נובאליס
גאורג פיליפ פרידריך פרייהר פון הארדנברג (Georg Philipp Friedrich Freiherr von Hardenberg; 2 במאי 1772 – 25 במרץ 1801), הידוע יותר בשם העט נובאליס (Novalis), היה אריסטוקרט ואיש אשכולות גרמני, שפעל כמשורר, סופר, פילוסוף ומיסטיקן. הוא נחשב לדמות משפיעה ברומנטיקה של ינה (Jena).
נובאליס נולד בענף זוטר של משפחת הארדנברג בנסיכות הבוחר מסקסוניה. הוא היה השני מבין אחד-עשר ילדים; בבית ילדותו שררה אמונה פיאטיסטית קפדנית. הוא למד משפטים באוניברסיטת ינה, באוניברסיטת לייפציג ובאוניברסיטת ויטנברג. בתקופת שהותו בינה, פרסם את שירו הראשון והתיידד עם המחזאי והמשורר פרידריך שילר (Friedrich Schiller). בלייפציג פגש את פרידריך שלגל (Friedrich Schlegel), והשניים הפכו לחברים לכל החיים. נובאליס סיים את לימודי המשפטים שלו ב-1794 בגיל 22. מיד לאחר מכן החל לעבוד כעוזר משפטי בטנשטדט (Tennstedt). שם פגש את סופי פון קיון (Sophie von Kühn). בשנה שלאחר מכן התארסו נובאליס וסופי בסתר. סופי חלתה קשות זמן קצר לאחר האירוסין ומתה זמן קצר לאחר יום הולדתה ה-15. מותה המוקדם של סופי השפיע על נובאליס ועל כתיבתו לאורך כל חייו.
נובאליס נרשם לאוניברסיטה לכרייה וטכנולוגיה בפרייברג (Freiberg University of Mining and Technology) ב-1797, שם למד מגוון רחב של תחומים, בהם חשמל, רפואה, כימיה, פיזיקה, מתמטיקה, מינרלוגיה ופילוסופיית הטבע. הוא שוחח עם דמויות מכוננות רבות של הרומנטיקה הגרמנית המוקדמת, בהן גתה (Goethe), פרידריך שלינג (Friedrich Schelling), ז'אן פול (Jean Paul) ואוגוסט שלגל (August Schlegel). לאחר סיום לימודיו, כיהן נובאליס כמנהל מכרות מלח בסקסוניה ומאוחר יותר בתורינגיה. בתקופה זו כתב נובאליס יצירות שיריות וספרותיות חשובות, בהן "המנונות ללילה". באוגוסט 1800 חלה אנושות במחלת ריאות קשה, שמנעה ממנו להמשיך בתפקידיו המקצועיים. ב-1800 החל להראות סימני מחלה, שנחשבת כיום לשחפת או לסיסטיק פיברוזיס, והוא מת ב-25 במרץ 1801 בגיל 28.
המוניטין המוקדם של נובאליס כמשורר רומנטי התבסס בעיקרו על יצירותיו הספרותיות, שפורסמו על ידי חבריו פרידריך שלגל ולודוויג טיק (Ludwig Tieck) זמן קצר לאחר מותו, ב-1802. יצירות אלו כוללות את קובץ השירים "המנונות ללילה" ו"המנונים רוחניים", וכן את הרומנים הבלתי גמורים שלו, "היינריך פון אפטרדינגן" ו"הטירונים מזאיס". שלגל וטיק פרסמו רק חלק קטן מכתביו הפילוסופיים והמדעיים.
עומק ידיעותיו של נובאליס בתחומים כמו פילוסופיה ומדעי הטבע זכה להערכה רחבה יותר עם הפרסום הנרחב של מחברותיו במאה ה-20. נובאליס לא רק קרא רבות בתחומים שבחר; הוא גם ביקש לשלב את ידיעותיו באמנותו. מטרה זו ניכרת בשימוש שלו בפרגמנט (קטע), צורה ספרותית שבה כתב לצד פרידריך שלגל, ופרסם את יצירותיו בכתב העת של שלגל, "אתנאום" (Athenaeum). הפרגמנט אפשר לו לסנתז שירה, פילוסופיה ומדע לצורה אמנותית אחת שניתן להשתמש בה כדי לעסוק במגוון רחב של נושאים. כשם שיצירותיו הספרותיות ביססו את המוניטין שלו כמשורר, המחברות והפרגמנטים ביססו לאחר מכן את תפקידו האינטלקטואלי בגיבוש הרומנטיקה הגרמנית המוקדמת.
ביוגרפיה
### לידה ורקע מוקדם
נובאליס, שנטבל בשם גאורג פיליפ פרידריך, היה פרייהר (ברוון) פון הארדנברג, שנולד ב-1772 באחוזת משפחתו בנסיכות הבוחר מסקסוניה, שלוס אוברבידרשטדט (Schloss Oberwiederstedt), בכפר וידרשטדט, השוכן כיום בעיר ארנשטיין. הארדנברג היה מצאצאי אצולה סקסונית עתיקה. אביו של נובאליס היה היינריך אולריך ארסמוס פרייהר פון הארדנברג (1738–1814), בעל אחוזה ומנהל מכרה מלח. אמו הייתה אוגוסט ברנהרדין (לבית פון בולציג) (1749–1818), אשתו השנייה של היינריך. נובאליס היה השני מבין אחד-עשר ילדים. אף על פי שהיה בעל ייחוס אריסטוקרטי, משפחתו לא הייתה עשירה.
חינוכו המוקדם של נובאליס הושפע מאוד מהפיאטיזם. אביו היה חבר בזרם ה"הרנהוטר" (Herrnhuter) של הכנסייה המוראבית וניהל משק בית פיאטיסטי קפדני. עד גיל תשע, נובאליס חונך על ידי מורים פרטיים שהוכשרו בתאולוגיה פיאטיסטית; לאחר מכן למד במשך שלוש שנים בבית ספר של הרנהוט בנוידיטנדורף (Neudietendorf).
בהיותו בן שתים-עשרה, הועבר נובאליס להשגחת דודו גוטלוב פרידריך וילהלם פרייהר פון הארדנברג (1728–1800), מפקד אזורי של המסדר הטבטוני, שהתגורר באחוזתו הכפרית בלוקלום (Lucklum). דודו הכיר לו את עולם הרוקוקו המאוחר, שם נחשף לרעיונות הנאורות וכן לספרות בת זמנו, לרבות יצירותיהם של האנציקלופדיסטים הצרפתים, גתה, לסינג (Lessing) ושייקספיר. בגיל שבע-עשרה למד נובאליס בגימנסיה מרטין לותר באייסלבן (Eisleben), ליד וייסנפלס, לשם עברה משפחתו ב-1785. בגימנסיה למד רטוריקה וספרות עתיקה.
### ינה, לייפציג, ויטנברג: לימודי משפטים
בין 1790 ל-1794 למד נובאליס באוניברסיטה משפטים. תחילה למד באוניברסיטת ינה. בעת שהותו שם, למד את הפילוסופיה של עמנואל קאנט (Immanuel Kant) אצל קארל ריינהולד (Karl Reinhold), ושם התוודע לראשונה לפילוסופיה של פיכטה (Fichte). הוא גם פיתח מערכת יחסים קרובה עם המחזאי והפילוסוף שילר. נובאליס נכח בהרצאותיו של שילר על היסטוריה וסעד את שילר כאשר סבל מהתפרצות חמורה במיוחד של שחפת כרונית. בשנת 1791 פרסם את יצירתו הראשונה, שיר המוקדש לשילר, "Klagen eines Jünglings" ("קינת עלם"), במגזין "Der Neue Teutsche Merkur". מעשה זה היה אחראי בחלקו לכך שאביו הוציא אותו מינה וחיפש אוניברסיטה אחרת שבה נובאליס יתמקד יותר בלימודיו. בשנה שלאחר מכן נרשם אחיו הצעיר של נובאליס, ארסמוס, לאוניברסיטת לייפציג, ונובאליס נסע איתו כדי להמשיך בלימודי המשפטים שלו. ב-1792 פגש את מבקר הספרות פרידריך שלגל, אחיו הצעיר של אוגוסט. פרידריך הפך לאחד מחבריו הקרובים ביותר לכל החיים. שנה לאחר מכן נרשם נובאליס לאוניברסיטת ויטנברג, שם סיים את התואר במשפטים.
### טנשטדט: הקשר עם סופי פון קיון
לאחר סיום לימודיו בוויטנברג, עבר נובאליס לטנשטדט כדי לעבוד כאקטואר עבור מנהל מחוז, צלסטין אוגוסט יוסט (Cölestin August Just), שהפך לחברו ולביוגרף שלו. בזמן שעבד עבור יוסט ב-1795, פגש נובאליס את סופי פון קיון בת ה-12, שבאותה תקופה נחשבה למבוגרת מספיק כדי לקבל מחזרים. הוא התאהב בה בפגישתם הראשונה, ונראה שהשפעת התאהבות זו שינתה את אישיותו. בשנת 1795, יומיים לפני שסופי מלאו שלוש-עשרה, הם התארסו בסתר. מאוחר יותר באותה שנה נתנו הוריה של סופי את הסכמתם לאירוסי השניים: אחיו של נובאליס, ארסמוס, תמך בזוג, אך שאר בני משפחתו של נובאליס התנגדו לאירוסין בשל הייחוס האריסטוקרטי הלא ברור של סופי.
נובאליס נותר פעיל אינטלקטואלית במהלך עבודתו בטנשטדט. ייתכן שנובאליס פגש את פיכטה, וכן את המשורר פרידריך הלדרלין (Friedrich Hölderlin), בעת שביקר בינה ב-1795. בין 1795 ל-1796 יצר שש קבוצות של כתבי יד, שנאספו לאחר מותו תחת הכותרת "מחקרים על פיכטה" (Fichte Studies), העוסקים בעיקר בעבודתו של פיכטה אך מכסים מגוון נושאים פילוסופיים. נובאליס המשיך בלימודיו הפילוסופיים ב-1797, וכתב מחברות המגיבות ליצירותיהם של קאנט, פראנס המסטרהאוס (Frans Hemsterhuis) ואדולף קארל אוגוסט פון אשנמאייר (Adolph Carl August von Eschenmayer).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הרהוריו המתמשכים של נובאליס על רעיונותיו של פיכטה, בפרט אלו שב"Wissenschaftslehre" ("יסודות תורת המדע"), היוו חלק מהיסוד ליצירותיו הפילוסופיות והספרותיות המאוחרות יותר: נובאליס התמקד בטיעונו של פיכטה לפיו מושג הזהות מניח מתח בין העצמי (כלומר, "אני") לאובייקט (כלומר, "לא-אני"). הביקורת של נובאליס על פיכטה עלתה מתוך המחויבויות הספרותיות שלו: נובאליס מציע שהמתח בין עצמי לאובייקט שפיכטה מצהיר עליו הוא למעשה מתח בין שפה לדמיון. מאוחר יותר, נובאליס לקח את ביקורתו צעד קדימה, והציע שזהות אינה ההפרדה של סובייקט ואובייקט, אלא תהליך דינמי של שותפים שווים בתקשורת הדדית. נקודת המבט של נובאליס מסוכמת באמרה שלו "Statt Nicht-Ich -- Du!" ("במקום 'לא-אני' – אתה!").
בחודשים האחרונים של 1795 החלה סופי לסבול מירידה בבריאותה בשל גידול בכבד שנחשב כנגרם משחפת. כתוצאה מכך היא עברה ניתוח כבד בינה, שבוצע ללא הרדמה. בינואר 1797 מונה נובאליס למבקר במכרות המלח בווייסנפלס. כדי להשתכר הכנסה יציבה עבור נישואיו המיועדים, קיבל את התפקיד ועבר לווייסנפלס כדי לקחת על עצמו את תפקידיו. סופי, לעומת זאת, נשארה עם משפחתה. סופי חלתה שוב אנושות, ובזמן זה התרצו הוריו של נובאליס סוף סוף והסכימו לאירוסי הזוג. עם זאת, יומיים לאחר יום הולדתה החמישה-עשר, מתה סופי בזמן שנובאליס עדיין היה בווייסנפלס. ארבעה חודשים לאחר מכן מת גם אחיו של נובאליס, ארסמוס, שאובחן כחולה שחפת. מותה של סופי, כמו גם מות אחיו הצעיר, השפיעו על נובאליס עמוקות. מותם זירז את מחויבותו האינטנסיבית יותר לביטוי פואטי. מותה של סופי הפך גם להשראה המרכזית לאחת היצירות הבודדות שפרסם נובאליס בחייו, "Hymnen an die Nacht" ("המנונות ללילה").
### פרייברג: האקדמיה למכרות
בסוף 1797 נכנס נובאליס לאקדמיה למכרות בפרייברג שבסקסוניה כדי לקבל הסמכה כחבר סגל במכרות המלח בווייסנפלס. המנטור העיקרי שלו באקדמיה היה הגאולוג אברהם ורנר (Abraham Werner). בהיותו באקדמיה, שקע נובאליס במגוון רחב של לימודים, כולל חשמל, גלווניזם, אלכימיה, רפואה, כימיה, פיזיקה, מתמטיקה ופילוסופיית הטבע. הוא גם הצליח להרחיב את המעגל החברתי האינטלקטואלי שלו. בדרכו לפרייברג פגש את פרידריך שלינג, ובהמשך יצאו יחד לסיור אמנות בדרזדן. הוא ביקר את גתה ואת אחיו הגדול של פרידריך שלגל, אוגוסט, בוויימאר ופגש את הסופר ז'אן פול בלייפציג.
בדצמבר 1798 התארס נובאליס בפעם השנייה. ארוסתו הייתה ז'ולי פון שרפנטייה (Julie von Charpentier), בתו של יוהאן פרידריך וילהלם טוסן פון שרפנטייה, ראש לימודי המכרות באוניברסיטת לייפציג. בניגוד לקשריו עם סופי, חיבתו של נובאליס לז'ולי התפתחה בהדרגה. בתחילה ראה בחיבתו לז'ולי תשוקה "ארצית" יותר בהשוואה לתשוקתו ה"שמימית" לסופי, אם כי ריכך בהדרגה את ההבחנה הזו עם הזמן. בסופו של דבר הפכו רגשותיו כלפי ז'ולי לנושא של חלק משיריו, כולל ה"שירים רוחניים" שנכתבו בשנותיו האחרונות. נובאליס וז'ולי נותרו מאורסים עד מותו של נובאליס ב-1801, והיא טיפלה בו במהלך מחלתו האחרונה.
בפרייברג נותר פעיל בעבודתו הספרותית. בתקופה זו החל באוסף הערות לפרויקט שנועד לאחד את המדעים הנפרדים למכלול אוניברסלי. באוסף זה, "Das allgemeine Brouillon" ("רשימות לאנציקלופדיה כללית"), החל נובאליס לשלב את ידיעותיו במדעי הטבע בעבודתו הספרותית. שילוב זה ניתן לראות ברומן בלתי גמור שחיבר בתקופה זו, "Die Lehrlinge zu Sais" ("הטירונים מזאיס"), ששילב היסטוריה של הטבע מלימודיו וכן רעיונות ממחקרי פיכטה שלו להרהור על שירה ואהבה כמפתחות להבנת הטבע. ליתר דיוק, החל לחשוב כיצד לשלב את ידיעותיו שנרכשו לאחרונה על כרייה בעולם הפילוסופי והפואטי שלו. בהקשר זה, הוא חלק מכנה משותף עם סופרים גרמנים אחרים של העידן הרומנטי על ידי קישור לימודיו בתחום הכרייה, שהיה אז בצעדיו הראשונים לקראת תיעוש, לעבודתו הספרותית. קשר זה בין העניין המדעי שלו בכרייה, בפילוסופיה ובספרות יצא לפועל מאוחר יותר כאשר החל לחבר את הרומן הבלתי גמור השני שלו, "היינריך פון אפטרדינגן".
נובאליס החל להיות מורגש גם כסופר מפורסם בתקופה זו. ב-1798 הופיעו הפרגמנטים של נובאליס במגזין של האחים שלגל, "אתנאום". יצירות אלו כללו את "Blüthenstaub" ("אבקת פרחים"), "Glauben und Liebe oder der König und die Königin" ("אמונה ואהבה או המלך והמלכה"), ו-"Blumen" ("פרחים"). פרסום "אבקת פרחים" ראה את הופעתו הראשונה של שם העט שלו, "נובאליס". בחירתו בשם העט נלקחה מאבותיו מהמאה ה-13 שכינו את עצמם "de Novali", על שם היישוב שלהם "Grossenrode", שנקרא בלטינית "magna Novalis". נובאליס יכול להתפרש גם כ"מי שמעבד אדמה חדשה", מה שמרמז על התפקיד המטאפורי שנובאליס ראה לעצמו. מובן מטאפורי זה של שם העט שלו ניתן לראות במוטו של "אבקת פרחים", היצירה הראשונה שפרסם כנובאליס: "חברים, האדמה דלה, עלינו לפזר זרעים בשפע גם עבור יבול בינוני".
### וייסנפלס: השנים האחרונות
בתחילת 1799 השלים נובאליס את לימודיו בלייפציג וחזר לניהול מכרות המלח בווייסנפלס. בדצמבר הפך למעריך מכרות המלח ולמנהל, ובסוף 1800 מונה נובאליס בן ה-28 ל"אמטמן" (Amtmann) עבור מחוז תורינגיה, תפקיד הניתן להשוואה לשופט בן ימינו.
במהלך טיול לינה בקיץ 1799, פגש נובאליס את לודוויג טיק, שהפך לאחד מחבריו הקרובים ביותר ומהמשפיעים האינטלקטואליים הגדולים ביותר בשנתיים האחרונות לחייו. הם הפכו לחלק ממעגל חברתי לא רשמי שהתגבש סביב האחים שלגל, שנודע בשם ה"רומנטיקנים של ינה" או "Frühromantiker" ("רומנטיקנים מוקדמים"). תחומי העניין של הרומנטיקנים של ינה התרחבו לפילוסופיה כמו גם לספרות ולאסתטיקה, ונחשבו לתנועה פילוסופית בזכות עצמה. בהשפעת טיק, למד נובאליס את יצירותיו של המיסטיקן מהמאה ה-17, יעקב בהמה (Jakob Böhme), שעמו חש קירבה חזקה. הוא גם הפך מעורב עמוקות באסתטיקה האפלטונית של המסטרהאוס, וכן בכתביו של התאולוג והפילוסוף פרידריך שליירמאכר (Friedrich Schleiermacher). עבודתו של שליירמאכר עוררה את נובאליס לכתוב את מאמרו "Christenheit oder Europa" ("נצרות או אירופה"), קריאה להחזרת אירופה לאחדות תרבותית וחברתית שפרשנותה ממשיכה להוות מקור למחלוקת. בתקופה זו כתב גם את שיריו המוכרים כ-"Geistliche Lieder" ("שירים רוחניים") והחל ברומן "היינריך פון אפטרדינגן".
מאוגוסט 1800 החל נובאליס להשתעל דם. בזמנו הוא אובחן כחולה שחפת. עם זאת, מחקרים עדכניים מעלים כי ייתכן שסבל מסיסטיק פיברוזיס, הפרעה גנטית שייתכן והייתה אחראית למותם המוקדם של רבים מאחיו, כולל אחיו ארסמוס. לאחר שטף דם חמור בנובמבר, הוא הועבר זמנית לדרזדן מסיבות רפואיות. בינואר ביקש להיות עם הוריו בווייסנפלס. הוא מת שם ב-25 במרץ 1801 בגיל עשרים ושמונה. הוא נקבר בבית הקברות הישן (Alter Friedhof) של וייסנפלס.
מורשת
### כמשורר רומנטי
כאשר מת, נובאליס פרסם רק את "אבקת פרחים", "אמונה ואהבה", "פרחים" ו"המנונות ללילה". רוב כתביו של נובאליס, כולל הרומנים והיצירות הפילוסופיות שלו, לא הושלמו ולא פורסמו במהלך חייו. בעיה זו ממשיכה להקשות על הערכה מלאה של עבודתו. הרומנים הבלתי גמורים שלו "היינריך פון אפטרדינגן" ו"הטירונים מזאיס" ושלל שירים ופרגמנטים אחרים פורסמו לאחר מותו על ידי לודוויג טיק ופרידריך שלגל. עם זאת, פרסומם את הפרגמנטים הפילוסופיים יותר של נובאליס היה לא מאורגן ולא מלא. אוסף שיטתי ומקיף יותר של הפרגמנטים של נובאליס ממחברותיו לא היה זמין עד המאה ה-20.
במהלך המאה ה-19 נתפס נובאליס בעיקר כמשורר מאוהב וחסר מנוח שהתאבל על מות אהובתו וערג לעולם הבא. הוא היה ידוע כמשורר ה"פרח הכחול", סמל לכמיהה רומנטית מהרומן הבלתי גמור של נובאליס "היינריך פון אפטרדינגן" שהפך לסמל מפתח לרומנטיקה הגרמנית. עמיתיו הרומנטיקנים של ינה, כגון פרידריך שלגל, טיק ושליירמאכר, מתארים אותו גם כמשורר שחלם על עולם רוחני מעבר לעולם הזה. אבחנת השחפת של נובאליס, שהייתה ידועה כ"מגפה הלבנה", תרמה למוניטין הרומנטי שלו. מכיוון שגם סופי פון קיון נחשבה כמי שמתה משחפת, הפך נובאליס למשורר הפרח הכחול שהתאחד עם אהובתו באמצעות מות המגפה הלבנה.
דמותו של נובאליס כמשורר רומנטי הפכה לפופולרית מאוד. כאשר הביוגרפיה של נובאליס מאת חברו הוותיק אוגוסט צלסטין יוסט פורסמה ב-1815, יוסט ספג ביקורת על כך שהציג מצג שווא של טבעו הפואטי של נובאליס כי הוא כתב שנובאליס היה גם מפקח מכרות וחבר מועצה חרוץ. אפילו מבקר הספרות תומאס קרלייל (Thomas Carlyle), שמאמרו על נובאליס מילא תפקיד מרכזי בהיכרות שלו לעולם דובר האנגלית והתייחס ברצינות ליחס הפילוסופי של נובאליס לפיכטה וקאנט, הדגיש את נובאליס כמשורר מיסטי בסגנונו של דנטה. הסופר והתאולוג ג'ורג' מקדונלד (George MacDonald), שתרגם את "המנונות ללילה" של נובאליס לאנגלית ב-1897, הבין אותו גם הוא כמשורר מיסטי.
### כהוגה פילוסופי
במאה ה-20 נאספו כתביו של נובאליס בצורה יסודית ושיטתית יותר מבעבר. זמינותן של יצירות אלו מספקת עדות נוספת לכך שתחומי העניין שלו חרגו מעבר לשירה ורומנים והובילה להערכה מחודשת של יעדיו הספרותיים והאינטלקטואליים של נובאליס. הוא קרא רבות במדע, משפטים, פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה פוליטית והותיר שפע של הערות בנושאים אלו. עבודתו המוקדמת מציגה את הקלות וההיכרות שלו עם תחומים מגוונים אלו. יצירותיו המאוחרות כוללות גם נושאים מתפקידיו המקצועיים. במחברותיו, נובאליס הרהר גם על המשמעות המדעית, האסתטית והפילוסופית של תחומי העניין שלו. ב"רשימות לאנציקלופדיה רומנטית", הוא עיבד קשרים בין התחומים השונים שלמד כפי שביקש לשלבם לכדי світогляд מאוחד.
כתביו הפילוסופיים של נובאליס מבוססים לעיתים קרובות על הטבע. יצירותיו בוחנות כיצד חופש אישי ויצירתיות צומחים בהבנה הרגשית של העולם והאחרים. הוא מציע שניתן להשיג זאת רק אם אנשים אינם מנוכרים לכדור הארץ. ב"אבקת פרחים", נובאליס כותב: "אנחנו במשימה: הייעוד שלנו הוא עיבוד האדמה", וטוען שבני אדם לומדים להכיר את עצמם דרך התנסות והחייאת הטבע. המחויבות האישית של נובאליס להבנת העצמי והעולם דרך הטבע ניכרת ברומן הבלתי גמור של נובאליס, "היינריך פון אפטרדינגן", שבו הוא משתמש בידיעותיו במדעי הטבע שנגזרו מעבודתו בפיקוח על כריית מלח כדי להבין את המצב האנושי. מחויבותו של נובאליס לעיבוד הטבע אף נחשבה כמקור פוטנציאלי לתובנה להבנה עמוקה יותר של המשבר הסביבתי.
אידיאליזם קסום
עולמו האישי של נובאליס – המושפע מהשכלתו, מהפילוסופיה שלו, מהידע המקצועי שלו ומהרקע הפיאטיסטי שלו – נודע כ"אידיאליזם קסום", שם שנגזר מהתייחסותו של נובאליס במחברותיו מ-1798 לסוג של נביא ספרותי, ה-"magischer Idealist" ("אידיאליסט קסום"). בעולם הזה, הפילוסופיה והשירה מאוחדות. אידיאליזם קסום הוא הסינתזה של נובאליס של האידיאליזם הגרמני של פיכטה ושלינג עם הדמיון היצירתי. המטרה של הדמיון היצירתי היא לשבור את המחסומים בין שפה לעולם, כמו גם בין סובייקט לאובייקט. הקסם הוא החייאת הטבע כשהוא מגיב לרצוננו.
אלמנט נוסף של האידיאליזם הקסום של נובאליס הוא תפיסת האהבה שלו. לדעתו של נובאליס, אהבה היא תחושת קשר ואמפתיה בין כל היצורים בעולם, שנחשבת גם לבסיס הקסם וגם למטרתו. מנקודת מבט אחת, הדגש של נובאליס על המונח קסם מייצג אתגר למה שנתפס בעיניו כהסרת הקסם שהגיעה עם החשיבה הרציונליסטית המודרנית. בפרשנות מודרנית מנקודת המבט הרציונליסטית, לעומת זאת, השימוש של נובאליס בקסם ובאהבה בכתיבתו הוא פעולה פרפורמטיבית של מטרותיו הפילוסופיות והספרותיות. מילים אלו נועדו להעיר את הקוראים לקשב, ולהפוך אותם למודעים לשימוש שלו באמנויות, במיוחד בשירה על מטפורות וסמליות, כדי לחקור ולאחד הבנות שונות של הטבע בחקירותיו הכוללות.
האידיאליזם הקסום עוסק גם ברעיון הבריאות. נובאליס גזר את תיאוריית הבריאות שלו ממערכת הרפואה של הרופא הסקוטי ג'ון בראון (John Brown), הרואה במחלה חוסר התאמה בין גירוי חושי למצב פנימי. נובאליס מרחיב רעיון זה על ידי הצעתו שהמחלה נובעת מחוסר הרמוניה בין העצמי לעולם הטבע. הבנה זו של בריאות היא אימננטית: ה"קסם" אינו מהעולם הבא, הוא מבוסס על יחסי הגוף והנפש עם הסביבה. לפי נובאליס, הבריאות נשמרת כאשר אנו משתמשים בגופנו כאמצעי לתפוס ברגישות את העולם במקום לשלוט בעולם: האידיאל הוא המקום שבו הפרט והעולם פועלים בהרמוניה. נטען כי קיימת חרדה בתחושת האידיאליזם הקסום של נובאליס המכחישה מגע ממשי, דבר שמוביל בהכרח למוות, ומחליפה אותו ברעיון של "מגע מרוחק".
השקפות דתיות
הפרספקטיבה הדתית של נובאליס נותרה נושא לוויכוח. גידולו המוקדם של נובאליס בבית פיאטיסטי השפיע עליו לאורך כל חייו. השפעת הרקע הדתי שלו על כתביו ברורה במיוחד בשתי יצירותיו הפואטיות המרכזיות. "המנונות ללילה" מכיל סמלים ונושאים נוצריים רבים. ו"שירים רוחניים" של נובאליס, שפורסמו לאחר מותו ב-1802, שולבו בספרי המנונים לותרניים; נובאליס כינה את השירים "שירים נוצריים", והם נועדו להתפרסם ב"אתנאום" תחת הכותרת "דגימות מספר המנונים דתיים חדש". אחת מיצירותיו האחרונות, שזכתה לשם שלאחר המוות "Die Christenheit oder Europa" ("נצרות או אירופה") כאשר פורסמה במלואה לראשונה ב-1826, יצרה מחלוקת רבה בנוגע להשקפותיו הדתיות של נובאליס. מאמר זה, שנובאליס עצמו כינה בפשטות "Europa" ("אירופה"), קרא לאחדות אירופית בתקופתו של נובאליס על ידי התייחסות פואטית לעידן זהב ימי-ביניימי מיתי כאשר אירופה הייתה מאוחדת תחת הכנסייה הקתולית.
דעה אחת על יצירתו של נובאליס היא שהיא משמרת השקפה נוצרית מסורתית. אחיו של נובאליס, קארל, כותב כי במהלך מחלתו האחרונה, נהג נובאליס לקרוא את יצירותיהם של התאולוגים ניקולאוס צינצנדורף (Nicolaus Zinzendorf) ויוהאן קספר לאבאטר (Johann Kaspar Lavater), וכן את התנ"ך. מצד שני, במהלך העשורים שלאחר מותו של נובאליס, אינטלקטואלים גרמנים, כמו הסופר קארל הילברנד (Karl Hillebrand) ומבקר הספרות הרמן תאודור הטנר (Hermann Theodor Hettner), חשבו שנובאליס היה קתולי במהותו במחשבתו. במאה ה-20, השקפה זו על נובאליס הובילה לעיתים להערכות שליליות של עבודתו. "המנונות ללילה" תוארו כניסיון של נובאליס להשתמש בדת כדי להימנע מהאתגרים של המודרניות, ו"נצרות או אירופה" תוארה בדרכים שונות כתפילה נואשת, מניפסט ריאקציונרי או חלום תיאוקרטי.
דעה נוספת על יצירתו של נובאליס היא שהיא משקפת מיסטיקה נוצרית. לאחר מות נובאליס, הרומנטיקנים של ינה כתבו עליו כחוזה שיביא בשורה חדשה: אדם שחי את חייו כמי ששואף אל הרוחני תוך שהוא רואה במוות אמצעי להתגברות על המגבלה האנושית בתנועה מהפכנית לעבר האל. בהשקפה רומנטית זו, נובאליס היה איש חזון שראה בנצרות בת זמנו שלב לביטוי גבוה עוד יותר של דת שבו אהבה ארצית עולה לאהבה שמימית שכן המוות עצמו מובס על ידי אותה אהבה. בסוף המאה ה-19, המחזאי והמשורר מוריס מטרלינק (Maurice Maeterlinck) תיאר גם הוא את נובאליס כמיסטיקן. עם זאת, מטרלינק הודה בהשפעת תחומי העניין האינטלקטואליים של נובאליס על השקפותיו הדתיות, ותיאר את נובאליס כ"מיסטיקן מדעי" והשווה אותו לפיזיקאי והפילוסוף בלז פסקל (Blaise Pascal).
לאחרונה, השקפתו הדתית של נובאליס נותחה מנקודת המבט של מחויבויותיו הפילוסופיות והאסתטיות. בהשקפה זו, המחשבה הדתית של נובאליס התבססה על ניסיונותיו ליישב את האידיאליזם של פיכטה, שבו תחושת העצמי צומחת מההבחנה בין סובייקט לאובייקט, עם הפילוסופיה הנטורליסטית של ברוך שפינוזה (Baruch Spinoza), שבה כל הוויה היא חומר אחד. נובאליס חיפש עיקרון יחיד שדרכו החלוקה בין האגו לטבע הופכת למראית עין בלבד. ככל שהמחשבה הפילוסופית של נובאליס על הדת התפתחה, היא הושפעה מהאפלטוניזם של המסטרהאוס, וכן מהניאופלאטוניזם של פלוטינוס (Plotinus). בהתאם לכך, נובאליס ביקש לסנתז נטורליזם ותאיזם לתוך "דת של הקוסמוס הנראה". נובאליס האמין שאנשים יכולים להשיג תובנה מיסטית, אך הדת יכולה להישאר רציונלית: האל יכול להיות אובייקט ניאופלאטוני של אינטואיציה אינטלקטואלית ותפיסה רציונלית, הלוגוס שמבנה את היקום. לדעתו של נובאליס, חזון הלוגוס הזה אינו רק אינטלקטואלי, אלא גם מוסרי, כפי שנובאליס מציין "אלוהים הוא המידה עצמה". חזון זה כולל את רעיון האהבה של נובאליס, שבו העצמי והטבע מאוחדים בקיום תומך הדדית. הבנה זו של הפרויקט הדתי של נובאליס מומחשת על ידי ציטוט מאחת הערותיו ב-"Fichte-Studien" ("מחקרים על פיכטה"): "שפינוזה עלה עד לטבע - פיכטה ל'אני', או לאדם, אני עולה לתזה של אלוהים".
לפי קריאה ניאופלאטונית זו של נובאליס, שפתו הדתית יכולה להיות מובנת באמצעות "שרביט הקסם של האנלוגיה", ביטוי שנובאליס השתמש בו ב"נצרות או אירופה" כדי להבהיר כיצד התכוון להשתמש בהיסטוריה במאמר זה. שימוש זה באנלוגיה נתן השראה בחלקו משילר, שטען שאנלוגיה מאפשרת לחבר עובדות למכלול הרמוני, ומהקשר שלו עם פרידריך שלגל, שביקש לחקור את התגלויות הדת דרך איחוד פילוסופיה ושירה. "שרביט הקסם של האנלוגיה" אפשר לנובאליס להשתמש במטאפורה, אנלוגיה וסמליות כדי להפגיש בין האמנויות, המדע והפילוסופיה בחיפושיו אחר האמת. השקפה זו על כתיבתו של נובאליס מציעה שיש לקרוא את שפתו הספרותית בזהירות. המטאפורות והדימויים שלו – אפילו ביצירות כמו "המנונות ללילה" – אינם רק התבטאויות מיסטיות; הם גם מבטאים טיעונים פילוסופיים. בקריאה מפרספקטיבה זו, יצירה כמו "נצרות או אירופה" של נובאליס אינה קריאה לחזרה לעידן זהב אבוד. במקום זאת, זהו טיעון בשפה פואטית, מנוסח במצב של מיתוס, לחזון קוסמופוליטי של אחדות המפגיש בין עבר לעתיד, אידיאלי וממשי, כדי לרתום את המאזין לתהליך היסטורי בלתי גמור.