פרסיבל לוול
פרסיבל לוול (Percival Lowell; 13 במרץ 1855 – 12 בנובמבר 1916) היה איש עסקים, סופר, מתמטיקאי ואסטרונום אמריקאי, שטיפח את ההשערה בדבר קיומן של תעלות על מאדים, וקידם תיאוריות על כוכב לכת תשיעי במערכת השמש. הוא ייסד את מצפה הכוכבים לוול בפלאגסטאף, אריזונה, והניח את היסודות למאמץ שהוביל לגילוי פלוטו 14 שנים לאחר מותו.
חיים וקריירה
### חיים מוקדמים ועבודה
פרסיבל לוול נולד ב-13 במרץ 1855 בבוסטון, מסצ'וסטס, בנם הבכור של אוגוסטוס לוול וקתרין ביגלו לוול. כחבר במשפחת הברהמינים לוול, בין אחיו נמנו המשוררת איימי לוול, המחנך וחוקר המשפט אבוט לורנס לוול, ואליזבת לוול פטנאם, פעילה מוקדמת למען טיפול טרום-לידתי. הם היו ניניהם של ג'ון לוול, ומצד אימם, נכדיו של אבוט לורנס.
פרסיבל סיים את לימודיו בבית הספר נובל אנד גרינו (Noble and Greenough School) ב-1872 ובמכללת הרווארד ב-1876 בהצטיינות במתמטיקה. בתקופתו בהרווארד הצטרף לאחוות דלתא קאפא אפסילון. בטקס סיום הלימודים נשא נאום, שנחשב למתקדם מאוד לזמנו, על ההשערה הנבולרית. מאוחר יותר הוענקו לו תוארי כבוד ממכללת אמהרסט ומאוניברסיטת קלארק. לאחר סיום לימודיו ניהל מפעל כותנה במשך שש שנים.
בשנות ה-80 של המאה ה-19, לוול הרבה לטייל במזרח הרחוק. באוגוסט 1883 שימש כמזכיר חוץ ויועץ למשלחת דיפלומטית קוריאנית מיוחדת לארצות הברית. לאחר מכן נסע לקוריאה והתגורר בה מדצמבר 1883 עד מרץ 1884. בשנת 1884 צילם את התצלום המוקדם ביותר ששרד של מונרך קוריאני: המלך גוג'ונג. הוא בילה גם תקופות משמעותיות ביפן, וכתב ספרים על דת, פסיכולוגיה והתנהגות ביפן. כתביו מלאים בתצפיות ובדיונים אקדמיים על היבטים שונים של החיים ביפן, כולל שפה, פרקטיקות דתיות, כלכלה, טיולים ביפן והתפתחות האישיות.
ספרים של לוול על המזרח כוללים את 'Noto: An Unexplored Corner of Japan' (1891) ואת 'Occult Japan, or the Way of the Gods' (1894), האחרון מטיולו השלישי והאחרון לאזור. זמנו בקוריאה העניק השראה לספר 'Chosön: The Land of the Morning Calm' (1886, בוסטון). הספר הפופולרי ביותר של לוול על המזרח, 'The Soul of the Far East' (1888), מכיל סינתזה מוקדמת של כמה מרעיונותיו, שבמהותם הניחו כי קידמה אנושית היא פונקציה של תכונות האינדיבידואליות והדמיון. הסופר לאפקדיו הרן כינה אותו "ספר קולוסאלי, מפואר, דמוי אל". במותו הותיר אצל העוזרת שלו רקסי לאונרד כתב יד שלא פורסם של ספר בשם 'Peaks and Plateaux in the Effect on Tree Life'.
לאחר מותו, אשתו של לוול, קונסטנס, ערערה על צוואתו שהורישה את רוב רכושו למצפה הכוכבים, מה שעצר את עבודתו למשך עשר שנים.
### הקמת מצפה הכוכבים לוול
לוול נבחר כחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1892. הוא חזר לארצות הברית ב-1893. הוא נחוש בדעתו לחקור את מאדים ואת האסטרונומיה כקריירה במשרה מלאה לאחר שקרא את הספר 'La planète Mars' של קאמי פלמריון. הוא התעניין במיוחד בתעלות של מאדים, כפי ששורטטו על ידי האסטרונום האיטלקי ג'ובאני סקיאפארלי, שהיה מנהל מצפה הכוכבים במילאנו. הגאולוג מבוסטון ג'ורג' ראסל אגאסי ציין שלוול קיבל את ההחלטה להתחיל בתצפיותיו לאחר ששמע שסקיאפארלי החל לסבול מראייה לקויה. החל מחורף 1893–1894, תוך שימוש בעושרו ובהשפעתו, הקדיש לוול את עצמו לחקר האסטרונומיה, וייסד את מצפה הכוכבים הנושא את שמו. הוא בחר בפלאגסטאף, טריטוריית אריזונה, כבית למצפה החדש שלו. בגובה של מעל 2,100 מטרים (6,900 רגל), עם לילות מעוננים מעטים, ורחוק מאורות העיר, פלאגסטאף הייתה אתר מצוין לתצפיות אסטרונומיות. זו הייתה הפעם הראשונה שמצפה כוכבים מוקם במכוון במקום מרוחק וגבוה לשם צפייה אופטימלית שכללה איכות תמונה משופרת, חדות ויציבות. במצפה הכוכבים שלו בפלאגסטאף, לוול העדיף שימוש בטלסקופים קטנים יותר מאשר גדולים, מתוך אמונה שהם לרוב טובים יותר לצפייה בפרטים פלנטריים עדינים. הוא נעזר בהקמת המצפה שלו על ידי ויליאם ה. פיקרינג, צופה נוסף של מאדים שהבחין גם הוא בקווים שראה סקיאפארלי.
לוול נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית ב-1897.
בשנת 1904 קיבל לוול את פרס ז'ול ז'נסן (Prix Jules Janssen), הפרס הגבוה ביותר של החברה האסטרונומית של צרפת (Société astronomique de France). במשך 23 השנים האחרונות לחייו, אסטרונומיה, מצפה הכוכבים לוול, ועבודתו שלו ושל אחרים במצפה הכוכבים שלו היו מוקדי חייו.
מלחמת העולם הראשונה הסבה צער רב ללוול, שהיה פציפיסט מסור. עובדה זו, יחד עם כמה כשלים בעבודתו האסטרונומית (מתוארים להלן), ערערו את בריאותו ותרמו למותו משבץ ב-12 בנובמבר 1916, בגיל 61. לוול קבור על גבעת מאדים (Mars Hill) ליד המצפה שלו. לוול טען שהוא "דבק בכנסייה", אם כי לפחות סופר אחד כיום מתאר אותו כאגנוסטיקן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →### תעלות מאדים
במשך כחמש עשרה שנים (1893 עד בערך 1908) חקר לוול את מאדים בהרחבה, תוך יצירת שרטוטים מורכבים של סימני פני השטח כפי שנתפסו בעיניו. לוול פרסם את תפיסותיו בשלושה ספרים: 'Mars' (1895), 'Mars and Its Canals' (1906) ו-'Mars As the Abode of Life' (1908). בכתבים אלו, לוול יותר מכל אדם אחר פופולריז את האמונה ארוכת השנים שסימנים אלו הראו שמאדים תומך בצורות חיים תבוניות.
עבודותיו כוללות תיאור מפורט של מה שכינה "מאפיינים לא טבעיים" של פני השטח של כוכב הלכת, כולל במיוחד תיאור מלא של "התעלות", בודדות וכפולות; "הנוות", כפי שכינה את הנקודות הכהות בהצטלבותן; והנראות המשתנה של שתיהן, התלויה בחלקה בעונות המאדימיות. הוא הניח כי תרבות מתקדמת אך נואשת בנתה את התעלות כדי לנצל את כיפות הקרח הקוטביות של מאדים, המקור האחרון למים על כוכב לכת שמתייבש ללא הרף.
בעוד שרעיון זה עורר את הציבור, הקהילה האסטרונומית הייתה סקפטית. אסטרונומים רבים לא יכלו לראות את הסימנים האלה, ומעטים האמינו שהם כה נרחבים כפי שלוול טען. כתוצאה מכך, לוול ומצפה הכוכבים שלו נודו במידה רבה. הקונצנזוס היה שקיימים מאפיינים ממשיים שיכולים להסביר את הסימנים. בשנת 1909, הטלסקופ בן ה-60 אינץ' של מצפה הכוכבים מאונט וילסון בדרום קליפורניה אפשר תצפית קרובה יותר על המבנים שלוול פירש כתעלות, וחשף מאפיינים גיאולוגיים לא סדירים, ככל הנראה תוצאה של שחיקה טבעית.
קיומם של מאפיינים דמויי תעלות הופרך באופן סופי בשנות ה-60 על ידי משימות מארינר (Mariner) של נאס"א. משימות מארינר 4, 6 ו-7, והגשושית מארינר 9 (1972), לא צילמו תעלות אלא הראו פני שטח מאדימיים מלאי מכתשים. כיום, סימני פני השטח שנחשבו לתעלות נחשבים לאשליה אופטית. הדבר כנראה הוחמר על ידי תרגום שגוי נפוץ של המילה האיטלקית canale (שמשמעותה ערוץ ולא תעלה, ובכך לא מרמזת על מתכנן). הפסיכולוג מתיו ג'. שארפס טען כי תפיסת התעלות על ידי לוול ואחרים עשויה הייתה להיות תוצאה של שילוב של גורמים פסיכולוגיים, כולל הבדלים אינדיבידואליים, רה-קונפיגורציית גשטאלט וגורמים סוציו-קוגניטיביים.
### חישורי ונוס
אף שלוול היה ידוע יותר בזכות תצפיותיו על מאדים, הוא שרטט גם מפות של כוכב הלכת נוגה (Venus). הוא החל לצפות בנוגה בפירוט באמצע 1896 זמן קצר לאחר שהטלסקופ השובר של אלבן קלארק ובניו (Alvan Clark & Sons) בגודל 61 סנטימטרים הותקן במצפה החדש שלו בפלאגסטאף, אריזונה. לוול צפה בכוכב הלכת גבוה בשמי היום כשהעדשה של הטלסקופ מצומצמת ל-3 אינץ' בקוטר כדי להפחית את השפעת האטמוספירה היום-יומית הסוערת. לוול צפה במאפייני פני שטח דמויי חישורים כולל נקודה כהה מרכזית, בניגוד למה שנחשד אז (וידוע כיום): שלנוגה אין מאפייני פני שטח נראים מכדור הארץ, בהיותו מכוסה באטמוספירה אטומה. צוין במאמר מ-2003 בכתב העת 'Journal for the History of Astronomy' ובמאמר שפורסם ב-'Sky and Telescope' ביולי 2003 כי צמצום הטלסקופ של לוול יצר אישון יציאה כה קטן בעינית, עד שהוא עשוי היה להפוך לאופתלמוסקופ ענק שנתן ללוול תמונה של צללי כלי דם המוטלים על הרשתית של עינו שלו.
### פלוטו
תרומתו הגדולה ביותר של לוול ללימודים פלנטריים הגיעה במהלך העשור האחרון לחייו, אותו הקדיש לחיפוש אחר "כוכב לכת X" (Planet X), כוכב לכת היפותטי מעבר לנפטון. לוול האמין שכוכבי הלכת אורנוס ונפטון הוסטו ממקומותיהם החזויים על ידי כוח הכבידה של כוכב הלכת X הבלתי נראה. לוול התחיל תוכנית חיפוש בשנת 1906. צוות של מחשבים אנושיים, בהובלת אליזבת ויליאמס, הועסקו כדי לחשב אזורים חזויים עבור כוכב הלכת המוצע. התוכנית השתמשה בתחילה במצלמה עם צמצם של 5 אינץ' (13 ס"מ). שדה הראייה הקטן של הטלסקופ המחזיר בן ה-42 אינץ' (110 ס"מ) הפך את המכשיר לבלתי מעשי לחיפוש. מ-1914 עד 1916, נעשה שימוש בטלסקופ 9 אינץ' (23 ס"מ) בהשאלה ממצפה הכוכבים ספראול (Sproul Observatory) לחיפוש אחר כוכב הלכת X. לוול לא גילה את פלוטו, אך מאוחר יותר מצפה הכוכבים לוול (קוד מצפה 690) יצלם את פלוטו במרץ ואפריל 1915, מבלי להבין באותו זמן שזה לא כוכב.
בשנת 1930, קלייד טומבו, שעבד במצפה הכוכבים לוול, גילה את פלוטו ליד המיקום הצפוי עבור כוכב הלכת X. בחלקו כהוקרה על מאמציו של לוול, נבחר מונוגרמה P-L מסוגננת (♇) – שתי האותיות הראשונות של שם כוכב הלכת החדש וגם ראשי התיבות של לוול – כסמל האסטרונומי של פלוטו. עם זאת, יתברר בהמשך שתיאוריית כוכב הלכת X הייתה שגויה.
מחירו של פלוטו לא ניתן היה לקבוע עד 1978, כאשר התגלה הלוויין שלו כארון. זה אישר את מה שנחשד יותר ויותר: השפעתו הכבידתית של פלוטו על אורנוס ונפטון היא זניחה, לא מספיקה בערך כדי להסביר את הסטיות במסלוליהם. בשנת 2006, פלוטו סווג מחדש ככוכב לכת ננסי על ידי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי.
בנוסף, הסטיות בין המיקומים החזויים לנצפים של אורנוס ונפטון נמצאו כלא נגרמו על ידי כוח הכבידה של כוכב לכת לא ידוע. במקום זאת, הן נבעו מערך שגוי עבור המסה של נפטון. המפגש של וויאג'ר 2 עם נפטון ב-1989 הניב ערך מדויק יותר של מסתו, והסטיות נעלמו בעת שימוש בערך זה.
מורשת
אף על פי שהתיאוריות של לוול על תעלות מאדים, על מאפייני פני השטח על נוגה, ועל כוכב הלכת X מופרכות כיום, הפרקטיקה שלו לבניית מצפי כוכבים במקום שבו הם יתפקדו בצורה הטובה ביותר אומצה כעיקרון. הוא גם הקים את התוכנית וההגדרה שאפשרו את גילוי פלוטו על ידי קלייד טומבו. לוול תואר על ידי מדענים פלנטריים אחרים כ"פופולריזטור המשפיע ביותר של המדע הפלנטרי באמריקה לפני קארל סייגן".
אף שהופרך בסופו של דבר, חזונו של לוול על תעלות מאדים כחפץ של תרבות עתיקה העושה מאמץ אחרון נואש לשרוד, השפיע משמעותית על התפתחות המדע הבדיוני – החל מהרומן המשפיע של ה. ג'. וולס מ-1898 'מלחמת העולמות', שעשה את ההסקה הלוגית הנוספת שיצורים מכוכב לכת גוסס עשויים לנסות לפלוש לכדור הארץ.
דימוי המאדים הגוסס ותרבותו העתיקה נשמר, בגרסאות ווריאציות רבות, ברוב יצירות המדע הבדיוני המתארות את מאדים במחצית הראשונה של המאה העשרים (ראו מאדים בבדיון). גם כאשר הוכח כטעות עובדתית, החזון של מאדים הנגזר מהתיאוריות שלו נותר חקוק ביצירות שנותרו בדפוס ונקראות בהרחבה כקלאסיקות של מדע בדיוני.
השפעתו של לוול על המדע הבדיוני נותרה חזקה. התעלות בולטות בספר 'Red Planet' מאת רוברט א. היינליין (1949) וב'רשימות מהמאדים' מאת ריי ברדבורי (1950). התעלות, ואפילו המאוזוליאום של לוול, משפיעות מאוד על 'The Gods of Mars' (1918) מאת אדגר רייס בורוז וכן על כל שאר הספרים בסדרת ברסום.
האסטרואיד 1886 לוול, שהתגלה על ידי הנרי גיקלאס ורוברט שלדאך ב-1949, כמו גם המכתש לוול על הירח והמכתש לוול על מאדים, נקראו על שמו. אזור לוול (Lowell Regio) בפלוטו נקרא גם הוא לכבודו לאחר גילויו על ידי החללית ניו הורייזונס בשנת 2015.
פרסומים
- 'The Soul of the Far East' (1888)
- 'Noto: An Unexplored Corner of Japan' (1891)
- 'Occult Japan, or the Way of the Gods' (1894)
- 'Collected Writings on Japan and Asia', כולל מכתבים לאיימי לוול ולאפקדיו הרן, 5 כרכים, טוקיו: Edition Synapse. ISBN 978-4-901481-48-9
- 'Chosön: The Land of the Morning Calm; a Sketch of Korea'. Ticknor. 1886.
- 'The Evolution of Worlds' (1910) (טקסט מלא ב-'The Evolution of Worlds.')