פייר טרודו: הפילוסוף שמשל בקנדה
ב-13 באוקטובר 1970 עמד כתב של ה-CBC בשם טים ראלף (Tim Ralfe) על מדרגות הפרלמנט ושאל את ראש הממשלה עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת כדי לעצור את ה-FLQ. "רק תסתכלו עליי", השיב טרודו. שלושה ימים לאחר מכן הפעילה ממשלתו את חוק אמצעי המלחמה (War Measures Act) — ההשעיה הראשונה של חירויות האזרח בעת שלום בהיסטוריה הקנדית — ובתוך עשרים וארבע שעות ביצעה המשטרה 3,000 חיפושים ועצרה 497 בני אדם ללא כתב אישום. סקר גאלופ (Gallup) שנערך בדצמבר מצא כי 89 אחוזים מהקנדים דוברי האנגלית ו-86 אחוזים מהקנדים דוברי הצרפתית הביעו תמיכה במהלך. האיש שאמר לקנדה כי למדינה אין מקום בחדרי המיטות של האומה הרגע הציב את הצבא ברחובותיה.
אאוטרמונט והעולם הרחב
הוא נולד ב-18 באוקטובר 1919 באאוטרמונט (Outremont), מונטריאול, לצ'רלס-אמיל טרודו (Charles-Émile Trudeau), איש עסקים שהחזיק בבעלותו תחנות דלק, מכרות וקבוצת הבייסבול מונטריאול רויאלס, ולגרייס אליוט (Grace Elliott). החינוך הדו-לשוני, חצי-סקוטי והאמיד אינו מקרי — הוא מהווה את ההסבר המלא לאיש שמעולם לא הרגיש שהוא צריך לבחור בין קנדה הצרפתית לקנדה האנגלית. אביו נפטר ב-1935, והותיר לו ירושה וחשוב מכך, עצמאות.
הוא התחנך באקדמיית קרב (Académie Querbes) ובקולג' ז'אן-דה-ברבוף (Collège Jean-de-Brébeuf), למד משפטים באוניברסיטת מונטריאול (Université de Montréal), ולאחר מכן רכש את אחת ההשכלות הקוסמופוליטיות ביותר שהיו למנהיג לאומי: עבודת גמר בהרווארד, שם עסקה התזה שלו בקומוניזם ובנצרות, ולאחר מכן ב-Sciences Po בפריז ובבית הספר לכלכלה של לונדון (London School of Economics). בשנים 1948–1949 הוא סייר בעולם, לעיתים קרובות בתנאים קשים.
סיטה ליבר (Cité Libre)
הוא חזר לקוויבק שנשלטה על ידי מוריס דופלסי (Maurice Duplessis) ויצא נגדו. הוא תמך בשובתים בשביתת האסבסט של 1949 וערך מאוחר יותר ספר על כך; ב-1950 הוא היה ממקימי Cité Libre, כתב העת שהפך למחסן הנשק האינטלקטואלי של האופוזיציה הליברלית בקוויבק. הוא לימד משפטים באוניברסיטת מונטריאול, ודופלסי הכניס אותו לרשימה שחורה. מטרתו מעולם לא הייתה רק ה-Union Nationale — אלא הלאומיות של קוויבק עצמה, אותה ראה כמלכודת פרובינציאלית. עמדה זו, שבה החזיק בעקביות במשך חמישים שנה, הפכה אותו לקנדי השנוא ביותר בחלק אחד של קוויבק ולאיש החיוני ביותר בכל מקום אחר.
חדרי המיטות של האומה
הוא הצטרף למפלגה הליברלית ב-1965, נכנס לפרלמנט והפך לשר המשפטים ב-1967. הרפורמה המקיפה שהוביל ביטלה את ההפללה של הומוסקסואליות וליברלה את חוקי הגירושין וההפלות, והוא הגן עליה באמצעות המשפט ששרד יותר מכל משפט אחר שאמר: אין מקום למדינה בחדרי המיטות של האומה. זה הפך אותו למפורסם. ב-1968 הוא זכה בהנהגת המפלגה הליברלית ולאחר מכן בבחירות כלליות על גל שהתקשורת כינתה "טרודומניה" (Trudeaumania) — תופעה של סלבריטאיות חסרת תקדים בפוליטיקה הקנדית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית מדינה לפי תפיסתו
הוא משל בין 1968 ל-1979 ושוב בין 1980 ל-1984, ניצח בארבע מערכות בחירות, וניצל את הזמן כדי לעצב מחדש את תפיסת העצמי של המדינה. חוק השפות הרשמיות של 1969 הפך את קנדה לדו-לשונית רשמית. ב-1971 ממשלתו אימצה את הרב-תרבותיות כמדיניות מדינה, המדינה הראשונה שעשתה זאת. שניהם נבעו מטיעון אחד: קנדים צריכים להיות מאוחדים על ידי זכויות המוחזקות באופן פרטני ושווה, ולא על ידי חברות בלאום מכונן.
משבר אוקטובר של 1970 העמיד זאת למבחן אלים. ה-FLQ חטף את הדיפלומט הבריטי ג'יימס קרוס (James Cross) ב-5 באוקטובר ואת שר העבודה של קוויבק פייר לאפורט (Pierre Laporte) ב-10 באוקטובר; לאפורט נמצא מת ב-17 באוקטובר. תגובתו של טרודו הייתה חוק אמצעי המלחמה ומעצרים המוניים. מתוך 497 העצורים, 435 שוחררו עד פברואר 1971 ו-62 הועמדו לדין. קרוס שוחרר לאחר 62 ימים; חוטפיו הוטסו לקובה.
שאר הרקורד שלו מעורב ושנוי במחלוקת. פיקוח על שכר ומחירים שבו לעג בהיותו באופוזיציה. תוכנית האנרגיה הלאומית של 1980, שחלקה מחדש את הכנסות הנפט מזרחה, יצרה טינה במערב שמעולם לא החלימה. בחוץ הוא הכיר ברפובליקה העממית של סין מוקדם ושמר על מרחק מופגן מוושינגטון תחת ניקסון ורייגן, ובשנים 1983–1984 יזם יוזמת שלום אישית בנושא מתחים גרעיניים.
יצירת המופת שלו הגיעה בסוף. לאחר שהוביל את הצד הפדרליסטי לניצחון במשאל העם בקוויבק ב-1980, הוא השיב את החוקה מבריטניה ועיגן את מגילת הזכויות והחירויות הקנדית (Canadian Charter of Rights and Freedoms) ב-1982 — מה שהעניק לקנדה, לראשונה, חוקה שתוכל לתקן בעצמה ומגילת זכויות הניתנת לאכיפה משפטית. ממשלת קוויבק לא חתמה על כך. הוא פרש ב-1984, חזר כדי לסייע בטרפוד הסכם מיץ' לייק (Meech Lake accord) שהיה אמור להכיר בקוויבק כחברה מובחנת, ונפטר ב-28 בספטמבר 2000 מסרטן הערמונית.
מדוע פייר מכונה גאון
האיכות היא אינטלקטואלית באמת, ויוצאת דופן עבור ראש ממשלה: טרודו היה תיאורטיקן פוליטי מיומן שנכנס לפוליטיקה עם טיעון חוקתי מגובש ובילה שש-עשרה שנים בכפייתו על מדינה. הטיעון — שפדרציה פלורליסטית צריכה להישען על זכויות פרט המוחזקות בשווה על ידי כל אזרח במקום על תביעות לאומיות קולקטיביות — הוא עקבי, היה לא אופנתי כשהתחיל, וכעת הוא מערכת ההפעלה של קנדה. המגילה של 1982 היא ההוכחה: הוא זיהה את הכלי שיאריך ימים מעבר לו, השקיע הון פוליטי עצום כדי להשיגו, ומאז הוא ארגן מחדש את החוק והזהות האזרחית הקנדית בצורה יסודית יותר מכל חוק אחר. הוסיפו לכך את היושר האינטלקטואלי של שנות Cité Libre, כאשר העמדה עלתה לו בקריירה, ואת הכישרון הרטורי החד מספיק כדי ששניים ממשפטיו יהיו עדיין בשפה הלאומית.
טיעון הנגד רציני והקנדים מציגים אותו בקול רם. הוא היה בז למתנגדיו, הפכפך, ומרכזני מטבעו — הסיכום של האנציקלופדיה הקנדית עצמה מפרט ניכור אזורי, כשל כלכלי וריכוזיות בין הביקורות הקבועות. תוכנית האנרגיה הלאומית גרמה נזק אמיתי ומתמשך לאחדות הלאומית במערב. הניהול הכלכלי שלו, באמצעות אינפלציה ובקרות, נחשב רחב כגרוע. מעל הכל, משבר אוקטובר נותר הכוכבית הקבועה: הפילוסוף של זכויות הפרט השעה אותן, כלא מאות אנשים שמעולם לא הואשמו, ומעולם לא הודה בטעותו. והניצחון החוקתי היה לא שלם באופן המשמעותי ביותר — הוא השיב את החוקה מעל התנגדותה של קוויבק ואז חסם את הפשרה שהייתה עשויה לצרף את קוויבק, והותיר את הסכסוך המרכזי של המדינה ללא פתרון ואולי חריף יותר.
מורשת
שדה התעופה הגדול ביותר בקנדה נושא את שמו ובנו החזיק מאוחר יותר בתפקידו. הוא מדורג באופן שגרתי בין ראשי הממשלה הגדולים של המדינה ונותר אחד השנויים במחלוקת שבה. זו התוצאה הנכונה עבור מנהיג שמשל מתוך תיאוריה: ניתן להתווכח עם תיאוריות, והקנדים מתווכחים עם שלו במשך חמישים שנה מבלי להצליח להחליף אותה.