אריאל שרון: ה"בולדוזר" ששינה כיוון
באוקטובר 1973, כאשר כוחות מצריים איימו לפרוץ את עמדות ישראל לאורך תעלת סואץ, התעלם האלוף אריאל שרון מאזהרות מפקדיו והוביל אוגדה משוריינת אל מעבר לתעלה לתוך מצרים, תוך כיתור ארמייה מצרית שלמה ושינוי המומנטום של מלחמת יום הכיפורים במהלך אחד. שלושה עשורים לאחר מכן, כראש ממשלה, הורה הגנרל המזוהה ביותר עם הרחבת ההתנחלויות היהודיות על נסיגה ישראלית חד-צדדית מרצועת עזה – אותה אינסטינקט לפעולה מכרעת ובלתי כפופה, שכוונה הפעם כלפי הבסיס הפוליטי שלו עצמו.
מילד משק לחייל
שרון נולד בפברואר 1928 בכפר מלל, מושב חקלאי מצפון לתל אביב, להורים שעלו מרוסיה. בגיל ארבע-עשרה הצטרף לגדנ"ע ולאחר מכן לארגון ההגנה, ונלחם במלחמת העצמאות ב-1948, שבה נפצע קשה וכמעט איבד את מאור עינו. מלחמה זו קבעה את דפוס חייו הצבאיים: תוקפני, לעיתים קרובות בלתי כפוף למרות, ואפקטיבי. בשנת 1953 קיבל את הפיקוד על יחידה 101, יחידת קומנדו קטנה שביצעה פעולות תגמול, אשר פשיטתה באוקטובר על הכפר הירדני קיביה הרסה יותר מארבעים בתים והרגה שישים ותשעה אזרחים ערבים, פעולה שעוררה גינוי בינלאומי אך ביססה את המוניטין של שרון בתוך הצבא הישראלי כמפקד הפועל ללא ריסון.
קריירה שנבנתה על טקטיקות נועזות
שרון ננזף רשמית ב-1956 בשל פעולה לא מאושרת ויקרה במעבר המיתלה במהלך מבצע קדש, אך במלחמת ששת הימים ב-1967 פיקד על אוגדה משוריינת וזכה לשבחים נרחבים על מיומנות טקטית. בין 1971 לפרישתו ניהל פעולות נגד טרור ברצועת עזה שהפחיתו באופן דרמטי את ההתקפות הפלסטיניות, לפי דיווח אחד משלושים וארבעה בחודש לאחת. רגע השיא הצבאי שלו הגיע במלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973: כאשר כוחות מצריים חצו לסיני, הוביל שרון את צליחת הנגד של תעלת סואץ, כיתר את הארמייה השלישית של מצרים והפך את מה שהחל כמתקפת פתע קטסטרופלית על ישראל. הוא פרש בדרגת אלוף ב-1974 כגיבור לאומי, המכונה בפי עמיתיו ובתקשורת "הבולדוזר" בשל טקטיקות הלחימה שלו וזלזולו במבקריו.
משדה הקרב אל הממשלה
שרון סייע בהקמת מפלגת הליכוד ב-1973 ונבחר לכנסת באותה שנה, התפטר לזמן קצר לפני שחזר לממשלה כשר החקלאות תחת מנחם בגין ב-1977, שם הפך לאדריכל הראשי של הרחבת ההתנחלויות ביהודה ושומרון וברצועת עזה – מדיניות שהגדירה את הפוליטיקה שלו במשך דור והפכה אותו, לסירוגין, לגיבור תנועת ההתיישבות ולמכשול לשלום בעיני יוני ישראל וממשלות ערב כאחד. הוא מונה לשר הביטחון ב-1981, ובשנה שלאחר מכן תכנן את הפלישה הישראלית ללבנון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סברה ושתילה
מלחמת לבנון ב-1982 הולידה את המחלוקת החמורה ביותר בקריירה של שרון. לאחר רצח הנשיא הנבחר של לבנון בשיר ג'ומייל, נכנסו מיליציות נוצריות פלנגיסטיות, בעלות בריתה של ישראל, למחנות הפליטים הפלסטיניים סברה ושתילה בביירות וטבחו במאות אזרחים בזמן שכוחות ישראליים החזיקו בהיקף המחנות. ועדת חקירה ישראלית רשמית, ועדת כהן, מצאה את שרון "אחראי בעקיפין" על כך שלא צפה ומנע את הטבח, והוא נאלץ להתפטר מתפקיד שר הביטחון ב-1983, אם כי נשאר בממשלה בתפקידים זוטרים יותר במשך שנים לאחר מכן. הפרשה רדפה אותו לאורך שארית הקריירה שלו ונותרה כתם מוסרי מרכזי נגדו בזירה הבינלאומית.
ראש ממשלה והמהפך
ביקורו של שרון בשנת 2000 בהר הבית בירושלים נחשב במידה רחבה כגורם שסייע להצית את האינתיפאדה השנייה, ההתקוממות הפלסטינית ששלטה בשנים שלאחר מכן – ופרדוקסלית סייעה להוביל אותו לניצחון סוחף בבחירות לראשות הממשלה ב-2001 על מצע של השבת הביטחון. הוא נבחר מחדש ב-2003. לאחר מכן, ב-2004 וב-2005, הדהים שרון הן את בעלי בריתו והן את אויביו כאשר הורה על נסיגה ישראלית מלאה וחד-צדדית של צבא ומתנחלים מרצועת עזה, תוך פירוק התנחלויות שהוא עצמו קידם עשורים קודם לכן, גם בעת שהרחיב במקביל את הבנייה בחלקים מיהודה ושומרון. המהלך פיצל את מפלגת הליכוד שלו עד כדי כך שהוא עזב אותה בסוף 2005 כדי להקים מפלגת מרכז חדשה, קדימה, שנבנתה במפורש סביב מדיניות ההתנתקות ומנהיגותו המתמשכת.
קריסה ותרדמת
שרון מעולם לא התמודד בבחירות נוספות. בינואר 2006, בגיל שבעים ושבע, לקה בשבץ מוחי קשה שהותיר אותו בתרדמת קבועה. הוא נותר מאושפז וללא הכרה במשך שמונה שנים, סיומת ייחודית ומצמררת לאחת הקריירות המשפיעות ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ישראל, לפני שנפטר ב-11 בינואר 2014, בגיל שמונים וחמש, מסיבוכים של אי-ספיקת כליות והשבץ המקורי. בהלווייתו הממלכתית השתתפו אישים בינלאומיים, בהם סגן נשיא ארצות הברית דאז ג'ו ביידן.
מדוע אריאל מכונה גאון
אם המונח "גאון" חל על שרון, הוא שייך כמעט לחלוטין לשדה הקרב ולא לאיזושהי מערכת רעיונות פוליטיים. צליחת התעלה שלו ב-1973 עדיין נלמדת כמקרה בוחן של תעוזה מבצעית – קריאת מצב נזיל ומסוכן מהר יותר ממבנה הפיקוד שלו ופעולה על סמך קריאה זו לפני שהתקבל אישור, דפוס שחזר על עצמו מקיביה ב-1953 ועד מתקפת הנגד בתעלת סואץ עשרים שנה מאוחר יותר. זהו כישרון צבאי נדיר ואמיתי: החלטיות תחת אי-ודאות, ונכונות לשאת בסיכון המקצועי של אי-ציות כאשר שפט נכונה את התמונה הטקטית. אותו אינסטינקט, כשהופנה לפוליטיקה, הוליד את המהלך המפתיע ביותר בקריירה המאוחרת שלו – נטישת מדיניות ההתנחלויות שהגדירה את הקריירה שלו וכפייתה על התנגדות מפלגתו שלו. אך הטיעון הנגדי הכנה הוא חמור. תעוזתו בשדה הקרב הולידה שוב ושוב קטסטרופות אזרחיות, מפשיטת קיביה ועד סברה ושתילה, שם ועדת חקירה ישראלית רשמית מצאה אותו אחראי לטבח שניתן היה למנוע. רטרוספקטיבות פוליטיות מייחסות לו אומץ והחלטיות יוצאי דופן ולא דוקטרינה אסטרטגית או מערכת רעיונות אינטלקטואלית – ה"גאונות", ככל שהייתה כזו, הייתה טקטית ורצונית, לא חזונית, והיא הותירה, לצד הרקורד הצבאי הבלתי ניתן להכחשה שלו, שובל של מחלוקת שמעולם לא דעך לחלוטין.
מורשת
שרון הותיר את ישראל עם תשתית התנחלויות ביהודה ושומרון שהאריכה ימים מעבר לקריירה שלו בעשורים, ונסיגה מעזה שהשלכותיה ארוכות הטווח – כולל השתלטות חמאס על השטח – עדיין נדונות כטעות אסטרטגית או כנסיגה בלתי נמנעת מעמדה שאינה בת-קיימא. מעטים המנהיגים הישראלים שזכו בו-זמנית לעיטורים כגיבורי מלחמה וסבלו מהאשמות באחריות מוסרית למות אזרחים; דואליות זו, יותר מכל מדיניות בודדת, היא שמגדירה כיצד הוא נזכר.