקומה; הוא הפך את פחד השוק לכמות מדידה.
קואינטגרציה
אבן הדרך השנייה שלו הגיעה ב-1987, יחד עם קלייב גריינג'ר, במאמר על קואינטגרציה ותיקון שגיאות. הבעיה שבה טיפל המאמר השחיתה בשקט עשורים של כלכלה אמפירית: שתי סדרות כלכליות שכל אחת מהן משוטטת ללא רמה קבועה יכולות להיראות קשורות מאוד במקרה טהור. אנגל וגריינג'ר סיפקו את המסגרת להבחנה בין קשרים ארוכי טווח אמיתיים לבין קשרים מדומים, ולייצוג האופן שבו משתנים הקשורים זה לזה בטווח הארוך מתקנים את עצמם חזרה לעבר שיווי משקל בטווח הקצר. הליך אנגל-גריינג'ר נכנס לכל תוכנית לימודים באקונומטריקה בעולם.
ניו יורק ומכון התנודתיות
אנגל עבר לבית הספר לעסקים סטרן של אוניברסיטת ניו יורק כפרופסור לניהול שירותים פיננסיים, שם הוא מלמד בתוכנית לתואר שני בניהול סיכונים למנהלים. שם הוא ייסד ומנהל את מכון התנודתיות (Volatility Institute), המפרסם אומדני סיכון מערכתי דרך פלטפורמת V-LAB – מדד ציבורי שוטף לכמות ההון שהמוסדות הפיננסיים הגדולים בעולם יזדקקו לו בעת משבר. זוהי שיטת ARCH שהפכה למערכת התרעה מוקדמת.
הכרה
בשנת 2003 חלק אנגל את פרס נובל לכלכלה עם קלייב גריינג'ר, על "שיטות לניתוח סדרות עתיות כלכליות עם תנודתיות משתנה (ARCH)". גריינג'ר זכה להוקרה על קואינטגרציה; שני חלקי הפרס היו, למעשה, שני החצאים שעליהם בנויה הכלכלה היישומית המודרנית של סדרות עתיות. בשנת 2024 העניקה לו אוניברסיטת קומיאס האפיפיורית בספרד תואר דוקטור לשם כבוד.
מדוע אנגל חשוב
קל לזלזל בתרומתו של אנגל מכיוון שהיא מתודולוגית ולא דוקטרינרית. הוא לא הציע תיאוריה על האופן שבו הכלכלה עובדת. הוא הציע דרך להסתכל על נתונים שהפכה סוג שלם של התנהגות בלתי נראית לנראית, ואז הגיש אותה לכולם. כל דסק סיכונים המדווח על נתון ערך בסיכון (VaR), כל מודל אופציות שמתייחס ברצינות לתנודתיות משתנה, כל רגולטור השואל כמה בנק עלול להפסיד בשבוע גרוע, עומדים על מאמר משנת 1982 על אינפלציה בריטית שנכתב על ידי פיזיקאי שהחליט שהרעש ראוי למבט מקרוב.