נורמן שוורצקופף הבן

נורמן שוורצקופף הבן

הרברט נורמן שוורצקופף הבן (Herbert Norman Schwarzkopf Jr.‎) בעל תואר KCB (22 באוגוסט 1934 – 27 בדצמבר 2012) היה גנרל בצבא ארצות הברית. בעת ששירת כמפקד פיקוד מרכז של ארצות הברית, הוא עמד בראש כל כוחות הקואליציה במלחמת המפרץ נגד עיראק הבעת'יסטית.

שוורצקופף, שנולד בטרנטון, ניו ג'רזי, גדל בארצות הברית ומאוחר יותר באיראן. הוא התקבל לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית והוסמך כסגן משנה בצבא ארצות הברית בשנת 1956. לאחר מספר תוכניות הכשרה ראשוניות, קטע שוורצקופף תקופת עבודה כמורה באקדמיה ושירת במלחמת וייטנאם, תחילה כיועץ לצבא דרום וייטנאם ולאחר מכן כמפקד גדוד. שוורצקופף עוטר רבות בווייטנאם וזכה בשלושה עיטורי כוכב הכסף, שני עיטורי לב הארגמן ועיטור לגיון ההצטיינות. לאחר שעלה בדרגות לאחר מלחמת וייטנאם, פיקד מאוחר יותר על דיוויזיית החי

כשקיבל את הפיקוד על פיקוד מרכז של ארצות הברית בשנת 1988, נקרא שוורצקופף להגיב לפלישה לכווית בשנת 1990 על ידי כוחות עיראק תחת סדאם חוסיין. המשימה שהוטלה עליו בתחילה הייתה הגנה על ערב הסעודית מפני תוקפנות עיראקית, ופיקודו גדל בסופו של דבר לכוח בינלאומי של יותר מ-750,000 חיילים. לאחר שקשרי הדיפלומטיה נותקו, הוא תכנן והוביל את מבצע סופה במדבר, מערכה אווירית ממושכת ואחריה מתקפה קרקעית מוצלחת ביותר שנמשכה 100 שעות, אשר הביסה את הצבא העיראקי וסילקה את הכוחות העיראקיים מכווית בתחילת 1991. שוורצקופף קיבל עיטורים צבאיים. כמו אביו, הוא היה בונה חופשי. הוא היה גם חבר במסדר השרינרים (Shriner) והיה חבר ב-ANSAR Shrine עד מותו.

שוורצקופף פרש זמן קצר לאחר סיום המלחמה ועסק במיזמים פילנתרופיים, ורק לעיתים רחוקות נכנס לאור הזרקורים הפוליטי לפני מותו כתוצאה מסיבוכים של דלקת ריאות. שוורצקופף, מפקד צבאי נחוש ונוטה לכעוס, נחשב למנהיג יוצא דופן על ידי ביוגרפים רבים וצוין בשל יכולותיו כדיפלומט צבאי ובעבודה מול העיתונות.

חיים מוקדמים וחינוך

שוורצקופף נולד בשם הרברט נורמן שוורצקופף הבן ב-22 באוגוסט 1934, בטרנטון, ניו ג'רזי, להרברט נורמן שוורצקופף האב ולרות אליס (לבית באומן). אביו היה בוגר האקדמיה הצבאית של ארצות הברית בשנת 1917 ויוצא מלחמת העולם הראשונה. אמו הייתה עקרת בית ממערב וירג'יניה שהייתה קשורה בקשר משפחתי רחוק לתומאס ג'פרסון. שוורצקופף האב הפך מאוחר יותר למפקח המייסד של משטרת מדינת ניו ג'רזי, שם עבד כחוקר ראשי בפרשת החטיפה של בנם של לינדברג בשנת 1932. בינואר 1952, תעודת הלידה של שוורצקופף הצעיר תוקנה כדי לשנות את שמו ל-"ה. נורמן שוורצקופף", על פי הדיווחים מכיוון שאביו תיעב את שמו הפרטי. לשוורצקופף הצעיר היו שתי אחיות גדולות, רות אן (פעילה למען זכויות אזרח ואנטי-מלחמה) וסאלי ג'ואן.

נורמן שוורצקופף תואר על ידי חברי ילדותו כפעיל ואסרטיבי, מגן על אחיותיו וספורטאי מיומן. הוא בילה את ילדותו בצמוד לאביו, שהפך מאוחר יותר לקריין של תוכנית הרדיו Gang Busters. כשהיה נורמן שוורצקופף בן שמונה, אביו חזר לצבא בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. היעדרותו המתמשכת הפכה את חיי הבית לקשים, במיוחד עבור אשתו. כצוער בן 10 במכון הצבאי בורדנטאון, ליד טרנטון, הוא הצטלם לתצלום הרשמי שלו בהבעה רצינית מכיוון ש, כפי שאמר לאחר מכן, "יום אחד כשאהיה גנרל, אני רוצה שאנשים ידעו שאני רציני".

בשנת 1946, כשנורמן שוורצקופף היה בן 12, הוא עבר עם אביו לטהראן, איראן. באיראן הוא למד ירי, רכיבה על סוסים וציד. שוורצקופף פיתח עניין לכל החיים בתרבות המזרח התיכון. המשפחה עברה לז'נבה, שווייץ, בשנת 1947, בעקבות תפקיד צבאי חדש של הרברט שוורצקופף. שוורצקופף האב ביקר באיטליה, היידלברג, פרנקפורט וברלין, גרמניה, במהלך תפקידיו הצבאיים, ושוורצקופף הצעיר ליווה אותו. עד 1951 הוא חזר לאיראן לזמן קצר לפני שחזר לארצות הברית. הרברט שוורצקופף נפטר ב-1958. מגיל צעיר, נורמן רצה להיות קצין צבאי, בעקבות דוגמתו של אביו.

הוא למד בתיכון הקהילתי בטהראן, מאוחר יותר בבית הספר הבינלאומי של ז'נבה, ובקצרה בתיכון האמריקאי של פרנקפורט בפרנקפורט, גרמניה (1948–1949), ובתיכון האמריקאי של היידלברג בהיידלברג, גרמניה (1949–1950). בסופו של דבר הוא סיים את האקדמיה הצבאית וואלי פורג' בשנת 1952. הוא היה גם חבר בארגון מנסה (Mensa). שוורצקופף סיים את לימודיו כמצטיין המחזור מתוך כיתה של 150 תלמידים, ומנת המשכל שלו נטען כי נמדדה כ-168. לאחר מכן למד שוורצקופף באקדמיה הצבאית של ארצות הברית שם שיחק פוטבול, עסק בהיאבקות, שר וניצח על מקהלת הכנסייה של וסט פוינט. מבנה גופו הגדול (גובה של 1.91 מטר ומשקל של 110 ק"ג) היווה יתרון בספורט.

בשנתו הראשונה (plebe year), ניתן לו הכינוי "שוורזי", כמו לאביו, והוא נדחף לעיתים קרובות על ידי צוערים מבוגרים לחקות את תוכנית הרדיו של אביו כטקס חניכה מסורתי. שוורצקופף רכש כבוד רב למנהיגים צבאיים מסוימים בווסט פוינט, בעיקר יוליסס ס. גרנט, ויליאם טקומסה שרמן וקרייטון אברמס, מתוך אמונה שהם מפקדים מצוינים שעם זאת לא האדירו את המלחמה. הוא סיים במקום ה-43 מתוך 480 במחזור של 1956 עם תואר ראשון במדעים. מאוחר יותר, שוורצקופף רכש תואר שני בהנדסה באוניברסיטת דרום קליפורניה.

קריירה

### קצין זוטר

לאחר שהוסמך לצבא כסגן משנה בחיל הרגלים, התייצב שוורצקופף בבית הספר לחי"ר של צבא ארצות הברית בפורט בנינג, ג'ורג'יה, שם למד בקורס היסודי לקציני חי"ר וקיבל את תג הצנחן שלו מאוקטובר 1956 עד מרץ 1957. תפקידו הראשון היה מפקד מחלקה ומאוחר יותר קצין מבצעים של פלוגה E, קבוצת קרב מוטסת שנייה, רגימנט החי"ר המוטס ה-187, הדיוויזיה המוטסת ה-101, בפורט קמפבל, קנטקי. הוא סיפר מאוחר יותר שבאותה תקופה גילה בעיות כרוניות בהנהגה צבאית, בעיצומו של מה שהיסטוריונים כינו משבר דוקטרינרי רחב יותר. שוורצקופף אמר מאוחר יותר כי היו קצינים ונגדים רבים שפגש בתפקיד זה "שלא היה להם חוש חובה או כבוד, ושראו את העולם דרך ערפל אלכוהולי".

הוא הועלה לדרגת סגן ראשון בשנת 1958. ביולי 1959, הוקצה לשוורצקופף תפקידו הראשון מעבר לים. הוא היה קצין מטה שהתחלף בתפקידים כמפקד מחלקה, קצין קישור ומפקד מחלקת סיור ברגימנט החי"ר ה-6 במערב גרמניה. ביולי 1960, שוורצקופף הוקצה כעוזר אישי (aide-de-camp) לבריגדיר גנרל צ'ארלס ג'ונסון שפיקד על חטיבת ברלין במערב ברלין.

שוורצקופף הועלה לדרגת קפטן ביולי 1961 ולמד בבית הספר המתקדם לחי"ר בפורט בנינג במשך שמונה חודשים והוסמך לתג צנחן בכיר (Master Parachutist Badge). ביוני 1962, נרשם שוורצקופף לאוניברסיטת דרום קליפורניה לקורס תואר שני במדעים בהנדסה שבו למד מכניקה של טילים. הוא סיים את לימודיו ביוני 1964 עם תואר שני במדעים בהנדסת מכונות והנדסת אווירונאוטיקה. לאחר מכן חזר לווסט פוינט כדי לשרת סבב חובה כמדריך במחלקה למכניקה. הוא הוקצה ללמד באקדמיה הצבאית במשך שלוש שנים, אך לאחר שנה התנדב לשירות בדרום וייטנאם לשם קידום קריירה מהיר יותר עם סבב לחימה. וסט פוינט אישרה את בקשתו בתחילת 1965, תוך התנייה שיחזור וישלים את יתרת התחייבותו לאחר מכן.

### מלחמת וייטנאם

במלחמת וייטנאם, שוורצקופף שירת כיועץ לכוח משימה של הדיוויזיה המוטסת של צבא הרפובליקה של וייטנאם. הוא הועלה לדרגת מייג'ור זמן קצר לאחר הגעתו לווייטנאם. לאחר הכשרה ראשונית בפיקוד הסיוע הצבאי, וייטנאם (MACV), שמטהו היה בסייגון, נשלח שוורצקופף צפונה לפלייקו שברמה המרכזית, באזור הטקטי של קורפוס II. הוא זכה בניסיון הלחימה הראשון שלו ב-3 באוגוסט, כאשר היה היועץ הבכיר לכוח של 1,000 צנחנים דרום וייטנאמיים שנשלחו לסייע לכוח של צבא דרום וייטנאם במצוקה במחנה דוק-קו (Đức Cơ). הצנחנים ספגו אבדות כבדות והיה צורך בכוח שני וגדול יותר כדי לסייע להם. גם כוח זה נקלע למגע כבד. שוורצקופף וקבוצתו נלחמו ברציפות במשך מספר ימים. בנקודה מסוימת, הוא עמד באומץ תחת אש כבדה של צפון וייטנאם כדי לחלץ ולטפל בקומץ חיילים דרום וייטנאמיים פצועים וללוות אותם למקום מבטחים.

עד 17 באוגוסט הגיעה הבריגדה המוטסת ה-173 ושברה את המצור, ובכך הסתיים קרב דוק-קו. הגנרל ויליאם וסטמורלנד הגיע מאוחר יותר לסקור את הקרב ולברך את שוורצקופף. על מנהיגותו בקרב, הוענק לשוורצקופף עיטור כוכב הכסף. ב-14 בפברואר 1966, הוביל שוורצקופף מתקפת צנחנים של צבא דרום וייטנאם (ARVN) על עמדת וייטקונג, שבמהלכה נפצע ארבע פעמים מאש נשק קל. עם זאת, הוא סירב לפינוי רפואי או לוותר על הפיקוד עד שהושגה המטרה, ולכן הוענק לו עיטור כוכב הכסף השני ועיטור לב הארגמן.

לאחר עשרה חודשים של שירות קרבי, שוורצקופף הוצא מהחזית על ידי ה-MACV והוצב מחדש כיועץ מטה בכיר לעניינים אזרחיים בדיוויזיה המוטסת של צבא דרום וייטנאם. הוא חזר לארצות הברית וסיים את תפקיד ההוראה שלו בווסט פוינט שם היה פרופסור חבר במחלקה למכניקה. בשנת 1968 הוא למד בבית הספר לפיקוד ומטה של הצבא בפורט לוונוורת', קנזס, וסיים את הקורס ביוני 1969. בתקופה זו פגש את ברנדה הולסינגר, דיילת בחברת התעופה Trans World Airlines. הם הוכרו זה לזו במשחק פוטבול בווסט פוינט בשנת 1967 והתחתנו בשנה שלאחר מכן. לבני הזוג נולדו מאוחר יותר שלושה ילדים: סינתיה, ילידת 1970; ג'סיקה, ילידת 1972; וכריסטיאן, יליד 1977.

בשנת 1969, הועלה שוורצקופף לדרגת לוטננט קולונל והוזמן לסבב שני בווייטנאם, ועזב ביוני. הוא הוקצה כקצין מבצעים לראש המטה במטה ה-MACV בבסיס האוויר טאן סון נוט בסייגון. שוורצקופף נזכר מאוחר יותר שסבב השירות השני הזה היה שונה מאוד מהראשון. היו כעת 500,000 חיילים אמריקאים בווייטנאם, אסטרטגיית הווייטנאמיזציה הייתה בתוקף מלא, ואירועים אחרונים כמו מתקפת טט וטבח מי ליי העמידו את הכוחות הלוחמים של ארה"ב תחת בדיקה פוליטית מוגברת. בדצמבר 1969 קיבל את הפיקוד השדה הראשון שלו, כשתפס את הפיקוד על הגדוד הראשון, רגימנט החי"ר ה-6, בריגדת החי"ר ה-198 בצ'ו לאי. הוא אמר מאוחר יותר שהחיילים היו מוראליים בתחילה ובמצב ירוד, נגועים בשימוש נרחב בסמים ובעיות משמעת וכן חוסר תמיכה מהבית.

למרות ביצועיו השנויים במחלוקת של הבריגדה, שוורצקופף נחשב במהרה לאחד ממפקדי הקרב הטובים ביותר שלה. הוא הגביר באופן אגרסיבי את הסיורים והפעולות כדי להתמודד עם חדירת הווייטקונג בגזרת הגדוד. הוא פיתח את עמדות המנהיגות שלו במהלך פיקוד זה. עמיתו המפקד האל מור כתב מאוחר יותר כי במהלך תקופתו בווייטנאם, שוורצקופף רכש את מזגו הקצר הידוע, והתווכח ברדיו כדי שמסוקים אמריקאים חולפים ינחתו ויאספו את אנשיו הפצועים. הוא גם הראה העדפה להובלה מהחזית והתגאה בהימנעות מאזורי העורף, שאותם כינה "בור שופכין".

במהלך סבב השירות השני הזה, שוורצקופף ציין שני מקרים שרדפו אותו. ב-17 בפברואר 1970, שני אנשים בפלוגה C, גדוד 1, רגימנט החי"ר ה-6 נהרגו מאש ידידותית מפגז ארטילריה אמריקאי שהוזמן על ידי שוורצקופף אך פגע בעץ ליד עמדתם בדרכו למטרה. הוריו של אחד החיילים האשימו אותו במות בנם, טענה ששוורצקופף הכחיש בתוקף וכינה אותה תאונת מלחמה. ב-28 במאי 1970, שוורצקופף הנחית את מסוקו כשגילה חיילים של פלוגה B שנתקלו בשדה מוקשים. שני קציני פלוגה נפצעו ושני חיילים היו לכודים, חוששים מהפעלת מוקשים נוספים. למרות שפינוי רפואי היה בדרכו, הורה שוורצקופף למסוק ה-UH-1 Huey שלו לפנות את הפצועים. כשניסה לעזור לחיילים לצאת מהשדה, חייל אחד דרך על מוקש, שבר את רגלו, והחל להיכנס לפאניקה. מחשש שיפעיל מוקש נוסף, הצמיד שוורצקופף את החייל לקרקע בעוד חייל אחר חבש את רגלו הפצועה של החייל. תוך כדי כך, הופעל מוקש נוסף, הרג שלושה ופצע את קצין הארטילריה של שוורצקופף.

כשחזר לארצות הברית ב-1970, הוענק לשוורצקופף עיטור כוכב הכסף השלישי ועיטור לב הארגמן השני על סיכון חייו כדי להגן על החיילים, וכן שלושה עיטורי כוכב הארד ועיטור לגיון ההצטיינות על ביצועי הפיקוד שלו. ובכל זאת, חוויותיו בווייטנאם מיררו אותו כלפי מדיניות החוץ. עם חזרתו לארצות הברית, הוא דיבר על חשש מעימותים עתידיים עם הסופר סי. די. בי. בריאן בשנת 1971. הוא תיאר את החוויות הללו תחת שמו האמיתי, ששונה ללוטננט קולונל ביירון שינדלר לסרט הטלוויזיה "אש ידידותית" בשנת 1979.

> "אני לא חושב שיהיה אי פעם עימות גדול נוסף שבו הצבאות יסתדרו משני הצדדים. אם זה יקרה, זה בהכרח יהיה נשק גרעיני וכל העניין. אז אני חושב שכל המלחמות בעתיד הולכות להיות – ושוב, חלילה, אני מקווה שלא יהיו לנו כאלה. מלחמה היא חילול הקודש, היא באמת כזו. היא מפחידה. אף אחד לא יותר אנטי-מלחמתי מאדם אינטליגנטי שהיה במלחמה. כנראה האנשים הכי אנטי-מלחמתיים שאני מכיר הם קציני צבא – אבל אם תהיה לנו מלחמה, אני חושב שהיא תהיה מוגבלת באופייה כמו וייטנאם וקוריאה. מוגבלת בהיקפה. וכשיכינו לשלוח אותי שוב, אני אצטרך לעצור ולשאול את עצמי, 'האם זה שווה את זה?' זה מקום מסוכן מאוד עבור האומה כשצבא משלו הולך לעצור ולשאול."

### עלייה לדרגת גנרל

מתוסכל מהיחס לו זכו ותיקי וייטנאם בארצות הברית לאחר המלחמה, שקל שוורצקופף לעזוב את הצבא. הוא היה מודאג במיוחד מחקירת המכללה למלחמה של הצבא שהדגימה שחיקה חמורה בהיצמדות לקוד הקצינים של הצבא של "חובה, כבוד, מולדת". הדו"ח, שכותרתו "מחקר על מקצועיות צבאית", השפיע השפעה עמוקה על מדיניות הצבא. שוורצקופף החליט בסופו של דבר להישאר בתקווה לתקן כמה מהבעיות שנתקלו בהן הצבא במהלך המלחמה. הוא עבר ניתוח בבית החולים הצבאי וולטר ריד זמן קצר לאחר חזרתו מווייטנאם כדי לתקן בעיות גב ארוכות שנים שהוחמרו על ידי צניחות ממטוסים.

בין 1970 ל-1983, לקח על עצמו שוורצקופף מספר תפקידים שונים. לאחר שהועלה לדרגת קולונל, התנדב שוורצקופף לתפקיד באלסקה, ובסוף 1974 הפך לסגן מפקד חטיבת החי"ר ה-172 בפורט ריצ'רדסון, אלסקה. בשנת 1975, קולונל שוורצקופף שירת כמפקד פלוגה E, טייסת 1, רגימנט הפרשים ה-1, בפורט ויינרייט, אלסקה. לאחר מכן, באוקטובר 1976, עבר לפורט לואיס, וושינגטון, כדי לפקד על החטיבה הראשונה של דיוויזיית החי"ר ה-9, שם הרשים את מפקד הדיוויזיה שלו, מייג'ור גנרל ריצ'רד א. קבאזוס. השניים צדו לעיתים קרובות יחד ופיתחו ידידות קרובה. לאחר שהצליח מאוד בשיפור המוכנות הקרבית של החטיבה הראשונה, הוא הועמד לקבל את הכוכב הראשון שלו כבריגדיר גנרל. טקס הקידום שלו נערך בפורט לואיס זמן קצר לאחר שוויתר על הפיקוד על החטיבה.

ביולי 1978, הפך שוורצקופף לסגן מנהל תוכניות בפיקוד האוקיינוס השקט של ארה"ב בהוואי. לאחר מכן שירת תקופה של שנתיים כסגן מפקד דיוויזיה של דיוויזיית החי"ר ה-8 (ממוכנת) בגרמניה. הוא חזר לוושינגטון הבירה, לתפקיד מנהל ניהול כוח אדם של הצבא, כפוף לסגן ראש המטה לכוח אדם, גנרל מקסוול ר. תורמן. שוורצקופף הועלה לדרגת מייג'ור גנרל. ביוני 1983, הפך למפקד דיוויזיית החי"ר ה-24 (ממוכנת) בפורט סטיוארט, ג'ורג'יה. הוא קבע מיד משטר אימונים קפדני ביותר והפך למוכר היטב בקרב חיילי הפיקוד בשל האימונים הקפדניים והאישיות האגרסיבית שלו.

ב-25 באוקטובר 1983, מונה שוורצקופף לקבוצת הפיקוד עבור הפלישה לגרנדה. הוא היה היועץ הצבאי הראשי של מפקד המבצע הכולל, תת-אדמירל ג'וזף מטקאלף השלישי, מפקד הצי השני של ארצות הברית/מפקד כוח המשימה המשותף 120. המבצע היה נגוע בקשיים לוגיסטיים, שהוחמרו על ידי תקשורת לקויה וחוסר שיתוף פעולה בין זרועות הצבא של ארצות הברית. שוורצקופף מונה לסגן מפקד הפלישה ברגע האחרון, מה שהשאיר לו מעט השפעה על התכנון. שוורצקופף עזר להוביל את פעולות הנחיתה הראשוניות בזמן שהיה על סיפון ה-USS Guam. הוא היה מעורב בתקרית שבה הקולונל שפיקד על יחידת המשלוח של הנחתים ה-22 סירב בתחילה להטיס חיילי צבא במסוקי נחתים.

הוא טס לסנט ג'ורג' ביום השני למבצע. בעוד שבתחילה לא חשב שארה"ב צריכה להיות מעורבת בסכסוך, הוא אמר מאוחר יותר שהוא מחשיב את המשימה כהצלחה מכיוון שהיא ביססה מחדש את הדומיננטיות של צבא ארה"ב לאחר מלחמת וייטנאם. לאחר הפלישה, חזר שוורצקופף לדיוויזיית החי"ר ה-24 וסיים את סבב השירות שלו כמפקדה. הוא היה אז בין המנהיגים שספגו ביקורת על שיתוף הפעולה הבין-זרועי הלקוי במבצע, במיוחד התקשורת הלקויה בין כוחות הזרועות השונים בקרב. המבצע היה חוויה לימודית עבור שוורצקופף, שראה את הצורך לפתח שיתוף פעולה גדול יותר בין הזרועות למבצעים משותפים עתידיים. הוא ילחץ מאוחר יותר למדיניות נוספת שתהפוך לוחמה משותפת ושיתוף פעולה בין-זרועי לנוהל סטנדרטי בלוחמה. באופן ספציפי, המבצע הוכיח צורך בתפקידים משותפים גדולים יותר בתכנון, פריסת כוחות ותקשורת מבצעים. מבצעים שלאחר מכן העניקו סמכות רבה יותר למפקדים משותפים במבצעים ובדוקטרינה והדגישו דוקטרינה של לוחמה משותפת על פני דוקטרינה ממוקדת זרוע.

ביולי 1985, החל שוורצקופף בתפקיד של 11 חודשים כסגן ראש המטה לענייני מבצעים ותכנון בפנטגון. ב-1 ביולי 1986, הוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל, והוצב מחדש בפורט לואיס כמפקד הקורפוס ה-I. הוא החזיק בתפקיד במשך 14 חודשים לפני שחזר לפנטגון כסגן ראש המטה לענייני מבצעים ותכנון באוגוסט 1987. בתפקיד שני, שוורצקופף שירת כחבר הבכיר של הצבא בוועדת המטה הצבאי במועצת הביטחון של האומות המאוחדות, שם החל לפתח מיומנויות דיפלומטיות בעבודה מול נציגים ממדינות אחרות. כחלק מתפקידיו במהלך ההצבה, הוא נכח בשיחות על צמצום נשק עם מנהיגים מברית המועצות.

מפקד CENTCOM

בנובמבר 1988, מונה שוורצקופף למפקד פיקוד מרכז של ארצות הברית (CENTCOM), כשהוא מחליף את הגנרל ג'ורג' ב. כריסט. שוורצקופף נבחר על פני בחירה פופולרית יותר, תת-אדמירל הנרי סי. מוסטין, מכיוון שמפקדים ראו בו הוגה אסטרטגי מוכשר שהיה בעל ניסיון גם בקרב וגם בדיפלומטיה והיה בעל ידע רב על המזרח התיכון מחוויות הילדות שלו שם. הוא קיבל את הפיקוד על CENTCOM, עם מטהו בבסיס חיל האוויר מקדיל בטמפה, פלורידה, והועלה לדרגת גנרל. בזמן מינוי זה, ל-CENTCOM הייתה אחריות כוללת למבצעים צבאיים של ארה"ב ב-19 מדינות, והיו לו 200,000 אנשי שירות בכוננות למקרה שיתעורר משבר. שוורצקופף החל מיד לשנות את המיקוד של הפיקוד, שהתמקד בפלישה קרקעית היפותטית של ברית המועצות דרך הרי הזגרוס, שארה"ב תבלום באיראן. שוורצקופף היה מודאג יותר מהשפעות מלחמת איראן-עיראק על היציבות באזור מאשר מאיום חיצוני שהציבה ברית המועצות.

בעדות לפני ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט (SASC) במרץ 1989, טען שוורצקופף כי ברית המועצות מהווה איום על האזור, אך כשנתן סקירה כללית של המדינות באזור, הוא ציין כי עיראק מהווה איום על שכנותיה החלשות. הוא הפציר בארה"ב "לחתור להפעלת השפעה מתונה בעיראק". עם גבור התסיסה האזורית, שוורצקופף הפך מודאג מהאיום שמציב סדאם חוסיין, והתמקד בתשומת הלב של הפיקוד שלו על הכנה להגיב למה שהוא חשב שהוא "תרחיש מציאותי יותר". באותה שנה, הפיקוד שלו החל לתכנן התמודדות עם פלישה עיראקית לכווית, מתוך ראייתה כסכסוך סביר שיאיים על האינטרסים של ארצות הברית.

בתחילת 1990, הוא העיד שוב לפני ה-SASC בשימועי הערכת איומים שהמלחמה הקרה מסתיימת ושהסבירות נמוכה שברית המועצות תפעיל כוח צבאי באזור. למרות שסירב לזהות את עיראק ספציפית כאיום, הוא ציין שסכסוך אזורי הוא האירוע הסביר ביותר לערעור יציבות האזור וציין שהפסקת האש של עיראק עם איראן פירושה שהיא ממשיכה לצמוח ולמדרן את צבאה. בתחילת 1990, הוא ניסח תוכנית מלחמה, תוכנית מבצעים 1002-90, שכותרתה "הגנה על חצי האי ערב", שחזתה פלישה עיראקית לערב הסעודית דרך כווית.

במהלך תרגילים צבאיים של CENTCOM ביולי 1990, שכונו "מבט פנימי 90" (Internal Look '90), כתב שוורצקופף תרחיש שבחן כיצד יגיב הפיקוד לדיקטטור אזורי הפולש למדינה שכנה ומאיים על שדות נפט שם, מה ששיקף מקרוב את המתיחות הגוברת בין עיראק לכווית. שבוע לאחר סיום התרגילים, פלשה עיראק לכווית ב-2 באוגוסט 1990.

### מלחמת המפרץ

תוך אמונה בתחילה שהצבא העיראקי יתקדם רק לשדה הנפט רומילה, שוורצקופף הופתע כאשר העיראקים כבשו את כווית סיטי. מחשש שעיראק תפלוש לאחר מכן לערב הסעודית, הורה שוורצקופף להפעיל תוכניות מגירה, כאשר הדיוויזיה המוטסת ה-82, הדיוויזיה המוטסת ה-101 ודיוויזיית החי"ר ה-24 הועמדו בכוננות. לאחר מכן נקרא לפגישת חירום עם נשיא ארה"ב ג'ורג' ה. וו. בוש, שם משחק המלחמה של מפקדת "מבט פנימי 90" שלו הפך לבסיס לתוכנית מתקפת נגד פוטנציאלית. עד 5 באוגוסט, בוש בחר בתגובה אגרסיבית לפלישה. לאחר מכן ליווה שוורצקופף את שר ההגנה דיק צ'ייני לפגישה עם מלך סעודיה פהד כדי לשכנע אותו לאפשר לכוחות ארה"ב להיכנס לערב הסעודית כדי להתמודד עם הצבא העיראקי.

בהסכמתו של פהד, בוש הורה על שליחת כוחות לערב הסעודית ב-7 באוגוסט, שמשימתם הראשונית הייתה להגן על ערב הסעודית אם עיראק תתקוף. מפקדי ארה"ב רצו מההתחלה סכסוך מהיר המאופיין בכוח מכריע ומוחץ, בניגוד להסלמה ההדרגתית של מעורבות ארה"ב כפי שנראתה בווייטנאם. שוורצקופף בפרט היה נחוש להימנע מחזרה על רבות מהמדיניות שניהלו מבצעים צבאיים בווייטנאם, במיוחד ההסלמה האיטית של כוח אווירי וכוחות חיילים. תוכניתו לכוח ישיר ומוחץ זכתה בתחילה לביקורת בוושינגטון כלא יצירתית. עד 13 באוגוסט, כלי התקשורת החלו לסקר מקרוב את שוורצקופף, שמונה להוביל את המבצע.

מבצע מגן המדבר

מהמטה שלו בטמפה, החל שוורצקופף לתכנן את המבצעים להגנה על ערב הסעודית. לוטננט גנרל צ'ארלס הורנר, מחיל האוויר של ארה"ב, ניהל את המטה בריאד. שוורצקופף תכנן קווי אספקה עבור 50,000 החיילים שנשלחו בתחילה לערב הסעודית, ובחר במייג'ור גנרל ויליאם ג. פגוניס כמנהל המבצעים הלוגיסטיים, כאשר מטוסי מטען של חיל האוויר האמריקאי הנחיתו אספקה בדאהראן וספינות הצי האמריקאי פרקו כוחות ואספקה בדמאם. עד 20 באוגוסט, 20,000 חיילים אמריקאים היו בערב הסעודית, עם עוד 80,000 שהתכוננו להיפרס, ועוד 40,000 כוחות מילואים שגויסו כדי לחזק אותם. שוורצקופף הגיע למפקדת CENTCOM בריאד ב-25 באוגוסט, וב-29 באוגוסט, ערך את סיור קו החזית הראשון שלו באזור הלחימה הפוטנציאלי, בליווי כתבים.

במהלך השבועות הבאים, שוורצקופף דיבר לעיתים קרובות עם כתבים וחיילים תחת פיקודו, וקיים מסיבות עיתונאים רבות בפרופיל גבוה ועדכונים על המצב בערב הסעודית. שוורצקופף פעל לסייע בתיאום התרומות של המדינות השונות שתרמו כוחות צבאיים למאמץ. עד אמצע אוקטובר, שוורצקופף ציין כי הוא בטוח שהכוחות הם ברמה מספקת כדי שיוכלו להגן על ערב הסעודית אם תותקף. במהלך אוקטובר, שוורצקופף והפיקוד שלו היו עסוקים בהקמת מתקנים וקווי אספקה לחיילים שזרמו לערב הסעודית. הוא גם פעל למזעור ההתנגשות התרבותית בקרב זרים בערב הסעודית הנשלטת על ידי השריעה, כגון הנראות הגבוהה של נשים בתפקידים צבאיים. שוורצקופף נשאר במפקדתו בריאד עד דצמבר וערך ביקורים תכופים בקו החזית אצל החיילים. ב-29 בדצמבר 1990, הוא קיבל פקודת אזהרה מהפנטגון להיות מוכן לתקוף בעיראק ובכווית עד ה-17 בינואר.

בתחילה, מבצע מגן המדבר כלל מערכה ימית של חסימה שראתה ספינות מלחמה בינלאומיות עוצרות ובודקות מכליות מעיראק. כשההצטברות נמשכה, שוורצקופף היה עסוק בתכנון מבצע התקפי נגד היחידות העיראקיות לאורך הגבול, לעיתים עבד 18 שעות ביממה בתכנון, בסיוע צמוד של קבוצת עוזרים. הוא נפגש לעיתים קרובות עם פקודים ומפקדים סעודים. שוורצקופף תכנן תגובות לכוחות השריון הגדולים של עיראק, לחילות האוויר שלה ולכוחות משמר הרפובליקה העילית. בזמן התכנון, שוורצקופף נשאר בקשר תכוף עם יושב ראש המטות המשולבים, הגנרל קולין פאוול בנוגע לתוכניותיו של שוורצקופף למתקפה.

שוורצקופף הגה תוכנית מבצעית, שזכתה לכינוי "מבצע סופה במדבר", שתתבסס על כוח מכריע והתקפות חי"ר חזקות הנתמכות על ידי ארטילריה ושריון. עד 8 בנובמבר, בוש הסכים להקצות 400,000 חיילים אמריקאים לערב הסעודית על פי דרישתו של שוורצקופף. שוורצקופף האמין שיותר חיילים יפחיתו את הסבירות לאבדות גבוהות. הוא תכנן מערכה אסטרטגית של הפצצות שתקדם מתקפה לתוך כווית, תוך פגיעה בו-זמנית בכוחות העיראקיים הקדמיים ובקווי האספקה שלהם. בינתיים, פתרונות דיפלומטיים החלו להתפרק, והמועד האחרון שנקבע על ידי מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, 15 בינואר 1991, חלף ללא פתרון.

עד אז, שוורצקופף פיקד על צבא בינלאומי של 750,000, המורכב מ-500,000 חיילים אמריקאים ו-250,000 חיילים ממדינות אחרות, וכן אלפי טנקי מערכה עיקריים, מטוסי קרב ושישה קבוצות קרב של נושאות מטוסים. רוב כוחות ארה"ב והבעלות הברית, לעומת זאת, לא היו ותיקי קרב, ושוורצקופף ושאר מפקדי בעלות הברית רצו להילחם בזהירות כדי למזער אבדות. הניסיון של שוורצקופף במזרח התיכון אפשר לו להבין את הגורמים הסובבים את הסכסוך, כולל מפקדי בעלות הברית, בקלות רבה יותר. הייתה לו מערכת יחסים טובה עם המפקד הסעודי ח'אלד בן סולטאן, אשר, בתורו, עזר לשוורצקופף לזכות באהדת האוכלוסייה הסעודית. למרות שיתוף הפעולה, הוא אמר מאוחר יותר שהוא מחשיב את הכוחות הערביים כפחות יעילים במלחמה.

לשוורצקופף הייתה גם מערכת יחסים נוחה עם סגן המפקד שלו, לוטננט גנרל קלווין וולר, שטיפל ברוב הנטל המנהלתי. פיטר דה לה ביליאר, מפקד הכוח הבריטי, ומישל רוקז'ופר, מפקד הכוח הצרפתי, גם הם שיתפו פעולה היטב עם שוורצקופף. מערכת היחסים הטובה בין מפקדי בעלות הברית אפשרה לכוחותיהם לשתף פעולה ביעילות במהלך המבצע.

מבצע סופה במדבר

המערכה האווירית נגד עיראק החלה ב-17 בינואר 1991, לאחר 139 ימים של תכנון והצטברות. שוורצקופף שלח הצהרה מוכנה לחיילים לפני התקיפות האוויריות הראשונות, שתתוזמנו לפגוע ביעדיהן בשעה 02:40. הוא פיקח על התקיפות מחדר המלחמה שלו בריאד, יצא ממרכז הפיקוד שלו מאוחר ביום ה-18 בינואר כדי לדבר עם העיתונות, ואמר שמלחמת האוויר הלכה "כמעט בדיוק כפי שהתכוונו שתלך". לאחר מכן החל לערוך תדרוכים תכופים לתקשורת. הוא סירב למדוד את הצלחת המערכה על ידי ספירת נפגעים עיראקיים משוערים, מתוך אמונה שזה יערער את אמינותו.

המערכה האווירית התבררה כהצלחה בהשגת עליונות אווירית והשמדת רשת התקשורת, האספקה וטנקים ורכבים משוריינים רבים של הצבא העיראקי. עד ה-20 בינואר הוא הודיע כי כורי הניסוי הגרעיני של עיראק הושמדו, ועד ה-27 בינואר הודיע כי לקואליציה יש עליונות אווירית מוחלטת בעיראק. במשך 38 ימים, חיל האוויר השמיד 39 אחוזים מטנקי ה-T-72, 32 אחוזים מנגמ"שי השריון ו-47 אחוזים מהארטילריה. בסך הכל, חיל האוויר עמד ביעד של 50 אחוז שחיקה של כוחות הקרקע העיראקיים. בוש נתן אז לחוסיין אולטימטום לסגת מכווית עד השעה 12:00 ב-23 בפברואר, אחרת כוחות הקרקע של שוורצקופף יתקפו.

שוורצקופף החל את המערכה הקרקעית שלו ברצינות בשעה 04:00 ב-24 בפברואר, כאשר הכוחות הערביים בהובלת סעודיה תקפו לתוך כווית סיטי, בעוד שתי דיוויזיות של חיל הנחתים האמריקאי תקפו את שדות הנפט, והקורפוס ה-VII וקורפוס המוטס XVIII באגף השמאלי תקפו במהירות כדי לנתק את הכוחות העיראקיים מהמערב, מה שיהיה ידוע מאוחר יותר כאסטרטגיית "הוו השמאלי" שלו. שוורצקופף ציפה שהמלחמה תימשך מספר שבועות וצפה התקפות נשק כימי מצד הכוחות העיראקיים, שלא התרחשו. ההתנגדות הייתה קלה ממה שציפה שוורצקופף, וחיילים עיראקיים נכנעו במספרים גדולים.

תוך 90 שעות, כוחו השמיד 42 מתוך 50 דיוויזיות הצבא העיראקי במחיר של כ-125 הרוגים ו-200 פצועים בקרב חיילים אמריקאים, וכ-482 הרוגים, 458 פצועים בקרב כל הקואליציה. הוא הורה לכוחותיו להשמיד כמה שיותר שריון וציוד עיראקי כדי להבטיח את החלשת יכולת התקיפה של עיראק בטווח הקרוב. ראש הסגל של הבית הלבן ג'ון סונונו הציע שאם הפסקת האש תיכנס לתוקף בשעה 5 בבוקר ב-28 בפברואר, יהיה ניתן לקרוא לסכסוך "מלחמת מאה השעות". פאוול הסכים ושוחח עם שוורצקופף, שהצביע על כך שזה יהפוך אותה גם ל"מלחמת חמשת הימים".

שוורצקופף, שהורה על חסימה תקשורתית במהלך המתקפה הקרקעית, הופיע לבסוף בפני עיתונאים ב-27 בפברואר כדי להסביר את האסטרטגיה שלו. ב-3 במרץ, הוא הגיע לכווית סיטי כדי לסקור את תוצאות הכיבוש העיראקי ולנהל משא ומתן על הפסקת אש עם מנהיגים צבאיים עיראקיים ולעבוד על החזרת שבויי מלחמה משני הצדדים. עם זה במקום, הוא החל בתהליך של פיקוח על חיילי ארה"ב שחוזרים מהסכסוך.

על שירותיו במהלך המלחמה, שוורצקופף התקבל בברכה באמריקה במצעד בברודוויי בניו יורק, יחד עם כבוד אחר. הוא הפך לאדם היחיד שקיבל את מדליית השירות המצוין מהצבא, הצי, חיל האוויר ומשמר החופים. שוורצקופף גם הוביל מצעד חזרה מפורסם בוושינגטון די.סי., ב-8 ביוני 1991, שם התקבל על ידי בוש לעיני אלפי צופים. קבלת הפנים שלו הייתה שונה באופן ניכר מזו של מפקדים שחזרו ממלחמות וייטנאם וקוריאה. הוא הפך לסלבריטאי לאומי מיידי ולמקור לסקרנות רבה מצד הציבור הרחב. הוא מיהר להעניק שבחים ומדליות לחיילים, חלק ממה שראה כשיקום הגאווה בכוחות המזוינים של ארה"ב לאחר מלחמת וייטנאם.

חיים מאוחרים

### פרישה

שוורצקופף חזר לארצות הברית לאחר מלחמת המפרץ כגיבור לאומי, והיכולת שלו להתמודד ביעילות עם העיתונות הותירה לו תדמית חיובית. שוורצקופף הביע רצון לפרוש מהצבא באמצע 1991. הוא נשקל בתחילה לקידום לחלופין לגנרל הצבא או לרמטכ"ל הצבא, ולבסוף התבקש לקחת על עצמו את התפקיד האחרון, אך הוא סירב. הוא נשאל מאוחר יותר על ריצה לתפקיד פוליטי, אך, בהחשיבו את עצמו כעצמאי, הביע עניין מועט לעשות זאת; בסופו של דבר הכחיש ספקולציות על אפשרות לחיפוש מושב בסנאט בפלורידה. שוורצקופף לא השמיע את דעותיו הפוליטיות במהלך הקריירה הצבאית שלו. הוא פרש מהצבא באוגוסט 1991, ועבר לטמפה, פלורידה.

לאחר פרישתו, זכה שוורצקופף למעמד של סלבריטאי, וזכה לשבחים רבים באמצעי התקשורת. הוא תואר על ידי ה-Associated Press, ה-Washington Post, Newsday ו-People, וכן זכה לשבחים בפרסום של Random House על המלחמה, "ניצחון במדבר" (Triumph in the Desert). דמי הדיבור של שוורצקופף הגיעו ליותר מ-60,000 דולר להופעה ציבורית.

בשנת 1992, פרסם שוורצקופף ספר זיכרונות, "זה לא לוקח גיבור" (It Doesn't Take a Hero), על חייו; הוא הפך לרב-מכר. שוורצקופף מכר את הזכויות לספרי הזיכרונות שלו להוצאת Bantam Books תמורת 5,000,000 דולר. בשנת 1993, נמצא כי שוורצקופף חולה בסרטן הערמונית, שטופל בהצלחה. בין הכבודים הרבים שקיבל הייתה מדליית החירות הנשיאותית בשנת 2002. המלכה אליזבת השנייה העניקה לשוורצקופף תואר אבירות של כבוד והוא קיבל אותות צבאיים רבים אחרים ממדינות זרות. הוא הוביל את מצעד פגסוס בדרבי של קנטקי והיה אורח כבוד במירוץ ה-Indianapolis 500. הוא תמך בכמה עמותות ילדים ובמטרות פילנתרופיות לאומיות, והיה דובר למודעות לסרטן הערמונית, התאוששות דוב הגריזלי מסטטוס של מין בסכנת הכחדה, וכיהן במועצת המנהלים של ה-Nature Conservancy. שוורצקופף ביקש אחרת לחיות פרישה בפרופיל נמוך בטמפה, אם כי שירת לזמן קצר כפרשן צבאי עבור NBC.

ב-7 בנובמבר 1994, זכה שוורצקופף ב-14,000 דולר עבור ה-Boggy Creek Gang בתוכנית הסלבריטאים Jeopardy!.

בשנת 2002, הוא היה מעורב במשחק וידאו חינוכי על אסתמה, "Quest for the Code", אותו השיק עם סטיבן ספילברג דרך קרן Starbright. הוא גם דיבב דמות במשחק.

בהתחלה, שוורצקופף היה אמביוולנטי במהלך התקופה שקדמה למלחמת עיראק בשנת 2003. הוא תמך תחילה בפלישה לאחר המצגת של קולין פאוול באומות המאוחדות ב-6 בפברואר 2003. כאשר נשק להשמדה המונית לא אותר במדינה לאחר הפלישה, הוא שינה את עמדתו. הוא ביקר את היעדר תוכנית שיקום לאחר נפילת בגדאד, בתחושה שתוכניות המבצעים ההתקפיות הראשוניות לא לקחו בחשבון את המורכבות התרבותית של עיראק. בשנת 2004, הוא ביקר את דונלד ראמספלד ואת אופן הטיפול שלו במבצע חופש עיראק. הוא הרגיש שזו הייתה טעות לשלוח חיילי מילואים של צבא ארה"ב למדינה ללא הכשרה נאותה.

שוורצקופף תמך בג'ורג' וו. בוש בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2000 ובבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2004. הוא תמך בג'ון מקיין בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2008. הוא עודד במספר הזדמנויות לרוץ לסנאט של ארצות הברית או לנשיאות ארצות הברית כחבר במפלגה הרפובליקנית, אך לא הראה עניין.

### מוות

שוורצקופף מת בגיל 78 ב-27 בדצמבר 2012, מסיבוכים בעקבות התקף של דלקת ריאות. טקס אזכרה נערך ב-28 בפברואר 2013, בקפלת הצוערים בווסט פוינט, שבו נכחו קולין פאוול, משפחתו של שוורצקופף ואחרים. שוורצקופף נשרף ואפרו נטמן ליד זה של אביו בבית הקברות של וסט פוינט בטקס שבו נכחו צוערים, מנהיגים צבאיים, ומשטרת מדינת ניו יורק וניו ג'רזי.

בין התגובות למותו של שוורצקופף, ג'ורג' ה. וו. בוש אמר עליו: "הגנרל נורם שוורצקופף, בעיניי, גילם את הקוד של 'חובה, שירות, מולדת' שהגן על חירותנו וראה את האומה הגדולה הזו דרך המשברים הבינלאומיים המנסים ביותר שלנו. יותר מזה, הוא היה אדם טוב והגון וחבר יקר". בהצהרה, הנשיא ברק אובמה אמר "משירותו המעוטר בווייטנאם ועד לשחרור ההיסטורי של כווית והנהגתו של פיקוד מרכז של ארצות הברית, הגנרל שוורצקופף עמד איתן עבור המדינה והצבא שאהב". במכתב, מזכיר הצבא ג'ון מקיו ורמטכ"ל הצבא הגנרל ריימונד ט. אודירנו כתבו בהצהרה משותפת, "האומה שלנו חבה חובת תודה גדולה לגנרל שוורצקופף והחיילים שלנו יחזיקו מקום מיוחד בלבם עבור מנהיג גדול זה. בעוד שייכתבו דברים רבים בימים הקרובים על הישגיו הרבים, המורשת המתמשכת והחשובה ביותר שלו הם החיילים העצומים שהוא אימן והוביל".