אריסטרכוס מסאמוס: היווני העתיק שידע שכדור הארץ נע סביב השמש
אריסטרכוס מסאמוס (Aristarchus of Samos) הציע את המודל ההליוצנטרי של מערכת השמש — השמש במרכז, כדור הארץ וכוכבי הלכת חגים סביבה — כ-1,800 שנה בערך לפני שקופרניקוס הגיע לאותה מסקנה. הוא זכה להתעלמות רבה, לביקורת מדי פעם, ולבסוף עמד בצילו של המודל הגיאוצנטרי של תלמי, אשר שלט באסטרונומיה המערבית במשך חמש-עשרה מאות. הוא צדק, והעולם לא היה מוכן.
העולם העתיק של האסטרונומיה היוונית
נולד באי סאמוס (Samos) בסביבות שנת 310 לפנה"ס, אריסטרכוס למד בליקאון שבאתונה ומאוחר יותר עבד באלכסנדריה, בירתה האינטלקטואלית של העולם ההלניסטי. הוא הוכשר במסורת האסטרונומיה המתמטית היוונית ששאפה להסביר תופעות שמימיות באמצעות מודלים גיאומטריים. קודמיו — אאודוקסוס, קליפוס ואריסטו — בנו מערכות מורכבות של גלגלים קונצנטריים כדי להסביר את תנועות השמש, הירח וכוכבי הלכת, כולם סביב כדור הארץ. אריסטרכוס הביט באותם שמיים והגיע למסקנה שונה בתכלית.
ההצעה ההליוצנטרית
אף עבודה שלמה של אריסטרכוס על ההליוצנטריות לא שרדה. ידיעותינו על הצעתו מגיעות בעיקר דרך ארכימדס, שתיאר את ההשערה של אריסטרכוס בחיבורו מחַשב החול (The Sand-Reckoner): כוכבי השבת והשמש נותרים ללא תנועה, כדור הארץ נע סביב השמש בהיקף של מעגל, וכוכבי השבת רחוקים מאוד — רחוקים עד כדי כך שמסלול כדור הארץ הוא כנקודה יחסית למרחקם. זה היה היפוך מוחלט של הנחת ההיגיון הבריא שכדור הארץ הוא המרכז הבלתי-זעזע של הכול. אריסטרכוס הציע גם שכדור הארץ מסתובב על צירו, ובכך הסביר את התנועה היומית הנראית לעין של השמש וכוכבי השבת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →העבודה ששרדה: גדלים ומרחקים של השמש והירח
עבודה אחת של אריסטרכוס שרדה בשלמותה: על גדליהם ומרחקיהם של השמש והירח, חיבור גיאומטרי המנסה לחשב את הגדלים והמרחקים היחסיים של גופים אלו באמצעות תצפיות על ליקויי ירח וזווית המופעים של הירח. שיטתו הייתה איתנה; נתוני התצפית שלו היו לא מדויקים. הוא הגיע למסקנה שהשמש רחוקה מכדור הארץ פי 18 עד 20 מאשר הירח, וגדולה בהתאמה. היחס האמיתי הוא בערך 390 — אך המתודולוגיה הייתה נכונה וחלוצית. הוא גם הגיע למסקנה נכונה שהשמש גדולה בהרבה מכדור הארץ, דבר שאולי השפיע על הסברו להצבת השמש במרכז: מדוע שגוף גדול יותר יקיף גוף קטן?
הקבלה: התעלמות וביקורת
ההצעה ההליוצנטרית של אריסטרכוס נתקלה באדישות וביקורת מזדמנת בעת העתיקה. הפילוסוף הסטואי קלאנתס מדווח כמי שהאשים אותו בחוסר אדיקות — אישום שהדהד את היחס לסוקרטס — על כך ש"הזיז את לב היקום". סלאוקוס מסלאוקיה, אסטרונום בבלי שכתב סביב שנת 150 לפנה"ס, אימץ ככל הנראה את ההליוצנטריות וניסה להוכיח אותה באופן דינמי, אך איש לא הלך בעקבותיו. היפרכוס ולאחר מכן תלמי פיתחו מודלים גיאוצנטריים מורכבים יותר ויותר שחזו במדויק את מיקומי כוכבי הלכת והפכו ליסוד האסטרונומיה המערבית והאסלאמית במשך חמש-עשרה מאות.
מורשת: הצדק שבא מאוחר מדי
קופרניקוס ציטט את אריסטרכוס בטיוטה מוקדמת של על סיבובי הכדורים השמימיים (1543) — העבודה שהשיקה את המהפכה ההליוצנטרית — אם כי הציטוט הוסר מהגרסה הסופית שפורסמה. האירוניה ההיסטורית מושלמת כמעט: האיש שהבין נכון את המבנה הבסיסי של מערכת השמש במאה ה-3 לפנה"ס נאלץ להמתין שמונה-עשרה מאות עד שהציוויליזציה תדביק את הפער. האסטרונומיה המודרנית מכבדת אותו באמצעות מכתש על הירח — מכתש אריסטרכוס, אחד המאפיינים הבהירים הנראים מכדור הארץ — ובהכרה בכך שזו הייתה אחת ההצעות המדעיות הנועזות והנכונות ביותר בעולם העתיק.