ריצ'רד בקסטר
ריצ'רד בקסטר (12 בנובמבר 1615 – 8 בדצמבר 1691) היה מנהיג כנסייה ותיאולוג אנגלי נון-קונפורמיסטי מרוטון, שרופשייר, שתואר כ"ראש הסכולסטיקנים הפרוטסטנטים האנגלים". הוא ביסס את המוניטין שלו בסוף שנות ה-30 של המאה ה-17 באמצעות שירותו בקידרמינסטר שבווסטרשייר, אז גם החל בקריירה ארוכה ופורייה ככותב תיאולוגי.
בעקבות חוק האחידות 1662, סירב בקסטר למינוי כבישוף הרפורד וגורש מהכנסייה האנגליקנית. הוא הפך לאחד המנהיגים המשפיעים ביותר של התנועה הנון-קונפורמיסטית, ואף ריצה תקופות מאסר. השקפותיו נותרו שנויות במחלוקת במסורת הקלוויניסטית של הפרדסטינציה (גזירה קדומה), שכן הוא לימד כי הנוצרים נתונים תחת סוג של חוק אמונה.
פרטים אישיים
בקסטר נולד ב-12 בנובמבר 1615 ברוטון, שרופשייר, בבית סבו מצד אמו, והוטבל בכנסיית הקהילה דאז בהיי ארקול, לפני שעבר בפברואר 1626 לבית הוריו באיטון קונסטנטין.
ב-10 בספטמבר 1662 נשא בקסטר לאישה את מרגרט צ'רלטון, שנפטרה בשנת 1681.
חיים מוקדמים
השכלתו המוקדמת של ריצ'רד הייתה דלה, והופקדה בעיקר בידי אנשי דת מקומיים, שהיו בעצמם אנאלפביתים כמעט לחלוטין. הוא נעזר בג'ון אוון, מנהל בית הספר החופשי בוורוקסטר (שאין לבלבלו עם התיאולוג הנון-קונפורמיסטי בן זמנו של בקסטר בעל אותו השם), שם למד בין השנים 1629 ל-1632 לערך, והתקדם יפה בלטינית. בעצתו של אוון הוא לא המשיך לאוקספורד (צעד שהתחרט עליו לאחר מכן), אלא נסע לטירת לאדלו כדי ללמוד עם ריצ'רד ויקסטד, כומר של מועצת ויילס והמארצ'ס.
הוא שוכנע בחוסר רצון ללכת לחצר המלוכה, ונסע ללונדון בחסותו של סר הנרי הרברט, מנהל התיאטראות (Master of the Revels), מתוך כוונה לעשות זאת, אך עד מהרה חזר הביתה, נחוש ללמוד תיאולוגיה. הוא התחזק בהחלטתו זו בעקבות מות אמו.
לאחר שלושה חודשים שבהם עבד כמורה עבור אוון הגוסס בוורוקסטר, למד בקסטר תיאולוגיה עם פרנסיס גארבט, הכומר המקומי, והוסיף לקריאתו (בתחילה בכתבי דבקות של ריצ'רד סיבס, ויליאם פרקינס ויחזקאל קולרוול, וכן של הקלוויניסט אדמונד באני בגיל 14, ולאחר מכן בכתבי הפילוסופים הסכולסטיים) תיאולוגיה אורתודוקסית של הכנסייה האנגליקנית אצל ריצ'רד הוקר וג'ורג' דאונהאם, וטיעונים של פוריטנים קונפורמיסטים אצל ג'ון ספרינט וג'ון ברג'ס. בסביבות 1634 פגש את ג'וזף סימונדס (עוזרו של תומאס גאטייקר) ואת וולטר קראדוק, שני נון-קונפורמיסטים.
שירות מוקדם, 1638–1660
בעזרתו של ג'יימס ברי, שלימים הפך לקולונל בצבא המודל החדש, הפך בקסטר ב-1638 למנהל בית הספר הדקדוקי החופשי בדאדלי. הוא החל את שירותו לאחר שהוסמך על ידי ג'ון ת'ורנבורו, בישוף ווסטר, ועד מהרה הועבר לברידג'נורת', שבשרופשייר.
בקסטר נשאר בברידג'נורת' כמעט שנתיים, שבמהלכן גילה עניין מיוחד במחלוקת הנוגעת לנון-קונפורמיזם ולכנסייה האנגליקנית. הוא התנכר עד מהרה לכנסייה בנושאים שונים; ולאחר הדרישה ל"שבועת וכו'" (et cetera oath), הוא דחה את האפיסקופליות בצורתה האנגלית. אף שנחשב בדרך כלל לפרסביטריאני, הוא היה מוכן לקבל אפיסקופליות מתונה, אך ראה בכל צורות הממשל הכנסייתי משניות לפרקטיקה הדתית.
### קידרמינסטר
אחד הצעדים הראשונים של הפרלמנט הארוך היה רפורמה בקרב אנשי הדת; לשם כך מונתה ועדה לקבלת תלונות נגדם. בין המתלוננים היו תושבי קידרמינסטר. הכומר ג'ורג' דאנס הסכים להעניק 60 ליש"ט בשנה, מתוך הכנסתו של 200 ליש"ט, למטיף שייבחר על ידי נאמנים מסוימים. בקסטר הוזמן לשאת דרשה בפני העם, ונבחר פה אחד ככומר של כנסיית סנט מרי וכל הקדושים בקידרמינסטר. זה קרה באפריל 1641, כשהיה בן עשרים ושש.
שירותו נמשך, עם הפרעות רבות, כ-19 שנים; ובמהלך תקופה זו הוא ביצע רפורמות רבות בקידרמינסטר ובסביבתה. הוא איחד את הכמרים באזורו לאגודה, תוך איחודם ללא קשר להבדלים ביניהם כפרסביטריאנים, אפיסקופליים ועצמאיים. "הכומר הרפורמי" (The Reformed Pastor) היה ספר שפרסם בקסטר בקשר למאמצים המיניסטריאליים הכלליים שקידם.
### מלחמת האזרחים האנגלית והקומונוולת'
כאשר החלה מלחמת האזרחים האנגלית הראשונה באוגוסט 1642, כמו רבים, ניסה בקסטר להימנע מנקיטת עמדה, אך ווסטרשייר הייתה מעוז רויאליסטי, והוא פרש זמנית לעיר הפרלמנטרית גלוסטר. הוא חזר לווסטרשייר בסוף 1642 רק כדי להיות מגורש שוב, ועבר לקובנטרי, מעוז פרלמנטרי אחר. שם מצא את עצמו עם לא פחות מ-30 כמרים נמלטים, ביניהם ריצ'רד ויינס, אנתוני ברג'ס, ג'ון בריאן ועובדיה גרו. הוא שימש מדי יום ראשון ככומר של חיל המצב, ונשא דרשה לכל אחד מהחיילים, לתושבי העיר ולזרים. בין המתפללים היו סר ריצ'רד סקפינגטון, קולונל גודפרי בוסוויל, המלומד ההדיוט ג'ורג' אבוט ואחרים. לאחר קרב ניזבי הוא קיבל את תפקיד הכומר של רגימנט קולונל אדוארד וואלי, והמשיך להחזיק בו עד פברואר 1647. במהלך שנים סוערות אלו כתב את "אפוריזמים של הצדקה" (Aphorisms of Justification), אשר עם הופעתו ב-1649, עורר מחלוקת גדולה. היו מבקרים רבים כגון אנתוני ברג'ס, ג'ון קראנדון, ויליאם אייר, ג'ורג' לוסון, ג'ון טומבס, תומאס טאלי וג'ון וואליס, אם כי בקסטר היה קרוב ביותר לכריסטופר קארטרייט.
הקשר של בקסטר עם הצבא הפרלמנטרי היה אופייני מאוד. הוא הצטרף אליו כדי שיוכל, אם אפשר, לצמצם את צמיחת הכתות בשדה זה, ולשמור על עניין הממשל החוקתי בהתנגדות למגמות הרפובליקניות של התקופה. הוא הצטער על כך שלא קיבל קודם לכן את הצעתו של אוליבר קרומוול להפוך לכומר של ה"איירונסיידס". קרומוול נמנע ממנו; אך בקסטר, שנאלץ להטיף לפניו לאחר שנטל על עצמו את תפקיד הלורד פרוטקטור, בחר כנושא את הנושא הישן של פילוגי הכנסייה, ובראיונות הבאים התווכח איתו על חופש המצפון, ואף הגן על המלוכה שאותה הפיל. מגע זה עם קרומוול התרחש כאשר בקסטר זומן ללונדון כדי לסייע בביסוס "יסודות הדת".
בשנת 1647 שהה בקסטר בביתה של ליידי ראוס, אשתו של סר תומאס ראוס, הברונט הראשון, מראוס לנץ', ווסטרשייר. שם, אף שהיה מוחלש ממחלה, כתב את רוב יצירתו החשובה, "מנוחת הקדושים הנצחית" (The Saints' Everlasting Rest, 1650).
עם החלמתו חזר לקידרמינסטר, שם הפך גם למנהיג פוליטי בולט. מצפונו הרגיש הוביל אותו לעימות עם כמעט כל הצדדים היריבים במדינה ובכנסייה. ויכוח של יום שלם ב-1 בינואר 1650, עם ג'ון טומבס בביודלי, נכחו בו כ-1500 איש מכל צד והסתיים באי-סדר מבולבל.
בתקופה זו פעל להקמת אוניברסיטה חדשה בשרוסברי שתשרת את ויילס, תוך שימוש במבנים ששימשו אז את בית הספר של שרוסברי. חוסר במימון מנע את ההצלחה, והמבנים הפכו בסופו של דבר לספריית העיר שרוסברי.
שירות לאחר הרסטורציה, 1660–1691
לאחר הרסטורציה של בית סטיוארט ב-1660, עבר בקסטר ללונדון, שם הטיף עד שחוק האחידות 1662 נכנס לתוקף. תקוותו שמתנגדים מתונים כמוהו יוכלו להישאר בתוך הכנסייה האנגליקנית התבררה כחסרת בסיס, לאחר שמטרה זו סוכלה על ידי אנשים משני הצדדים. ועידת סבוי הביאה ל"ליטורגיה הרפורמית" של בקסטר, אם כי היא נדחתה ללא דיון. בקסטר המשיך לדגול ב"כנסייה לאומית" מקיפה, לסירוגין, עד מותו.
את אותו מוניטין שרכש בקסטר באזור הכפרי הוא השיג גם בלונדון. כוח דרשותיו הורגש בכל מקום, ויכולתו הארגונית הציבה אותו בראש מפלגתו. הוא מונה לכומר מלכותי, והוצע לו בישופות הרפורד, אך לא יכול היה לקבל את ההצעה מבלי להתיישר עם הזרם המרכזי. לאחר סירובו, לא הורשה, עוד לפני העברת חוק האחידות, להיות כומר בקידרמינסטר, והבישוף ג'ורג' מורלי אסר עליו להטיף בדיוקסיית ווסטר.
### צרות משפטיות
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מ-1662 ועד כתב הסובלנות של 1687, חייו של בקסטר הופרעו ללא הרף על ידי רדיפות מסוג זה או אחר. הוא פרש לאקטון שבמידלסקס, למטרת לימוד שקט, אך נכלא בגין קיום "קונבנטיקל" (אסיפה דתית של מתנגדים). בקסטר השיג צו הביאס קורפוס בבית המשפט לתביעות נפוצות.
הוא נעצר בגין הטפה בלונדון לאחר שהרישיונות שניתנו ב-1672 בוטלו על ידי המלך. בית האסיפה שבנה לעצמו ברחוב אוקסנדון נסגר בפניו לאחר שהטיף שם פעם אחת בלבד.
בשנת 1680 נלקח מביתו; ואף ששוחרר כדי שיוכל למות בביתו, ספריו ורכושו הוחרמו. בשנת 1684 הובא שלוש פעמים לבית המשפט, כשהוא בקושי מסוגל לעמוד, וללא כל סיבה נראית לעין אולץ לחתום על ערבות של 400 ליש"ט להבטחת התנהגותו הטובה.
אך המפגש הגרוע ביותר שלו היה עם הלורד צ'יף ג'סטיס, סר ג'ורג' ג'פריס, במאי 1685. הוא נכלא בכלא הקינגס בנץ' באשמת הוצאת דיבה על הכנסייה ב"פרפרזה על הברית החדשה" שלו, ונשפט בפני ג'פריס על האשמה זו. לא קיים דיווח סמכותי על המשפט; אם מקבלים את הדיווח המפלגתי שעליו מבוססת המסורת, ג'פריס היה זועם. בקסטר נידון לשלם 500 מארק, לשבת בכלא עד לתשלום הכסף, ולהיות מחויב להתנהגות טובה למשך שבע שנים. נאמר אפילו שג'פריס הציע להלקות אותו מאחורי עגלה. בקסטר היה כעת קרוב לגיל 70, ונשאר בכלא במשך 18 חודשים, עד שהממשלה, בתקווה לזכות בהשפעתו, ויתרה על הקנס ושחררה אותו.
כתבים מאוחרים ושנים אחרונות
בריאותו של בקסטר הידרדרה עוד יותר, ובכל זאת זו הייתה תקופת פעילותו הגדולה ביותר כסופר. הוא כתב כ-168 יצירות נפרדות, כולל חיבורים מרכזיים כגון "מדריך נוצרי" (Christian Directory), "שיטת התיאולוגיה הנוצרית" (Methodus Theologiae Christianae) ו"תיאולוגיה קתולית" (Catholic Theology). ה"קיצור של חיי גברת מרגרט בקסטר" (Breviate of the Life of Mrs Margaret Baxter) מתעד את מעלותיה של אשתו ואת העדינות שאחרת לא הייתה ידועה. יצירת דבקות דקה שפורסמה בשנת 1658 תחת הכותרת "קריאה לבלתי מומרים להסתובב ולחיות" (Call to the Unconverted to Turn and Live) היוותה אחד הטקסטים החוץ-מקראיים המרכזיים של האוונגליזם עד לפחות אמצע המאה ה-19.
שארית חייו, מ-1687 ואילך, עברה בשלווה. הוא מת בלונדון ובהלווייתו נכחו אנשי כנסייה וכן מתנגדים.
תיאולוגיה
ריצ'רד בקסטר דחה את הרעיון של כפרה מוגבלת לטובת כפרה אוניברסלית, מה שגרר אותו לוויכוח ארוך עם התיאולוג הקלוויניסטי ג'ון אוון. בפרשו את מלכות אלוהים במונחים של ישו כ"כריסטוס ויקטור" (המשיח המנצח) וריבון של כל בני האדם, הסביר בקסטר את מותו של ישו כפעולה של גאולה אוניברסלית (עונשית ותחליפית, אם כי תחליפית בהסבר), שבזכותה כרת אלוהים ברית חדשה המציעה מחילה וחנינה לחוזרים בתשובה. חרטה ואמונה, בהיותן ציות לברית זו, הן התנאים לישועה.
בקסטר התעקש שהקלוויניסטים של ימיו נמצאים בסכנה של התעלמות מהתנאים הנלווים לברית החדשה של אלוהים. הצדקה, התעקש בקסטר, דרשה לפחות מידה מסוימת של אמונה כתגובה אנושית לאהבת אלוהים.
התיאולוגיה של בקסטר הוצגה בצורה המפורטת ביותר בחיבורו הלטיני "שיטת התיאולוגיה הנוצרית" (לונדון, 1681); ה"מדריך הנוצרי" (1673) מכיל את החלק המעשי של שיטתו; ו"תיאולוגיה קתולית" (1675) היא הסבר באנגלית. התיאולוגיה שלו הפכה את בקסטר ללא פופולרי מאוד בקרב בני דורו ואף גרמה לפיצול בקרב המתנגדים במאה הבאה. כפי שסיכם תומאס ו. ג'נקין, היא נבדלה מהקלוויניזם בארבע נקודות:
- כפרתו של ישו לא כללה סבל של עונש זהה אלא שווה ערך (כלומר, כזה שיהיה לו אפקט דומה בממשל המוסרי) לזה שמגיע לאנושות בגלל חוק מופר. ישו מת עבור חטאים, לא עבור אנשים. היתרונות של כפרה תחליפית נגישים וזמינים לכל בני האדם לישועתם.
- הכפרה אינה מוגבלת לקבוצה נבחרת, אלא זמינה לכל מי שיאמין בישו.
- הצדקה המיוחסת למאמין בעבודת ההצדקה אינה הצדק של ישו, אלא היא מכוח אמונתו של המאמין עצמו בישו.
- לכל חוטא יש סוכנות מובחנת משלו להפעיל בתהליך המרתו, והיא להאמין בישו.
מורשת
ריצ'רד בקסטר מונצח בכנסייה האנגליקנית ביום זיכרון ב-14 ביוני.
### מורשת ספרותית ואזכורים
א. ג. מתיוס, במאמר "יצירותיו של ריצ'רד בקסטר: רשימה מוערת" (Congregational Historical Society Transactions, XI (1932)) מונה 141 ספרים שכתב בקסטר. ג'פרי נאטול, בביוגרפיה שלו על בקסטר, שפורסמה ב-1965, משחזר רשימה זו, ומציין שאחת היצירות הרשומות, Fasciculus literarum (1680), נכתבה למעשה על ידי ג'ון הינקלי.
בשנת 1665 תורגמו יצירותיו לגרמנית על ידי התיאולוג הלותרני יוהאן פישר.
בשנת 1674 יצק בקסטר מחדש את תוכן ספרו של ארתור דנט "הדרך הפשוטה של האדם לגן עדן" תחת הכותרת "ספר המשפחה של האדם העני". בדרך זו, ארתור דנט מסאות' שוברי היה חוליה מקשרת בין בקסטר לפוריטני גדול אחר, ג'ון באניין.
בשנת 1679 עשה בקסטר אחד האזכורים הבודדים הידועים לחיבורו של סר תומאס בראון "גן כורש", בהצהירו בביקורתיות לכמרים שהוסמכו זה עתה: "יהיה לכם יותר... אמת מוצקה מאשר לאלה בחיבורי הרשת המלומדים שלהם".
השפעתו של בקסטר בניו אינגלנד מוזכרת בפרק הראשון של יצירת הדבקות מהמאה ה-19 "אני אהיה גברת – ספר לבנות" מאת גברת טות'יל.
בספרה של ג'ורג' אליוט "הטחנה על הפלוס", "מנוחת הקדושים הנצחית" של ריצ'רד בקסטר רשום כאחד הספרים של דודה גלג.
כותב מזמורים פורה, הוא פרסם בין היתר את 'הוא לא זקוק לחברים למי שיש לו את אהבתך'.
מקס ובר (1864–1920), הסוציולוג הגרמני, עשה שימוש משמעותי ביצירותיו של בקסטר בפיתוח התזה שלו ל"האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" (1904, 1920). ובר מנצל את הרעיון של בקסטר שייצור עושר כשלעצמו נותן תהילה לאלוהים, והוא רע רק במידה שהוא מוליד בטלה ו"חיים בעליזות ללא דאגה". ובר מצטט את בקסטר שכתב "אתה יכול לעמול כדי להיות עשיר עבור אלוהים, אם כי לא עבור הבשר והחטא".
רוברט ק. מרטון (1910–2003), מייסד סוציולוגיה של המדע וידוע בזכות מה שמכונה "תזת מרטון", הלך גם הוא בעקבות ובר בשימוש ב"מדריך הנוצרי" של בקסטר כ"הצגה טיפוסית של האלמנטים המובילים באתוס הפוריטני".
בשנת 2015, ביום השנה ה-400 להולדתו של ריצ'רד בקסטר, נערכה תערוכה של ההתכתבות בין בקסטר לקתרין גל. נאמר כי המכתבים היו הבסיס לספר מכתביו של בקסטר שהיה בהכנה.
### אנדרטאות
ביתו של בקסטר בברידג'נורת' עדיין עומד ליד הרחוב הראשי עם לוחית שם בחזית.
אנדרטת ריצ'רד בקסטר בקהילה האזרחית וולברלי וקוקלי (הסמוכה לקידרמינסטר) נבנתה בסביבות 1850 לזכרו של בקסטר. זהו מבנה רשום בדרגה II השוכן על ראש גבעה בבלייקהול קומון. מחווה זו של הערכה כללית הוקמה כמעט מאתיים שנה לאחר מותו של בקסטר, פוסלה על ידי סר תומאס ברוק ונחשפה ב-28 ביולי 1875. במקור בבול רינג, היא הועברה לאתרה הנוכחי מחוץ לכנסיית הקהילה סנט מרי במרץ 1967.
אנדרטת בקסטר ברוטון, שרופשייר (כפר הולדתו) היא אובליסק אבן נמוך עם לוחית ברונזה שעליה כתוב "ריצ'רד בקסטר, תיאולוג וסופר דגול ואזרח בולט של המאה ה-17. בנו של ריצ'רד בקסטר וביאטריס לבית אדני, נולד כאן ברוטון בשנת 1615. מת בלונדון 1691". היא שוכנת על משולש דשא במרכז הכפר וכנראה נבנתה בסוף המאה ה-19. היא הוגדרה כמבנה רשום בדרגה II בשנת 1983. יש דיוקן של בקסטר בספריית ד"ר ויליאמס, גורדון סקוור, לונדון.
בית בקסטר, פנסיון בבית הספר אולד סווינפורד הוספיטל בסטאורברידג', קרוי על שמו. בקידרמינסטר, מכללת בקסטר (לשעבר בית הספר התיכון הארי צ'שייר), ופארק ציבורי, גני בקסטר, קרויים שניהם על שמו.
יצירות
- התכחשות עצמית – אחת הדרשות של ריצ'רד בקסטר
- הוכחה מקראית פשוטה לחברות בכנסייה וטבילה של תינוקות מאת ריצ'רד בקסטר (1656)
- קריאה לבלתי מומרים, להסתובב ולחיות מאת ריצ'רד בקסטר (הקדמה מאת המחבר מתאריך 12/11/1657), ערוך ומקוצר מעט על ידי האגודה האמריקאית לטרקטים (אחרי 1830).
- חמישה ויכוחים על ממשל כנסייתי ופולחן מאת ריצ'רד בקסטר (1659)
- קדוש או בהמה: ההכרח והמצוינות הוודאיים של הקדושה מאת ריצ'רד בקסטר (1662)
- חיי האמונה מאת ריצ'רד בקסטר (1670)
- Reliquiæ Baxterianæ: או, הנרטיב של מר ריצ'רד בקסטר על הקטעים הבלתי נשכחים ביותר של חייו ותקופתו מאת ריצ'רד בקסטר (1696)
- קיצור ההיסטוריה של מר בקסטר על חייו ותקופתו: עם דין וחשבון על הכמרים וכו' שגורשו ברסטורציה של המלך צ'ארלס השני... והמשך ההיסטוריה שלהם עד להעברת הצעת החוק נגד קונפורמיות מזדמנת, ב-1711 מאת אדמונד קלאמי (1713)
- הכומר הרפורמי; דיון על המשרה הפסטורלית מאת ריצ'רד בקסטר, עורך סמואל פארקר (1808)
- מדריך נוצרי: או, גוף של תיאולוגיה מעשית ומקרי מצפון, כרך א' מאת ריצ'רד בקסטר (ריצ'רד אדוארדס, 1825)
- מדריך נוצרי: או, גוף של תיאולוגיה מעשית ומקרי מצפון, כרך ב' מאת ריצ'רד בקסטר (ריצ'רד אדוארדס, 1825)
- מדריך נוצרי: או, גוף של תיאולוגיה מעשית ומקרי מצפון, כרך ג' מאת ריצ'רד בקסטר (ריצ'רד אדוארדס, 1825)
- מדריך נוצרי: או, גוף של תיאולוגיה מעשית ומקרי מצפון, כרך ד' מאת ריצ'רד בקסטר (ריצ'רד אדוארדס, 1825)
- מדריך נוצרי: או, גוף של תיאולוגיה מעשית ומקרי מצפון, כרך ה' מאת ריצ'רד בקסטר (ריצ'רד אדוארדס, 1825)
- התיאור, הסיבות והגמול של הליכה עם אלוהים: על בראשית ה' 24 מאת ריצ'רד בקסטר (ג'. אוון, 1825)
- זיכרונותיה של מרגרט בקסטר: בתם של פרנסיס צ'רלטון ואשתו של ריצ'רד בקסטר (ריצ'רד אדוארדס, 1826)
- קריאה לבלתי מומרים. אליה מתווספים מספר מאמרים יקרי ערך מאת ריצ'רד בקסטר, עם מבוא מאת תומאס צ'למרס (1829)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך א', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך ב', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך ג', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך ד', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך ה', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך ו', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך ז', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך י', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך יא', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך יב', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך יג', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך טו', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך טז', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך יז', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך יח', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך יט', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך כא', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך כב', עורך ויליאם אורם (1830)
- היצירות המעשיות של הכומר ריצ'רד בקסטר, כרך כג', עורך ויליאם אורם (1830)
- חייו ותקופתו של הכומר ריצ'רד בקסטר: עם בחינה ביקורתית של כתביו, כרך א' מאת ויליאם אורם (1831)
- חייו ותקופתו של הכומר ריצ'רד בקסטר: עם בחינה ביקורתית של כתביו, כרך ב' מאת ויליאם אורם (1831)
- כתבים מעשיים נבחרים של ריצ'רד בקסטר, כרך א', עורך לאונרד בייקון (1831)
- בקסטר, ריצ'רד (1833), שיחה עם אלוהים בבדידות, סי וולס.
- ——— (1835), בייקון, לאונרד (עורך), כתבים מעשיים נבחרים, כרך ב'.
- ——— (1835), להטוטנות ישועית: ארבעים הונאות פופיות שזוהו ונחשפו, גולד, קנדל ולינקולן.
- ——— (1846), ג'נקין, תומאס ו. (עורך), "הקלת ראש במשיח ובישועה", "קריאה לבלתי מומרים", "עבודתו האחרונה של מאמין", ו"שפיכת אהבת אלוהים", ניו יורק, ויילי ופוטנאם.
- ——— (1868), גרוסארט, אלכסנדר באלוך (עורך), מה עלינו לעשות כדי להיוושע.
- ——— (1872), מנוחת הקדושים הנצחית; או, חיבור על מצבם המבורך של הקדושים בהנאתם מאלוהים בגן עדן, טי. נלסון ובניו.
- ———, איך לבלות את היום עם אלוהים, theologynetwork.org.
- חייו של הכומר ריצ'רד בקסטר (מהדורת 1834 בערך), האגודה האמריקאית לטרקטים.