פר תאודור קלבה
פר תאודור קלבה (Per Teodor Cleve; 10 בפברואר 1840 – 18 ביוני 1905) היה כימאי, ביולוג, מינרלוג ואוקיינוגרף שוודי. הוא ידוע בעיקר בשל גילויו את היסודות הכימיים הולמיום ותוליום.
קלבה, שנולד בסטוקהולם בשנת 1840, קיבל תואר ראשון ודוקטורט מאוניברסיטת אופסלה בשנים 1863 ו-1868 בהתאמה. לאחר קבלת הדוקטורט, הוא הפך למרצה לכימיה באוניברסיטה. מאוחר יותר מונה לפרופסור לכימיה כללית וחקלאית. בשנת 1874 הוא העלה השערה שדידימיום הוא למעשה שני יסודות; תאוריה זו אושרה בשנת 1885 כאשר קרל אאור פון ולסבאך (Carl Auer von Welsbach) גילה את הנאודימיום והפרסאודימיום.
בשנת 1879 גילה קלבה את ההולמיום והתוליום. תרומותיו האחרות לכימיה כוללות את גילוי חומצות אמינו-נפתלין-סולפוניות, הידועות גם כחומצות קלבה. משנת 1890 ואילך הוא התמקד במחקרים ביולוגיים. הוא פיתח שיטה לקביעת הגיל והסדר של משקעים מתקופת סוף הפלייסטוקן והתקופה שלאחר הקרחונים לפי סוגי מאובני צורניות (דיאטומים) במשקעים, וכתב טקסט יסודי בתחום האוקיינוגרפיה. הוא נפטר בשנת 1905 בגיל 65.
חיים מוקדמים
קלבה נולד בסטוקהולם שבשוודיה, כילד ה-13 של אביו, סוחר בשם פרדריק תאודור קלבה. אבותיו של קלבה מצד אביו הגיעו ממערב גרמניה והשתקעו בשוודיה בסוף המאה ה-18.
קלבה גילה עניין במדעי הטבע ובהיסטוריה של הטבע מגיל צעיר. הוא למד בתיכון סטוקהולם (Stockholms Lyceum) ב-1858, שם למד כימיה וביולוגיה. הוא קיבל תואר ראשון במדעים מאוניברסיטת אופסלה ב-1863 ודוקטורט מאותה אוניברסיטה ב-1868.
קריירה
בשנת 1860, בגיל 20, הפך קלבה למרצה למינרלוגיה באוניברסיטת אופסלה, ומונה למרצה לכימיה ב-1868. הוא גם לימד במכון המלכותי לטכנולוגיה בין השנים 1870 ל-1874, ובסופו של דבר הפך לפרופסור לכימיה כללית וחקלאית באוניברסיטת אופסלה. הוא עמד בראש המחלקה לכימיה באוניברסיטת אופסלה החל משנת 1874. הוא היה גם נשיא הוועדה המלכותית לכימיה של פרס נובל.
עבודתו הראשונה של קלבה הייתה Några ammoniakaliska chromföreningar (תרכובות אמוניה וכרום מסוימות, 1861). הוא גם כתב מספר מאמרים נוספים על תרכובות מורכבות, כולל תרכובות של פלטינה. בנוסף, קלבה סינתז כמה מאות תרכובות פלטינה מורכבות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קלבה ביקר במספר מעבדות באנגליה, צרפת, איטליה ושווייץ בשנות ה-60 של המאה ה-19. בזמן שהותו בפריז, ביקר במעבדה של שארל-אדולף וורץ (Charles-Adolphe Wurtz) וגם רכש שם חברים רבים.
קלבה עבד על סינתזה של תרכובות כימיות מורכבות עד 1872. בשנת 1874 העלה השערה כי היסוד דידימיום מורכב משני יסודות. תאוריה זו הוכחה כנכונה עם גילוי הפרסאודימיום והנאודימיום בשנת 1885 על ידי קרל אאור פון ולסבאך. בשנת 1879, קלבה הוכיח שהיסוד סקנדיום שהתגלה לאחרונה הוא יסוד שחזה דמיטרי מנדלייב כ"אקה-בורון". הוא בודד כמות של סקנדיום באותה שנה וקבע את משקלו האטומי. הוא גילה את היסוד הולמיום בשנת 1879 על ידי בחינת דגימה של תחמוצת ארביום. בזמן שהסיר זיהומים מדגימת תחמוצת ארביום, גילה קלבה חומר חום וחומר ירוק, והחומר החום היה תחמוצת הולמיום (החומר הירוק היה תחמוצת תוליום). עם זאת, דגימה זו עשויה הייתה להיות לא טהורה. הוא הפריד תוליום מדגימת תחמוצת ארביום בשנת 1879. בנוסף, קלבה ואברהם לנגלט (Abraham Langlet) גילו הליום במינרל קלביט בשנת 1895.
קלבה גילה שש צורות של דיכלורונפתלין וגילה חומצות אמינו-נפתלין-סולפוניות, שלעיתים נקראות על שמו. הוא הכין גם מספר חומצות ניטרוסולפוניות. בשנת 1883, קלבה היה האדם הראשון שתיאר את מין הפלנקטון Nitzschia seriata. בשנת 1890, החל קלבה להתמקד בעיקר בתחום הביולוגיה, בעיקר בחקר אצות מים מתוקים, צורניות ופלנקטון. קלבה השתתף במשלחת שוודית לאי שפיצברגן בשנת 1898. במהלך משימה זו, הוא גילה מספר מינים של Spumellaria ,Nassellaria ו-Phaeodaria. יחד עם יוהאן דידריך מולר (Johann Diedrich Möller) הוא הפיץ סדרה של שקופיות מיקרוסקופ תחת הכותרת "צורניות בעריכת פ. ת. קלבה וג'. ד. מולר".
קלבה, בשיתוף פעולה עם אוטו הוגלונד (Otto Höglund), הכין מלחים רבים שטרם התגלו של איטריום וארביום. השניים עבדו גם על הכימיה של היסודות תוריום ולנתן. עד 1874, גילה קלבה שתוריום הוא יסוד ארבע-ערכי וכן קבע שהלנתן הוא תלת-ערכי. ממצאים אלו עוררו בתחילה ספק בקרב הקהילה המדעית.
קלבה היה הצופה הראשון בתופעת האיזומריה בנגזרות פלטינה-אמין.
בנוסף, קלבה יצר שיטה לתיארוך משקעים קרחוניים ופוסט-קרחוניים בתיעוד המאובנים.
דיסרטציית הדוקטורט של קלבה הייתה "Mineral-analytiska under-sökningar". הוא כתב מאמר על סמריום בשנת 1879 ועל "התפוצה העונתית של אורגניזמי פלנקטון באוקיינוס האטלנטי" בשנת 1900. בשנת 1883 פרסם את "Kemiskt Handlexicon", שמתורגם ל"לקסיקון כימי". בין תלמידיו הבולטים של קלבה נמנים אלן פריס (Ellen Fries) (האישה השוודית הראשונה שקיבלה דוקטורט) וסבנטה ארהניוס (חתן פרס נובל).
קלבה למד גם הידרוגרפיה וגאולוגיה.
חיים אישיים, משפחה ומוות
בשנת 1874 נישא קלבה לקרולינה אלמה "קארלמה" אהבום (ידועה כאלמה קלבה), מורה וסופרת; לזוג היו שלוש בנות. הבת הראשונה, אסטריד מריה קלבה (נולדה ב-22 בינואר 1875), הפכה לבוטנאית. חתנו ונכדו, הנס פון אוילר-שלפין ואולף פון אוילר, זכו שניהם בפרסי נובל. קלבה היה חבר של תומאס אדוארד תורפ. הבת השנייה, אגנס קלבה-יונאנד (נולדה כאגנס אליסבט קלבה) (1876-1951), הייתה אמנית חזותית וחלוצה של המודרניזם בשוודיה. הבת השלישית והאחרונה, סלי ברוניוס (נולדה כגרדה ססיליה אפרודיטה קלבה) (1882-1980), הייתה עיתונאית. בתו אגנס הייתה נשואה למאייר, מעצב התפאורה והאמן ג'ון יון-אנד. בתו סלי הייתה נשואה לסופר אוגוסט ברוניוס והייתה אמם של האמן גוראן ברוניוס, העיתונאי קלאס ברוניוס ופרופסור חבר טדי ברוניוס. מגישת הטלוויזיה והפוליטיקאית ליזט שולמן הייתה נינתו.
פר תאודור קלבה היה תומך בשוויון לנשים, ואלן פריס, האישה השוודית הראשונה שקיבלה דוקטורט, הייתה אחת מתלמידותיו.
קלבה החל לסבול מדלקת בקרום הריאה בדצמבר 1904, וזה השפיע על ליבו. הוא חשב שהחלים באביב 1905 וחזר לביתו באופסלה, שוודיה, אך נפטר שם ב-18 ביוני 1905.
פרסים ומורשת
קלבה הצטרף לאקדמיה המלכותית השוודית למדעים בשנת 1871. הוא קיבל את מדליית דייווי ב-1894 וב-1904.
המינרל קלביט קרוי על שמו של קלבה.