אריסטיד מאיול (Aristide Maillol), יוצר קטלאני-צרפתי, עבר מציור ועיצוב שטיחי קיר לפיסול בשנות הארבעים לחייו, וביסס מוניטין בזכות ייצוגים מונומנטליים וקלאסיים של דמות האישה. לאורך הקריירה שלו, עבד כפסל, צייר, חרט, אמן הדפס וליטוגרף, כשהוא נע בין השפעות הסימבוליזם וקבוצת הנאבי (Les Nabis) ויוצר יצירות כמו Action Enchained, Flore ו-L'Air.
חינוך מוקדם והתפתחות יצירתית
נולד בשנת 1861 בבניולס-סור-מר (Banyuls-sur-Mer), מאיול עבר לפריז בשנת 1881 כדי לרדוף אחר הכשרה אמנותית. לאחר שנים של קשיים כלכליים, התקבל לאקול דה בוז-אר (École des Beaux-Arts) בשנת 1885, שם למד אצל ז'אן-לאון ז'רום (Jean-Léon Gérôme) ואלכסנדר קבנל (Alexandre Cabanel). הוא גם למד באקדמיה קולארוסי (Académie Colarossi). בתחילת הקריירה שלו, סגנון הציור שלו שיקף את השפעתם של פייר פובי דה שאבאן (Pierre Puvis de Chavannes) ופול גוגן (Paul Gauguin). בעידודו של גוגן לחקור אמנויות דקורטיביות, פתח מאיול סדנת שטיחי קיר בבניולס בשנת 1893, שם זכה להכרה בזכות איכותו הטכנית לפני שעבר בסופו של דבר להתמקד בפיסול בטרקוטה עד שנת 1895.
פרקטיקה פיסולית ופילוסופיה אסתטית
מאיול נשא לאישה את קלוטילד נרסיס (Clotilde Narcis) ביולי 1896, והיא הפכה למודל עבור הפסל הגדול הראשון שלו, La Méditerranée, שנקרא במקור "אישה יושבת". העבודה, שהושלמה לראשונה בשנת 1902, סימנה את נטישתו את הנטורליזם לטובת טיפול קלאסי ויציב יותר בגוף האישה. הפילוסופיה האמנותית שלו הדגישה תבונה וטבע ולא חיקוי ישיר. בשנת 1902 ארגן סוחר האמנות אמברואז וולאר (Ambroise Vollard) את התערוכה הראשונה שלו. במהלך העשורים הבאים, קיבל מאיול עבודות ציבוריות שונות, כולל אנדרטאות מלחמה ואנדרטה לסזאן (Cézanne) שהוזמנה בשנת 1912.
פעילות מקצועית ואיור
מעבר לתפוקתו הפיסולית, תרם מאיול לתחום ההדפס והאיור. הוא סיפק איורי חיתוכי עץ ל"אקלוגות" (Eclogues) של ורגיליוס, שפורסמו על ידי הארי גראף קסלר (Harry Graf Kessler) בשנים 1926–1927. עבודה ביבליוגרפית נוספת כללה איורים ל"דפניס וכלואה" (Daphnis and Chloe) מאת לונגוס בשנת 1937 ול"שירים עבורה" (Chansons pour elle) מאת פול ורלן (Paul Verlaine) בשנת 1939. בנוסף, מאיול שימש כשופט בפרס בלומנטל (Prix Blumenthal) בין השנים 1919 ו-1954, וסייע בחלוקת מענקים לאמנים וכותבים שונים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עימות ושנים אחרונות
במהלך הכיבוש הגרמני של צרפת במלחמת העולם השנייה, יצירות רבות של מאיול הוחרמו על ידי ארגון הביזה E.R.R. רישומי מאגר מידע של הקרן הגרמנית לאמנות אבודה (German Lost Art Foundation), ז'ה דה פום (Jeu de Paume), ונקודת האיסוף המרכזית במינכן מתעדים עשרות מיצירותיו כפריטים גנובים. מאיול מת בשנת 1944 בגיל שמונים ושתיים לאחר תאונת דרכים בבניולס-סור-מר. לאחר מותו, בת לווייתו האפלטונית והמודל שלו, דינה ויירני (Dina Vierny), הקימה את מוזיאון מאיול (Musée Maillol) בפריז, וביתו לשעבר מחוץ לבניולס הוסב למוזיאון.
עובדות מהירות
- נולד: 1861, בניולס-סור-מר - נפטר: 1944, בניולס-סור-מר - אזרחות: צרפת - חינוך: אקדמיה קולארוסי, אקול דה בוז-אר בפריז - פרס בולט: מפקד לגיון הכבוד - זרם אמנותי עיקרי: סימבוליזם, קבוצת הנאבי - נושא עיקרי: גוף האישה
שאלות שקוראים שואלים
### אילו נושאים חקר אריסטיד מאיול בעבודתו הפיסולית הבוגרת?
כמעט כל עבודתו הבוגרת התמקדה בגוף האישה, שאופיין בדגש קלאסי על צורות יציבות ושלוות.
### היכן יכול הציבור לראות את עבודותיו כיום?
אוספים מרכזיים שוכנים במוזיאון מאיול בפריז ובמוזיאון מאיול בבניולס-סור-מר, כאשר פסלי ברונזה נבחרים נמצאים בבית האופרה המטרופוליטן בעיר ניו יורק.